מאת: סמדר ברגמן

אומרים לנו הרבה פעמים שהכעס הוא רגש שלילי.

מלמדים אותנו לטפל בכעס.

להביע את הכעס, לנשום אל תוכו, כדי לשחרר אותו….

אומרים גם שהכעס הוא לא רגש ממשי, אלא מחביא מאחוריו רגשות אחרים, כגון צער, אבל, כאב, פחד.

אנחנו אמורות לחקור מה מסתתר מאחוריו, מתחתיו, מצדדיו… פעולה אפשרית, כל עוד היא לא משמשת לעקיפת הכעס.

אולי אני משונה, אבל אני מאמינה שיש גם כעס אחר.

לא כעס הדומה להתקף זעם של בן שנתיים.

לא כעס שיש להתבייש בו.

לא כעס שיש לחקור.

לא כעס שיש להחניק.

לא כעס שמבקש נקמה, חס וחלילה.

אלא כעס מעורר, שומר ומגן.

כעס חיובי, טוב ודואג.

כעס שהוא תמרור אזהרה, צלצול השכמה.

כעס בוגר, חכם, למוד ניסיון, ציני מדי פעם.

אגלה לכן סוד: יש לי בארון גלימת כעס אדומה ומוזרה.

בדרך כלל היא תלויה שם ללא ניע, שקטה ורדומה.

אבל לעתים, בדיוק בזמן הנכון, היא מזנקת מתוכו ועפה אליי ומתיישבת על כתפיי.

גלימת הכעס האדומה והמוזרה שלי היא כמלאך שומר שמזכיר לי דברים חשובים:

היא מזכירה לי לשמור על הגבולות שבניתי במאמץ רב.

היא מזכירה לי מצבים שמהם החלטתי שאני בוחרת להתרחק.

היא מזכירה לי אנשים שמהם החלטתי שאני בוחרת להתנתק.

היא מזכירה לי מניפולציות שלמדתי לזהות.

היא מזכירה לי עוולות שהחלטתי לגנות.

היא מראה לי מקומות נטולי ערכים.

היא מזכירה לי את חשיבות היושר והיושרה.

היא מזכירה לי שאדישות היא דבר נורא.

היא מזכירה לי חלקים אבודים שמצאתי.

היא מזכירה לי טריגרים ישנים ומאפשרת לי לבחון עד כמה הם פעילים.

היא מסירה מעיניי קורי עכביש.

היא מזהירה אותי משדות מוקשים ישנים.

אני אוהבת את גלימת הכעס האדומה והמוזרה שלי – היא שימושית, היא מגינה, היא לטובתי, היא משרתת אותי, היא מעצימה אותי, היא נאמנה לי והיא שומרת אותי שלמה.

אז אם גם לכן יש גלימת כעס אדומה ומוזרה, ששומרת עליכן – אל תפחדו לתת לה לצאת מהארון בשעת הצורך. מקסימום, יחשבו שאתן משונות…

כמוני…