מהאגו ללב – חלק שני

פמלה קריב מתקשרת את ישוע

מאנגלית: סמדר ברגמן

(תקשור זה פורסם בעבר)

בחנו את הפצעים הפנימיים שלכם

ציינו ארבעה שלבים במעבר מתודעה המבוססת על האגו לתודעה המבוססת על הלב:

  • אתם חשים חוסר שביעות רצון ממה שהתודעה המבוססת על האגו מסוגלת להציע, ומשתוקקים למשהו אחר“: תחילת הסוף.
  • אתם הופכים מודעים לקשרים שלכם לתודעה המבוססת על האגו, מזהים ומשחררים את הרגשות והמחשבות שמתלווים אליה: אמצע הסוף.
  • אתם מאפשרים לאנרגיות הישנות המבוססות על האגו שבכם למות, מסירים את קליפת הגולם, והופכים לעצמי החדש שלכם: סוף הסוף.
  • התודעה המבוססת על הלב מתעוררת בקרבכם, מונעת על ידי אהבה וחופש; אתם עוזרים לאחרים לבצע את המעבר.

בפרק זה נדון בשלב השני.

כאשר אתם מפסיקים לזהות את עצמכם עם האגו, אתם נכנסים תחילה למצב של בלבול לגבי הזהות שלכם. בלבול זה עשוי להיות עמוק ופילוסופי מאוד בטבעו. אתם שואלים שאלות על משמעות החיים, על טוב ורע, על מה שאתם באמת מרגישים וחושבים בניגוד למה שאחרים לימדו אתכם להרגיש ולחשוב. השאלות הללו הופכות לפתע אמיתיות מאוד עבורכם ויש להן השפעה ישירה על החלטות שאתם מקבלים בחייכם. אתם מביטים בעצמכם וחושבים: האם זה אני? האם זה מה שאני רוצה? קבלת ההחלטות הופכת קשה עכשיו, כיוון ששום דבר אינו ברור מאליו.

למעשה, אתם צועדים עכשיו צעד לאחור, צעד אל המעמקים: צעד פנימה. אתם הופכים מודעים לחלקים עמוקים יותר שבכם, חלקים שהותנו פחות עלידי החינוך והחברה שלכם. אתם זוכים במבטים חטופים במי שאתם באמת: בייחודיות שלכם, באינדיבידואליות שלכם. אתם נזכרים שקיים בכם חלק שאינו תלוי בשום דבר הקיים בסביבתכם: לא בהורים שלכם, לא בעבודה שלכם, לא במערכות היחסים שלכם, אפילו לא בגוף שלכם. בזמן הזה אתם חשים במעורפל באלוהות שלכם, בחלק שלכם שהוא חופשי ונצחי לגמרי.

למעשה, אתם ישויות רבממדיות: אתם יכולים להגשים (ואף מגשימים) את עצמכם בכמה מציאויות שונות בוזמנית. אינכם קשורים למסגרת זמן ליניארית. האישיות הנוכחית שלכם היא רק היבט אחד מהישות הרבממדית שאתם. ברגע שאתם מבינים שהביטוי הנוכחי שלכם כבן האנוש הפיזי הוא רק היבט אחד שלכם, אתם מתעלים אל מעבר לו ויכולים ליצור קשר עם העצמי הגדול יותר שאתם.

אבל לפני שאתם מגיעים לשם, עליכם לרפא את החלקים הפצועים שבקרבכם. החיים עלפי תכתיבי האגו ודרישותיו בראו פצעים פסיכולוגים בקרבכם. שחרור התודעה המבוססת על האגו יוצר בתחילה בלבול, ספק וחוסר התמצאות. לאחר שלב ראשון זה, אתם נכנסים לשלב חדש: זה השלב של בחינת הפצעים הפנימיים שלכם, הבנתם והריפוי שלהם. כעת נדבר על שלב זה.

בשלב שליטת האגו, הפעולות והמחשבות שלכם היו מבוססות על פחד במשך זמן ממושך. במובן מסוים, רדפתם בנחישות אחר התשוקה שלכם לכוח, הכרה ושליטה. בעשותכם זאת, הכחשתם את הטבע שלכם. ההתנהגות שלכם הייתה מבוססת על סטנדרטים חיצוניים במקום על הצרכים האמיתיים שלכם. כמו כן, לא הייתם מסוגלים באמת לאהוב מישהו אחר, כיוון שהאהבה היא הניגוד  המוחלט לצורך לשלוט או למשול. מצב תודעה זה תקף את שלמות הנשמה שלכם. הנשמה סבלה תחת שלטון האגו.

כאשר אתם משחררים את עצמכם מאחיזתו ומתפיסתו של האגו, כאב פנימי זה הופך גלוי יותר. הוא נחשף לעיניכם ~ ערום ועריה ~ נטול מסכות. אולם אינכם יודעים עדיין כיצד להתמודד עם הכאב, משום שאתם נמצאים עדיין במצב של בלבול וחוסר התמצאות. לעתים קרובות ביותר, אתם עוברים שלב שבו אתם שופטים את הפצעים הפנימיים שלכם, בגלל שדומה שהם מובילים אתכם לדפוסי התנהגות שליליים: התמכרות, דיכאון, מצבי רוח משתנים ובלתי נשלטים, בעיות תקשורת, קשיים במערכות יחסים אינטימיות.

שיפוט זה כלפי עצמכם גורם לכאב נוסף לנשמה שזה עתה התחילה לפנות פנימה לכיוון האור. היא משחררת את הצורך בכוח ובשליטה, היא הופכת רגישה יותרואז היא נלכדת בשיפוט עצמי.

אנשים רבים נודדים בשטח הפקר זה שבין האגו והלב. הם מחפשים אחר מציאות אוהבת יותר, אבל הם נמצאים עדיין בהישג שוט האגו. למעשה, לא הכאב הפנימי שלכם הוא שגורם לכם ליפול טרף למה שאתם מחשיבים כתכונות שליליותשלכם. זהו השיפוט שלכם את הכאב הזה שגורם לשליליות. כאשר אתם נוהגים כלפי עצמכם מתוך גישה של קבלה, אינכם רואים אישיות מכורה, מדוכאת או נכשלת. אתם רואים רק כאב פנימי שיש לטפל בו ולדאוג לו בדרך העדינה והחביבה ביותר האפשרית.

הדבר החשוב ביותר בשלב השני של המעבר מהאגו אל הלב הוא הנכונות שלכם להבין את הכאב הפנימי שלכם: לקבל אותו, להבין את מקורו ולאפשר לו להיות. אם הצלחתם לראות שכאב זה טבוע בכל הביטויים של התודעה המבוססת על האגו, הרי שנכנסתם למציאות התודעה המבוססת על הלב. אין זה משנה עד כמה ראויה לגינוי היא התנהגותו של אדם כלשהו, אם אתם מזהים את הכאב, את הבדידות ואת הצורך בהגנה עצמית הטמונים בבסיסה, אתם יוצרים קשר עם הנשמה שמפגינה את ההתנהגות השלילית. ברגע שאתם מבינים שהנשמה חווה פחד, אתם מסוגלים לסלוח. הדבר נכון בראש ובראשונה ביחס לעצמכם.

חשבו על משהו בעצמכם שאתם מתעבים באמת. משהו שבאמת מרגיז אתכם ושאתם חושבים שראוי היה להיפטר ממנו לפני זמן רב. זו עשויה להיות תכונה של חוסר ביטחון או עצלנות או חוסר סבלנות, או התמכרות: כל דבר שאתם מרגישים שלא אמור להיות בכם. כעת נסו להבין את המניע האמיתי שמאחורי אותה תכונה או נטייה. מה מניע אתכם להרגיש או לעשות דבר זה שוב ושוב? האם אתם יכולים להבחין במרכיב הפחד שבמניע שלכם? האם אתם מבחינים שברגע שהבנתם שקיים בכם פחד, אתם מתרככים מבפנים, מרגישים שאה, אלוהים, לא ידעתי שכלכך פחדת! אני אעזור לך“. יש סובלנות בגישה שלכם עכשיו. יש אהבה וסלחנות.

כל עוד אתם שופטים התנהגות המבוססת על פחד כגון תוקפנות, התמכרות, התרפסות, יוהרה וכן הלאה, כרעה“, “בלתי מוסריתאומטופשת“, אתם שופטים. אבל השפיטה בעצמה היא פעילות המבוססת על פחד. האם שמתם לב שכאשר אתם שופטים, אתם מתקשים מבפנים. משהו מתכווץ, כמו שפתיים שנלחצות זו לזו ועיניהם שהופכות קרות. מדוע אנו צריכים לשפוט דברים? מהו הדחף לצמצם דברים לנכון ולאנכון? מהו הפחד שמסתתר מאחורי הצורך שלנו לשפוט? זה הפחד מפני ההתמודדות עם החשכה הפנימית שלנו עצמנו. באופן מהותי, זה הפחד מפני החיים.

בשחרור התודעה המבוססת על האגו, אתם רוצים לפתח דרך התבוננות חדשה לגמרי בדברים. ניתן לתאר דרך חדשה זו באופן הטוב ביותר כניטרלית“, ומשמעות הדבר שאתם פשוט מבחינים במה שקורה, ללא כל עניין באופן שבו הדבריםצריכים להיות“. אתם מתבוננים בגורמים ובהשפעות של ההתנהגות המבוססת על האגו, אתם מזהים את הפחד הפנימי שבהם, ואי לכך האגו הופך שקוף לגמרי עבורכם. אתם יכולים לשחרר את כל שהוא שקוף עבורכם, אם ברצונכם בכך.

כל אדם מכיר את הפחד. כל אדם מכיר את החשכה והבדידות של היותו לכוד בפחד. כאשר הפחד נגלה בברור על פניו של ילד, רוב האנשים יגיבו מיידית על ידי כך שיושיטו יד לעזרה. אבל כאשר הפחד נראה באופן לא ישיר, באמצעות מסכות של אלימות וברוטליות, דומה שהוא הופך בלתי נסלח. ככל שההתנהגות אכזרית והרסנית יותר, כך קשה יותר להבחין בפחד ובייאוש המסתתרים מאחוריה.

אףעלפיכן, אתם מסוגלים לעשות זאת. מעומקי חוויית הפחד והייאוש שלכם, אתם יכולים ליצור קשר עם הפחד העמוק הטמון בנשמות רוצחים, אנסים ופושעים. אתם מסוגלים להבין את הפעולות שלהם. ואם אתם מסוגלים לעשות זאת, בהתבסס על ההתנסות האינטימית שלכם עם החשכה, אתם יכולים לשחרר זאת. אתם יכולים להניח לדברים, ללא הצורך לשפוט אותם. אם אתם באמת מבינים את הפחד ככוח שהוא ואשר מוכר לכם לגמרי באמצעות ההתנסויות שלכם, אתם יכולים לשחרר את השיפוט. הפחד אינו טוב ואינו רע. הפחד הוא מה שהוא, ויש לו תפקיד מסוים.

בדרכים שקשה מאוד להביע בתפיסות האנושיות, הפחד הוא ברכה כמו גם עינוי. בכל מקרה, הבחירה האם לאפשר לפחד להיכנס למציאות שלכם אינה נעשית עבורכם. אתם הייתם האלים ~ כביכול ~ אשר אפשרו לפחד למלא תפקיד יסודי במציאות שלכם. עשיתם זאת לא כדי לענות את עצמכם אלא כדי לברוא, לברוא מציאות שיש בה תוכן רב יותר, “מלאותרבה יותר מאשר עולם המבוסס אך ורק על אהבה. אני מבין שהדברים הללו עשויים להישמע מופרכים, אבל אולי תוכלו לתפוס אינטואיטיבית את מה שאני מנסה לומר כאן. הפחד הוא חלק תקף של הבריאה. במקום שבו יש פחד, אין אהבה. במקום שבו אין אהבה, ניתן למצוא את האהבה בדרכים חדשות ובלתי צפויות. ניתן לבחון ואפילו לברוא מגוון שלם של רגשות באמצעות היעדר האהבה. ניתן לחוש בהיעדר אהבה במגוון דרכים. ניתן לחוש בנוכחות האהבה רק כנגד פחד. אחרת היא תהיה בכל מקום ואתם לא תוכלו להרגיש בה ככזו.

לכן, עלידי בריאת הפחד, עלידי כך שהוצאתם את עצמכם אל מחוץ לאוקיינוס האהבה שהקיף אתכם, אתם אפשרתם לעצמכם לחוות אהבה בפעם הראשונה. האם אתם מבינים? לא בראתם אהבה, אבל אתם בראתם את חוויית האהבה. היה לכם צורך בניגוד, משהו המנוגד לאהבה, כדי לעשות זאת, ואתם השתמשתם בפחד כאמצעי לשם כך. אנו, בצד האחר של הצעיף, יכולים לראות בברור את התפקיד הרוחני שהפחד ממלא במציאות שלכם. לכן, אנו מבקשים מכם שוב ושוב לא לשפוט. אנא אל תשפטו את הפחד ואת החשכה שהוא מביא, לא בעצמכם ולא באדם אחר. כולכם נבראתם מאהבה ולאהבה תשובו.

כאשר אתם נכנסים לשלב השני של תהליך המעבר מהאגו אל הלב, אתם מתעמתים ומתמודדים עם הכאב הפנימי שלכם, עם הפחד שלכם, ואתם מוזמנים להביט בהם מתוך הבנה וקבלה. לאחר שאתם הופכים מודעים לכאב ולפחד הפנימיים, אתם עשויים לחוות תחילה תקופה של שפיטה עצמית שבה אתם עשויים להפגין התנהגות הרסנית. דומה שאתם נסוגים לאחור במקום להתקדם. בנקודה זו, אתם נמצאים באזור הסכנה, בשטח ההפקר שבין האגו והלב. אתם יודעים שאתם רוצים להיפטר מהישן, אבל אינכם יכולים עדיין באמת לאמץ את החדש, ולכן אתם נלכדים בספק עצמי ובשפיטה עצמית. נקודת המפנה מתרחשת כאשר אתם מפסיקים לשפוט את עצמכם ~ לזמן מה לכל הפחות.

רק כאשר אתם מוכנים להתבונן בעצמכם מתוך גישה של עניין ופתיחות, אתם נכנסים למציאות התודעה המבוססת על הלב. קודם לכן, אתם פשוט משווים את עצמכם לסטנדרט או אידיאל מלאכותיים, אשר ברוב המקרים אינכם מסוגלים לעמוד בהם. אתם מלקים את עצמכם עקב כך, ואז מנסים שוב לאלץ את עצמכם להיכנס לאותה תבנית שבראתם לעצמכם בראשכם. אומר לכם שסוג זה של פרפקציוניזם הוא נשק רצחני. הוא מנוגד לגמרי לאהבה. האהבה אינה משווה כלל, וחשוב אף יותר, היא לעולם אינה רוצה לאלץ אתכם להתאים את עצמכם לשום דבר או לשנות אתכם בדרך כלשהי. האהבה לא שואפת למה שצריךלהיות. כל המושגצריךרחוק מתודעת הלב. על פי ראיית הלב, קטגוריות מוסריות הן פשוט דרך לפרש אולחלקאת המציאות. הן רעיונות הנמצאים בראשכם, וכפי שאתם יודעים, הן עשויות להיות שונות מראש לראש. עצם הצורך לקבוע סטנדרטים ולהגדיר מה טוב ומה לא הוא הגורם לקונפליקטים ולמלחמות בין בני אדם. אין אלה כלכך הרעיונות כמו הצורך הבסיסי לשלוט ולקבע, שגורם לתוקפנות ולקונפליקט.

אידיאלים פוליטיים, אישיים או רוחניים, סטנדרטים הקשורים לבריאות, ליופי ולשפיות, מספקים לכם אמות מידה על פיהן נקבע כיצדצריכיםלהיות הדברים, וכיצד אתםצריכיםלהתנהג. כולם מנסים לקבע ולהגדיר מהטוב“. אבל האהבה אינה מעונינת להגדיר את הטוב. היא אינה מעונינת ברעיונות, אלא במציאות. האהבה פונה אל מה שהוא אמיתי.

הלב מתעניין בכל הקיים, בכל ביטוי ממשי שלכם, בביטויים ההרסניים ובביטויים המועילים. הוא פשוט שם לב; הוא פשוט שם, מקיף אתכם בנוכחותו, אם אתם מאפשרים לו לעשות זאת. אם אתם נפתחים למציאות האהבה, למציאות הלב, אתם משחררים את השיפוט. אתם מקבלים את מי שאתם ברגע זה. אתם מבינים שאתם מי שאתם ממגוון רב של סיבות, שכעת אתם עומדים לבחון ולחקור אותן. כאשר רגע זה מגיע, זו ברכה גדולה לנשמה. כעת אתם מסוגלים לרפא את עצמכם. אתם תשובו ותיפלו למלכודת השיפוט העצמי מעת לעת, אבל כעת יש לכם זיכרון מודע של תחושת האהבה. וברגע שהדבר קיים בידיכם, אתם תשובו למוצאו מחדש, כיוון שהרחתם את ניחוח הבושם המתוק של הבית.

בשלב השני של המעבר מהאגו אל הלב, אתם יוצרים קשר קרוב יותר עם עצמכם. אתם נותנים מבט קרוב יותר במטען העבר שלכם. אתם שבים וחווים זיכרונות (כואבים). זיכרונות מחיים אלה, ואולי מגלגולים קודמים. המטען הפסיכולוגי שאתם נושאים מכל הגלגולים הקודמים שלכם ועד לגלגול הזה, הוא שמרכיב את הזהות הנוכחית שלכם. אתם עשויים להתייחס למטען זה כאל מזוודה מלאה בבגדים. אתם מילאתם תפקידים רבים בעבר, עטיתם זהויות רבות, ממש כמו חלקי לבוש. בכמה מהתפקידים הללו אתם מאמינים בעוצמה כה רבה, שלמדתם להתייחס אליהם כאל חלק מהזהות שלכם. “זה אניאתם חושבים על תפקידים או עלבגדיםשכאלה. אולם כאשר תבחנו באמת את הקשר שיש לתפקידים הללו אליכם, אתם תגלו שהם אינם אתם. אתם לא התפקידים או הזהויות הפסיכולוגיים שאתם עוטים. אתם לא הבגדים שלכם. אתם השתמשתם בתפקידים הללו, בגלל צורך לחוות, צורך אותו הרגשתם ברמת הנשמה.

הנשמה מפיקה הנאה מכל ההתנסויות, משום שהן חלק מתהליך הלמידה שאליו התחייבה. כל ההתנסויות הן מועילות ובעלות ערך במובן זה. כאשר אתם בוחנים מקרוב את התפקידים או הזהויות שלכם, אתם מבחינים במהרה שהיו התנסויות כואבות ואפילו טראומטיות בעברכם, שעדייןדבוקותאליכם. דומה שאינכם יכולים להשתחרר מהן. הן הפכו כמועור שני“: הן הפכו לעור במקום רק לבגד. אלה הם המרכיבים הקשים שבעברכם, החלקים שכעת מפריעים לכם לחיות וליהנות מהחיים באמת. אתם הזדהיתם כלכך עם החלקים הללו שאתם חושבים שהם אתם. עקב כך, אתם מרגישים שאתם קורבן, ואתם מסיקים מכך מסקנות שליליות על החיים. אבל מסקנות אלה אינן נכונות לגבי החיים ככלל, הן נכונות רק לגבי החלקים הנפגעים שבתודעת הנשמה שלכם.

חלקים אלה הם שצריכים עכשיו להירפא. אתם עושים זאת עלידי כך שאתם שבים ונכנסים אל תוך הכאב, אבל עם תודעה שהיא אוהבת וחכמה יותר מזו שהייתה לכם בעבר. בשלב השני של תהליך הטרנספורמציה מהאגו אל הלב, אתם מרפאים אפיזודות מן העבר עלידי כך שאתם מקיפים אותן באמצעות התודעה הנוכחית שלכם. עלידי כך שאתם שבים וחווים אותן בהווה, מתוך מיקוד שבלב, אתם משחררים את החלקים הטראומטיים שבעברכם. טראומה מתרחשת כאשר אתם חווים אובדן או כאב או רוע גדולים, ואינכם יכולים להבין מדוע הם התרחשו. כולכם התנסיתם בטראומה ברבים מהגלגולים שלכם. למעשה, תודעת הנשמה בשלב האגו נפגעת מראשיתה: יש אובדן של אחדות או של הבית, שאותו אתם זוכרים אך אינכם מבינים.

כאשר אתם חוזרים לאירוע הטראומטי המקורי באמצעות הדמיון ואתם מקיפים אותו בתודעת הלב שלכם, אתם משנים את התגובה המקורית שלכם לאותו אירוע. אתם משנים את האימה וחוסר האמון, להבחנה פשוטה במה שאירע. ברגרסיה, אתם פשוט מציינים את מה שאירע, ופעולה זו כשלעצמה בוראת מרחב להבנה, מרחב להבנה רוחנית של מה שאירע למעשה. כאשר מרחב זה קיים, אתם שבים והופכים למאסטר המציאות שלכם. אתם מסוגלים כעת לבוא מקבלה של האפיזודה כולה, כיוון שאתם מבינים מלבכם שיש משמעות ותכלית לכל דבר שקורה. אתם יכולים להרגיש מהלב שיש מרכיב של בחירה חופשית שנוכח בכל דבר שמתרחש, וכך אתם קרבים לקבלה של האחריות שלכם כלפי האירוע. כאשר אתם נוטלים אחריות, אתם חופשיים לנוע הלאה.

רק כאשר אתם מתייחסים לזהויות העבר שלכם כפי ששחקן מתייחס לתפקידים שלו, אתם חופשיים ללכת לאן שאתם רוצים. אתם חופשיים אז להיכנס לתודעה המבוססת על הלב. שוב אינכם נאחזים באף היבט של מי שהייתם בעבר: קורבן או תוקף, זכר או נקבה, שחור או לבן, עני או עשיר וכן הלאה. כאשר אתם מסוגלים לצחוק על היבטי הדואליות ופשוט להשתמש בהם בכל פעם שהדבר גורם לכם שמחה ויצירתיות, הרי שתפסתם את משמעות החיים על כדור הארץ. אתם תחוו אושר גדול ותחושה ששבתם הביתה. הסיבה היא שיצרתם קשר עם התודעה הקיימת בבסיס הזהויות והתפקידים השונים. שבתם ויצרתם קשר עם התודעה האלוהית שלכם, עם ההבנה שהכול הוא אחד, ובקצרה: עם המציאות של האהבה.

נסיים פרק זה בשני תרגילים שעשויים לסייע לכם ליצור קשר עם אותו זרם של אחדות, אותו זרם של תודעה אלוהית שנמצא בבסיס כל ההתנסויות שלכם.

תרגיל ראשון

אילו מאפיינים פסיכולוגיים, שאותם אתם מחשיבים לחלק מהותי שלכם, גורמים לכמות הבעיות הגדולה ביותר בחייכם? רשמו שני מאפיינים שכאלה.

התמקדו בניגוד של המאפיינים הללו. לכן אם בחרתםחוסר סבלנותאוחוסר ביטחון“, כעת יהיה עליכם להתמקד בניגוד שלהם: בסבלנות ובביטחון עצמי. הרגישו באנרגיה של המאפיינים הללו לרגע.

היכנסו פנימה וחפשו אנרגיות אלה בתוככם. נקבו בשלוש דוגמאות מחייכם שלכם, שבהן הפגנתם מאפיינים חיוביים אלה.

כעת משיצרתם קשר עם אותם מאפיינים חיוביים, הניחו לאנרגיה שלהם לזרום דרככם והרגישו  כיצד הם מאזנים אתכם.

תרגיל שני

הירגעו והניחו לדמיון שלכם לחזור חזרה לרגע לזמן שבו הרגשתם מאושרים מאוד. התמקדו בדבר הראשון שעולה בראשכם. הרגישו באושר הזה שוב.

כעת חשבו על רגע שבו חשתם אומללים מאוד. הרגישו במהות של מה שהרגשתם באותו זמן.

הבחינו במשותף לשתי החוויות. הרגישו מה דומה בשני הרגעים.

מטרת שני התרגילים היא להפוך אתכם מודעים לתודעה הבסיסית, לאנישתמיד קיים בכל החוויות שלכם.

כלי קיבול זה של התודעה שתמיד נוכח, הנשא של החוויות שלכם, הוא האני האלוהי שלכם. זו הכניסה שלכם למציאות שמעבר לדואליות: למציאות של הלב.