מאת: אלת׳יאה לונה
תרגום: סמדר ברגמן
האגו הרוחני הוא סוג האגו המסוכן יותר מכול.
אם לא תיזהרו, הוא עלול לחולל הרס מוחלט בחייכם – אבל לא בדרך אלימה או אגרסיבית. במקום זאת, האגו הרוחני יעטה מסכה של ״כוונות טובות״, ״רטט גבוה יותר״, השקפת עולם ערה ויהירות ענווה.
היזהרו מהאגו הרוחני. זוהי מלכודת שרבים מאיתנו, שוחרי הרוחניות, יכולים בנקודה מסוימת ליפול אל תוכה, ואף נופלים. וככל שאנו נשארים באותו בור רוחני, אותה עמידה קפואה במקום, כך קרוב לוודאי שנהפוך לנרקיסיסטים רוחניים.
כן, נַרְקִיסִיזְם רוחני הוא אולי החולי הטרגי ביותר בו לוקה האנושות. נבחן מדוע אחר כך. אך תחילה:
תוכן עניינים
- מהו האגו הרוחני?
- כיצד מתפתח האגו הרוחני?
- התפתחות הנַרְקִיסִיזְם הרוחני
- דוגמאות לאגו רוחני
- חמישה–עשר סימנים לאגו רוחני
- מדוע האגו הרוחני מסוכן?
- כיצד לעצור את האגו הרוחני
מהו האגו הרוחני?
ראשית, בואו נבחן הגדרה בסיסית. האגו הוא תחושת העצמי שלנו; הוא סיפור ה״אני״ האשלייתי שאנו סוחבים בעולם כמנגנון הישרדות התפתחותי. אף על פי כן, האגו הוא מקור כל הסבל שלנו ותחושת היותנו נפרדים ממהותנו האמיתית, שהיא ישות חסרת גבולות, שלמה ונצחית. אנו מכנים הוויה זאת בשם רוח, אלוהים, אחדות, תודעת אחדות וכן הלאה.
אז מה הוא האגו הרוחני? אגו רוחני נבנה על גבי אגו בסיסי זה שאנו נושאים עמנו. זהו ״אגו על סטרואידים״, אגו ״שעף על עצמו״, אגו שמנופח מעבר לגבולות הסביר. והעניין הוא כזה, אנחנו לא מבינים שפיתחנו אגו רוחני עד אשר החיים באמת מתחילים להתבלגן.
כיצד מתפתח האגו הרוחני?
האגו הרוחני הוא תוצר של חָמְרָנוּת רוחנית – זאת אומרת, שימוש ברוחניות כדי לשרת את האגו, במקום לצעוד בנתיב רוחני מתוך כוונה לנסות ולנוע אל מעבר לאגו.
כאשר תפיסות, נתיבים ותרגולים רוחניים הופכים עבדים לאגו, זוהי לידתו של האגו הרוחני. במילים אחרות, כאשר הרעיון המרכזי של האדם לגבי עצמו נשלט על ידי האמונה שהוא ״אדם רוחני״ – זהו האגו הרוחני.
כאשר הגדרתו כ״אדם רוחני״ מאפילה על כל שאר מאפייני אותו אדם, זהו האגו הרוחני בפעולה. כן, יש תועלת חיובית לבניית זהותכם סביב הרוחניות, אבל יש גם כמה השלכות מפחידות למדי, מהן אסור לנו להתעלם.
התפתחות הנַרְקִיסִיזְם הרוחני
״צעידה נכונה בנתיב הרוחני היא תהליך מעודן מאוד; אין זה משהו שיש לקפוץ אל תוכו בנאיביות. קיימות סטיות מהמסלול שמובילות לגרסה מעוותת, הממוקדת באגו, של הרוחניות; אנו יכולים לרמות את עצמנו ולחשוב שאנו מפתחים רוחניות, כאשר במקום זאת אנו מחזקים את האֶגוֹצֶנְטְרִיות שלנו באמצעות טכניקות רוחניות. ניתן לכנות עיוות בסיסי זה כחמרנות רוחנית״. ~ צ׳וגיאם טרונגפה רינפוצ׳ה
נרקיסיזם רוחני הוא שיא השיאים של האֶגוֹאִיזְם הרוחני: זה האגו שהפך כה מוצק, כה מקובע, כה חסר פשרות לגבי רעיון גדולתו הרוחנית האישית, שהוא הפך לפתולוגיה. הוא נַרְקִיסִיסְטִי.
כפי שאנו כבר יודעים, נַרְקִיסִיזְם הוא הפרעה נפשית שבה האדם הוא בעל תחושה חשיבות עצמית מנופחת (יחד עם עוד כמה בעיות מפחידות אחרות). הנַרְקִיסִיזְם הרוחני מדבר על אותה בעיה בדיוק: אנשים אלה כה מאמינים שהם ערים, כה מאמינים בידע ובהישגים הרוחניים ״המיוחדים״ שלהם, שהם לא מסוגלים להתחבר לאנושיות שלהם (או לסבול אותה). נַרְקִיסִיסְט רוחני לא מסוגל גם לסבול אנשים אחרים – אף על פי שהוא עלול לשמר דימוי חיצוני של אדם רחום או חכם – בסופו של דבר, אנשים אחרים מהווים איום לאשליית הגרנדיוזיות שלו.
נַרְקִיסִיזְם רוחני מתחיל בחמרנות רוחנית. בתוך החמרנות הרוחנית (המלכודת של השימוש ברוחניות לשירות האגו) מצוי תמיד זרע של נַרְקִיסִיזְם רוחני. ואם האדם ממשיך להזין את הזרע הזה ללא הרף, מבלי לעקור אותו או לקרוא עליו תגר, הזרע גדל וגדל. בסופו של דבר, האדם עלול לסטות כל כך ממסלולו, ללכת שולל אחרי האגו שעשה שימוש ברוחניות כדי להפוך את עצמו בלתי ניתן להשמדה, שמצבו גרוע יותר בנתיב הרוחני מכפי שהיה לפני שהתחיל לצעוד בו.
דוגמאות לאגו רוחני
כמה מהדוגמאות הללו גובלות בנַרְקִיסִיזְם רוחני (או נַרְקִיסִיסְטִיות גמורה), אחרות טיפוסיות יותר לקהילות רוחניות. בואו נבחן כמה מהדוגמאות לאגו הרוחני:
- טוען שיש לו ״קשר מיוחד״ עם מדריך רוחני, מלאך, רוח, מאסטר נעלה וזאת לשם האדרה עצמית.
- מאמין שהוא גלגול של ישות נעלה, דמות היסטורית רוחנית מפורסמת וכדומה. (מה זה משנה בעצם?)
- מצלם את עצמו ללא הרף בפוזות רוחניות ומפרסם זאת ברשתות, במטרה לקדם את הדימוי העצמי שלו, את המעמד שלו, וכדי לזכות בתשומת לב ובמתן תוקף.
- מצהיר שאחרים כלל לא מסוגלים להבין אותו, כיוון שהוא הגשים מעמד מסוים של ״מודעות מרטט נעלה״, כיוון שהוא ״התעורר״, ״השתחרר״ וכן הלאה – ומפגין בוז (במקום חמלה) כלפי אנשים שלא נמצאים באותה ״רמה״.
- מדבר בקלישאות כדי להימנע מפגיעות פסיכולוגית, מאמפתיה ומהתמודדות עם רגשות אנושיים (כגון, ״חיה ותן לחיות״, ״אתה משכת התנסות זאת״, ״מי נמצא שם וחווה זאת?״).
- מתייחס בזלזול לאנשים בעלי ״רטט נמוך״, ״לא מפותחים״, ״לא ערים״, ״ישנים״.
- מתפאר ומנפנף בהישגים רוחניים או ביכולות רוחניות.
- מחקה מראה ודיבור של ״אדם רוחני״.
הבנתם את הנקודה.
אני בטוחה שאתם יכולים לחשוב על עוד כמה דוגמאות.
15 סימנים לאגו רוחני
האגו הרוחני מסוכן ביותר, כיוון שהוא כמעט בלתי חדיר. אנשים יכולים לחיות חיים שלמים (או תקופות חיים שלמות) במלכודת השימוש לרעה, שלא מדעת, במילים רוחניות, ברעיונות רוחניים, בשיטות רוחניות ובנתיבים רוחניים, אך ורק במטרה לנפח את האגו שלהם.
למרבה הצער, האגו הרוחני יכול לבוא לידי ביטוי במקרים של התעללות ואף רצח, כגון מה שאירע בג׳ונסטאון (רצח והתאבדות המונית בקומונה שהקים ג׳ים ג׳ונס), ההתעללות בביצע ביקראם צ׳ודהורי (מייסד יוגה ביקראם), סוואמי ראמה (יוגי הודי), בהאגוואן שרי ראג׳ניש (מורה רוחני), סוגיאל רינפוצ׳ה, אנדרו כהן ואפילו צ׳וגיאם טרונגפה, שטבע את המונח ״חמרנות רוחנית״, וכן הלאה. מקרי האגו הרוחני הם כה נפוצים ומגוונים שלא ניתן לכלול כאן את כולם.
המציאות היא שכישויות רוחניות שחיות חוויה אנושית, אנו לא מושלמים. גם אני נפלתי בפח האגו הרוחני מספר פעמים – וזה לא נראה יפה. אבל הדבר החיוני הוא לתרגל ענווה, פתיחות ואת הנכונות להיות כנים עם עצמנו – תכונות אלה הן ההגנה הטובה ביותר כנגד אגואיזם ונרקיסיזם רוחני.
ולכן, ללא עיכובים נוספים, הנה הסימנים לאגו רוחני ולנרקיסיזם רוחני שאתם צריכים להיות מודעים אליהם (הן לגבי עצמכם והן לגבי אנשים אחרים):
- אדם זה מפרסם באופן מוגזם את ההישגים הרוחניים המיוחדים שלו (משמע, מתרברב בהם).
- אדם זה טוען לעליונות (באופן ישיר או עקיף) בשל הכישרונות והכישורים הרוחניים שלו.
- אדם זה מנסה להתעלות מעל לפיזיות/ארציות ולעטות תכונות אלוהיות.
- אדם זה מאמין שבאופן כלשהו החיבור שלו לאלוהי עמוק יותר או מיוחד יותר מחיבור של אנשים אחרים.
- אדם זה מתמקד במידת היותו ״מפותח רוחנית יותר״ מאנשים אחרים…
- ושופט אחרים על היותם ״ערים פחות״, ״ישנים״, ״לא מודעים״.
- אדם זה מנסה להיראות, להתלבש ולהישמע כמו אדם ״רוחני״.
- אדם זה משתמש במילים ובתפיסות רוחניות כדי להימנע מלהודות בטעויות ובשגיאות או כדי להימנע מהתמודדות עם רגשות ופגיעות.
- אדם זה ״משוויץ״ ברשתות החברתיות שהוא ״רוחני כל כך״ (עם תמונות שמדגימות פוזות רוחניות, מקומות וכלים רוחניים וכן הלאה).
- אדם זה מזדהה יתר על המידה עם ידע רוחני.
- אדם זה מנסה להמיר אנשים לתפיסותיו (מטיף להם או מתווכח עמם).
- אדם זה מתנגד כאשר מנסים ״לחשוף אותו״ ושומר טינה למי שמנסה לעשות זאת.
- אדם זה טוען שיש לו גישה לידע רוחני מיוחד ובלעדי, גישה ששמורה רק לו.
- אדם זה חסר סקרנות ופתיחות לחיים.
- אדם זה עוטה מסכה של נחמדות, חיוביות וחכמה.
באופן מהותי, אלה שמתפלשים בצרות האגואיזם הרוחני, מנסים תכופות לתת תוקף נוסף למיוחדות הרוחנית שלהם בעיני העולם באמצעות שיטות גלויות ונסתרות. אולם, לעתים קרובות ביותר, האגו הרוחני הוא שד קטן וחלקלק שקשה לחשוף אותו או להגדירו בברור, פשוט משום שאנו כה קרובים אליו ומוצאים דרכים להצדיק אותו.
מדוע האגו הרוחני מסוכן?
בפשטות, האגו הרוחני מסוכן מאוד משום שהוא עטוי בגלימות אור. דומה שהוא ער, מואר, חכם ואוהב–כל – ולכן קשה כל כך לזהותו. יתר על כן, האגו הרוחני גורם לאדם להרגיש עוצמתי, כל–יכול אפילו – וזה בדיוק מה שהאגו מבקש להשיג. אם קוראים עליו תגר – הרי שקוראים תגר על כל הדימוי העצמי והערך העצמי שלו – ודבר זה מעורר בו פחד נורא. למעשה, אנו יכולים אפילו להרגיש שאנו מבצעים פעולה גסה ומחללת קודש כאשר אנו קוראים תגר על האגו הרוחני, כיוון שהוא כה מנופח ומחזיק בדעות טובות כל כך על עצמו (אשליה אותה ״קנה״ האדם לחלוטין).
ולא רק זאת, אבל האגו הרוחני הוא גם מסוכן כיוון שהוא מגביל כל התפתחות שהיא: הוא ממית כל טרנספורמציה, משום שהתפתחות וצמיחה משמעותן לחוות את מחזורי המוות והלידה מחדש. ואם האגו הרוחני ״כבר שם״, הרי שנוצר קיפאון, ואין כלל סיבה להתפתחות נוספת.
למעשה, האמונה שכבר ״הגענו לשם״, שכבר הפכנו ״נאורים״, או שאנו בדרך כלשהי נעלים רוחנית מאנשים אחרים, היא הנגיף הקטלני ביותר בו נוכל לפגוש בנתיב שלנו. האגו לא רק שהפך לנרקיסיסט, אלא הוא פיתח ״תסביך אלוהים״ מושלם; מצב אמונה הקובע שהוא–הוא אכן אלוהים. אך הדבר לא נעשה בדרך נטולת–אגו, לא–דואלית: מדובר באֶגוֹצֶנְטְרִיּוּת טהורה, הגדרת החשכה עצמה (או היעדר אור).
ככל שאנו מבוססים יותר באגו, כך אנו רחוקים יותר מתודעת האור שמרחיקה לכת מעבר לעצמי. ואם ההימצאות באגו זהה לניתוק מן האלוהי, הרי שהחיים ממקום של תסביך אלוהים אגוצנטרי צועדים צעד אחד נוסף: הדבר דומה לחיים בחשכה מוחלטת – גיהינום עליי אדמות בכבודו ובעצמו.
כאשר אדם חי בגיהינום, הוא ייפגע באנשים אחרים. זהו ידע בסיסי שאפילו ילד יכול להבין. כאשר קיימת היעדרות מוחלטת של אור, יש רק חשכה – ואיך יוכל אדם לראות בְּבֵרוּר, להרגיש בְּבֵרוּר, לחשוב בְּבֵרוּר, או להתנהג בְּבֵרוּר במצב שכזה? התוצאה היא סבל, הן לאדם שחווה את תסביך האלוהים והן לנשמות, שלרוע מזלן, שוהות בחברתו.
כיצד לעצור את האגו הרוחני
כפי שהזכרתי קודם לכן, עלינו להתייחס לנתיב הרוחני מתוך גישה של ענווה, פתיחות ונכונות להיות כנים עם עצמנו. מקום הכרחי שיש להתחיל בו הוא תרגול שילוב של אהבה עצמית ועבודת צל – שתי שיטות של עבודה פנימית.
לכולנו יש צד אפל (זאת אומרת, פרצופו של האגו שלא מוצג בציבור), ועלינו להפוך מודעים אליו כדי למנוע בעיות כגון התפתחות אגואיזם רוחני ונרקיסיזם רוחני. ניתן להתחיל על ידי כך שנשאל את עצמנו שאלות כגון:
- ״אם הייתי רואה מישהו אחר מתנהג כפי שאני מתנהג, מה הייתי חושב עליו?״
- ״האם אני מוכן להתמודד עם הסתירות הפנימיות שלי – ואם יש התנגדות, מה האגו הרוחני לא רוצה שאראה?״
- ״באילו תחומים אני מרגיש נַעֲלֶה מבחינה רוחנית על אנשים אחרים?״
- ״עד כמה אני עקבי במה שאני מרגיש, חושב ועושה?״
אתם יכולים גם לבקש מחבר טוב, מאדם אהוב או ממנטור רוחני שיעזור להצביע על תחומים בהם אתם שוגים אולי באשליה רוחנית.
מה אתם חושבים על נרקיסיזם רוחני ועל אגו רוחני? אשמח לשמוע מכם בתגובות. כמו כן, הרגישו חופשיים להציע שיטות נוספות כלשהן שיכולות לסייע לאנשים להישמר מפני מלכודת רוחנית זו.
