מאת: ליה דיאן
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
תכופות, אוטיזם בנשים מפוספס, משום שהוא לא בעל ביטוי חיצוני מובהק.
לפעמים הוא נראה כמו שקט.
נסתר.
פנימי.
הוא יכול לבוא לכדי ביטוי כדאגה קבועה.
חשיבת יתר על הכול.
שחזור שיחות.
ניסיון להבין מה השתבש.
הוא יכול להיראות כהסתגרות, במקום התמוטטות גדולה גלויה לעין.
שתיקה.
קפאון.
בכי במסתרים.
התמוטטות נסתרת.
הוא יכול להיראות כמו רגישות עמוקה.
קליטה כוללת.
להרגיש הכול.
אכפתיות רבה.
אכפתיות לגבי הכול ויותר מדי.
הוא יכול להיראות כמו למידה כיצד להתמודד, להשתלב ולהתנהג ״נורמלי״ רק כדי לשרוד.
לצפות באנשים מקרוב.
ללמוד כיצד להשתלב.
למסך טוב כל כך שאף אחד לא יכול לראות את ההתמודדות שמאחורי הקלעים.
הוא יכול גם להיראות כמו מצב של דריכות קבועה.
קריאת כל גוון בקול.
כל הבעת פנים.
כל שינוי באנרגיה.
תמיד סורקת.
תמיד בהיכון.
נשים אוטיסטיות רבות גדלות בידיעה שמשהו מרגיש לא כשורה, אבל לא יודעות מהו.
אתן יודעות שאתן שונות.
אבל אין לכן את המילים עדיין.
ולכן אתן מאשימות את עצמכן.
ואז אנשים אומרים שאתן רגישות מדי.
יותר מדי.
רגשניות מדי.
דרמטיות מדי.
עצלניות.
מוזרות.
כאשר, למעשה, הייתן אוטיסטיות מאז ומעולם.
פשוט בלתי נראות.
האם הלמידה שאתן אוטיסטיות גרמה לכן להבין, סוף סוף, את חייכן?
