אל מול המועצה הגדולה

מאת: Mutual Reception Astrology

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

הלילה, השמים עורכים טקס עתיק, כה קדום, שאפילו הכוכבים עצמם כבר לא זוכרים מתי החל.

האריה ניצב במרכז המעגל, עטוי זהב, רעמתו בוערת בביטחון שמעניקה ברכתו של צדק. דומה שהעולם מתכנס סביבו, כל ניצחון מהדהד כהוכחה לכך שהוא הפך להיות מי שתמיד היה אמור להיות. אולם, על מעבר לחשכה, נאסף כינוס נוסף.

הלבנה לא משקפת אור משל עצמה. פלוטו לא חובש שום כתר. אין להם צורך בכך. הם מושלים בממלכה שנמצאת מתחת למראית העין, במקום שבו שורשים נשזרים מתחת ליערות ועצמות שנשכחו הופכות להרים שעליהם נבנות תרבויות. הם לא קוראים תגר על זוהרו של האריה. הם פשוט ממתינים שישאל את השאלה העתיקה ביותר בבריאה: ״האם אתה יצרת את האור… או האם רק נבחרת לשאת אותו לזמן קצר?״

השער הראשון נפתח במעלה החמישית של  מזל דלי.

המועצה כבר יושבת במקומה.

הם אינם רוחות רפאים. הם המשקל המצטבר של כל הדורות שידיהם נעלמו מן העולם כדי שידיכם תוכלנה להתקיים. כל שפה שאתם דוברים, כל דרך שבה אתם צועדים, כל סיפור שלימד אתכם כיצד נראה אומץ, כל מיתוס שעיצב את דמיונכם, כל המצאה, כל קורבן, כל אב קדמון אלמוני שהחזיק מעמד מספיק זמן כדי שפעימות לבכם יתאפשרו – יושבים שם בדממה מוחלטת. הם לא מוחאים כפיים ולא מאשימים. מבטם עתיק הרבה יותר מכל שיפוט. הוא פשוט חודר מבעד לכל אשליה, עד אשר רק האמת נותרת.

המלך הצעיר צועד בביטחון אל ההיכל שלהם, מאמין שהגיע כדי לזכות בהכרה. במקום זאת הוא מגלה שנכנס אל הירושה. פלוטו לא שואל שאלות בקול רם, כיוון שהשְׁאוֹל למד ששתיקה חושפת יותר מכל חקירה. ובתוך אותה שתיקה מתחילה ההכרה להתפשט. כס המלוכה כבר המתין. האש כבר בערה. הממלכה התקיימה זמן רב לפני שהמלך נולד. הישג אישי הוא אמיתי, אך לעולם אינו עומד לבדו. כל יצירת מופת בנויה על יסודות נסתרים מן העין. כל מהפכה שואלת כלים שנשכחו. כל גאון יורש שפה שלא הוא המציא. כאשר האריה מבין שהוא לא עומד מעל ההיסטוריה, אלא נסמך עליה, לאט לאט, הגאווה הופכת ליראת כבוד.

אז נפתח השער השני.

מעלה שבע.

הביצה מתחילה להיסדק.

המועצה זעה.

משהו בלתי אפשרי מגיח.

לא מרד שנולד מתוך מרירות, אלא התפתחות שנולדה מתוך הכרח. הילד מגיח מתוך הקליפה כשהוא נושא דבר–מה שאף אחד מאבות אבותיו לא ראה מעולם. חכמה עתיקה הביאה את האנושות עד הלום, אך החכמה משתוקקת להמשכיות, לא לשימור. הצורות הישנות רועדות, לא כיוון שנכשלו, אלא משום שהחיים שוב הפכו גדולים מדי למידותיהן. המועצה לא מתנגדת ללידה הזו. היא ראתה די עידנים חולפים כדי להבין שכל מסורת שהחזיקה מעמד הייתה בעצמה, בעבר, חידוש מסוכן. הבגידה הגדולה ביותר באבות הקדמונים אינה לשנות את מה שבנו, אלא לסרב לאפשר לדברים שבנו להמשיך ולצמוח.

מן העבר השני של המעגל מרים האריה את עיניו אל קבוצות הכוכבים.

הן לא זזו. מזל אריה מזכיר לו שבבסיס כל תרבות משתנה נמצאים עקרונות נצחיים, שאף אימפריה ואף אידאולוגיה לא יכולות למחוק.

האהבה דורשת עדיין אומץ. האמת זקוקה עדיין להקרבה. לא ניתן לייצר משמעות באופן מלאכותי. התודעה מחפשת עדיין את עצמה באמצעות כל דור שמוכן לשאת את הלהבה. הכוכבים נשארים משום שהם לא מתחרים בהיסטוריה – הם מאירים אותה. צדק מרחיב את ההבנה הזאת, עד שהאריה מבין שגדוּלה מעולם לא נמדדה לפי עוצמת האור שאדם מפיץ, אלא על פי התשובה לשאלה האם אורו עזר לאנשים אחרים לזכור היכן הם השמים.

זו הסיבה לכך שפלוטו עומד מול צדק תחת אורו של הירח המלא. התרחבות ללא זיכרון הופכת ליהירות. זיכרון ללא התחדשות הופך לקיפאון. האבות הקדמונים מבקשים המשכיות. הרך הנולד מבקש שינוי. האריה מבקש ליצור. השְׁאוֹל מבקש ממנו לזכור. ביניהם תלוי הירח המלא, חושף את שני הצדדים בעת ובעונה אחת. צד אחד לוחש ששום דבר לא נמשך לנצח. האחר לוחש שמשהו תמיד נותר לעד.

כאשר המועצה תקרא לבסוף בשמכם, היא לא תשאל עד כמה חזקות היו מחיאות הכפיים שקיבלתם מן העולם. היא לא תשאל כמה עוקבים התקבצו סביב האש שלכם, או כמה אנדרטאות נשאו את דמותכם. היא תשאל האם, ולו לרגע קצר אחד בתוך תהלוכת הדורות האינסופית, הבנתם שהלהבה שעברה דרך ידיכם מעולם לא השתייכה לכם. היא תשאל האם נשאתם אותה בנאמנות, האם הגדלתם אותה מבלי לתבוע עליה לבעלות, והאם אלה שבאו אחריכם מצאו את דרכם מוארת יותר רק משום שאתם צעדתם בה לפניהם.

רק אז תגלו האם בניתם אנדרטה לעצמם… או האם הפכתם לעוד אב קדמון, שידיו הבלתי נראות חיזקו בשקט את העתיד.