מאת: ג׳ף פוסטר
תרגום: סמדר ברגמן
יותר מכול, אנו משתוקקים להיראות.
להיעטף בנוכחות בטוחה, לא שופטת, מקבלת–כל.
להיראות מבעד לעיניים אוהבות.
ו״להיראות״ הוא גם הדבר שממנו אנו מפחדים יותר מכול.
יותר מהמוות, אנו מפחדים ממבטה החודר של האינטימיות.
ומשתוקקים לו למרות הכול.
נדרש אומץ כדי להראות את עצמכם!
להוריד את המסכה שלכם, כאשר אתם נראים ומרגישים לא במיטבכם, להוריד את המסכה שלכם (זו שגם כך חונקת אתכם) ולומר:
״ראה עולם.
ראה. הנה אני״.
לאפשר לעצמכם להיראות
לפני שאתם מוכנים.
כאשר מרגישים גרוע ביותר, מלוכלכים ביותר, עלובים ולא–אהובים ביותר, לא מפותחים ביותר, משעממים ביותר, מבולבלים, בודדים, שבורים, עצובים, כועסים ופגועים ביותר, לאפשר לעצמכם להיראות שם.
לשם במקום הכואב ומלא הבושה
תנו לאור לחדור.
צאו מהמחבוא והזמינו מישהו אל עולמכם ״הפרטי״.
אפשרו לו להיות עד לאני האותנטי, האמיתי שלכם.
לפני שאותה הגנה עלובה המכונה ״אישיות״ תרים את ראשה.
אמרו: ״ראה. ראה, חבר. הנה אני״.
קחו סיכון להיות, אהובים!
סיכון גם להידחות, כן.
סיכון ששוב יביישו אתכם, יצחקו עליכם, ילגלגו עליכם,
אולי.
סיכון שתיראו ככישלון. חולים או שבורים או מכוערים או חלשים.
אבל סיכון להיות אהובים?
כן. קחו את הסיכון היום, כיוון שהחיים קצרים, ומתיש לנסות להדחיק את העצמי האותנטי שלכם. אפשרו לעצמכם להיראות בגולמיותכם. את האני הפגיע שלכם. אתכם ללא הגנה, ללא תשובות, ללא מומחיות. את האני הלא מושלם שאתם.
כיוון שהבושה העמוקה ביותר נרפאת רק באור האהבה.
והפגמים שלכם תמיד השתוקקו שמודעות כה עדינה תיגע בהם, תוליד יקום שלם כדי למצוא את עצמה.
ואתם יכולים ליפול עכשיו לזרועות ידיד אוהב.
שיחזיק בכם.
עירומים. לא מוגנים. לא מושלמים.
אהובים.
ממש כפי שאתם.
זה סוג האהבה לו אתם ראויים.
אהבה אנושית אמיתית שהיא גם אהבת האלוהים.
סוג האהבה שעוטף אתכם בעדינות כאשר אתם מרגישים מבויישים יותר מכל, מפוחדים יותר מכל, אבודים יותר מכל.
כאשר אתם מרגישים קטנים יותר מכל.
אהבה אדירה שמחזיקה בכם.
אף פעם אל תתפשרו על פחות מכך.