מאת: טרי מורהו
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
במשך חמשת החודשים הבאים, פלוטו נע לאחור בשמים. מה שמתרחש בזמן הזה הוא שהצעיף בין מה שקברנו לבין מה שמתחנן להיוולד מחדש הופך דק יותר.
נסיגת פלוטו הגיעה כדי לבצע בנו חפירת עומק.
חשבו עליה כעל אש תת–קרקעית שנעה מתחת ליסודות חיינו. היא מתחילה פשוט לחמם את קווי השבר ששכחנו שנמצאים שם – את הצער שדחסנו אל תוך הארון, את העוצמה שהעברנו לידי אנשים אחרים, את הגרסאות של עצמנו שכבר קטנות למידותינו ושאנו ממשיכים ללבוש כעורות ישנים.
זמן זה אינו דומה לאף זמן אחר בהיסטוריה. באופן קולקטיבי, נפתחנו לרווחה – על ידי אובדן, על ידי חשיפה, על ידי ההתעוררות האיטית לכך שהמערכות הישנות מתפוררות ומה שלא משרת אותנו עוד מתפרק ועוזב את חיינו.
אז מה תביא למודעותנו הנסיגה הנוכחית?
את כל הדברים שהיינו תשושים מדי מכדי להכיר בהם ולהתמודד עמם. את כל הדברים עליהם אמרנו: ״אתמודד עם זה אחר כך״. כל מערכת יחסים שבה ביטלנו את עצמנו כדי לשמור על השקט. כל חלום שנטשנו משום שמישהו אמר לנו שהוא לא מעשי. כל פצע שסברנו בטעות שהוא זהות.
כאשר נעמוד פנים מול פנים עם כל שנמנענו בתוך עצמנו, ייתכן ונרגיש אי נוחות ושיופעלו בנו טריגרים.
אבל זכרו:
יש לנו את הכוח לחיות חיים מופלאים. תמיד היה לנו. ההבדל היחיד עכשיו הוא שאנו נאלצים להוכיח זאת – לעצמנו תחילה, ואז לכל הסובב אותנו. נסיגת פלוטו אינה האויב. היא המראה הכנה ביותר שנביט בה אי פעם. היא אומרת: הראו לי היכן שיקרתם לעצמכם. אני מחכה. יש לי חמישה חודשים.
היא כאן כדי לטלטל דברים ולנער את הישן החוצה. לדחוף אותנו ללכת אל מעבר למגבלות הישנות.
מה שניצור בעקבות הנסיגה הזאת יכול להיות מופלא יותר מכל דבר אחר לו היינו עדים בהיסטוריה האנושית. לא כיוון שנהיה עסוקים יותר או יעילים יותר. אלא משום שנהיה אמיתיים יותר. נכנעים יותר. מוכנים יותר להניח לגרסאות העצמי המזויפות שלנו לנשור ולהיעלם.
פלוטו שנע לאחור יקבע את איכות העצמיים העתידיים שלנו.
היו אמיצים דייכם כדי לאהוב את עצמכם אל עולם חדש.
לא אחר כך. לא כאשר בטוח לעשות זאת. בעת שהקרקע הישנה עדיין רועדת מתחת לכפות רגליכם.
תנו לנסיגה לבצע את עבודתה. הניחו לה לשבור את הישן שלא יכול עוד להחזיק בכם. אפשרו לה לחשוף את מה שנשמתכם ניסתה להראות לכם זה מכבר.
