מאת: סמדר ברגמן
אז מה אם אנשים לא מבינים אתכם? לא יורדים לסוף דעתכם, לא מפענחים את מהותכם? הניחו להם להמציא סיפורים כרצונם, לטוות פנטזיות ומעשיות, לחבר תמונה מרכילות נלחשת, ממילים חולפות ומשברי השתקפות שהם אספו. הם ייקחו מבט חולף, מילה בודדה או רגע נטול הקשר וישתמשו בו כאבני יסוד לשיפוט ולביקורת שלהם. הם יגנו אתכם מתוך ודאות של אדם שמעולם לא מפקפק בעדשותיו. הם יצמצמו אתכם לטעות חולפת אחת, כאילו אותה חתיכה בודדה יכולה אי פעם להכיל את המארג העצום של מהותכם. ואתם יודעים כבר מה דעתי בנידון – תנו להם!
אתם לא חייבים לאף אחד הסבר וגם לא לעולם. אתם לא מחוייבים להתייצב למול קהל מפקפקים, לשטוח את טענותיכם כנאשמים בבית משפט של דעות קדומות. אתם לא צריכים לחשוף את נשמתכם, לפתוח את לבכם, רק כדי שאנשים שכבר גיבשו דעה מוצקה יבינו אתכם. המילים שתבחרו בקפידה, הכנות שבה תסבירו את כוונותיכם, אינן חשובות, תמיד יהיו אנשים שישמעו רק את מה שמתאים לסיפורים ולרכילות שהם שמעו עליכם. לא באחריותכם לשכתב את הסיפורים שלהם. תנו להם להיאחז בסיפוריהם, עדות עצובה לדעות הקדומות ולחוסר הביטחון האישי שלהם. מדוע שתשקיעו אנרגיה במאבק שאינכם יכולים לנצח בו?
קחו את האנרגיה שלכם והפנו אותה אל עצמכם. בנו בעזרתה דבר–מה גדול ויציב כל כך, מורכב ומופלא כל כך, שהרוחות שנושבות מדעות של אחרים לעולם לא יוכלו לזעזע את יסודותיכם. מצאו עמוק בתוככם את חומרי הגלם הטהורים של הווייתכם – את העוצמה שלכם, את הניצחונות השקטים שלכם, את הטעויות מהן למדתם, את השיעורים שלימדו אתכם הקרובים ביותר אליכם – ובנו עצמי אותנטי, שלא נבהל או מפחד משיפוט ומביקורת חיצוניים.
דעו והכירו את עצמכם לעומק שכזה, שכאשר מישהו ינסה להכפיש אתכם, ההכפשות שלו יחלפו על פניכם, לעולם לא ידבקו בכם. הניחו לנוכחות שלכם להשמיע עוצמה שקטה, מהסוג שגורם לאנשים לחשוב רגע לפני שהם ממהרים להגדיר אתכם – אין זו עוצמה יהירה, אלא עוצמה מהסוג שגורם לאנשים להבין שהם לא באמת נחשפו לכל מהותכם.
זו לא הזמנה להתבודד ולהעמיד פנים שאתם מעל לכל ביקורת. מדובר בהבחנה. קחו ביקורת בונה, למדו מהטעויות שלכם, אפשרו למשוב כן לחדד את התנהלותכם – אבל אל תניחו לרעש להטביע את הקול האישי שלכם. אתם צומחים ומתפתחים למען עצמכם, לא כדי להוכיח את עצמכם למישהו; מדובר בתחושת נוחות מקסימלית שלכם בתוך עורכם, אפילו כאשר אף אחד לא משבח אתכם על כך. יהיו זמנים שבהם אף אחד לא יתייצב לצדכם, כאשר מקהלת הביקורת והשיפוט תהפוך מחרישת אוזניים, ואפילו אז, אתם יכולים וחייבים להיות העוגן שלכם. לא מתוך התרסה, אלא מתוך הכרח.
כיוון שהנה האמת: הישרדות לא תלויה בקבלה אוניברסלית. אינכם צריכים לזכות בפרס הפופולריות או להשתיק כל ביקורת. אנשים שרדו דברים גרועים הרבה יותר מחוסר הבנה – מלחמות, טראומה ובגידה – על ידי כך שהם נאחזו בתחושת עצמי בלתי מעורערת. זה הניצחון האמיתי: לא תשואות ההמונים, אלא הידע השקט והנחוש שדי בכם כפי שאתם – שלמים ומושלמים – אפילו אם העולם סבור אחרת. תנו להם לדבר, תנו להם לשער השערות, תנו להם לצייר את הדיוקנות העקומים שלהם. אתם לא כאן כדי להעמיד אותם על טעותם. אתם כאן כדי להמשיך לבנות ולהיבנות, להמשיך להתפתח, להמשיך להאיר – מושרשים באמת שהם לא יוכלו להבין אף פעם. ובכך תמצאו לא רק את הישרדותכם, אלא חיים ששייכים רק לכם, בלתי מעורערים, אותנטיים ומלאים באור.
*