מאת: סמדר ברגמן ©
יש מצבים שבהם צנזורה עצמית בתוך קשרים ובמסגרת המשפחה נובעת מנימוס ומטאקט, אבל יש גם כזו שאינה בגדר התחשבות – אלא בגדר היעלמות. אם במשפחה שלכם לימדו אתכם שעליכם לברור מילים, לבלוע כעסים או להסתיר חלקים מעצמכם, אתם חושבים אולי שאתם שומרים על הקשר ועל שלום בית. אבל האמת היא שבכל פעם שאתם מפעילים את העורך או את הצנזור הפנימי שלכם, ומחליטים שמסוכן מדי להוציא לאור אמירות מסוימות, אתם למעשה מעבים את הקיר שמפריד ביניכם לבין בני המשפחה והופכים את הנוכחות שלכם לשקופה יותר.
במילים אחרות, צנזורה עצמית מבטלת את היכולת שלנו להיות נוכחים באופן מלא. ונוכחות היא לא רק מצב פיזי, היא מצב שבו אנו מופיעים במלוא הווייתנו, קיימים, מדברים ופתוחים, ללא פחד. ברגע שמופעלת צנזורה, הנוכחות הופכת למצג שווא. אינכם יכולים להיות נוכחים לגמרי, אם האנרגיה שלכם עסוקה בשיטור ובניהול סיכונים. אם אתם נזהרים כל העת וחוששים פן תגידו את הדבר הלא נכון או משהו שיפגע בשומע, הרי שמשהו בכם אומר לכם שאינכם נמצאים במרחב בטוח או בקשר בטוח. ואם בכך אתם עסוקים בעת מפגשים עם אנשים שלא מהווים עבורכם מרחב בטוח, למעשה אתם גם לא מקשיבים להם, אתם מקשיבים רק לפחד שלכם.
הצנזורה העצמית הופכת אותנו לרוחות רפאים. אנחנו יושבים מול בני המשפחה שלנו, אבל הם רואים רק גרסה ערוכה, מהונדסת ומצומצמת של מי שאנחנו באמת. אי אפשר לייצר קשר ממשי במקום שאין בו אמת, ואי אפשר לייצר מערכת יחסים במקום שאין בו נוכחות מלאה.
כשאנחנו מצנזרים, אנחנו בעצם אומרים לעצמנו שהמציאות כפי שהיא, על כל המורכבות והקושי שבה, היא לא מספיק טובה או בטוחה. אנחנו מעדיפים ״שלום בית״ מזויף על פני קשר חי. אבל המחיר של השקט הזה הוא אובדן החיות. הנוכחות שלנו נשחקת, כיוון שהיא דורשת פגיעות, והצנזורה היא השכפ״ץ שמונע מאיתנו להיפגע, אבל גם מונע מאיתנו להיות אותנטיים.
ההחלטה להפסיק לתת מקום לצנזור הפנימי, אין משמעותה שאתם מתחילים לצעוק, להעליב או לפגוע… משמעותה שאתם מוכנים להיות נוכחים בכל כובד משקלכם. כאשר אתם מבינים שהחלטתם להסתיר חלק מעצמכם כדי להגן על עצמכם ועל מערכת העצבים שלכם, ולמעשה אתם נוכחים בקשר באופן חלקי ביותר, אתם יכולים לקבל החלטה – להיות נוכחים באופן מלא, או פשוט לא להיות נוכחים בכלל.
אין סיבה שתסכימו להגיע באופן חלקי. אין סיבה שתסכימו להופיע במקום שמסוכן להיות נוכחים בו באופן מלא. עד עתה בחרתם בצמצום, בצנזורה, בחלקיות. אולי הגיע הזמן לבחור בנוכחות מלאה, בכנות, באותנטיות ובמי שאתם. הפסיקו לצנזר את עצמכם. ואם אתם לא מחליקים בקלות בגרונם של אחרים, זו לא סיבה להפסיק להיות מי שאתם, זו אולי כן סיבה לברור בקפדנות רבה יותר את הסובבים אתכם.
