מאת: סמדר ברגמן
לאשמה שאנחנו מרגישים לפעמים כאשר אנו מציבים גבולות יש שורשים עמוקים מאוד, עמוקים יותר מאשר סתם תחושה חולפת – זהו סימן, אות אזהרה שקט שמהדהד בפנים, שמצביע על כך שמתישהו, כנראה בילדות, למדנו לתעדף אחרים ולרצות אחרים על חשבון הרווחה הנפשית האישית שלנו.
תחושת האשמה המנקרת אינה רק חוסר נוחות, היא תזכורת לשיעור מתמשך של נטישה עצמית, שיעור שרבים מאיתנו למדו בגיל צעיר ולעתים קרובות. מילדות, חונכנו על ידי כללים וחוקים שלא נאמרו – תנו עדיפות לאחרים על חשבונכם, תהיו במוד ריצוי, אל ״תעשו גלים״, אתם פחות חשובים. המסרים האלה, בין אם נמסרו מהמשפחה הקרובה, הקהילה, התרבות או החברה, נטמעו בנפש שלנו, יצרו בנו נרטיב שקובע שהערך העצמי שלנו תלוי במידת ההקרבה שלנו למען אנשים אחרים.
כאשר אתם מציבים גבול, אומרים ״לא״, מקדישים זמן לעצמכם או מסרבים לקחת על עצמכם משקל רגשי של מישהו אחר, האשמה עלולה להתגנב פנימה, כיוון שהתחושה היא תחושה של בגידה. לאו דווקא בגידה באנשים אחרים, אלא בגרסה שלכם שאומנה ליישר קו, להתכווץ, להתקיים למען נוחות הסובבים אתכם.
ההתניה הזאת עמוקה. זו הדרך שבה זכיתם במחמאות על היותכם ״טובים״, וזה קרה כאשר התעלמתם מהצרכים שלכם. כך למדתם לפחד מקונפליקט, כיוון שעמידה על שלכם ואסרטיביות נחשבו לפגיעה בהרמוניה של הסובבים אתכם ובציפיות שלהם מכם. ובמשך הזמן, נוצר בכם ״רפלקס״: אינסטינקט לנטוש את הצרכים שלכם כדי להימנע מחוסר הנוחות שמתלווה לאשמה או לחוסר שביעות רצון הסובבים.
האמת היא שתחושת האשמה היא לא עדות להתנהלות לא–תקינה. היא סימן לצמיחה. הצבת גבולות היא פעולה המעידה שאתם שבים ותובעים לעצמכם את עצמכם, שאתם נוטשים את הרעיון שהערך שלכם טמון במידת הוויתור שלכם על עצמכם על חשבון הרווחה האישית שלכם. זוהי מרידה כנגד ההתניה שלימדה אתכם שהקרבה משמעותה אהבה. אהבה אמיתית – לעצמכם ולאנשים אחרים – מחייבת שתכבדו את המגבלות והגבולות שלכם.
וגבולות אינם בהכרח חומות סיניות, הם גשרים למערכות יחסים בריאות יותר ולתחושת עצמי חזקה יותר.
כדי לאמץ אמונה חדשה זו, יש לשהות במחיצת חוסר הנוחות ותחושת האשמה, להבין רגשות אלה ולראותם כפי שהם: לא כישלון וטעות, אלא הדים שוככים של התניה ישנה. בכל פעם שאתם בוחרים לכבד את הצרכים שלכם, אתם משכתבים את הנרטיב הישן. אתם מלמדים את עצמכם שאתם ראויים ליחס הולם, להתחשבות, להגנה, למנוחה, ובעיקר – לכבוד. לא תמיד זה קל – נטישה עצמית היא הרגל שבאופן אירוני מרגיש נכון ובטוח, כיוון שהוא מוכר. אבל עם כל גבול שאתם משרטטים, אתם מוחקים את ההתניה, יוצרים מקום לחיים שבהם תוכלו לאפשר ביטוי מלא, לעצמכם ולאנשים אחרים, מבלי לאבד את עצמכם בדרך. כאן הריפוי אינו רק ריפוי – הוא יציאה לחופשי.
