ג׳ניפר הופמן
מאנגלית: סמדר ברגמן
אני מתייחסת לנושא האחריות ברצינות רבה מאוד ואני בטוחה שגם אתם עושים זאת. עבורי, משמעות הדבר היא שאני ערה מאוד לאופן שבו אני משתמשת באנרגיה שלי, להשפעות ולהשלכות של הפעולות שלי ואני פועלת בהתאם. במשך שנים רבות בלבלתי בין אחריות למחוייבות ולא נתתי את דעתי לאופן שבו הניסיונות שלי להיות אדם אחראי השפיעו עליי ועל חיי, אלא רק נתתי את דעתי לאופן שבו הם השפיעו על אנשים אחרים. התוצאה של התנהגות זו הייתה שהשקעתי זמן רב להיענות לצרכים של אנשים אחרים והתעלמתי מהצרכים שלי.
היום אני פועלת באופן שונה – שוב איני חושבת על אחריות כעל מחוייבות ובמקום זאת, אני בוחנת כיצד אני רוצה לבחור להגיב למצבי החיים. הדבר כולל איזו השפעה תהיה לתגובה שלי על חיי, כיצד אני רוצה להשקיע את זמני, את האנרגיה והמאמץ שלי, והאם אפיק תועלת מהתגובה שלי. אין משמעות הדבר שאני לא יכולה לסייע לאנשים אחרים, אני יכולה. אבל איני יכולה לעשות זאת על חשבון האנרגיה, החופש והבריאות שלי.
אנשים מסוימים עשויים לומר שאני אנוכית, אבל הם אלה שסמכו עליי שתמיד אתייחס לאחריות שלי כאל מחוייבות ואשרת את הצרכים שלהם, כפי שעשיתי בעבר. האם הם מכנים אותי אנוכית כיוון ששוב איני מרגישה ״מחוייבת״ לעזור להם או האם הסיבה היא שאני לוקחת בחשבון את האנרגיה שאני מעניקה ומצפה לקבל תמורה לפני שאני מתחייבת לעזור למישהו?
אף על פי שאנו גאים לומר שאנו אחראים, תכופות אנחנו חושבים שמשמעות הדבר היא אימוץ כל הבעיות של כל הסובבים אותנו וניסיון לתקן אותן. אנו מבלבלים בין אחריות לבין מחוייבות ואיננו נותנים לעצמנו אפשרות לומר ״לא״ לעזרה לאחרים, לאימוץ הבעיות שלהם, לתיקון האנרגיה שלהם, להיות צוות התמיכה שלהם, או לנסות לתקן את הבעיות שלהם. המחיר שאנו משלמים על כך הוא מחיר עצום לעתים.
עלינו לשנות את האופן שבו אנו תופסים את האחריות – ממחוייבות והתחייבות ליכולת תגובה. משמעות הדבר היא שבמקום להגיב לצרכים של מישהו, משום שאנו מרגישים שעלינו לעשות זאת או שאנו מחוייבים לסייע לו, אנו בוחנים כיצד הפעולה שאנו פועלים לטובתו משפיעה על חיינו. ברגע שהשבנו בחיוב, אנו מחוייבים ונסיים את מה שהתחלנו, ולכן יכולת תגובה מתחילה בבחינה כיצד אנו רוצים, יכולים וצריכים להגיב.
ואנו יכולים לשאול את עצמנו כמה שאלות קשות, אך הכרחיות:
- עד כמה אהיה מעורבת במצב הזה?
- כמה זמן אצטרך להשקיע מחיי היום–יום שלי?
- האם יש לי די משאבי האנרגיה כדי להתמודד עם המצב הזה?
- האם אני באמת רוצה לקחת זאת על עצמי?
- כמה זמן אהיה מעורבת ומתי התרומה שלי תסתיים?
כאן אנו מגיעים להחלטה קשה – החלטה לומר ״לא״ לאותם דברים שבאמת לא משרתים אותנו, משמחים אותנו או מוסיפים למשאבי האנרגיה שלנו. לפעמים עלינו לומר ״לא״ לאנשים שרגילים תמיד לבקש מאיתנו עזרה, שתמיד מקבלים מאיתנו תשובה חיובית, משום שהם יודעים שהם יכולים תמיד לסמוך עלינו שנסייע להם.
אבל מהו המחיר שנגבה מאיתנו ומהחלומות שלנו כאשר האנרגיה שלנו מפוזרת כל כך שאין לנו זמן או משאבי אנרגיה להניע את חיינו בכיוונים חדשים, עוצמתיים יותר ומספקים? מה קורה לנו כאשר השמחה שלנו תלוייה בתגובה שנקבל מאחרים במקום בתוצאות האישיות שלנו?
יש סיפוק רב שניתן לקבל מהתחושה שעזרנו למישהו ואני לא אומרת שעלינו להפסיק להיות חביבים, רחומים, נדיבים ומתחשבים. אבל עלינו להיות מודעים לכך שהאנרגיה שאנו מעניקים חייבת להגיע מהעודפים שלנו, לא ממה שאנו צריכים כדי לתדלק את חיינו ולהגשים את החלומות שלנו. אינכם מרוקנים את מיכל הדלק של המכונית שלכם כדי לעזור למישהו שהמיכל שלו התרוקן – או שכן?
תמיד קיימות נקודות קשות במחזור ההתעלות ובאינטגרציה של הממדים השלישי והחמישי וזוהי נקודה שכזו. אנו חייבים להפסיק להרגיש שכל קריאה לעזרה מאדם כלשהו היא התחייבות שאנו חייבים להיענות לה ושאנו אחראים לספק פתרונות ותוצאות לבעיות של כל האנשים. במקום זאת, יש לנו מחוייבות לעצמנו ויכולת התגובה שלנו חייבת לשקף זאת, משמע, כמה זמן, אנרגיה ומאמץ נשקיע לטובת אנשים אחרים ומתן עדיפות לצרכים שלנו.