מאת: ג׳ף פוסטר
מאנגלית: סמדר ברגמן
כאשר אנשים פשוט מספרים את האמת שלהם, מתרחשים נסים והייתי עד לכך.
לא את האמת ״הנחמדה״.
לא את האמת שמבקשת לרצות או לנחם.
את האמת הלא נוחה.
את האמת הטנטרית. את האמת ״הארורה״.
את האמת שאתם מפחדים לספר.
את האמת הנוראה על עצמכם,
שאתם מסתירים כדי ״להגן״ על אחרים.
כדי להימנע מלהיות ״יותר מדי״.
כדי להימנע מבושה ומדחייה.
כדי להימנע מלהיראות.
אמת התחושות העמוקות ביותר שלכם:
הזעם שאתם מסתירים, מדחיקים, מזיזים הצדה.
האימה שאתם לא רוצים להביע.
הדחפים המיניים שניסיתם להשתיק.
הערגה הקדומה שאינכם מסוגלים לבטא.
לבסוף, ההגנות מתפרקות,
והחומר ״הלא בטוח״ הזה צץ
ממעמקי הלא מודע.
אינכם יכולים להדחיק אותה יותר.
הדימוי של ״הילד הטוב״ או ״הילדה הנחמדה״ מתאדה,
״האישה המושלמת״, ״האיש שפתר הכול״,
״האנשים הנעלים״, הדימויים האלה עולים באש.
אתם רועדים, אתם מזיעים, אתם כמעט ומקיאים,
אתם חושבים שתמותו אם תעשו זאת,
אבל בסופו של דבר, אתם מספרים את האמת הארורה,
את האמת שאתם מתביישים בה עמוקות.
לא את האמת המופשטת. לא את האמת ״הרוחנית״.
לא את האמת שמנוסחת בזהירות במטרה למנוע פגיעה.
לא את האמת הארוזה בקפידה.
אלא את האמת האנושית, המרושלת, המלוכלכת, הבוערת.
אמת בת–תמותה, מדממת, לוהטת, פרובוקטיבית, חושנית,
פראית וישירה.
אמת רועדת, דביקה, מזיעה ופגיעה.
האמת על איך שאתם מרגישים.
האמת שמאפשרת לאדם אחר לראותכם כפי שאתם.
האמת שגורמת לו להשתנק.
האמת שגורמת ללבכם לפעום בחוזקה.
זו האמת אשר תוציאכם לחופשי.
הייתי עד לדכאונות כרוניים ולחרדות שנמשכו חיים שלמים נעלמים כהרף עין.
הייתי עד להתאדות של טראומות מושרשות עמוק.
הייתי עד לפיברומיאלגיה, למיגרנות קבועות, לעייפות כרונית, לכאב גב בלתי נסבל, למתח בגוף, לבעיות עיכול – שנעלמו ולא שבו לעולם.
נכון, ״תופעות הלוואי״ של האמת אינן תמיד כה דרמתיות.
ואיננו צועדים אל תוך האמת שלנו ומקווים לתוצאה מסוימת.
אבל חשבו על כמויות האנרגיה העצומות הנדרשות
כדי להדחיק את הפראיות החייתית שלנו,
לשתק את הטבע הברוטלי שלנו,
להדחיק את הזעם, הדמעות והאימה שלנו,
להחזיק בדימוי מזוייף ולהעמיד פנים שאנחנו ״בסדר״.
חשבו על כל המתח שאנו אוצרים בגוף
ועל הנזק שהוא גורם למערכת החיסון שלנו,
כאשר אנו חיים בפחד מפני ״החשיפה״.
קחו את הסיכון וספרו את האמת שלכם.
האמת שאתם מפחדים לספר.
האמת שאתם מפחדים שתגרום לעולם לברוח.
מצאו אדם בטוח – חבר, תרפיסט, יועץ, עצמכם – ותנו לו להיכנס פנימה.
אפשרו לו להחזיק בכם בעודכם מתמוטטים.
הניחו לו לאהוב אתכם
כאשר אתם בוכים, זועמים, רועדים מפחד,
ובגדול, מתפרקים.
ספרו את האמת הארורה שלכם למישהו – הדבר עשוי להציל את חייכם, לרפא אתכם עמוק בפנים, ולחבר אתכם לאנושות בדרכים שאף פעם לא שיערתם בנפשכם שקיימות.
