מאת: אלת׳יאה לונה

מאנגלית: סמדר ברגמן

אין זה משנה מה הם התרגול או ההוראה, האגו אורב במטרה לגייס את הרוחניות לטובת ההישרדות והרווח האישי שלו. – צ׳וגיאם טרונגפה

צמיחה רוחנית היא תהליך שכולנו מתנסים בו לאחר שחווינו את תהליך ההתעוררות הרוחנית. כאשר אנו מתחילים להתעורר לאמת מהותנו, אנו יוצרים קשר עם המהות האותנטית שלנו, עם הטבע הנעלה או הנשמה שלנו.

בעודנו מתקדמים בנתיבים שלנו, המהות הרוחנית שלנו מתחילה לפרוח כפרח זוהר עמוק בתוך לבנו. וככל שאנו מסלקים את האמונות וההשקפות המתות, המנוונות והפולשניות שלנו ואת המטען הרגשי שבתוכנו, כך נרגיש באופן ברור יותר את המהות האלוהית שלנו. כאשר אנו מטפחים את הגן הפנימי שלנו, אנו מרגישים אהבה, חכמה, שלווה ושלמות רבים יותר, כאשר הטבע האמיתי שלנו נגלה לעינינו לאיטו.

ואף על פי כן, כמו בכל גן, נוף פנימי מטפורי זה יכול להתמלא בעשבים שוטים, במגפות ובזיהומים שחונקים כל דבר יפהפה שטיפחנו. לפעמים, אנו אפילו מחבלים בצמיחה המתרחשת בתוכנו, מבלי לדעת זאת.

מהי צמיחה רוחנית?

צמיחה רוחנית היא תהליך ההתעוררות לטבע, לתכלית ולפוטנציאל האמיתיים שלכם. כאשר אתם חווים צמיחה רוחנית, אתם חווים התרחבות של המודעות והתובנה, הידועה גם כ״תודעה נעלה יותר״. לכל צמיחה רוחנית יש מטרה אחת: לעזור לכם לגלם את הנשמה, את העצמי הנעלה או את ה״אטמאן״ שלכם. ברגע שאתם מסוגלים להתאחד עם נשמתכם, אתם חווים את מה שמובן כהארה, הגשמה–עצמית, גן עדן, אחדות או ״מוקשה״.

אחת–עשרה מלכודות שמחבלות בצמיחה הרוחנית שלכם

הבעיה עם המסע הרוחני היא שתכופות הוא עמוס במלכודות מסוגים רבים. מלכודות אלה אינן פיזיות אלא מנטליות, ולעתים קרובות פועלות נגד ההתעוררות.

משום שאנו מעבדים את החיים בעיקר באמצעות השכל, אנו נוטים גם להתייחס אל הרוחניות בעזרת השכל. הבעיה בכך היא שהרוחניות אינה יכולה להיות מוכלת על ידי מגבלות המחשבה. ברגע שהרוחניות נתפסת בתוך מחשבה, היא חדלה לשמר את המהות האמיתית שלה, ובמקום זאת הופכת לאמונה מגבילה או לדּוֹגְמָה. במילים אחרות, ברגע שהיא ממויינת ומקוטלגת בתוך מרחב השכל – הרוחניות מאבדת את המהות החיה והזורמת–תמיד שלה.

חשבו על כך באופן הבא: האם הרגשתם מעודכם פליאה רבה ויראת כבוד בנוכחות דבר–מה יפהפה וקסום כגון הזריחה? ברגע שאתם מפסיקים לשטוף את עצמכם בתחושת הזריחה, ומתחילים לצלם אותה או לתאר אותה במסרון, זה הרגע שבו אתם לא נוכחים עוד באמת ברגע הזריחה. במקום זאת, אתם מסננים אותה דרך המחשבות שלכם או דרך עדשות אחרות כלשהן. דבר דומה ניתן לומר על הרוחניות.

ככל שאנו עושים שימוש בשכל כדי לקבל גישה לנשמה, כך הנשמה מתרחקת. אבל ברגע שאנו משחררים את המחשבות ומאפשרים לעצמנו להרגיש באופן טהור את הנשמה, לפתע אנו מרגישים שוב בבית. חשבו על כך באופן הבא: כאשר אתם רודפים אחר השמש שבאופק, חושבים שתשיגו אותה, לעולם לא תצליחו, משום שזוהי אשליה. אבל כאשר אתם עוצרים ומרגישים בנוכחות השמש המחממת כבר את עורכם, שוב לא תרדפו אחריה.

קשה לנו, כיצורים שכליים, להפוך מודעים למחשבות שלנו, משום שלמדנו להזדהות עמן מגיל צעיר. אבל ברגע שנתבונן במחשבות ובאופן שבו הן נוטות לחבל באושר שלנו, נחווה צמיחה רוחנית אמיתית.

כעת ברצוני לחלוק איתכם את אחת–עשרה המלכודות השכיחות ביותר, אל תוכן אנו נופלים בנתיב הרוחני. אני חוויתי באופן אישי כמה מהפחים הללו פעמים רבות, והתוצאה הייתה כאב רב ומאבק. ראו עם כמה מהן אתם מצליחים להזדהות:

1. מלכודת העקיפה הרוחנית

עקיפה רוחנית היא התנהלות של שימוש ברוחניות כדי להימנע מרגשות או ממצבים מסוימים בחיים, להדחיק אותם או להימלט מהם. סוגים שכיחים של עקיפה כוללים:

• ״הרדמת״ הרגשות באמצעות הדחקה והימנעות ״רוחניקית״.
• אובססיה לא בריאה לחשיבה חיובית ואימוץ מסכת נחמדות פסיבית–אגריסיבית.
• שיפוט מחליש לגבי השליליות או העצמי המוצלל שלכם.
• פחד מפני כעס.
• גבולות אישיים חלשים.
• חמלה עיוורת או מאפשרת יתר על המידה (שבפוגעת בכם ובאחרים).
• ניסיון כוחני ל״הרוג״ את האגו ולהוקיעו כ״רע/מרושע״.
• התנתקות מוגזמת.
• היתקעות ברוחניות תיאורטית ובאמונות דוגמטיות לגבי ה״אמת״.
• הכחשת אחריות אישית על ידי שיוכה לישות נעלה אחרת (למשל, מדריך רוחני, מלאך).
• אשליה שכבר הגעתם לרמת הוויה נעלה יותר – שאתם ״כבר שם״!
• שימוש במנהגים רוחניים כדי לברוח מרגשות לא נעימים; לדוגמה, שימוש במדיטציה כדי להתנתק מרגשות, במקום להתמיר אותם.

קראו עוד על ״עקיפה רוחנית״.

2. מלכודת העליונות

מלכודת זו מתאפיינת בנטייה ״להסתכל מלמעלה״ על אנשים אחרים שאינם ״ערים״ או ״מודעים״ כמותכם. מלכודת העליונות יכולה להיראות כתחושה מעודנת של ״היותכם טובים יותר״ מאנשים אחרים שאינם ״רוחניים״. במקרים קיצוניים יותר, מלכודת זו יכולה להופיע כנטייה לתקוף אנשים שעדיין ״ישנים״, ״עיוורים״ או ״מתנהלים בחברה ככבשים״. תכופות ניתן להבחין בסוג זה של התנהגות תגובתית אצל אנשים שזה עתה ״התעוררו״ למצב העולם, אך שהגשימו צמיחה רוחנית מינימלית בלבד. עלינו לזכור שכולם עושים כמיטב יכולתם ברמת התודעה שלהם. בבוא העת, גם הם יתעוררו.

3. מלכודת הניסיון להעיר בכוח אנשים אחרים

ברגע שהתעוררנו ויצאנו מה״מטריקס״, שכיח שנרצה נואשות שאהובינו ועמיתנו יתעוררו אף הם. אנו יכולים לראות כמה כאב ואשליה קיימים באנשים אחרים, והדבר מעורר בנו את התשוקה העזה ״להראות להם את האמת״. אולם, תכופות הניסיון שלנו לאלץ אנשים להתעורר חוזר אלינו כמו בומרנג במהירות רבה. אף על פי שיש לנו כוונות טובות, הרצון שלנו ״להציל״ אחרים גורם להם להגיב תגובה נגדית חריפה בדרכים שמרתיחות אותם ואותנו. ככל שהם מגיבים פחות לנסיונות הכוחניים שלנו ״להעיר״ אותם, כך אנו הופכים מתוסכלים ומרוחקים יותר. בסופו של דבר, הניסיון לאלץ אחרים להתעורר פוגע גם בהם וגם בנו. ולא רק זאת, מלכודת זו יוצרת כעס רב ואי–הבנות, שהתוצאה שלהם היא לכידה נוספת של האגו, חבלה בצמיחה הרוחנית שלנו. הניחו לאנשים להתעורר כאשר הם מוכנים לכך.

4. מלכודת הרצון לעזור לאחרים

מלכודת זו קשורה קשר הדוק למלכודת הקודמת, אלא שהיא מכוונת יותר למתן עצות לאחרים. אין שום דבר רע ברצון לעזור לאחרים, כל עוד אתם מכבדים את הגבולות שלהם. אבל לפעמים, פיתוח השקפה רוחנית נרחבת יותר מעניק לאגו הזדמנות להרגיש שהוא יודע יותר מאחרים השקועים עדיין באשליה. כאשר נותנים עצות לאחרים מבלי שהתבקשנו לכך, התוצאות עלולות להיות הרסניות (הם מתרגזים, כועסים, נפגעים וכדומה).

הרצון לעזור לאחרים יכול לשמש גם כדרך להימלט מהצורך לעזור לעצמנו. בתחפושת היותנו ״רוחניים״ ורחומים, העזרה לאחרים יכולה להיות עקיפה רוחנית ותו לא.

5. מלכודת הרצון לחולל שינוי רדיקלי בעולם

ברגע שאנו מתעוררים לשקרים ולשחיתות הקיימים במבנה החברתי הנוכחי שלנו, רבים מאיתנו רוצים נואשות לשנות את החברה. אנו נופלים למלכודת שבה אנו חושבים שחירות, כנות וצדק יכולים ליווצר על ידי שינוי המערכת החיצונית. כתוצאה מכך, אנו ״קונים״ את המנטליות הגורסת ״אנחנו או הם״ או ״הפרד ומשול״, מנטליות שהיא תוצר של הראייה הצרה של האגו. איננו מבינים שלמעשה אנו מתדלקים את המערכת המושחתת שההישרדות והשגשוג שלה תלויים בכעס ובתוהו ובוהו. במקום להבין שכל שינוי אמיתי נובע ממהפכה פנימית, אנו נלכדים ברדיפה אחר מהפכה חיצונית שהיא שבירה וחולפת.

6. מלכודת חוסר המשמעות

ברגע שאנו חווים מצב הוויה נעלה ואלוהי שבו אנו הופכים מאוחדים עם כל היש, אנו יכולים ליפול למלכודת הנִיהִילִיזְם הרוחני לאחר שההתנסות חולפת. במילים אחרות, ברגע שאנו מבינים, מנקודת המבט של היקום, ששום דבר שאנו עושים אינו משנה בסופו של דבר, כיוון שהכול בר–חלוף, אנו נופלים להלך רוח מדוכא. על ידי שימוש באמיתות כגון ״הכול אשליה״, האדם שנפל למלכודת זו נוטה לראות את החיים מבעד לעדשת השכל. על ידי היצמדות מנטלית לאמיתות האלה, הן הופכות לאמונות בהן משתמש האגו כתירוץ להרגיש, באופן פרדוקסלי, נפרד מהקיום.

7. מלכודת ההימנעות מתחומי אחריות יום–יומיים

אנשים מסוימים הופכים כה מסונוורים מהנתיב הרוחני שהם נמנעים מלעסוק בעניינים הרגילים והיום–יומיים. צורה זו של אסקפיזם עלולה להוביל ״להתעלקות״ על אחרים, לאי תשלום של חשבונות, הימנעות ממסים, אובססיה לחיים ״אוף–גריד״ וכן הלאה. כאשר אנו עוטים כמדליה את ההימנעות מתחומי אחריות יום–יומיים, מדליה אוה קיבלנו בשל היותנו בעלי תודעה נעלה או ״רוחניים יותר״, גם דבר זה הוא צורה של אגוטיזם בתחפושת. הימנעות מתחומי אחריות רגילים שלא נתפסים כ״רוחניים דיים״, יכולה גם היא להיות צורה של הסחת דעת שהאגו עושה בה שימוש כדי להגביל את הצמיחה הרוחנית. ככל שאתם מתאמצים באובססיה להראות כלפי חוץ שאתם מנהלים אורך חיים ״רוחני״, כך אתם מתרחקים יותר ויותר מהעבודה הפנימית שלכם. לפעמים עלינו ״להאכיל את הכרישים״ כדי לשמור על השקט ולחיות חיים מאוזנים.

זוכרים את האמירה העתיקה של פילוסופיית הזן: ״לפני ההארה: חטבו עצים, שאבו מים; לאחר ההארה, חטבו עצים, שאבו מים״. עלינו להיות ענווים ולהכיר בכך שחיי היום–יום הרגילים הם המקום המושלם לצמוח ולהתבגר מבחינה רוחנית. 

8. מלכודת ההתקרבנות העצמית

מיד לאחר שאנו חווים התעוררות רוחנית והופכים מודעים לטירוף הקיים בעולם, שכיח שנתקע במלכודת ההתקרבנות העצמית. אנו עלולים להתחיל לראות בעולם ״כלא״ ובאנשים אחרים ״אסירים״ או אפילו ״סוהרים״. הלם ההתעוררות עלול להשליך אותנו למערבולת של חרדה ופרנויה. באופן בלתי נמנע, אנו עלולים להתחיל להרגיש כקורבנות ובעקבות כך, להתחיל להאשים אנשים אחרים ואת כוחות הממשל בתחושותינו. ניתן לראות את המלכודת הרוחנית של ההתקרבנות העצמית ברשתות החברתיות, שתכופות נוטות להפוך למסיבות–רחמים–עצמיים עבור הגוזלים הרוחניים. בסופו של יום, עלינו להבין שהמחשבות שלנו הן שגורמות לנו סבל, לא אנשים או מצבים אחרים. ברגע שנוכל לקחת אחריות כלפי ההשקפות והאמונות שלנו, נוכל להיות שוב בעלי עוצמה.

9. מלכודת תסביך המושיע

מלכודת זו קשורה למלכודת שהוזכרה קודם לכן בנושא העזרה לאחרים. תסביך המושיע מאומץ על ידי אנשים שמרגישים תחושת עליונות על שאר האנושות. תחושת היותם ״שונים״ ו״נעלים רוחנית״ עלולה לגרום להם להרגיש כאילו הם נועדו לתקן את העולם. את תסביך המושיע ניתן לראות לעתים הקרובות ביותר במסגרת קהילות ״עובדי האור/המרפאים״ שנוטים להציב את עצמם על כן גבוה, מאמינים שזוהי חובתם הקוסמית ״להציל את הפלנטה״. תפיסה זו תואמת לאמונה שיש משהו ״שגוי״ במציאות ושאנשים אחרים ״שבורים״ ויש לתקנם (נקודת מבט של האגו). תפיסה זו גם עלולה להוביל לתחושת ״מיוחדות״ ולחשיבות עצמית של אגו מנופח.

תסביך המושיע עלול להרחיק לכת אף יותר ולהתפתח לתסביך הקדוש המעונה. קדושים מעונים מאמינים שהם ״חייבים לשאת בנטל״ של אנשים אחרים. ברור שזוהי דרך חיים מאוד לא בריאה המבוססת על התניה נוצרית (חשבו על סיפורו של ישוע). על ידי ״נשיאת״ כאבם של אנשים אחרים, הקדושים המעונים עוקפים את לקיחת האחריות לאושר שלהם ומאפשרים התנהגות לא–בוגרת של אחרים.

10. מלכודת ההתקשרות

לאחר שחווינו התנסויות מיסטיות נרחבות ועמוקות, שתכופות מגיעות לאחר צמיחה רוחנית משמעותית, שכיח שנתקשר להתנסות. קשה וכואב לצאת מההתנסויות הללו ולחזור למציאות הרגילה והלא–מוארת. אנו יכולים גם להתקשר ל״סיפורים״ ולאמונות שלנו לגבי הרוחניות. כיוון שהשכל מנסה להבין התנסות נשגבת זו, תכופות הוא יאחז באִידֵאוֹת שונות כדרך שליטה. אך ככל שנתקשר יותר לאמונות, לסיפורים, לרצונות ולפירושים המנטלים שלנו, כך נסבול יותר. אנו שוכחים שהכול הוא בר–חלוף, אפילו התנסויות נשגבות. ההארה אינה יעד, זוהי כניעה מוחלטת; שינוי מהותי ביחס שלנו אל החיים.

התקשרות היא אולי המלכודת השכיחה ביותר שמחבלת בצמיחה הרוחנית שלנו. מצד אחד, התקשרות לרעיונות שונים מסייעת לנו לצמוח, אך בסופו של דבר, רעיונות אותם איננו מוכנים לשחרר, חוסמים את הצמיחה שלנו. כאשר רעיונות הופכים לשמיכת הגנה במקום לזרזים לצמיחתנו, זוהי בעיה גדולה. עלינו להבין שלא ניתן לחוות חירות באמצעות השכל. חירות מורגשת כאשר אנו יכולים להשתחרר מההתקשרות למחשבות שלנו.

11. מלכודת ההסתמכות על תשובות חיצוניות

בעודנו מתקדמים בנתיבים הרוחניים שלנו, טבעי ואף מועיל שנחפש תמיכה חיצונית. קריאת ספרים, השתתפות בסדנאות ובסמינרים, הליכה לריטריט, תרגול טכניקות הוליסטיות, מציאת מורה רוחני אישי, יכולים כולם לעזור לנו לחוות צמיחה רוחנית. אולם, לאחר זמן מה, אנו עלולים להפוך תלויים מדי בתשובות חיצוניות בכל הקשור לחירות ולאושר שלנו. שוחרי רוחניות רבים שאובססיה והערצה מוגזמת מאפיינות את יחסם למורים הרוחניים שלהם (גורואים) הם דוגמה למלכודת זו (במילים אחרות, הם מניחים את האלוהות שלהם בידי אדם אחר).

בסופו של דבר, אנו מתרגלים לחפש ללא הרף תשובות מחוץ לעצמנו ואנו שוכחים את נוכחות הנשמות שלנו. אנו שוכחים שמקור ההדרכה והחכמה האולטימטיבי שלנו נמצא בתוכנו, ובמקום זאת, ממשיכים לרדוף אחר דברים שמחוץ לעצמנו, שאנו מאמינים שיביאו לנו הארה. אנו צריכים לעצור, לנוח ולחשוב על המסעות הרוחניים שלנו. האם אנו מחפשים אחר התנסות אישית, מיד ראשונה, או התנסות מיד–שניה שניתנת לנו על ידי אחרים? אל תשכחו לחפש בתוככם אחר תשובות גם כן, כיוון שעל ידי חיבור לנשמה שלכם, תחוו חירות בסופו של דבר.

כדי לגלות ולסלק מתוכנו את המלכודות הללו, עלינו להיות כנים לחלוטין עם עצמנו. עלינו להיות מוכנים לראות שאכן סטינו מהדרך והזנו את האגו. נפיק גם תועלת מיידית מבחינת העצמי המוצלל ומחקירת האמונות השגויות שלנו.

אל תדאגו אם נפלתם אל תוך אחת או יותר מהמלכודות הללו. האגו לוכד את כולנו. כאשר האגו צובע בצבעים ״רוחניים״ אמונות ורעיונות מסוימים קשה לנו במיוחד לראות בברור. ככל שתהיו פתוחים, ענווים וכנים, כך תצליחו במידה רבה יותר להבחין במלכודות הללו ולשחרר את עצמכם.

לבסוף, אל תפחדו מהחשכה. אל תפחדו לטעות. כל דבר, כואב ככל שיהיה, הוא הזדמנות ללמוד. ובסופו של יום, הנשמה שלכם היא כל מה שחיפשתם.

אל תשכחו להעניק תמורה. תודה.