מאת: Mutual Reception Astrology

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

לא כל הטרולים נבראו שווים.

יש כאלה שרק רוצים לראות את שרשור התגובות עולה באש. אבל יש בהם כאלה שממלאים תפקיד עתיק וחיוני הרבה יותר. הם הליצנים המודרניים, שוטי החצר הדיגיטליים, תעלולנים עשויים מפיקסלים שמציבים מולנו מראות שעשויות מממים ומפיתיונות.

הם ממלאים תפקיד כפול בארכיטקטורה הנפשית של הקולקטיב: מקודשים וגסים. מושמצים ונערצים. הם אומרים את מה שאף אחד אחר לא מעז לומר, דורכים על היבלות שאף אחד אחר לא מעז לדרוך עליהן – בין אם במודע ובין אם לא – הם חושפים את הצללים שלנו.

משום שעבודת צללים, מעצם הגדרתה, לא יכולה להתבצע מתוך התודעה בלבד. יש לחשוף את הצל, והחשיפה מגיעה תכופות באמצעות טריגר.

כאן נכנס הטרול.

כאשר טרול מטיל פיתיון ואתם נוגסים בו, אתם מגלים מה כואב עדיין. מה מבעבע עדיין מתחת לפני השטח. היכן אתם מגיבים באופן אוטומטי. התגובה הזאת שלכם היא לא הוכחה לאכזריות שלהם – היא כלי אבחוני. היא מסמנת את המפה.

וברגע שהטריגר מופיע, אפשר ללכת בעקבותיו. אפשר להרגיש אותו. אפשר לקרוא לו בשם. ואולי, אם אתם מוכנים, אפשר לרפא אותו.

הטרול לא מרפא אתכם. הוא רק מניח את המלכודת שמראה לכם היכן נמצא הפצע שלכם.

זה התחום של פלוטו – חשיפה, חפירה, העולם התחתון החבוי שמתפרץ אל פני השטח.

זה גם מרקורי התעלולן, שמעביר מסרים כשהוא עוטה מסכות, ולעולם לא נשאר במקום מספיק זמן כדי שאפשר יהיה לשפוט אותו.

זה אורנוס, שגורם לכם להפוך מודעים באמצעות זעזוע של מכת ברק וכאוס בלתי צפוי.

זה כירון, שנועץ אצבע בפצע שחובה להכיר לפני שניתן יהיה לרפא אותו.

בשפה מיתולוגית יותר, זה הנתיב של לוקי. הצחקוק של הרמס. הדחיפה הקטנה של זאב הערבות. קלף השוטה ההפוך והצוחק.

ובאינטרנט? זהו מם שהגיע בדיוק בזמן. תגובה שפוגעת בדיוק במקום שכואב. פוסט ששובר ושפותח את הצל שלכם לרווחה באמצעות בדיחה.

לא כל הטרולים הם מורים רוחניים. אבל יש כאלה שכן.

לא כל מי שמפרסם פוסטים מטופשים הוא חכם. אבל יש כאלה שכן.

ובעולם שרעב לאמת ושאלרגי לכאב, לפעמים דווקא הטרולים הגסים הם שמביאים את המקודש.