ג׳ף בראון – הגיגים

הגיגים מאת ג׳ף בראון

https://jeffbrown.co/

מאנגלית: סמדר ברגמן

כאן יופיעו פוסטים קצרים שהתפרסמו תחילה בקהילה ובפרופיל האישי שלי

כאשר אנשים שואלים אותי כמה זמן ייקח להם לרפא את כל פצעיהם, אני תמיד משיב את אותה תשובה: ״זה ייקח תקופת חיים שלמה״.

לעיתים קרובות זה לא מה שהם רוצים לשמוע, בייחוד בתרבות זו המאופיינת בקצב מהיר ובעודף גירויים, אבל זו האמת.

מסע הריפוי הרגשי הוא תהליך שאורכו כאורך החיים, בייחוד עבור ניצולי טראומה.

משום שטראומה אינה תפיסה.

היא לא ״סיפור קורבן״ או זעקה מיותרת המבקשת תשומת לב.

היא לא משהו שיש ״להתעלות מעליו״ או להזיז הצדה בעזרת תרגול חיוביות מזויפת.

טראומה היא התנסות חיה, החקוקה בגוף הרגשי ובגוף הפיזי, שממשיכה לקיים ממשק עם התודעה שלנו למשך כל ימי חיינו.

אנו יכולים לעבוד כדי להבין ולשנות את מערכת היחסים שלנו עימה, אבל היא תמשיך להשתתף בחווית המציאות שלנו.

וזה לא בהכרח דבר רע.

כיוון שהיא מהותיתלמהות שלנו.

משום שהיא חלק מהסיפור שלנו בזמן אמיתי, ובלבה שוכנים הזרעים לטרנספורמציה האינדיבידואלית והקולקטיבית שלנו.

כמה מרפאים דגולים ופעילים משניעולם לא סבלו סבל עצום?

מעטים מאוד.

טראומה פותחת את הדלת לגדולה.

היא פורטל להתעוררות.

בואו לא נעמיד פנים שהיא לא קיימת.

בואו לא נכחיש את החוכמה חסרת הבושה שלה.

בואו נשאג אותה ואת האמת שלה בקול גדול.

אנשים רבים, שקיבלו את ההחלטה האמיצה וההכרחית להתנתק מהמשפחה, נתקלים בתגובות מביישות ומנדות מצד אנשים אחרים.

הניסיון ולעורר כך אשמה באחר הוא אחד מהמעשים ההרסניים והכובלים ביותר.

״אבל היא אימא שלך״, ״אבל הוא משפחה״, ״הם עשו כמיטב יכולתם״, את חיה בזכותם״.

אל תשימו לב.

מהניסיון שלי, אם מישהו שוקל להתנתק מבני המשפחה הביולוגית שלו, בדרך כלל יש לו סיבות לגיטימיות מאוד לעשות זאת.

אפילו אם הם עשו כמיטב יכולתם, אין משמעות הדבר שעליכם לשמור עימם על קשר.

לפעמים הפצעים עמוקים מדי.

יש גשרים שנשרפו לתמיד.

יש אנשים שלא משתנים.

אתם לא אנשים רעים אם בחרתם להיפרד מבני משפחה שמתעללים בכם.

יש לכם כל זכות לשמר את השלמות הרגשית שלכם.

מתוך הספר Grounded Spirituality

שלא תהיה לכם טעות, אלה שטוענים שחשוב שתסלחו לתוקף שלכם בעודכם כואבים עדיין, גם הם תוקפים.

גם הם מתעלים את החומרים הבלתיפתורים שלהם לכיוונכם.

גם הם מכחישים את הערך שלכם ומזלזלים בסבל שלכם.

רבים מאלה שמטיפים לסליחה פשוט עוקפים את הקורבנות הלאמעובדת האישית שלהם.

הם ניצוליטראומהבהכחשה, הם צריכים שאתם תסלחו באופן מלאכותי, ש״תהפכו את סיפורכם על פניו״, כדי שהם יוכלו לסגור את ברז ההיזכרות האישי שלהם.

אם הם יצליחו להזניק אתכם אל סליחהקודםזמנה, הם לא יצטרכו להמשיך ולראות את השתקפות הכאבהלאמעובד שלהם בפניכם.

זהו המשחק המסוכן ביותר מכוללעודד סליחה של אחריםלפני שהקורבן נראתה באופן מלא בפציעותיה, לפני שהיא חוותה באמת את התהליך האורגני האישי שלה.

אם נפגעתםנפגעתם.

זה פשוט מאוד.

ואתם לא תירפאווהעולם לא יתפתח מעבר לדרכיו הפוגעניותאם תטאטאו את האמת מתחת לשטיח הסליחה.

רק אמת מובילה לריפוי.

זה תלוי בכםזה תמיד תלוי בכם.

אתם יכולים להכחיש, להדחיק, לעוות ולקבור את הפצעים הבלתיפתורים שלכם כמה שרק תרצו. אתם יכולים לארגןאותםמחדש, לצבוע אותם בחיוביות מזוייפת, להתנתק מהם, לעקוף אותם.

אתם יכולים לשנות את שמכם, להתחבא במנזר, להפוך את הסיפור שלכם על פניו.

ואתם יכולים לבזבז את כל הכסף שלכם על פרקטיקות ריפוי שטחיות ומטפלי הוקוספוקוס. אבל לא תהיה לכך שום משמעות אם לא תעשו את העבודה העמוקה יותר כדי לחפור בפצעים הראשוניים שלכם ולרפא אותם.

הם עדיין שם, בדיוק היכן שהשארתם אותם, מושלים בחייכם באופן לאמודע ושולטים בבחירות שלכם.

זהו טבעם של פצעים שלא נרפאוהם חיים, ובדרך זו או אחרת, הם יתממשו בהתנסות חייכם.

הם יהיו שפת הסיפור הפנימי שלכם.

הם יסתירו את הנתיב שלכם ויגבילו את האפשרויות שלכם.

הם חיים היכן שאתם חיים.

ולכן עליכם להחליט: חפרו והוציאו אותם, הביאו אותם אל התודעה, שם ניתן יהיה לעבד ולשלב אותם; או הדחיקו אותם וצפו בהם מושלים בחייכם.

זוהי אחת מהאמיתות הקשות ביותר עמה עלינו להתמודד: אם לא נטפל בבעיות שלנו, הן יטפלו בנו.

אין דרך לעקוף זאת.

בחרו.

מתוך הספר Grounded Spirituality

ערךאגו

האגו הלאבריא: חומרני, לא אותנטי, לא פרופורציונלי, מנופח ומנותק מהמציאות.

אגו בריא: תפיסת עצמי ערה ומאוזנת. תחושת עצמי אינדבידואלי חיה ובעלת גבולות. תפיסה שחוגגת את הערך הפנימי המולד שלנו, מבלי לדמיין שהוא ״כל הקיים״. תפיסה שמכבדת את כל שאנו, ללא צורך להשפיל אחרים.

האגו הבריא יציב, תומך ותואםמציאות.

הוא מכיר במגבלות שלנו ויודע גם עד כמה אנו נפלאים.

הוא לא אויבו של המקודש.

הוא היסוד שעליו עומד המקודש.

הוא מסייע להעניק למקודש צורה.

הוא מסלול הנחיתה האינטגרטיבי המיועד לכמותרבהיותר מהמהות שלנולטבע הנשגב שלנו.

הוא מציית לנשמה, תומך במאמצים שלנו לברוא חיים התואמים לנתיב האמיתי שלנו.

האגו הבריא מסייע לנו לנהל את המציאות ולכבד את התכלית המקודשת שלנו.

מתוך ״המילון הרוחני״

כעס הוא נהר.

הוא רוצה להשתחרר לאוקיינוס רחב הידיים.

הוא רוצה לנוע באופן טבעי.

כאשר אנו מדחיקים אותו בסליחהקודםזמנה, חוסמים אותו באמצעות חיוביות מזוייפת, מדכאים אותו בשם שלווה שקרית, אנו סוכרים את הזרם הטבעי שלנו.

אז הנהר פונה פנימה, כנגד העצמי; או מתפוצץ כלפי חוץ, בפני החפים מפשע.

טוב נעשה אם נבטא אותו כאשר הוא מתעוררלא בדרך שהיא הרסנית לאנושותאלא בדרך אותנטית, שמהדהדת את שלמות הווייתנו.

כעס הוא לא האוייב.

כעס המכוון למקומות הלאנכונים, הוא כן.

תנו לנהר לזרום

הם לא הלכו לשבת במערת המדיטציה כדי להביא את תודעתם לכדי הארה. הם הלכו כדי לעקוף את הבעיות שלהם ביחס לעולם. הם לא פנו אל השתיקה כדי לחסל את מוח הקוף. הם פנו אל השתיקה כדי להנמיך את עוצמת קול הכאב שלהם (לב הקוף). הם לא התמסרו לדממה משום שהדממה היא דרך המלך, בה״א הידיעה, לממלכת האלוהים. הם התמסרו לדממה כיוון שקול וצליל מציתים את הטריגרים ואת הטראומות שלהם. הם לא למדו למשול באגו כיוון שהאגו הוא אוייב המקודש. הם למדו (לכאורה) למשול באגו כיוון שהוא מזכיר להם את האנושיות הבלתיפתורה שלהם. הם לא טיהרו את הגוף משום שהגוף הוא משהו פחותמןהאלוהי. הם טיהרו את הגוף במאמץ להימלט מהרעילות הרגשית שלהם. הם לא חתרו לנשגבות כיוון שיש משהו שם למעלה עבורנו. הם חתרו לנשגבות כיוון שאין להם אומץ לחיות על אימא אדמה. הם לא חיפשו אחר חוסרצורה כיוון שזהו מצב ההוויה הער ביותר שלנו. הם ביקשו חוסרצורה כיוון שהצורה שלהם כואבת יותר מדי. הם לא נמנעו מכעס משום שכעס הוא רגש תתתקני. הם נמנעו מכעס כיוון שהוא חשף את הררי האבל שלהם. הם לא תרגלו איהתקשרות כיוון שאיהתקשרות היא מהות ההגשמה העצמית. הם תרגלו אותה כדי שיוכלו להסתתר מאתגרי מערכות היחסים האנושיות. הם לא התקבעו על סליחה משום שסליחה הכרחית לחיי רווחה. הם התקבעו על סליחה כדי לעקוף את הבלתינסלח. הם לא הטיפו לאישיפוט כיוון שהם אכן לא שיפוטיים. הם הטיפו לאישיפוט כדי שיוכלו לומר הכול ללא דין וחשבון.

חברים, ״עבדו עלינו״ במשך מאות שנים. הפַּטְרִיאַרְכְיָה התאמצה מאוד להסתיר ולהסוות את הבעיות האישיות שלה מאחורי חומה של התעוררות מזוייפת. שושלת רוחנית שלמה נולדה מתוך ההימנעות העצמית שלה. עכשיו הוא הזמן לחשוף הכול. עכשיו הזמן לקבור את הרוחניות הפַּטְרִיאַרְכָלִית בבית קברות מעשהידיה, ולברוא יחד רוחניות שמקורקעת באנושיות שלנו, בגופים שלנו, בתחושות שלנו, במערכות היחסים שלנו אלה עם אלה ועם אימא אדמה. זו הדרך היחידה שבה נוכל להציל את המין האנושי.

הפלנטה כולה גדושה בתוקפנות המכוונת למקומות הלאנכונים.

הדבר פופולרי יותר מעוגת שוקולד.

אנשים מוכרעים על ידי זעם מודחק, שפשוט חייב לזלוג החוצה לאנשהו, תכופות לכיוון החפים מפשע.

לפעמים הוא מתבטא כאלימות פיזית, אך לעתים קרובות יותר הוא בא לידי ביטוי כאופן של התעללות רגשית, התנהגות פסיביתאגרסיבית, הפיכת אחרים לשעירים לעזאזל ורדיפה.

ודבר מכל אלה לא ישתנה, עד אשר נלמד להתמודד עם הרגשות הבלתיפתורים שלנו שמקורם בגיל הילדות.

עד אשר החברה תהפוך את שיתוף היותנו פצועים לדבר נורמלי, ועד אשר תהפוך לדבר נורמלי גם טכניקות ביטוי עובדה זו באופן בריא.

עד שנלמד באיזו קלות בני אדם חווים טראומה, ונברא תנאים למנוע אותה.

אם נעשה זאתנשנה את העולם.

אם לא נעשה זאתנידונו להשמיד אלה את אלה (ואת הפלנטה שלנו).

משום שכל הטראומה הזאת מאלצת אותנו להדחיק את הזיכרונות שלנו ולהתנתק מהמציאות.

היא כופה עלינו לבחור נתיבים שלא מובילים לריפוי ולשלמות.

היא הופכת אותנו לסימפוניית סבל מפוצלת.

ובמצב המפוצל, איננו יכולים אלא להזיק לעצמנו ולאחרים.

כדי לשבור את המעגל, עלינו לרדת לשורשי התוקפנות: הכאב והכעס הבלתיפתורים שלנו.

עלינו לקחת בעלות מלאה על מה שאנו נושאים עימנו.

עלינו לרפא את האנושות הזאת.

קטע מתוך Hearticulations

לא מפתיע כלל שמורים רוחניים רבים כל כך הם חסידי קיו ותיאוריות קונספירציה מגוחכות רבות אחרות. הם כולם היו מנותקים מלכתחילה. למעשה, המנתק היעיל ביותר הוא בדרך כלל הגורו שעומד על הבמה. זו האירוניה הגדולה של משחק ההארה. האנשים הלאבריאים ביותר הם אלה שבדרך כלל מנהלים את האסיפה. הם למדו את אמנות הדִּיסוֹצְיַאצְיָה באופן יעיל כל כך שהם מושכים אליהם קהילה שלמה של ניצולי טראומה שוחרידִּיסוֹצְיַאצְיָה. הם עוטים זאת בתחפושת השלום, איהדואליות, ההתעוררות, העצמי המוחלט, אבל זוהי דִּיסוֹצְיַאצְיָה ולא יותר. וכאשר מגיעה מגיפה, והלחץ עולה, הפיצול (פְרַגְמֶנְטַצְיָה) פשוט מטפס לשלב הבא של הטירוף. הגורו הופך לקיו ומתפלל למול מזבח טראמפ. ואלה שמחפיצים אותו כאלוהים ושהופכים לחסידי הגורו, מובלים אז אל הטבח נטולהמסיכה. זה באמת מחריד.

אתם רוצים לשנות זאת ולהתקדם? היפטרו מכל הרוחניות הפטריאכלית ורוחניות ״הכלוב החדש״ שמסיתה אותנו כנגד האנושיות שלנו, כנגד הסיפורים שלנו, הגופים שלנו, האגו שלנו, הפגיעות הרכה שלנו. ובראו רוחניות חדשה שמגשרת בין האנושיות שלנו לבין המקודשות שלנו.

הדבר ישים סוף למשחקי הגורו, פעם אחת ולתמיד. ואז הגורואים יוכלו סוף סוף לקבל את מה שהם צריכיםטיפול נפשי.

אם אתם רוצים לחיות חיים רוחניים יותרחיו חיים אנושיים יותר. היו בני אנוש אמיתיים, אמיצים ואוהבים יותר.

אם הם אומרים לכם שהם ״ערים״, הם ישנים שינה עמוקה.

אם הם אומרים לכם שהם ״מאסטרים נאורים״, הם מאסטרים בהימנעותעצמית.

אם הם אומרים לכם שיש להם ״אגו שהתעלה״, הם נשלטים על ידו.

אם הם אומרים לכם שהם ״הגיעו״, הם בסך הכול בדרכם לשם.

זה העניין בקשר להתעוררותהיא לעולם אינה מסע שהושלם.

אין מלך (או מלכה) המושלים בתודעה.

כולנו נמצאים בתהליך התהוות.

כולנו מהלכים בנתיב החיפוש אחר המשמעות.

ככל שאתם מעמיקים ומתרחבים, אתם מבינים במהרה שאין מצב קבוע או מוחלט.

יש רק מצב יחסי ונזיל, כניסה הולכת ומתרחבת אל התּוֹךְ הגדול ומעבר לו.

אין רגע הארה מוחלט שלאניתןלבטלו.

הדבר דומה יותר לספירלותהתעוררות שמותמרות לקליידוסקופ של צבע ומרקם עשירים יותר; ככל שאנו מתפתחים אל תוך מִקְשֶׁתות גדולות יותר של התודעה, כל אחת היא מורכבת יותר, בעלת ניואנסים רבים יותר, מסובכת יותר מקודמתה.

מבעד לעדשות הללו, אתם יכולים לראות עד כמה הרחקתם לכת, ואתם מבינים עד כמה עליכם עוד להרחיק לכת.

חלקים בלתימפותחים כה רבים, דרכים כה רבות לגעת ברגע, ממלכות כה רבות של אפשרות מענגת.

ת מ י ד  י ש  ע ו ד  ש א פ ש ר  ל ג ל ו ת.

טראומקאזים*: אנשים שמכחישים בכל תוקף את קיומה של הטראומה, ובסופו של דבר, בוראים עוד ועוד טראומה.

דפוסי ההכחשה שלהם הופכים לסוג של נבואה המגשימהטראומה, דפוס שרק מותיר מאחוריו שובל של כאב נוסף.

במאמציהם הנחושים לעוף מעל לטראומה שלהם, הם פשוט מתרסקים אל תוכה, גורמים לעצמם ולאנשים אחרים סבל נוסף.

טראומקאזי יצא למשימת התאבדות לאמודעת, לכאורה משוחרר מטראומה, אך למעשה נשלט על ידה לחלוטין.

טראומה מוכחשתהיא טראומה מועצמת.

[*טראומה+קמיקזי]

״אלוהים לא נותן לכם יותר מכפי שאתם מסוגלים להתמודד עמו״.

באמת?

שאלתם את אלוהים בעצמכם?

האם היא אישרה את התיאוריה שלכם?

תראו, אני מבין שלפעמים אנחנו אומרים משפטים שכאלה כיוון שאין לנו משהו אחר לומר, או משום שאנו באמת מאמינים שהם עוזרים.

אנחנו לא רוצים שאנשים ירימו ידיים. אנו רוצים שהם ימשיכו להיאבק על חייהם.

אבל בכנות, זה לא עוזר.

אין כמעט מנטרות הישרדות כאלה שכן עוזרות.

כיוון שיש יותר לחיים מאשר לשרוד בכל מחיר.

יש יותר לחיים מאשר לעטות שיריון ולנסות לעמוד בפרץ סערת הסבל שלנו.

יש גם משהו שאפשר לומר על ריפוי דרכנו לשלמות.

על כך שנפגוש אלה באלה באזורי הפגיעה שלנו.

על כך שנקבל את האפשרות שהטראומה שלנו היא למעשה הרבה יותר מכפי שאנו מסוגלים להתמודד עמה.

אז בפעם הבאה שאתם מתפתים לומר לניצול טראומה: ״אלוהים לא נותן לך יותר ממה שאתה מסוגל להתמודד עמו״, נסו משהו אחר.

נסו את זה: ״משהו טרגי התרחש. אתה לא צריך להתמודד עם זה לבד. איך אוכל לעזור לך להתאבל ולהירפא?״

הזכירו לו שאלוהים הוא מקום רך לנחות בו.

הזכירו לו שאלוהים הוא חמלה בצלם אנוש.

קל מדי לוותר, להפסיק להאמין, להתרחק מהאור.

הראיות לכך שהחשכה מנצחת נמצאות בכל מקום.

אבל אני לא משתכנע.

כיוון שלבי ממשיך להיפתח, כיוון שבני האדם ממשיכים להתקדם, כיוון שהשמש ממשיכה לזרוח.

יכול בהחלט להיות שנצליח להיחלץ בדקה התשעים, אבל נצליח.

הרוח האנושית היא בלתי ניתנת לעצירה.

הלב האנושי כה יפהפה, עוף חול שקם שוב ושוב מאפר האדישות.

ייתכן ונזכה רק במבטים חטופים באלוהות שלנו בשלב התפתחות זה, אבל הם מבשרים על הבאות.

אנושות בלתי ניתנת לעצירה, נפלאה כל כך.

אנשים רבים מבלים את כל חייהם בבית הכלא של ההמתנה לאישור, מנסים לנצח להשיג את אישורם של אחרים.

דפוס מחליש זה, שתכופות מקורו בדינמיקות שלהם עם הורים מונעיאישור (שבעצמם לא קיבלו אישור), הוא נבואה המגשימה את אשמתה, נבואה שמובילה אותנו לשום מקום.

משום שגם אם אנשים אכן יעניקו לכם אישור, לא יהיה בו די.

אתם פשוט תמשיכו לחפש אחריו במקום אחר.

וגם פעולה זו לא תביא אתכם לשום מקום, כיוון שהנושא אינו קבלת אישור ותוקף.

הנושא הוא האמונה המוטעית שאנשים אחרים יכולים לשחרר אתכם מהשנאההעצמית שלכם.

הם אינם יכולים. כיוון שהם כלואים באותו בית כלא.

אנשים שלא קיבלו אישור ותוקף מחפשים אחר אישור ותוקף מאנשים אחרים שלא קיבלו אישור ותוקף.

מחזוריות בלתי אפשרית.

בזבוז אנרגיה משווע.

אנשים נפלאים ונהדרים, בבקשה הפסיקו לבקש אישור מאחרים.

אתם לא מבינים? אתם כבר קיבלתם אישור.

כבר עברתם את המבחן האלוהי.

אתם כאן, בשם אלוהים!

האישור שלכם נמצא בלבה של כל נשימה.

שאפואני אהוב, אני אהובה!

נשפואני אהוב, אני אהובה

מה עוד דרוש כדי שנבין זאת?

אני קורא לזה ״התפצלות״.

הדבר מתרחש כאשר אתם נתונים ללחץ רב כל כך, שכמה מהבעיות הרגשיות ושאותן עיבדתם ופתרתם, שבות ועולות חזרה אל המודעות.

אלה הם אותם רגעים שבהם דפוס ישן מתחיל להראות שוב את פרצופו המאתגר, זמן רב לאחר שחשבתם שפתרתם אותו.

לפעמים הדבר מתרחש ומרפה את ידינו, גורם לנו להרגיש שלא התקדמנו כלל וכלל.

אבל התקדמנו בהחלט.

זהו פשוט טבעו של המטען הרגשי העקשני ביותר שלנו.

אנו יכולים לעבד ולפתור אותו באופן יעיל כל כך, שרק לעתים נדירות נראה אותו בנסיבות רגילות, אך לחצים ומתחים מסוימים יכולים לפצל את התודעה שלנו, והוא שב ויוצא מבעד לסדקים.

כאשר הדבר מתרחש, אל תענישו את עצמכם או תטעו ותחשבו שלא צמחתם.

במקום זאת, התמקדו במה שאתם יכולים לעשות כדי להתרחק מהלחצים ולהחזיר את עצמכם למצב של אינטגרציה.

נקטו בפעולות כדי להחזיר את התודעה שלכם לצורה לכידה.

אם אין שום דבר שאתם יכולים לעשות באותו זמן, דעו שהבעיה תתפוגג ברגע שהלחץ יירגע.

גם זה יעבור.

ותנו לעצמכם קרדיט על הדרך הארוכה שעשיתם.

טרנספורמציה לא נמדדת על פי החיסול המוחלט של הבעיות והדפוסים שלנו.

טרנפורמציה נמדדת על פי התקופות הארוכות שבין הופעתם.

סליחה אינה תפיסה.

סליחה היא תהליך.

ואם אתם בוחרים לא לסלוח בסוף התהליך, אין משמעות הדבר שלא נרפאתם.

אין משמעות הדבר שאתם אדם נחות.

אין משמעות הדבר שאתם לא רוחניים או לא מפותחים.

אין משמעות הדבר שתשובו בגלגול הבא כדי לחוות זאת שוב.

יכול להיות שהמשמעות היא בפשטות, שלמעשה, הסליחה אינה מצוייה ביושרה שלכם.

ההנחה שלסלוח למתעלל היא אַמַּת מִדָּה לתהליך רגשי וקרמתי שלם ומוחלטהיא טעות.

אַמַּת המִדָּה האמיתית של הפתרון היא האם חוויתם את התהליך הרגשי שלכם באופן אותנטי והגעתם למקום שבו המטען השלילי הסובב את החוויה התפוגג.

אולי תלמדו כמה שיעורים, או אולי תשתחררו בסופו של דבר באופן הולם מהזיכרונות.

אולי תפתרו זאת באופן כה שלם שיהיה לכם מטען אנרגטי קטן מאוד סביב האירועים.

או אולי תבינו למעשה שסליחה אינה הכרחית לריפוי שלכם, ושהיא אינה באחריותכם.

הנקודה היא, שההתמקדות שלנו באחריות שלנו לסלוח למי שעשה לנו עוול מסיתה את כל התהליך ממסלולו.

האחריות היחידה שלכם היא להגיע ליעד כלשהו, שהוא נכון ואמיתי עבורכם.