מאת: ליה דיאן

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

רבים ממתנגדי החיסונים הצביעו על העלייה בשיעורי האבחון של אוטיזם כהוכחה לכך שחיסונים גורמים ליותר ילדים ״להפוך לאוטיסטים״. הטיעון שלהם הוא שילדים מקבלים כיום חיסונים רבים יותר מבעבר, ובמקביל חלה עלייה באבחוני האוטיזם, ולכן המסקנה היא שהחיסונים חייבים לגרום ל״אוטיזם״.

המילה אוטיזם מופיעה במרכאות משום שמתנגדי חיסונים נוטים תכופות לערבב בין אוטיזם לבין מצבים נלווים אפשריים, כגון מוגבלות שכלית, פגיעה מוחית טראומטית, אפילפסיה ושיתוק מוחין. הם חושבים שמצבים אלה הם ״תכונות של אוטיזם״, משום שהם לא מבינים מהו אוטיזם. הם לוקים באוטישטוש, הטשטוש שמתרחש כאשר מבלבלים בין מצבים שאינם חלק מהותי מהאוטיזם, עם האוטיזם עצמו.

מחקר גדול שנערך בשוודיה, ושהתפרסם בחודש מאי, סיפק ראיות משכנעות לכך שאוכלוסיית האוטיסטים המאובחנים השתנתה באופן דרמטי במהלך עשרים השנים האחרונות, משום שכיום מזהים אוטיזם בקרב מגוון רחב הרבה יותר של אנשים, ולא משום שחלה עלייה באוטיזם עצמו בקרב ילדים.

המחקר השוודי, שכלל יותר משלושה מיליון בני אדם, מצא שמספר אבחוני האוטיזם עלה בכ-800%, כאשר העלייה נבעה ברובה המכריע מאבחונים בקרב אנשים ללא מוגבלות שכלית נלווית. האבחונים של אוטיזם ללא מוגבלות שכלית עלו בכ-1,800%, בעוד ששיעור האוטיזם עם מוגבלות שכלית נותר יציב. למעשה, שיעור האוטיסטים עם מוגבלות שכלית ירד מ-55% בשנת 2001, ל-6% בלבד בשנת 2020.

אין פירוש הדבר שמוגבלות שכלית חדלה להופיע, בדרך פלא, לצד האוטיזם. המשמעות היא שבעבר האוטיזם זוהה בעיקר כאשר מוגבלות שכלית נלווית הפכה את השונות של האדם לבולטת יותר. המחקר השוודי מראה מדוע העלייה בשיעורי האבחון לא משקפת עלייה בשכיחות הביולוגית של האוטיזם. אנחנו לא עדים ל״התפוצצות״ של אוטיזם, אנחנו סוף־סוף מכירים באנשים האוטיסטים שהיו כאן תמיד.

במשך רוב ההיסטוריה, אנשי מקצוע בתחום הרפואה זיהו אוטיזם בעיקר אצל אנשים שהציגו שונות בולטת לעין. אנשים אוטיסטים שלמדו להסוות את השונות שלהם, ושהיו בעלי אינטליגנציה ממוצעת או גבוהה מהממוצע, נותרו תכופות מחוץ לטווח ההתייחסות.

רבים מהם אובחנו כסובלים מחרדה, מדיכאון, מהפרעות אישיות או ממצבים אחרים, מבלי שאיש יזהה את הדפוס הנוירו–התפתחותי שנמצא בבסיס רבות מהחוויות שאנשים אלה חוו לאורך כל חייהם. בעיקר החמיץ האבחון נשים ונערות אוטיסטיות, כיוון שמחקרים בתחום האוטיזם והציפיות האבחוניות התבססו במידה רבה על האופן שבו האוטיזם נצפה אצל בנים.

בשנים האחרונות, אנשי מקצוע בתחום האבחון השתפרו בזיהוי אוטיזם בקרב אנשים שהתכונות האוטיסטיות שלהם לא גלויות לעין באופן מיידי. העלייה במספר האבחונים משקפת את העובדה שמערכת האבחון השתפרה ביכולתה לזהות אנשים אוטיסטים שבעבר לא זוהו ככאלה.

הטיעונים של מתנגדי החיסונים בנוגע לאוטיזם נשענים על ״אוטישטוש״

קיימת בעיה מרכזית בטיעונים של מתנגדי החיסונים בנוגע לאוטיזם: רבים מאלה שמתעקשים שהחיסונים גרמו ל״מגפת אוטיזם״ לא מבינים מהו אוטיזם.

אמת המידה שלהם למה שהם מחשיבים כ״אוטיזם אמיתי״ היא בדרך כלל אדם שזקוק לתמיכה נרחבת בתחומים הקוגניטיביים, הרפואיים והתפקודיים של חיי היום–יום. הם מתייחסים לכל המכלול הזה כאל ״אוטיזם חמור״, מבלי להבדיל ולהבחין בין האוטיזם עצמו לבין מצבים ומוגבלויות רבים שיכולים להתקיים לצדו.

זה אוטישטוש, מצב שבו מצבים נלווים מתפרשים בטעות כאילו הם האוטיזם עצמו. אוטיזם יכול להופיע לצד מוגבלות שכלית, אפילפסיה, שיתוק מוחין, לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז או מצבים אחרים, אבל זה לא אומר שמדובר באותם דברים.

אוטיזם הוא שונות נוירו–התפתחותית שנפרדת ממנת המשכל של האדם. הוא חייב להיות נוכח כבר בשלבי ההתפתחות המוקדמים, והמאפיינים המרכזיים שלו כוללים הבדלים בתקשורת ובאינטראקציה החברתית, לצד דפוסים מוגבלים או חזרתיים, תחומי עניין ממוקדים, הבדלים חושיים וצורך בשגרה.

אוטיזם יכול להופיע בכל רמת אינטליגנציה, לרבות לצד מוגבלות שכלית, אינטליגנציה ממוצעת או אינטליגנציה גבוהה. מנת המשכל לא מגדירה אוטיזם.

אוטיזם גם אינו הפרעת קשב וריכוז,  הוא לא פגיעה מוחית, לקות למידה, מוגבלות שכלית, מחלת נפש או מחלה בכלל. הוא יכול להופיע לצד כל אחד מהמצבים האלה, בדיוק כפי שאנשים שאינם אוטיסטים יכולים לחוות אותם אף הם. יש אנשים שצריכים ללמוד את הדברים הבאים:

• כאשר אדם אוטיסט חווה פגיעה מוחית טראומטית, השינויים הקוגניטיביים שנובעים מהפגיעה אינם אוטיזם.

• כאשר לאדם אוטיסט יש אפילפסיה, ההתקפים האפילפטיים שלו אינם אוטיזם.

• כאשר לאדם אוטיסט יש מוגבלות שכלית, המוגבלות השכלית שלו אינה ״אוטיזם חמור או עמוק״.

• כאשר לאדם אוטיסט יש לקות למידה, הקשיים שלו בקריאה, בכתיבה או במתמטיקה הם לא אוטיזם.

• כאשר לאדם אוטיסט יש הפרעת קשב וריכוז, הקשיים שלו בקשב, בזיכרון ובשליטה בדחפים אינם ״יותר אוטיזם״.

כאשר מוגבלויות מרובות מתערבבות זו בזו, אנשים עלולים לטעות ולייחס את ההשפעה המשולבת שלהן ל״אוטיזם חמור״, ולבטל אנשים אוטיסטים שמסוגלים לדבר, לעבוד ולייצג את עצמם כמי שיש להם ״אוטיזם קל״. זו לא דרך למדוד את הלגיטימיות של האוטיזם שלהם. זהו אוטיזם שהתערבב עם מוגבלויות אחרות. זהו אוטישטוש.

העיתון ״הניו–יורק פוסט״ חזר על אותה טעות

״הניו–יורק פוסט״ דיווח על המחקר השוודי תחת הכותרת: ״מקרי האוטיזם החמור נותרו ללא שינוי במשך עשרים שנה, בעוד שאבחוני האוטיזם הקל זינקו ב-1,800%״.

אבל המחקר כלל לא השווה בין ״אוטיזם חמור״ לבין ״אוטיזם קל״. הוא בחן אבחוני אוטיזם עם מוגבלות שכלית נלווית, וללא מוגבלות שכלית נלווית. כאשר הכותרת הפכה אוטיזם עם מוגבלות שכלית ל״אוטיזם חמור״ ואוטיזם ללא מוגבלות שכלית ל״אוטיזם קל יותר״, היא הדהדה בדיוק את הבלבול שהמחקר חושף.

אדם אוטיסט יכול להיראות עצמאי משום שאיש לא רואה כמה אנרגיה מחייו הוא מקדיש להכנה, לפיצוי על הקשיים, להתאוששות ולהתפרקות פנימית ופרטית. שום דבר מזה לא הופך את האוטיזם שלו ל״קל״. אינטליגנציה יכולה לסייע לאדם אוטיסט להסתיר חלק מהקשיים שלו, אבל היא לא מפחיתה אותם, לא הופכת את מערכת העצבים שלו לפחות רגישה ולא אומרת שיש לו ״פחות אוטיזם״.

העלייה באבחונים משקפת עלייה בזיהוי

מתנגדי חיסונים רבים מתייחסים לעלייה במספר אבחוני האוטיזם כהוכחה לכך שמשהו שהופיע לאחרונה גורם ליותר ילדים להפוך לאוטיסטים. אבל המחקר השוודי חושף תמונה שונה מאוד – העלייה הגדולה ביותר באבחונים התרחשה בקרב אנשים אוטיסטים ללא מוגבלות שכלית – האוכלוסייה שהמודלים האבחוניים המוקדמים לא הצליחה לזהות.

אין בכך כדי להראות שחיסונים גרמו ליותר אנשים אוטיסטים. במקום זאת, הדבר מראה שההבנה הקודמת שלנו את האוטיזם הותירה מחוץ לתמונה מספר עצום של אנשים שכבר היו כאן. במשך עשרות שנים החברה חיפשה אוטיזם בתוך קבוצת אנשים צרה, ובמקביל לא הצליחה לזהות אותו אצל כל השאר.

״מגפת האוטיזם״ היא לא מגפה של ילדים אוטיסטים שמאובחנים כעת. היא ההכרה, באיחור של שנים רבות, באנשים אוטיסטים שהיו כאן כל הזמן.

מקורות:

Salkić, A., Tideman, M., Martini, M. I., Larsson, H., Lichtenstein, P., Chang, Z., D’Onofrio, B., Brikell, I., Kuja-Halkola, R., Knez, R., Gillberg, C., Taylor, M. J., & Lundström, S. (2026). The proportion of intellectual disability in autism spectrum disorder over two decades. Psychiatry Research, 363, 117246.