התעוררות קולקטיבית ומסע מבעד לרובדי האבל

מאמר ראשון: זמן של התעוררות קולקטיבית

מאמר שני: מסעי מבעד לרובדי האֵבֶל הרבים

מאת: טאנאז

מאנגלית: סמדר ברגמן


זהו ציור של מנדלת שרי יאנטרה (צורף למאמר המקורי). אתם יכולים להתבונן במנדלה הזאת בעת המדיטציה והדבר יסייע לכם להתחבר לבריאה של אחדות אלוהית שהיא אתם.

בכל מקום סביבנו, דברים משתנים. השינויים הללו סוללים את הדרך להתעוררות מואצת ולהתקדמות בתודעה, אך יחד עם זה מגיעים גם גלי רגש.

אולי הרגשתם בגלי הרגשות הללו בעצמכם בשבועות האחרונים. אולי בימים מסוימים אתם מרגישים שלווים ונהנים מהשגרה החדשה הזאת, אבל בימים אחרים, אתם מוצאים את עצמכם אחוזי חרדה, כעס, פחד ותסכול.

האם יכולה להימצא מילה אחת שתגדיר מגוון זה של רגשות שכולנו מרגישים בעולם בזמן הזה?

בתחילה, חשבתי שהמילה שאני מחפשת היא ״חוסר ודאות״, אבל כאשר ישבתי עמה, היה משהו לגבי חוסר הודאות שלא ממש התחבר.

אולי חוסר הוודאות הוא תוצר לוואי של משהו עמוק יותר?

אז נתקלתי במאמר ששיתף שאולי חוסר הנוחות שאנו מרגישים הוא למעשה סוג של אֵבֶל.

בהתחלה, אהיה כנה, זלזלתי במחשבה. אני מכירה אֵבֶל. כן, אני והאֵבֶל מצויים במערכת יחסים אינטימית מאז שאחותי הקטנה נפטרה בשנת 2017.

מסעי מבעד לרובדי האֵבֶל הרבים

בעודי כותבת את הדברים האלה, חלפה רק שנה מאז הלכה לעולמה אחותי הקטנה. מעולם לא חוויתי אֵבֶל שכזה קודם לכן. לפני שאחותי הלכה לעולמה, איבדתי אנשים שהכרתי ושאהבתי, אבל הפעם זה היה שונה לגמרי.

אחותי הקטנה הייתה החברה הכי טובה שלי. דיברתי איתה כל יום, חלקנו הכול, היינו קרובות כל כך. האובדן של היה כאילו איבדתי חלק מעצמי, והכאב היה קשה מנשוא.

אפילו לפני שהיא נפטרה מסרטן, לא היה זה אחד מאותם מצבים שבהם ידעתי שהיא חולה או שהיא נאבקה במשך שנים. הכול קרה מהר כל כך. פשוט כמו רעם ביום בהיר.

החיבור שלי לממלכת הרוח והעבודה הרוחנית שלי במשך שנים רבות לא מנעו ממני את ההתנסות בתהליך ההתאבלות הכואב.

במשך השנה שבה התמודדתי עם אֵבֶל עצום, למדתי דברים רבים ואף על פי שאני בטוחה שאני עדיין לומדת, הרגשתי שחשוב להיפתח ולחלוק את ההתנסות שלי בתקווה שהיא תביא נחמה ותמיכה לאנשים אחרים.

בדרך כלל, מחלקים את האֵבֶל לשלבים, ואף על פי שאלה הם שלבים רלוונטים, מהניסיון שלי, הם בקושי מגרדים את פני השטח.

הנה מה שהבנתי לגבי האֵבֶל עד כה, והרובדים הרבים שמרכיבים את המילה:

שבעת רובדי האֵבֶל

1. הבנה רוחנית

האֵבֶל יכול לפעמים להוביל אתכם לדרך חיים רוחנית יותר. ברגעי אֵבֶל, אנשים פונים  לנחמה להוויות ולישויות נעלות ולמלאכים. אף על פי שחייתי את חיי בדרך זו במשך שנים רבות, למעשה האֵבֶל שלי הוביל אותי בכיוון ההפוך.

האמונות הרוחניות שלי התפרקו והרגשתי מנותקת מהמדריכים ומהמלאכים שלי. הרגשתי נבגדת ושקיבלתי יחס לא הוגן. הרגשתי כיצד האגו שלי מרים ראש ודורש תשובות כיצד זה יכול היה לקרות לי. אני אישה טובה, זה לא היה אמור לקרות.

ברור שהתמודדות עם כאב ואֵבֶל לא קשורה לשאלה האם אתם אדם טוב או לא. זו עובדת חיים, וחלק מהצמיחה וההתפתחות הרוחניות שלנו. אני מבינה זאת כעת, ואני חושבת שתמיד ידעתי שזה נכון, אבל כעסתי, וכעסתי בעיקר על עולם הרוח.

למרות היחסים שלי עם המדריכים שלי חזרו להיות טובים, תהליך זה סייע לי לפתח הבנה רוחנית עמוקה יותר שנכונה לי יותר. היא אפשרה לי לקבל בהירות לגבי הדברים בהם אני מאמינה וסייעה לי לסלק את הדברים ששוב לא היו ערוכים עם האמונות שלי.

בין אם אתם בוחרים לפנות לדת, לאתיאיזם או לערכים הרוחניים שלכם, המוות תמיד מאתגר אתכם להיפתח לדרך חדשה של הבנה רוחנית.

דבר אחד שאני יכולה לומר הוא שאני מרגישה אסירת תודה על שהתנסיתי בחוויה זו עם סוג מסוים של חיבור רוחני. אף על פי שהוא לא חסך ממני את הכאב, הוא כן סייע לי להביט בתמונה הגדולה יותר ולנהל את הלחץ והחרדות שלי ברמת היום-יום.

2. הבנה עמוקה יותר ביחס לחיים ולמוות

אני באמת חושבת שהמוות יכול ללמד אותנו הרבה על החיים.

ההתמודדות עם המוות גרמה לי להעריך מחדש את חיי ואת המשמעות שלהם. אני מרגישה שקודם לכן הייתי שאפתנית מאוד ותמיד הייתה לי רשימת מטרות שפעלתי להגשים. הענקתי חשיבות רבה ודגש על הקריירה שלי.

לעולם לא הייתי יוצאת להפסקה, הייתי עובדת שעות ארוכות ואף על פי שאני אסירת תודה משום שהדבר סייע לי לבנות אתר זה, אני כבר לא נוהגת כך.

כעת אני נוקטת בגישה רכה יותר לחיים. אני רוצה להאט ולהקדיש זמן לדברים שלמדתי להבין שהם חשובים הרבה יותר.

מה שמרגיש לי עכשיו מיוחד יותר הם הרגעים שאני חולקת עם אהוביי. מה שמרגיש לי חשוב יותר הוא השינוי שאני יכולה לחולל בחייהם של הסובבים אותי, בין אם באמצעות האתר שלי, ספריי או פשוט על ידי חיוך שאני מעניקה למישהו ברחוב.

חווית המוות סייעה לי לשנות את סדר העדיפויות  בחיי ואפשרה לי לראות מה באמת חשוב. כולנו נמות יום אחד ואף אחד מאיתנו לא יודע מתי יגיע היום הזה.

אנו צריכים להתחיל לגלות מה חשוב לנו ולפנות לדברים הללו זמן. משום שכאשר המוות יגיע, תהיה פחות חשיבות לכמות הלייקים שקיבלתם ברשת החברתית, לכמות הכסף שצברתם או כמ מטרות הצלחתם למחוק מהרשימה שלכם. הדברים החשובים יהיו כמה אהבתם, צחקתם ונהניתם מהתהליך.

אני יודעת שהחיים לא קלים. למעשה, תכופות אני מקנאת בכך שאחותי זכתה להותיר את החיים מאחור. אבל אני גם יודעת שהחיים הם מתנה ומוקירה אותם, והחיים יכולים להיות יפהפיים כאשר אנו מתחילים לתעדף את מה שבאמת חשוב.

3. המוות שלכם

כאשר אתם מתמודדים עם מוות של אדם אהוב, אתם מתאבלים לא רק עליו, אלא גם על חלק שלכם שמת יחד עמו.

לעתים קרובות מאוד אני בוכה, אני בוכה לא עליה אלא עליי! אני מאמינה שהיא שם למעלה, בממלכות הגבוהות יותר.

אחותי ידעה כיצד להצחיק אותי, והיינו חולקות בדיחות שאף אחד אחר לא היה מבין. אני מתגעגעת לזה, והבנתי שאף אחד לא יוכל לעולם למלא את הנעלים הללו, וקשה לי להשלים עם עובדה זו.

גם היינו מתייעצות זו עם זו לגבי הכול. בהיותי האחות הגדולה, ידעתי שאני מודל עבורה ואני מקווה שהיא יודעת שגם היא הייתה מודל עבורי. אבל אני כבר לא אחות גדולה. אני כבר לא האחות האמצעית. זה תפקיד שאני כבר לא צריכה למלא, זו זהות שאני כבר לא צריכה להיאחז בה.

איבדתי חלק עצום של עצמי, ואף על פי שאני מרגישה שהטרנספורמציה הזאת עדיין מתממשת, זה רק עוד רובד שיש להתמודד עמו כאשר האֵבֶל ניצב בדרככם.

כאשר אתם מאבדים מישהו שהיה קרוב כל כך אליכם, הדבר משאיר חור פעור בחייכם ובלבכם. אני לא יודעת אם עלינו למלא חור זה או פשוט להשלים עם נוכחותו, אבל אני מרגישה שאולי שתי האפשרויות נכונות במידה מסוימת.

אני חושבת שזה רעיון טוב לשתול כמה פרחים יפים סביב החור כדי לכבד חלק זה שלכם ולמלא אותו, אבל לא להחליפו.

4. דינמיקות של מערכות יחסים

כיוון שהשתניתי, השתנו גם מערכות היחסים שלי. ראשית, המשפחה שלי קרובה הרבה יותר. אני גם מרגישה קרובה יותר לבן הזוג שלי ואני מרגישה שהפכתי רחומה יותר באופן כללי.

הכישורים האמפתים שלי הפכו חזקים מאוד, ורוב הימים אני מרגישה רגישה מאוד לסובבים אותי. הבחנתי גם בשינוי בחברויות שלי ובחברת מי אני חשה בנוח להימצא.

כאשר אתם רגישים מאוד, המודעות שלכם מתעצמת לגבי כל הדברים וקשה יותר לסבול דברים ואנשים שאינם נמצאים בהיערכות או שאינם באותו תדר כשלכם.

המוות מאתגר אתכם להחליט מי באמת חשוב לכם, ועם מי אתם רוצים לבלות את זמנכם. הוא גם משנה את האינטראקציה שלכם עם אנשים מסוימים, ובאופן אישי, גיליתי שיש לי פחות סובלנות להתנהגויות מסוימות.

המוות סייע לי ליצור גבולות חדשים ועזר לי לפקוח את עיניי לסוג החברויות שאני רוצה לשמר.

אם לא איבדתם אדם אהוב שהיה קרוב ויקר לכם, תתקשו אולי להבין באמת כיצד האדם האחר מרגיש.

המוות גם גורם לאנשים תחושת אי נוחות, ורוב הזמן, אנשים לא יודעים מה לומר. אף על פי שחשוב לזכור זאת, התמודדות עם המוות כן פוקחת את עיניכם לסוג האנשים שאתם רוצים לשמר בחייכם.

אף על פי שרוב הזמן המוות חיזק את מערכות היחסים בחיי, אני יודעת שלא תמיד כך קורה. לפעמים מערכות יחסים מתפוררות ואתם מתרחקים מאנשים שחשבתם שתמיד יקחו חלק בחייכם.

זהו רק רובד נוסף בתהליך ההתאבלות ואם אתם חווים אותו עכשיו, נסו לזכור שמראים לכם את מערכות היחסים החזקות והאמיתיות בחייכם ואת אלה שעליכם לשחרר.

5. טראומה והשפעות פיזיות

זה החלק של האֵבֶל שאני לא חושבת שאנשים רבים מדברים עליו. מאז שאחותי נפטרה, רמות האנרגיה שלי נפגעו. לא משנה כמה מיץ ירוק אני שותה או כמה ויטמין בי אני לוקחת, אֵבֶל הוא מאמץ ואני בהחלט מרגישה את ההשפעות הפיזיות שלו.

במשך שנה שלמה התקשיתי לסיים את היום. הרגשתי עייפה, חסרת מוטיבציה או ריכוז, הרגשתי כבדה. הייתי בת מזל משום שאני עצמאית ויכולתי לקחת הפסקה מתי שרק רציתי, אבל אני מבינה לחלוטין שהדבר לא תמיד אפשרי מבחינת אנשים אחרים!

אני כן חושבת שחשוב לצאת לחופשות בעת ההתמודדות עם האֵבֶל. אני גם חושבת שחשוב לפנות זמן ולהרגיש את הרגשות שלכם כדי להתמודד עמם ולעבד אותם.

לפעמים הכרחי לטאטא אותם תחת השטיח או לעשות דברים שיסיחו את דעתכם כדי לשרוד את היום, אבל אינכם יכולים להתחבא כך לאורך זמן.

בנוסף להיותי תשושה פיזית, התחלתי לפתח בעיות בעור ובעיות בעיכול. מערכת העיכול שלי השתוללה והעור שלי סבל מאקזמה.

ידעתי שהתסמינים הפיזיים הללו נובעים כולם ממתח, וידעתי מעברי שאני נוטה להחזיק ברגשות רבים בבטן, ולכן לא הופתעתי שזה היה המקום שבו הופיעו רוב התסמינים שלי.

עברה כמעט שנה עד שבעיות העיכול שלי חלפו ואף על פי שעדיין יש לי מעט אקזמה, אני משתדלת להפחית את המתח ולאפשר לגוף שלי זמן להירפא.

לא ציפיתי להשפעות פיזיות, אבל הן הגיוניות משום שהגופים שלנו מחוברים לרגשות שלנו.

אם אתם מתמודדים עם תחלואים פיזיים בנוסף לאֵבֶל שלכם, לכו לרופא והיבדקו, ואז פשוט היו עדינים כלפי עצמכם ואפשרו לגופכם זמן להחלים.

6. לחץ פוסט-טראומטי

הרובד הבא של האֵבֶל הוא לחץ פוסט-טראומטי. אף על פי שזהו דבר שבאופן טיפוסי משוייך להלומי קרב שחוו את אימת המלחמה, גיליתי שהוא נוכח גם בתהליך ההתאבלות.

אף על פי שהאֵבֶל שלי לא דומה כלל להתמודדות עם טראומת המלחמה, במשך חודשים רבים מצאתי את עצמי אחוזת פחד וחרדה. בכל פעם שהטלפון צלצל, הבטן שלי הייתה מתכווצת ולבי היה פועם במהירות – מה אם אלה עוד חדשות רעות? מה אם עוד מישהו מת?

חלפו חודשים לפני שהצלחתי להרגיע את עצמי בנוגע לצלצול הטלפון או לא להחזיק את הטלפון צמוד אליי למקרה שמישהו יזדקק לי.

בנוסף לחרדת הטלפון שלי, ראשי היה מפוצץ בזיכרונות של שעותיה האחרונות של אחותי. מוות אינו דבר יפה. הוא לא דומה למה שרואים בסרטים, בהם לאדם פנים יפות והוא עוצם ברכות את עיניו.

אל תבינו אותי לא נכון, יש שלווה במוות, אבל עד לנקודה זו מאתגר מאוד להיות עדים לו.

כל שראיתי באותו יום היה ״מנגן״ בראשי שוב ושוב. הזיכרונות של חדר בית החולים, של פניה של אחותי. של המבט על פני הוריי. הריחות. הצלילים. הם רדפו אותי.

במשך חודשים לאחר לכתה, בטני התהפכה ללא הרף והייתה זו תחושה נוראה שעמה היה עליי להתמודד בנוסף לכל שאר הדברים.

הרגשתי חרדה כל הזמן, והייתי אחוזת פחד כאילו משהו עומד להתרחש שנית ושאקבל עוד חדשות רעות.

כאן עזרו מאוד תרגולי המדיטציה, הכתיבה ביומן ותרגילי הנשימה. הם עזרו לי לנהל את רמות החרדה שלי וסייעו לי להרגיע את מצב הבטן שלי.

בסופו של דבר, הזיכרונות הכואבים החלו להיעלם והחרדה שלי פחתה. אני עדיין מרגישה חרדה מדי פעם, אבל הזמן בהחלט סייע והקל על התסמינים הללו.

7. רגשות אֵבֶל

לבסוף, הרובד האחרון של האֵבֶל הוא כל אותם שלבי רגשות שכולם מדברים עליהם – הלם, הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה.

כל השלבים הללו אמיתיים ואתם אכן מרגישים בהם, אבל יכול להיות שהם לא מגיעים בשלבים. אני גיליתי שאני מתנדנדת הלוך ושוב בין כולם. בימים מסוימים הייתי מתעוררת ומרגישה קבלה, אבל לאחר כמה ימים שוב הייתי חווה הלם שהדבר אירע בכלל!

הרגשות הן כמו רכבת הרים, וכל שאתם יכולים לעשות הוא להחזיק חזק ולאפשר לעצמכם את החופש להרגיש את כולם.

אני יכולה לומר שבחלוף שנה לתהליך ההתאבלות, הוא אכן הופך קל יותר. אני לא חושבת שהאבל נעלם אבל אתם לומדים לנהל אותו טוב יותר ואתם לומדים כיצד לא להניח לו לנהל את חייכם במידה רבה מדי.

אני חושבת שהזמן עוזר, ועבורי, מועד יום השנה היה הזמן שבו התחלתי סוף-סוף באמת לקבל את שאירע.

עד לאותה נקודה המשכתי לקוות שאתעורר ואגלה שהכול היה חלום רע, שהיה זה רק שיבוש במטריקס, אבל כאשר יום השנה הגיע, הבנתי שאני צריכה לחדול מכך, ולהתחיל לקבל את המציאות שלי כפי שהיא.

הרגשות באים והולכים ואני בטוחה שהדבר לא ישתנה אף פעם, אבל החיים נמשכים, ואף על פי שעובדה זו עלולה להפחיד, היא גם יכולה לסייע לנו להחלים.

האֵבֶל יפתח אתכם לרווחה, אין ספק בכך. הוא יחשוף את הכאבים והפחדים העמוקים ביותר שלכם, הוא יאתגר את כל שאי פעם ידעתם על עצמכם, הוא ימחק אתכם, ירוקן את הסוללות שלכם, ובדרך כלשהי, הוא יגרום לחלק מכם למות גם כן.

הדבר הטוב ביותר שאתם יכולים לעשות הוא להיות עדינים כלפי עצמכם, העניקו לעצמכם רשות להרגיש, ופתחו כמה כלים שיעזרו לכם לנהל תסמינים פיזיים או כל חרדה שעלולה להיות נוכחת.

האֵבֶל קשה, אבל אני מודה לו על שהפך אותי חזקה יותר.

[סוף המאמר השני והמשך המאמר הראשון]

הייתי בטוחה שמה שאנו מרגישים עכשיו לא משתווה כלל לאֵבֶל, אבל אז ישבתי עם המחשבה מעט יותר, ותהיתי אם יכול להיות שהדבר נכון.

כולנו יחד בעניין הזה, כולנו מנווטים בזמנים של חוסר ודאות שלאנראומעולםבעבר, והאם יכול להיות שהם עוררו תחושה של אֵבֶל קולקטיבי?

אֵבֶל הוא מטרייה גדולה כל כך וקצת קשה להגדיר אותו. אבל אני יודעת מניסיוני (מאמר נוסף של טאנאז שיופיע בהמשך למאמר הזה), שכל יום הוא יום שונה במחיצת האֵבֶל. רגע אחד אתם מרגישים בסדר וברגע הבא, אתם טובעים בגליו.

רובנו משייכים את האבל לאובדן אדם אהוב, ואף על פי שזו אכן המציאות עבור חלקנו בזמן הזה, אֵבֶל יכול להיות מופעל על ידי אובדנים אחרים גם כן.

אובדן דרך חיים, משרה, שגרה, הכנסה יציבה, קשר אנושי או האופן שבו מתנהלים העניינים, כל הדברים הללו יכולים לעורר אבל.

אני באופן אישי לא חושבת שאפשר להשוות בין אבל על אובדן אדם אהוב ואובדן משרה, אבל אין משמעות הדבר שאובדן זה לא כואב בדרכו שלו.

במובן מסוים, כולנו מתאבלים על החיים הקודמים שהיו לנו ומתמודדים עם העובדה שייתכן והם לא ישובו לעולם להיות כפי שהיו.

כולנו שטים יחד באותה סירה מתנדנדת ומרגישים את הרטטים הקולקטיביים של אחינו בני האנוש.

אבל, בכל צורה שהיא, בורא חלל שקשה להתמודד עמו. הוא יכול לפתוח פתח לתחושות של חוסר וודאות, חרדה, עצב, אובדן, כעס ועוד תחושות רבות.

כמו בכל הדברים, האופן שבו אנו מרגישים עכשיו והדברים שעמם אנו מתמודדים עכשיו הם זמניים. בסופו של דבר יגיעו ריפוי, קבלה ואהבה גדולה יותר.

כל קושי שעמו אנו מתמודדים מדריך אותנו לגלות היבט חדש של המהות שלנו. הוא מעניק לנו גישה לחלק חדש של נשמתנו, תכליתנו, והדבר שלשמו הגענו לפלנטה הזאת.

כל שעלינו לעשות הוא לבחון את ההיסטוריה של חיינו או את ההיסטוריה של העולם כדי לראות שתמיד הצלחנו להתגבר. תמיד מצאנו את הפתרון.

אני לא רוצה לומר לכם מה להרגיש, ואם המילה אבל לא מדברת אליכם, השליכו אותה.

אבל לפעמים, סיווג הרגשות שלנו יכול לעזור לנו לחוות אותם בביטחון ובנוחות רבים יותר. במקום לטבוע בגל, למדו לעלות ולרדת יחד עמו.

אם זה מרגיש נכון, אל תפחדו להתאבל על האובדנים שחוויתם.

אל תפחדו להתחיל לברוא מרחב לשחרור הדברים ששוב לא נוכחים במציאות החדשה הזאת שמתעצבת.

אל תפחדו להתייצב בבדידות עם אחיכם בני האדם בעודנו חווים זאת יחד.

הנתיב להתעוררות רוחנית

בכל פעם שאנו נחשפים לרגשות פגיעים החושפים את נשמתנו, הדבר פותח דלת להתעוררות.

עבור רבים, זו הפעם הראשונה שהיה להם זמן לעצור ולשבת עם הרגשות שלהם. עבור רבים, זוהי הפעם הראשונה שהיה עליהם לחשוב על המוות, לפקפק בחיים שחיו, או להכיר בחשיבות הקשר האנושי.

זהו רגע של התעוררות אדירה, וכל מי שחווה התעוררות יודע שלא הכול קרני שמש וקשתות בענן. היא כואבת כיוון שהיא מאלצת אתכם להסיר את השכבות ולחשוף אמת חדשה.

ברגע שבו אמת חדשה זו מתגלה, משמעות הדבר ששינוי חייב לבוא בעקבותיה, דרך שונה חייבת להיוולד. אי אפשר לחזור לישון.

אני יודעת מהמסע האישי שלי, הן בנוגע לאבל והן בנוגע להתעוררות, שהזדקקתי להמון זמן לבד כדי לעבד את התהליך. הזדקקתי להמון אהבהעצמית, טיפולעצמי וחמלה. הבית שלי היה המקום שבו יכולת לעשות זאת באופן הטוב ביותר.

אני יודעת שלא כולם יכולים להיות בבית בעת הזאת, אבל אלה מכם שכן יכולים, ושרוצים התנסות רוחנית מכל הסיפור הזה, השתמשו בחוכמה בזמן הזה.

השתמשו בזמן הזה כדי לעבד את הרגשות שלכם בכל דרך שבה הם צצים ומופיעים.

השתמשו בו כדי להכיר את עצמכם באופן אינטימי ועמוק. השתמשו בו כדי להיערך עם הערכים שלכם.

השתמשו בו כדי להרהר במה שאיבדתם אבל גם במה שאם עומדים לקבל.

הבינו שהחיים לא יהיו כפי שהיו, אבל שמשמעות הדבר גם שהם יכולים להיות טובים יותר מבעבר.

החזיקו בחזון לעולם טוב יותר לכולם. עולם שיהיה יפהפה יותר, מחובר יותר, משגשג יותר ומאוזן יותר מבעבר.

רעיונות שיעזרו להדריך אתכם

1. שימו לב לדיבור העצמי שלכם

כאשר אנו נמצאים במצב של פחד או חרדה, המחשבות שלנו נוטות לחמוק מאיתנו. אנו מתחילים לדמיין תרחישים שונים ומשונים שבהם התוצאה היא הגרועה ביותר וחוזרים שוב ושוב עד כמה גרועים הם הזמנים וכמה נוראים הם עומדים להיות. אף על פי שחשוב להכיר בתחושות שלכם, שימו לב לדיבור העצמי. כאשר אתם מבחינים שאתם נתפסים בדאגות שלא התרחשו ובחרדות בנוגע לעתיד, הביאו את מודעותכם חזרה להווה. התמקדו בכאן ועכשיו. נסו לומר דבר מה מרגיע לעצמכם או לעבור להודיה.

2. הדמייה

אם אתם מרגישים חרדים בנוגע לבריאות שלכם או לבריאות של אהובים, עשו הדמייה פשוטה. עצמו את עיניכם ודמיינו את גופכם או את גוף האדם האהוב במצב של בריאות שלמה. ראו אור לבן של הגנה סביב גופכם/גופם. דעו שאור לבן זה תמיד נוכח ותמיד מגן.

3. הגבילו צריכה של אמצעי תקשורת

אף על פי שחשוב להיות מיודעים, יש גבול עם מה שהמוחות והלבבות שלנו מסוגלים לקלוט. הגבילו את סוג התוכן שאתם צורכים וזכרו להתמקד גם בחדשות הטובות, לא רק בפחד. בני האדם הם יצורים עמידים ביותר ויש דברים טובים רבים כל כך בעולם עכשיו. התחילו לחפש אותם, ותמצאו.

4. חזרו על מנטרות

הנה כמה מהמנטרות שאני אוהבת לעבוד איתם בזמן הזה:

  • גם זה יעבור.
  • היום אני בוחר/ת להיות שליו/שלווה.
  • אני חזק/ה ובריא/ה.
  • אני בוטח/ת בנתיב הממתממש של חיי.
  • הכול כשורה.
  • אני זוהר/ת בבריאות.
  • אני חזק/ה מספיק כדי להתמודד עם כל שיקרה.

חזרו על המטרות בראשכם למשך 10-15 דקות של מדיטציה או פשוט חזרו עליהם במשך היום 100 פעמים או עד אשר תרגישו את הרפואה שבמילים.

5. העלו את הרטט שלכם

הדבר שבו אתם מתמקדים מתרחב, ולכן השתמשו בזמן הזה כדי להתמקד בדברים שמביאים לכם שמחה, קלילות ואנרגיה. הקדישו זמן להודיה, היו מודעים לדברים הטובים בחייכם, מצאו דרכים לשרת אחרים, וחשבו כיצד אתם יכולים להפיק את המירב מכל מצב הקיים. דעו שאתם חזקים, ודעו שלנשמה שלכם יש תוכנית.