הרצאה מאת סטיב פאוולינה
נכתב בשנת 2005
מאנגלית: סמדר ברגמן
לא נעים לי להיות זה שמספר לכם, אבל כולנו הולכים למות. לא עכשיו… אבל מתישהו… בסופו של דבר, כולנו נמות. אני לא ממציא את זה. זה באמת יקרה. בזמן כלשהו בעתיד… כל האנשים… ימותו.
איך לדעתכם תמותו? התקף לב? אלצהיימר? סרטן? שבץ? אולי קהל נמלט ירמוס אתכם?
מה אני מעדיף? התנקשות! כאשר אמות, זה יהיה אירוע. אולי יהיה יום חג לזכרי.
אתם יודעים כמה אנשים מתים בכל יום? 153,000. זה בערך שני אחוזים. בזמן שיידרש לי לסיים הרצאה זו, 700 אנשים יקפחו את חייהם… 701 אם המתנקש שלי נמצא כאן.
המוות ייקח את המשפחות שלנו… את החברים שלנו… הוא ייקח אתכם ואותי. הקיום האנושי שלנו… כל החיים הללו… הם זמניים. המוות הוא אירוע שכל אחד מאיתנו יצטרך לחוות. כולם. למלאך המוות אין רשימה ״את מי לא להרוג״.
מה יקרה כאשר נמות? או שנחדול להתקיים או שנמשיך בצורה כלשהי של חיים לאחר המוות. אם חלק שלנו יצליח להישאר לאחר המוות, איזה חלק זה יהיה?
הוא לא יהיה הגופים הפיזיים שלנו; אלה נותרים כאן. הרכוש החומרי שלנו יישאר מאחור גם כן. אפילו מערכות היחסים האישיות שלנו יסתיימו. אם קיים בנו חלק שמסוגל להמשיך לחיות, הוא חייב להיות משהו שמעבר למה שאנו תופסים באמצעות החושים הפיזיים שלנו. אם אתם יכולים לראות זאת, לשמוע זאת, לגעת בזה, להריח את זה ולטעום את זה… זה נשאר כאן.
כולנו הוויות אנושיות. האנושי ימות בסופו של דבר, אבל מה בנוגע להוויה? האם יש חלק מסוים שלנו שישרוד את המוות?
אני לא יודע. אני חושב שכן. אני מאמין שכן. אפילו ראיתי עדות מסוימת שכן. אבל אני עדיין לא יודע. לא אדע באמת מה שוכן מעבר למוות עד אשר הגוף הזה ימות.
עצם טבעה של החידה הזאת מונע ממני לדעת מראש את האמת המלאה, ואף על פי כן, איני יכול להתחיל לחיות חיים מלאים מבלי לקבל תשובה. אף אחד מאיתנו לא יכול.
ולכן נותרה לנו אפשרות אחת: הרצון החופשי שלנו… החופש שלנו לבחור במה אנו מאמינים. אנו יכולים לבחור להאמין באבדון או אנו יכולים לבחור להאמין בהמשכיות. אם לנו עצמנו אין המשכיות, אזי החיים שלנו יכולים להיות מלאים רק בחוסר המשכיות.
כל דבר שאנו בוראים… כל דבר שאנחנו… יהפוך לאפר ואבק. דבר מההוויה שלנו לא ישרוד. אין לחיינו שום תכלית נעלה יותר. אנו יכולים רק לנסות לשרוד, משימה שניכשל בה בסופו של דבר.
אבל אם אנו חיים למען משהו קבוע ובעל המשכיות, אזי אפילו במשך הקיום בן התמותה שלנו, החיים שלנו יכולים להיות מלאים באלמותיות. ההוויות האמיתיות שלנו לא יאבדו לעולם; הן יכולות רק לעבור טרנספורמציה.
אתם מבינים, השאלה האמיתית שבבסיס הבחירה הזאת היא: האם יש סיבה לקיום שלנו? האם לקיום האנושי שלנו יש תכלית? ואם התשובה היא כן, אזי התכלית הזאת חייבת לבוא מהחלק שבנו שהוא קבוע. כיוון ששום דבר שהוא בן תמותה לא יכול לספק שום תכלית. הוא רק אפר ואבק.
זוהי אחת מהבחירות האנושיות העמוקות ביותר שעמן נתמודד. האם נחייה למען דברים זמניים או האם נחייה למען המשכיות? האם נקדיש את חיינו לאפר ואבק… או לייעוד?
יום אחד הגופים שלנו ימותו. הבתים שלנו יתפוררו. האהובים שלנו יתאבלו על לכתנו. סיפורי החיים שלנו לא יכתבו דפים חדשים. בטווח הרחוק… כל מה שיש… יהפוך לאפר ואבק. אם אנו חיים למען אפר ואבק, אנו הופכים לאפר ואבק.
אבל כאשר אנו בוחרים להאמין בהמשכיות שלנו, אנו זוכים בגישה לסיבת הקיום שלנו. אנו יודעים מהי התכלית שלנו. ואנו מתחילים סוף–סוף לחיות כנשמות האדירות שאנו באמת, במקום הקליפות השבירות שמאכלסות אותן. אנו מבינים ששום דבר זמני לא מסוגל להעניק משמעות לחיינו. רק הקבוע והתמידי מסוגל.
מה קבוע ותמידי? מה שמהדהד עמוק בנשמות האדירות שבתוכנו: אמת. חמלה. כבוד. צדק. שלום. סליחה. ענווה. אומץ. אמונה. חביבות. אהבה.
אותה ישות אלמותית מעניקה משמעות לחיינו האנושיים, ולכן בעודנו חיים בתוך הגופים בני התמותה הללו, האפר והאבק אינם מפתים אותנו. במקום זאת, אנו חיים למען מה שהוא אמיתי. כאשר הגופים שלנו מתים, חלק מסוים מאיתנו שורד.
הגוף של מוצרט מת. אבל המוזיקה שלו נמשכת.
הגוף של מרטין לות׳ר קינג הבן מת. אבל החלום שלו חי.
הגוף של אימא תרזה מת. אבל מתנת החמלה שלה לא מתה.
כמה מאותם 700 איש שמתו בזמן שדיברתי מעולם לא אימצו את גדולתם? כמה מהם היו אובססיביים לגבי צבירת אפר ואבק, במקום לגבי הגשמת הייעוד?
האירוניה האדירה היא שכל שאנו צוברים כאן בעולם הפיזי יאבד. רק לדבר שאנו מעניקים מתוך העצמי הקבוע והתמידי שלנו יש את העוצמה להמשיך להתקיים.
בסופו של דבר הכול פשוט כל כך, ואף על פי כן, אנו הופכים זאת למסובך. המתנה שלנו לעולם יכולה להיות זמר, שיר, ציור, ילד או ביטוי של רעיון שזמנו הגיע.
כל אחת מהמתנות הללו מכילה פיסה מההמשכיות שלנו. אלה הם הכלים שבאמצעותם אנו מעניקים השראה, יצירתיות, אמפתיה. לא מה שהוא אפר ואבק, אלא מה שהוא אמיתי.
אל תקחו את מתנותיכם אל הקבר. אפשרו לנשמתכם לבטא את גדולתה. חיו למען מה שהוא אמיתי. וכאשר תעזבו בסופו של דבר את העולם הזה, זו תהיה טרנספורמציה שלווה במקום המחשה טרגית.
חיו למען מה שהוא אמיתי.