מאת: סמדר ברגמן

לאט לאט, בשקט, בדרכים נסתרות שבקושי ניתן להבחין בהן, עד אשר אתם הופכים להיות צל של מי שהייתם פעם או מי שאתם אמורים להיות. זה מתחיל ברגע חולף שבו אתם בולעים את האמת שלכם כדי לא לעשות ״בלגן״. כשאתם אומרים ״זה בסדר״ או ״אני בסדר״, וזה לא. אתם לא. אתם נותנים לאמירה פוגעת לחלוף ללא מענה או בצחוק נבוך, מעמידים פנים שהיא לא צרבה, כיוון שאתם לא רוצים להיראות רגישים מדי, קשים מדי, יותר מדי. אתם מצמצמים את עצמכם, מעט בכל פעם, כדי להתאים למרחב שאף פעם לא אמור היה להחזיק במלוא המהות שלכם. והסיבה היא, בדרך כלל, שבמקום כלשהו ובזמן כלשהו, למדתם שכדי להיות אהובים, עליכם להיות קטנים יותר, שקטים יותר, כנועים יותר… פחות.

השיעור הזה נטמע בכם באלפי מנות זעירות. אולי היה זה הורה שביטל את החלומות שלכם, בני זוג שגלגלו עיניים כשדיברתם על משהו בלהט, או חברים שגרמו לכם להרגיש קטנים, לפעמים כיוון שהאור שלכם סינוור אותם. גם לחברה יש בכך חלק, והיא מחנכת אתכם שהערך שלכם תלוי בקונפורמיות, בציות למוסכמות, בהצלחה כספית, במראה חיצוני. אתם מפנימים את השיעור: כדי להיות אהובים, עליכם לעמעם את האור שלכם, ללטש את הקצוות החדים שלכם, ולהשתיק את קולכם. וכך אתם עושים. אתם מפסיקים להשמיע קול כאשר משהו מרגיש שגוי. אתם צוחקים במבוכה כשמישהו מלגלג על השונות שלכם, מעמידים פנים שזו בדיחה חביבה. אתם מקטינים את עצמכם, הופכים את עצמכם קלים יותר לעיכול, מקובלים יותר.

אבל בכל פעם שאתם אומרים ״זה בסדר״, ומשקרים, אתם מאבדים חלק מנשמתכם. כל צחוק מאולץ בגלל אמירה שדקרה בלבכם שוחק את הערך העצמי שלכם. בכל פעם שאתם מתכווצים כדי לא להיות ״יותר מדי״ או כדי לא ״להגזים״, אתם מאבדים עוד חלק בפאזל שהופך אתכם למי שאתם. החלומות שלכם, הלהבה שלכם, האמת העירומה שלכם – נקברים כולם תחת שכבות של ריצוי וספק עצמי. אתם הופכים לגרסה חיוורת של עצמכם, שנוצרה כדי לגרום לאחרים להרגיש בנוח, כדי לענות על ציפיות של החברה ושל אנשים אחרים.

והצרה היא שאינכם מבחינים בכך עד אשר אתם מביטים במראה יום אחד ורואים מישהו זר. העצמי הזוהר, האמיץ והבלתי מתפשר שלכם – נעלם, הוחלף על ידי מישהו שמהלך על קצות האצבעות בחיים, מפחד למלא את המרחב הראוי לו.

אבל הנה האמת, לעולם לא הייתם אמורים להיות פחות, אלא יותר. הרבה יותר. הגעתם לכאן כדי להיות ייחודיים, בוטים, פראיים, מופלאים – להיות עצמכם ללא כל התנצלות. כדי לתבוע לעצמכם מחדש את העצמי האמיתי שנועדתם להיות, אתם צריכים לשכוח את השיעורים המצמצמים האלה – השיעורים שהרעילו את נשמתכם. תגידו ״זה לא בסדר״, ״לא, זה לא מצחיק, זה דווקא פוגע״, תגידו ״עד כאן!״. קומו, זקפו קומה, אפילו אם זה גורם לאחרים אי נוחות. אין אהבה בעולם ששווה את הפיכתכם קטנים מכפי מידותיכם – למעשה, זו אינה אהבה כלל. אהבה אמיתית חוגגת את מלוא מהותכם. הפסיקו לאבד את עצמכם. היו כל מי שאתם יכולים ואמורים להיות.

*

תודה לכל מי שתומך