מאת: טהליה האנטר
תרגום: סמדר ברגמן
לפעמים אנו יכולים להרגיש בודדים, לא כיוון שאנו לבד, אלא משום שחיפשנו את חברתם של אחרים במקום לחפש הבנה טובה יותר ולבלות זמן עם עצמנו.
לפעמים אנו יכולים להרגיש עייפים, לא משום שעשינו יותר מדי, אלא כיוון שלא עשינו מספיק מהדברים שמעוררים בנו שמחה ומעירים את נשמתנו.
ולפעמים אנו יכולים להרגיש ריקים, לא משום שהחיים שלנו נטולי משמעות, אלא כיוון שחיפשנו אחר משמעות במקומות ובמרחבים הלא נכונים.
לפעמים כאשר אנשים יוצאים מחיינו, אנו מרגישים בודדים ונטושים, מפקפקים בערך העצמי שלנו. אולם הכאב שאנו מרגישים מזרז את יכולתנו להתחבר לעצמנו ולחיינו, מלמד אותנו מי אנחנו וכיצד לבטוח בעצמנו, להסתמך על עצמנו ולהוקיר את עצמנו באופן מלא יותר.
אנשים מסוימים מלמדים אותנו שהם יכולים לפגוע בנו רגשית ולהעציב אותנו ואף על פי כן, אנו יכולים להמשיך להצליח, לחיות חיים מלאים ולשגשג. וניתן לראות במערכות יחסים חוויות למידה, המלמדות אותנו שיעורים שבסופו של דבר מרוממים ומעצימים אותנו.
לא תמיד יהיו אנשים אחרים שיעודדו וירוממו אותנו.
לא תמיד יהיו אנשים אחרים שיספקו לנו כתף לבכות עליה,
ולא תמיד יהיו אנשים אחרים שיזכירו לנו את הכוחות, היופי והנפלאות שלנו.
לכן אנו חייבים ללמוד לעשות דברים אלה עבור עצמנו.
ובעשותנו זאת, נבין שאף אחד לא יכול לעצור אותנו מלנסוק לגבהים חדשים, להשיג הישגים חדשים ולהגשים מטרות חדשות,
או להגביל את מי שאנחנו,
ולהגביל את מה שאנו מסוגלים להשיג,
אם יש לנו אמונה בעצמנו ובמקום שאליו אנו הולכים.
ואף אחד לא יכול לגרום לנו להרגיש בודדים או דחויים,
אם אנו מרגישים מחוברים לגמרי לעצמנו
ואם למדנו ליהנות מחברתנו ולהוקיר אותה.
