מאת: ג׳ניפר הופמן
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
אם אתם מתקשים לסלוח, קחו בחשבון את האפשרות שהסליחה אינה הכרחית.
איננו צריכים לסלוח לכל אחד, ואיננו צריכים גם להעניק סליחה ללא תנאי לאנשים קשים, מאתגרים ורעילים.
יש אלטרנטיבה לסליחה – גבולות אנרגטיים חזקים, שמותירים אותם מחוץ לחיינו כדי שנוכל לחוות שלווה, שמחה ולקיים מערכות יחסים עם אנשים שיכולים ״לאהוב, להוקיר ולכבד״ אותנו.
בשיחה שקיימתי לאחרונה עם ידידה על בני משפחתי ועל הסיבות מדוע ניתקתי את הקשר עמם לפני 18 חודשים, היא שאלה: ״האם תסלחי להם אי פעם?״
״למה לי?״, עניתי, ״כאשר הפעולות שלהם רק הראו לי את האמת שממנה התעלמתי במשך שנים?״
״אבל, זה לא כל כך רוחני״, היא אמרה.
״האם זה רוחני להמשיך לתת לאנשים להישאר בחיי כאשר הם הראו לי, פעם אחר פעם, שהם לא אוהבים, מוקירים או מכבדים אותי ושהיחס שלהם לא עומד להשתנות?״
אני לא מתכננת לסלוח להם על משהו שהם עשו, כיוון שזה לא הכרחי. כבר סלחתי את כל הסליחות שהיה עליי לסלוח, על ידי כך שסלחתי לעצמי על האמונה שלי שהיה זה תפקידי לתקן את המשפחה לקויית התפקוד שלי ושבאופן כלשהו, אם אעבוד מספיק קשה, אתעלם ממספיק רעילות, ואסלח להם לעתים קרובות מספיק, שיום אחד תיפול בחלקי גרסת המשפחה המאושרת והמושלמת.
הרעיון שסליחה צריכה להינתן לאנשים שלא רוצים בה, שלא אכפת להם ממנה או שלא ראויים לה, מותיר אותנו נעולים במערכות יחסים רעילות במשך שנים או יותר. ובייחוד אם אתם מחשיבים את עצמכם לרוחניים, אתם מאמינים שעליכם לסלוח ללא תנאי לאנשים שמתנהגים כלפיכם באכזריות, ברוע וברשעות. בנקודה מסוימת, אימצנו את האמונה שסליחה תשנה את ההתנהגות שלהם.
היא לא תשנה והיא לא שינתה מעולם.
לעתים קרובות אני חושבת על האמרה הידועה של מאיה אנג׳לו: ״כאשר אנשים מראים לכם מי הם באמת, למה שתפקפקו בכך בכלל?״ ואף על פי כן, אנו עושים זאת, שוב ושוב.
אבל יש כאן שני גורמים בפעולה, סליחה וחנינה, ואין לבלבל ביניהם ואין להעניק אותם בקלות ראש. סליחה, במונחים מודרניים, היא לסלוח על התנהגות רעה או התנהגות שמנוגדת למה שלדעתנו מקובל במערכת יחסים.
חנינה היא מחיקת הזיכרון של אותה התנהגות והחזרת אדם זה אל חיינו כאילו דבר לא אירע.
אני אף פעם לא מעניקה סליחה או חנינה וסבורה שעלינו לחשוב מחדש על התפיסה כולה, שאני מאמינה שגרמה יותר נזק לאנשים מאשר כל דבר אחר שאנו מאמצים כאמת.
משום שזו האמת – אנשים שמתייחסים אליכם גרוע רק מראים לכם מי הם. כאשר אתם לא מאמינים להם או אתם מפקפקים שזו המהות האמיתית שלהם, אתם מתעלמים מהאמת עליה הם מצהירים בקול רם.
אם אתם מעניקים להם סליחה וחוננים אותם, ואז מאפשרים להם לשוב אל חייכם, ברוב המקרים אתם עושים לעצמכם שירות דוב. לא אומר שכל האנשים שמתנהגים גרוע אינם מסוגלים להשתנות, אבל רובם לא.
סליחה חייבת להינתן יחד עם גבולות ברורים וציפיות ברורות בנוגע להתנהגות עתידית. אחרת, אתם רק מאפשרים להתנהגות גרועה לחזור על עצמה ללא השלכות. ויש כאן אזהרה, משום שהתנהגות גרועה והתנהגות רעילה אינן אותו הדבר, אלא שני דברים שונים.
אני מבדילה ביניהן על ידי הגדרת ״התנהגות גרועה״ כהתנהגות חסרת התחשבות, לא מכוונת ונדירה. לעומת זאת, ״התנהגות רעילה״ היא מחושבת, מכוונת, אכזרית באופן מכוון וחוזרת על עצמה.
במקרה שלי, ההתנהגות של בני המשפחה שלי הייתה רעילה ונמשכה זמן רב מאוד. ניסיתי לתקן אותה, להיות חביבה, אוהבת וסלחנית יותר, רק כדי חוות שוב את אותה ההתנהגות בכל פעם.
האמת נחשפה בפניי באירוע דרמתי לפני 18 חודשים, שהפך את האמת הזאת לבלתי ניתנת עוד להכחשה. לא תהיה משפחה מאושרת, לא יהיו יחסים קרובים, לא תהיה תקשורת שמרחיקה לכת אל מעבר לפגישות מאולצות באירועים משפחתיים קבועים. עכשיו לא יהיו אירועים משפחתיים, לא תהיה תקשורת, ועבורי, תהיה השלווה שנובעת מקבלה.
המתנה הטובה ביותר שאנו יכולים להעניק לאנשים רעילים ומאתגרים היא קבלה. זו לא סליחה או חנינה, אלא ההבנה מי הם ומי היו תמיד. אין צורך לפעול כאילו המהות שלהם שגויה, על ידי אינטראקציה שמהווה עוד ניסיון ליצור מערכת יחסים שהם לא רוצים, שלא אכפת להם ממנה ושהם אינם מסוגלים לקיים עמנו.
ועם הקבלה מגיע אובד ציפיה, אובדן הכחשה, אובדן כאב ואובדן האמונה שזה תפקידנו לתקן אותם או את מערכת היחסים. האמת הופכת למציאות לא נעימה כאשר היא מגלה את המהות האמיתית של האנשים בדרכים שאיננו יכולים עוד להכחיש או להתעלם מהן.
באותו רגע של הבנה, אנו זוכים בבהירות ובנתיב אל עתיד שלא כולל אותם. הכרה במהות האמיתית של האנשים, המהות שהם בוחרים לעצמם, היא חירות רגשית, רוחנית ואנרגטית.
עם החירות הזאת מגיע שחרור הסליחה. לא הגיוני לצפות לסלוח לאנשים על מהותם ועל מי שהם בוחרים להיות. לא הגיוני לחשוב שלתת להם משהו שהם לא רוצים או שלא אכפת להם ממנו ישנה אותם או את ההתנהגות שלהם.
גיליתי עובדה זו לאחר עשרות שנים שבהן חשבתי ששיחת טלפון, לאחר חודשים או שנים של שתיקה בשל עוולה דמיונית, תשנה משהו. אז אפשרתי להם לחזור לחיי בשמחה שהייתה קצרה מאוד. וההתנהגות החלה שוב.
יש נקודה שבה התקווה מסתיימת, הסובלנות מסתיימת והסליחה מסתיימת. ועדיף שהדבר יקרה מוקדם מאשר מאוחר, כיוון שברגע שמישהו מראה לכם את המהות האמיתית שלו – ואתם מאמינים לו – האמת הופכת למציאות לא נעימה שמאירה לכם את נתיב היציאה.
אתם יכולים לבחור לעזוב או להישאר. אך דעו שהישארות לא משנה דבר ושבסופו של דבר, תמצאו את עצמכם מול אותה דלת יציאה שוב ושוב, עד אשר תחליטו לפתוח אותה לבסוף ולעזוב, להסיר את עצמכם מהרעילות ולצעוד בנתיב שמוביל אתכם לאנשים שיכולים ״לאהוב, להוקיר ולכבד״ אתכם, שרוצים לקיים אתכם מערכת יחסים חביבה, אוהבת ומאוזנת, ושלא יוצרים דרמה וטראומה.
וסליחה עליכם להעניק קודם כל לעצמכם, ואז לאנשים שבאמת מצטערים על ההתנהגות שלהם, שיכולים להבטיח להשתפר ולקיים זאת, שמודים שעשו טעות ושיש להם את הרצון והיכולת לתקן.
ללא תפיסה חדשה זו ביחס לסליחה, אתם תמשיכו למצוא את עצמכם חווים אכזבות, ציפיות שלא מתגשמות, ותמשיכו לנסות לתקן מערכות יחסים עם אנשים שלא חושבים שהם נוהגים שלא כשורה. זו אמת שקשה להודות בה, אבל אנשים מסוימים פשוט לא יחבבו אתכם. הם יהיו קטנוניים, מרושעים, קנאים, זדוניים, כועסים ורעילים.
וכן, זה כולל את המשפחה שלכם, קרובי משפחה, ילדים, ידידים טובים, בני זוג ואנשים שאתם חושבים שאמורים לאהוב אתכם. הכירו במהות האמיתית שלהם, קבלו את ההתנהגות שלהם ופנו אל דלת היציאה. אל תכבידו על עצמכם באמצעות האחריות לסלוח. אל תעניקו סליחה לאנשים שהראו לכם שהם לא רוצים אותה או שלא אכפת להם ממנה.
איך תגנו על עצמכם מאנשים רעים ורעילים? יש אנשים שאומרים שיש להציב גבולות חזקים יותר, מבלי להסביר בדיוק מה זה אומר. לימדתי את נושא הגבולות האנרגטיים במשך יותר מחמש–עשרה שנים. אין זה רק עניין של אמירת ״לא״ או החלטה שאתם לא הולכים לעשות משהו. מדובר בהחלטה לגבי המקום שאליו האנרגיה שלכם הולכת ומי ראוי להיות חלק ממנה.
מדובר גם בלמידה מדוע אין לכם גבולות אנרגטיים, מדוע אתם מפחדים להציב אותם או מדוע אתם מהססים לעשות זאת לגבי אנשים מסוימים. מדובר בהבנה מהי האג׳נדה שלכם ומה אתם מאמינים שיהיה הגמול שלכם בזכות העובדה שאין לכם גבולות אנרגטיים.
אני מכנה את הגבולות האנרגטיים כך: ״מפתחות לחירות הרגשית, הרוחנית והאנרגטית״ שלכם. ברגע שבו אתם מציבים את הגבולות האנרגטיים שלכם, שוב אינם מאשימים את עצמכם בשל פעולות של אנשים מאתגרים ורעילים. שוב אתם לא כופים את הציפיות שלכם על אחרים. אתם יכולים לבחור בקבלה ואז ביציאה, בעת שאתם מתקדמים לנתיב של מערכות יחסים חדשות עם אנשים שערוכים יותר עם האופן שבו אתם מגדירים מערכות יחסים. והטוב מכול, אתם לא מאמינים עוד שהענקת סליחה יכולה לתקן כל דבר ולא מאלצים את עצמכם לסלוח לאנשים שלא רוצים בסליחתכם, שלא אכפת להם ממנה, שלא אכפת להם מכם ושלא רוצים במערכת יחסים אתכם.
גבולות אנרגטיים אינם עונש, שליטה או קירות רגשיים. הם ההחלטה להפסיק להשקיע את המשאבים הרגשיים, הרוחניים והאנרגטיים שלכם במערכות יחסים שרק יוצרות כאב, בלבול, תשישות ואכזבה.
כאשר אתם לומדים לכונן גבולות אנרגטיים אמיתיים, אתם מפסיקים לנסות לתקן אנשים שלא רוצים להשתנות. אתם מפסיקים לתרץ התנהגות רעילה. אתם מפסיקים לנטוש את עצמכם בתקווה לקבל אהבה, אישור, הכרה וקבלה מאנשים בהם אתם נאחזים, משום שאתם מאמינים שעליהם להעניק לכם את הדברים האלה כיוון שהם ״משפחה״.
וחשוב יותר מכול, אתם מתחילים לבטוח בעצמכם שוב.
