חלק שני

פמלה קריב מתקשרת את ישוע

(תקשור זה היה בעבר באתר)

מאנגלית: סמדר ברגמן

נשמות עובדי אור נולדו זמן רב לפני כדור הארץ והאנושות. נשמות נולדות בגלים. במובן מסוים נשמות הן נצחיות, ללא התחלה וללא סוף. אבל במובן אחר, הן נולדות ברגע מסוים. באותו רגע התודעה שלהן מגיעה לתחושה של עצמי אינדיבידואלי. קודם לאותו רגע, הן כבר שם, כאפשרות, אך עדיין לא קיימת בהן תודעה של “אני” ו“מישהו אחר“.

תודעת ה“אני” נולדת כאשר בדרך כלשהי נמתח קו תוחם בין קבוצות של אנרגיות. עלינו לפנות לעזרת המטפורה כדי להסביר זאת. חשבו לרגע על האוקיינוס ודמיינו שהוא שדה עצום של אנרגיות הנמצאות בזרימה: זרמים אשר מתמזגים ונפרדים ללא הרף. דמיינו שתודעה עצומה ממלאת את כל האוקיינוס. קראו לו אוקיינוס הרוח אם תרצו. לאחר זמן מה, ריכוזי תודעה מתקבצים במקומות מסוימים באוקיינוס. התודעה בהם ממוקדת יותר; מפוזרת פחות מאשר בסביבתם המיידית. בכל רחבי האוקיינוס מתרחשת הבדלה (דיפרנציאציה) מתמשכת, המובילה להתפתחות של צורות שקופות בתוך האוקיינוס. צורות אלה, שהן נקודות תודעה ממוקדות, נעות באופן עצמאי משאר הסביבה. הן חוות את עצמן כשונות מהאוקיינוס (הרוח). מה שמתרחש כאן הוא לידה של תחושת עצמי בסיסית או תודעת עצמי.

מדוע נקודות תודעה ממוקדות נוצרו בחלקים מסוימים של האוקיינוס ולא בחלקים אחרים? קשה מאוד להסביר זאת. אולם האם אתם יכולים להרגיש שיש משהו טבעי מאוד בתהליך הזה? כאשר אתם משליכים זרעים על האדמה, הצמחים הקטנים שינבטו יצמחו כל אחד בזמנו שלו ועל פי קצב משלו. האחד לא יצמח גדול או חזק כאחר. יש לא ינבטו כלל. קיימת הבדלה ברחבי השדה. מדוע? האנרגיה של האוקיינוס (אוקיינוס הרוח) מחפשת באופן אינטואיטיבי את הביטוי הטוב ביותר האפשרי עבור כל הזרמים או הרבדים המרובים של התודעה שלה.

בעת היווצרותן של נקודות תודעה אינדיבידואליות בתוך האוקיינוס, יש כוח שעובד על האוקיינוס מבחוץ, או כך זה נראה לכל הפחות. זה כוחה של ההשראה האלוהית, שניתן להבינו כהיבט הגברי של הדבר אשר יצר אתכם. בעוד שהאוקיינוס מייצג את הצד הנשי, הפתוח והמקבל, את ההיבט הגברי ניתן לדמיין כקרני אור, הזורמות אל תוך האוקיינוס, ומעצימות את תהליך ההבדלה ואת ההפרדה לגושי תודעה אינדיבידואליים. בדומה לקרני שמש שמחממות את הקרקע שנזרעה.

האוקיינוס וקרני האור יוצרים יחד ישות או הוויה שניתן לקרוא לה מלאך נעלה. זו אנרגיה ארכיטיפית בעלת היבטים גבריים ונשיים גם יחד וזו אנרגיה מלאכית אשר מגשימה או מבטאת את עצמה. אנו נחזור לרעיון המלאך הנעלה בהמשך.

לאחר שהנשמה נולדת כיחידת תודעה אינדיבידואלית, היא עוזבת לאיטה את מצב האחדות של האוקיינוס שהיה ביתה מזה זמן רב. היא הופכת מודעת במידה גוברת והולכת להיותה נפרדת ולבדה. בתוך מודעות זו, תחושת אובדן או מחסור נולדת בישותה זו הפעם הראשונה. כאשר היא יוצאת לדרכה לחקור ולבחון כישות אינדיבידואלית, היא נושאת עמה ערגה מסוימת לשלמות, תשוקה להשתייך לדבר–מה גדול ממנה. עמוק בתוכה, היא תשמור את זיכרון מצב התודעה שבו הכל אחד, שבו אין “אני” ו“מישהו אחר“. זה “הבית” עבורה: מצב של אחדות נלהבת, מקום של ביטחון ונזילות מושלמים.

עם זיכרון זה “בקרקעית הכרתה“, היא מתחילה במסעותיה ברחבי המציאות, בכל רחבי שדות הביטוי והחקירה הפנימית האינסופיים. הנשמה שזה עתה נולדה נדחפת על–ידי סקרנות והיא בעלת צורך עז לחוות. זה המרכיב שהיה חסר במצב האחדות באוקיינוס. הנשמה מסוגלת עתה לחקור בחופשיות כל דבר שהיא רוצה. היא חופשייה לחפש אחר שלמות בכל מיני דרכים.

בתוך האוקיינוס קיימים אינסוף מישורי מציאות שניתן לחקור. כדור הארץ הוא רק אחד מהם, ומישור שנוצר מאוחר יחסית, מנקודת מבט קוסמית. מישורי מציאות או ממדים, תמיד נובעים מצרכים או מתשוקות פנימיים. כמו כל הבריאות, הם התגשמויות של חזונות או מחשבות פנימיים. כדור הארץ נברא מתוך תשוקה פנימית לאחד מרכיבים ממציאויות שונות שהתנגדו אלה לאלה. כדור הארץ נועד להיות כור היתוך למערך גדול של השפעות. נרחיב על כך בהמשך. לעת עתה די אם נאמר שכדור הארץ הופיע בשלב מאוחר למדי על הבמה הקוסמית ושנשמות רבות חיו תקופות חיים רבות כשהן מתפתחות וחוקרות במישורי מציאות אחרים (פלנטות, ממדים, מערכות שמש, וכן הלאה), לפני שכדור הארץ נולד כלל.

עובדי אור הם נשמות שחיו תקופות חיים רבות מאוד באותם מישורים אחרים, לפני שהתגלגלו על כדור הארץ. דבר זה הוא שמבדיל אותם מ“נשמות ארציות“, כפי שנכנה אותן לטובת הדיון כאן. נשמות ארציות הן נשמות שהתגלגלו בגופים פיזיים על כדור הארץ בשלב מוקדם יחסית בהתפתחות שלהן כיחידות תודעה אינדיבידואליות. ניתן לומר שהן החלו במחזור החיים הארציים שלהן כאשר הנשמות שלהן היו בשלבי ינקות. באותו זמן, נשמות עובדי האור כבר היו “בוגרות“. הן עברו כבר חוויות רבות, וניתן לדמות את סוג מערכת היחסים שלהן עם הנשמות הארציות ליחסי הורה וילד.

התפתחות החיים והתודעה על כדור הארץ

על כדור הארץ, התפתחות צורות החיים שזורה עם ההתפתחות הפנימית של הנשמות הארציות. אף–על–פי שאף נשמה אינה קשורה לפלנטה מסוימת, ניתן לומר שנשמות ארציות הן ילידות הפלנטה שלכם. הסיבה היא שהצמיחה וההתרחבות שלהן חופפות פחות או יותר להתרבות צורות החיים על כדור הארץ.

כאשר יחידות תודעה אינדיבידואליות נולדות, הן דומות במידה מסוימת לתא פיזי בודד, במבנה ובאפשרות. ממש כפי שלתאים אינדיבידואליים יש מבנה פשוט יחסית, התנועות הפנימיות של התודעה שזה עתה נולדה הן שקופות. עדיין לא חלה הבדלה רבה. עולם של אפשרויות שרוע לרגליהן (פיזית ורוחנית). במידה מסוימת ניתן להשוות את ההתפתחות מיחידת תודעה שזה עתה נולדה לסוג של תודעה שהיא בעלת חשיבה עצמית ומסוגלת להתבונן בסביבתה ולהגיב אליה, להתפתחות של אורגניזם חד–תאי לאורגניזם מורכב המקיים אינטראקציה עם סביבתו בדרכים מרובות.

אנו משווים כאן את התפתחות תודעת הנשמה להתפתחות הביולוגית של החיים, ואנו עושים זאת לא רק בדרך של מטפורה. למעשה, ההתפתחות הביולוגית של החיים כפי שאירעה על כדור הארץ, התרחשה על רקע הצורך הרוחני של הנשמות הארציות לחקור ולהתנסות. צורך או תשוקה אלה לחקירה בראו את המגוון העשיר של צורות החיים על כדור הארץ. כפי שאמרנו, הבריאה היא תמיד תוצאה של תנועה פנימית של תודעה. אף–על–פי שתיאוריית האבולוציה כפי שהיא מאומצת כיום על–ידי המדע שלכם, מתארת באופן נכון למדי את התפתחות צורות החיים על הפלנטה שלכם, היא מפספסת לחלוטין את הדחף הפנימי, את המניע “הנסתר” שמאחורי תהליך יצירתי עמוק זה. התפתחות צורות החיים על כדור הארץ נגרמה בגלל תנועות פנימיות ברמת הנשמה. כמו תמיד, הרוח קודמת לחומר ובוראת את החומר.

בתחילה, נשמות ארציות התגלגלו בצורות פיזיות שתאמו במידה רבה ביותר את מצב העצמי הבסיסי שלהן: אורגניזמים חד–תאיים. לאחר תקופה בה רכשו ניסיון ושילבו זאת בתודעה שלהן, צץ הצורך לאמצעים מורכבים יותר של ביטוי פיזי. כך נוצרו צורות חיים מורכבות יותר. התודעה בראה צורות פיזיות אשר יענו על הצרכים והתשוקות הפנימיים של הנשמות הארציות, אשר התודעה הקולקטיבית שלהן אכלסה את כדור הארץ.

היווצרות מינים חדשים והתגלגלות נשמות ארציות לחברים אינדיבידואליים של אותם מינים, מייצגת ניסוי גדול של החיים והתודעה. אף–על–פי שהאבולוציה נדחפת על ידי התודעה (ולא על ידי מקריות ואקראיות) היא אינה מתנהלת על פי קו התפתחות שנקבע מראש. הסיבה היא שהתודעה עצמה חופשייה ובלתי צפויה.

הנשמות הארציות התנסו בצורות חיים שונות של בעלי חיים. הן אכלסו כמה סוגים של גופים פיזיים בממלכת החיות, אבל לא כולן התנסות באותו תהליך התפתחות. נתיב ההתפתחות של הנשמה מוזר והרפתקני הרבה יותר מכפי שאתם משערים. אין חוקים מעל או מחוץ לכם. אתם החוק עבורכם. לכן, לדוגמה, אם ברצונכם לחוות חיים מנקודת מבטו של קוף, אתם עשויים בנקודת זמן מסוימת למצוא את עצמכם חיים בתוך גופו של קוף, מעת הלידה והלאה או כמבקרים זמניים. הנשמה, בייחוד הנשמה הצעירה, משתוקקת להתנסות ולבטא. דחף זה לחקור מסביר את מגוון צורות החיים ששגשג על כדור הארץ.

במסגרת ניסוי חיים גדול זה, היווצרות צורת החיים האנושית מסמנת את תחילתו של שלב חשוב מאוד בהתפתחות תודעת הנשמות על כדור הארץ. לפני שנסביר זאת בפרטי פרטים, נדון תחילה בקווים כלליים בשלבים של התפתחות הנשמה הפנימית.

התפתחות התודעה: שלב הינקות, בגרות, גיל זיקנה

אם נתבונן בהתפתחות תודעת הנשמה לאחר לידתה כיחידה אינדיבידואלית, נראה שהיא עוברת פחות או יותר שלושה שלבים פנימיים. שלבים אלה קיימים ללא קשר למישור המציאות המסוים (פלנטה, ממד, מערכת שמש) שבהם בוחרת התודעה לשכון ולחוות.

• שלב התמימות (גן העדן)
• שלב האגו (“חטא“)
• שלב “התמימות השניה” (הארה)

ניתן להשוות שלבים אלה באופן מטפורי לינקות, לבגרות ולגיל הזיקנה. לאחר שהנשמות נולדות כיחידות תודעה אינדיבידואליות, הן עוזבות את מצב האחדות (האוקיינוס), אותו הן זוכרות כמאושר ובטוח לחלוטין. לאחר מכן, הן יוצאות לחקור את המציאות בדרך חדשה לגמרי. הן הופכות לאיטן מודעות יותר לעצמן ולדרך שבה הן ייחודיות בהשוואה לחברותיהן למסע. הן פתוחות ורגישות מאוד בשלב זה, כמו ילד צעיר שמביט בעולם בעיניים פקוחות לרווחה, מביע סקרנות ותמימות.

ניתן להשוות שלב זה להימצאות בגן העדן, כיוון שחוויית האחדות והביטחון עדיין טרייה בזיכרונן של הנשמות שזה עתה נולדו. הן קרובות עדיין לבית; הן לא מפקפקות עדיין בזכותן להיות מי שהן.

ככל שהמסע שלהן נמשך, זיכרון הבית מתפוגג, שעה שהן משליכות את עצמן אל תוך סוגי חוויה שונים. הכל חדש בהתחלה, ובשלב הינקות הכל נספג ללא ביקורת. כאשר הנשמה מתחילה לחוות את עצמה כנקודת המיקוד של עולמה, מתחיל שלב חדש. אז היא מתחילה באמת להבין שיש “אני” ו“מישהו אחר“. היא מתחילה לבחון כיצד היא יכולה להשפיע על סביבתה באמצעות פעולותיה. עצם הרעיון של עשיית דבר–מה אשר נובע מהתודעה שלה הוא עניין חדש. קודם לכן הייתה ספיגה פסיבית פחות או יותר של מה שזרם בסביבתה. עכשיו, בתוך הנשמה נולדת תחושה מתעצמת לגבי כוחה להשפיע על מה שהיא חווה. זו תחילתו של שלב האגו. האגו מייצג במקור את היכולת שלכם להשתמש ברצון שלכם כדי להשפיע על העולם החיצון. שימו לב בבקשה שהתפקוד המקורי של האגו הוא פשוט לאפשר לנשמה לחוות את עצמה באופן מלא כישות נפרדת. זו התפתחות טבעית וחיובית במסגרת האבולוציה של הנשמה. האגו אינו “רע” במהותו. אולם הוא נוטה להתפשט ולהיות תוקפני. כאשר הנשמה החדשה מגלה את יכולתה להשפיע על סביבתה, היא מתאהבת באגו. עמוק בתוך הנשמה המתבגרת כעת, קיים עדיין זיכרון כואב; היא זוכרת את הבית, היא זוכרת את גן העדן האבוד. דומה שהאגו מחזיק בתשובה לכאב זה, לגעגועים אלה הביתה. דומה שהוא מאפשר לנשמה להיאחז באופן פעיל במציאות. הוא משכר את הנשמה הצעירה באשליית הכוח.

אם אי פעם אכן התרחשו נפילה מחסד או גירוש מגן העדן, זהו הדבר: תודעת הנשמה הצעירה מהופנטת על ידי האפשרויות שמציע האגו, על ידי הבטחת הכוח שלו. אולם, עצם מטרת התודעה שנולדה כנשמה אינדיבידואלית היא לחקור, להתנסות בכל שקיים, בגן העדן כמו גם בגיהינום, בתמימות כמו גם ב“חטא“. לכן, הנפילה מגן העדן לא הייתה “פנייה לא נכונה“. אין כל אשמה המקושרת אליה, אלא אם אתם מאמינים שיש. אף אחד לא מאשים אתכם, זולתכם.

כאשר הנשמה הצעירה מתבגרת, מתרחש שינוי שבו היא הופכת ממוקדת יותר בעצמה ובדרך שבה היא רואה וחווה את הדברים. אשליית הכוח מעצימה את הנפרדות במקום את הקשר שבין הנשמות. מסיבה זו, תחושת הבדידות והזרות משתרשת בתוך הנשמה. אף–על–פי שהיא אינה מודעת לכך, הנשמה הופכת ללוחמת, ללוחמת למען כוח. דומה שכוח הוא הדבר היחיד שמרגיע אותה, לזמן מה.

ציינו קודם לכן שלב שלישי של התפתחות תודעת הנשמה: שלב ההארה, “תמימות שניה” או גיל הזיקנה. נדון בהרחבה בשלב זה ובייחוד במעבר מהשלב השני לשלב השלישי, בפרק “מתודעה המבוססת על האגו לתודעה המבוססת על הלב“.

כעת, נשוב לסיפור שלנו על הנשמות הארציות ונבהיר כיצד התעוררות שלב האגו תואמת להופעת האדם על הפלנטה.

הנשמות הארציות נכנסות לשלב האגו; הופעת האדם על הפלנטה

השלב שבו הנשמות הארציות חקרו את חיי החי והצומח חופף לשלב התמימות או גן העדן ברמה הפנימית. החיים שגשגו על פני האדמה, בהדרכתן ובהגנתן של ישויות רוחניות מממלכת המלאכים והטבע. (ישויות הטבע עובדות ברמה האתרית, זאת אומרת קרוב יותר לעולם הפיזי מכפי שעושים המלאכים). הגופים האתריים של הצמחים ובעלי החיים היו פתוחים לגמרי לטיפול ולהזנה של אנרגיות האם של ממלכות המלאכים וישויות הטבע. לא הייתה להם כל נטייה “להשתחרר” או לצאת ולמצוא את דרכן שלהן. תחושת האחדות וההרמוניה שררה עדיין בין כל הדברים החיים.

הופעתו של הקוף דמויי האדם סימנה את נקודת הטרנספורמציה בהתפתחות התודעה. באופן מהותי, הליכתו הזקופה והתפתחות המוח, אפשרה לקוף דמויי האדם להבין טוב יותר את סביבתו. התודעה, שעה שהתגלגלה קופים דמויי אדם, התחילה לחוות שליטה רבה יותר בסביבתה המיידית. היא החלה לגלות את כוחה שלה, את היכולת שלה להשפיע על סביבתה. היא החלה לבחון את הרצון החופשי.

התפתחות זו לא הייתה מקרית. היא הייתה תגובה לצורך פנימי שהורגש על ידי הנשמות הארציות, צורך לבחון את האינדיבידואליות ברמות עמוקות יותר מבעבר. התפתחות המודעות העצמית של הנשמות הארציות הכינה את הבמה להופעתו, במונחים ביולוגיים, של האדם, בן האנוש שאנו מכירים כיום.

כאשר הנשמות הארציות היו מוכנות להיכנס לשלב האגו, בריאת האדם אפשרה לנשמות הללו לחוות צורת חיים בעלת רצון חופשי. היא גם העניקה לתודעה המתגשמת מודעות גדולה יותר בכל הקשור ל“אני” בניגוד ל“אחר“. בדרך זו, הוכנה הבמה לקונפליקט אפשרי בין “האינטרס שלי” ל“אינטרס שלך“, בין ה“תשוקה שלי” לבין “התשוקה שלך“. הפרט השתחרר מהאחדות הברורה מאליה, מהסדר הטבעי של “תן וקח“, כדי לגלות אילו עוד נתיבים זמינים לו. דבר זה סימן את “סופו של גן העדן” על הפלנטה, אבל אנו מבקשים מכם לראות זאת לא כאירוע טרגי, אלא כתהליך טבעי (כמו עונות השנה). הייתה זו התפתחות טבעית של מהלך העניינים שבסופו של דבר תאפשר לכם (בזמן הזה) לאזן את האלוהות והאינדיבידואליות בתוך ישותכם.

כאשר תודעת הנשמות הארציות נכנסה לשלב האגו ויצאה לחקור את “היותה אנושית“, ההשפעה של ממלכת המלאכים וישויות הטבע נסוגה לאיטה. מעצם טבען, הכוחות הללו מכבדים את הרצון החופשי של כל האנרגיות שהם פוגשים. הם מעולם לא יפעילו את השפעתם ללא הזמנה. לכן תודעת האגו קיבלה שלטון חופשי והנשמות הארציות התוודעו לכל תענוגות הכוח וחסרונותיו. דבר זה גם השפיע על ממלכת החי והצומח. ניתן לומר שאנרגיית הלוחם החדשה נספגה בחלקה על ידי ממלכות לא אנושיות אלה, והדבר יצר בתוכן תחושה של תוהו ובהו. תחושה זו קיימת גם כיום.

כאשר הנשמות הארציות השתוקקו לערוצי חוויה חדשים, הדבר פתח אותן להשפעות חיצוניות חדשות גם כן. כאן ברצוננו להפנות את תשומת הלב בעיקר להשפעה חוץ–ארצית, גלקטית, שהשפיעה בהדרגה על התבגרותן של הנשמות הארציות הצעירות עדיין. היה זה גם רגע בהיסטוריה שלנו שנשמות שאנו מכנים בשם “נשמות עובדי האור” הופיעו על הבמה.

השפעות גלקטיות על האדם ועל כדור הארץ

באומרנו השפעות גלקטיות או חוץ–ארציות אנו מתכוונים לאנרגיות קולקטיביות המשויכות למערכות שמש, כוכבים או פלנטות מסוימים. ביקום יש רמות או ממדי קיום רבים. פלנטה אחת או כוכב אחד עשויים להתקיים בכמה ממדים, בטווח שמהממדים החומריים ועד לממדים האתריים יותר. באופן כללי, הקהילות הגלקטיות שהשפיעו על הנשמות הארציות התקיימו במציאות חומרית או “דחוסה” פחות מזו שאתם חיים בה על כדור הארץ.

הממלכות הגלקטיות היו מאוכלסות בנשמות בוגרות, שנולדו זמן רב לפני הנשמות הארציות ושהיו בשלב האגו שלהן. כאשר כדור הארץ אוכלס בסוגים שונים של צורות חיים, ובסופו של דבר בבני האדם, הממלכות החוץ–ארציות צפו בהתפתחות זו בעניין רב. המגוונות והשפע של צורות החיים משכו את תשומת לבן. הן חשו שדבר מה מיוחד מתרחש כאן.

מאבקים וקרבות רבים התרחשו במשך זמן רב בין הקהילות הגלקטיות השונות. הייתה זו תופעה טבעית, במובן מסוים, כיוון שתודעת הנשמות הללו הזדקקה למאבק כדי לגלות הכל על המיקוד בעצמי ועל הכוח. הן בחנו את דרכי הפעולה של האגו, וככל שהן “התקדמו“, הן הפכו מיומנות מאוד בתפעול התודעה. הן הפכו למומחים בשעבוד נשמות אחרות או קהילות של נשמות, באמצעות כלים על–חושיים מעודנים ומעודנים פחות. העניין שגילו הקהילות הגלקטיות בכדור הארץ היה בעיקרו אגוצנטרי. הן ראו בו הזדמנות להפעיל את השפעתן בדרכים חדשות ועוצמתיות. ניתן לומר שבאותה נקודה, הקרבות הבין–גלקטיים הגיעו למבוי סתום. כאשר אתם נלחמים אלה באלה שוב ושוב, לאחר זמן מה אתם מגיעים לסוג של איזון, לחלוקה של אזורי השפעה כביכול. אתם מכירים אלה את אלה כל–כך טוב שאתם יודעים היכן יש מקום לפעול והיכן לא. המצב הגיע למבוי סתום בדרך זו, והאויבים הגלקטיים קיוו להזדמנויות חדשות על כדור הארץ. הם חשבו שכדור הארץ עשוי לשמש במה לחידוש הקרב ולהתגברות על המבוי הסתום.

הדרך שבה ביקשו הקהילות הגלקטיות להפעיל את השפעתן על כדור הארץ הייתה באמצעות תפעול תודעת הנשמות הארציות. הנשמות הארציות היו פתוחות במיוחד להשפעה משום שהן נכנסו לשלב האגו. לפני כניסתן למצב זה, הן היו מחוסנות לכל גורם חיצוני המונע על–ידי כוח, משום שלא הייתה להן נטייה להפעיל כוח בעצמן. אתם מחוסנים לתוקפנות ולכוח כאשר אין בכם דבר שאליו יכולות האנרגיות הללו לקשור את עצמן. לכן, האנרגיות הגלקטיות לא יכלו להשיג גישה לתודעת הנשמות הארציות לפני שהנשמות הללו החליטו לחקור את אנרגיית הכוח בעצמן.

המעבר לשלב האגו הפך את הנשמות הארציות לפגיעות, כיוון שלבד מהכוונה שלהן לחקור את תודעת האגו, הן היו עדיין תמימות במידה רבה. לכן לא היה קשה לכוחות הגלקטיים להחדיר את האנרגיות שלהם לתחום תודעת הנשמות הארציות. הדרך שבה הם פעלו הייתה באמצעים של תפעול תודעה או שליטה במחשבות. הטכנולוגיות שלהם היו מתוחכמות מאוד. היו להם בעיקר כלים על–חושיים, שדמו לשטיפת מוח באמצעות השאות היפנוטיות תת–הכרתיות. הם פעלו ברמות העל–חושיות והאסטרליות, אבל הם השפיעו על האדם עד לרמה הפיזית/חומרית של הגוף. הם השפיעו על התפתחות המוח האנושי, צמצמו את טווח ההתנסות הנגיש לבני האדם. באופן מהותי הם עוררו דפוסי מחשבה ורגשות הקשורים לפחד. הפחד כבר היה קיים בתודעת הנשמות הארציות כתוצאה מהכאב והגעגועים הביתה שכל נשמה צעירה נשאה בתוכה. הכוחות הגלקטיים לקחו פחד קיים זה כנקודת המוצא שלהם כדי להעצים במידה רבה ביותר את אנרגיית הפחד והשעבוד בשכלן וברגשותיהן של הנשמות הארציות. הדבר אפשר להם לשלוט בתודעה האנושית.

הלוחמים הגלקטיים ניסו בסופו של דבר להילחם באויבים הגלקטיים הקודמים שלהם באמצעות בני האדם. המאבק לשליטה באנושות היה מאבק בין אויבים גלקטיים ותיקים שהשתמשו בבני האדם כאנשי הקש שלהם.

תחושת האינדיבידואליות והאוטונומיה העדינה של הנשמות הארציות נגדעה באיבה על ידי התערבות אלימה זו, באמצעות מלחמה זו על לבה של האנושות. אולם המתערבים הגלקטיים לא יכלו באמת ליטול את חירותן של הנשמות הארציות. גדולה ככל שהייתה ההשפעה החוץ–ארצית, לא ניתן היה להשמיד את המהות האלוהית שבתוך כל תודעה של נשמה אינדיבידואלית. לא ניתן להשמיד את הנשמה, אף–על–פי שניתן להסתיר את הטבע האלוהי והחופשי שלה לזמן ממושך. דבר זה מתקשר לעובדה שהכוח, בסופו של דבר, אינו אמיתי. הכוח תמיד משיג את מטרותיו באמצעות אשליית הפחד והבורות. הוא יכול רק להסתיר ולכסות דברים; הוא לא יכול באמת לברוא או להרוס שום דבר. יתר על כן, התקפה זו על הנשמות הארציות לא הביאה רק חשכה לכדור הארץ, שלא בכוונה, היא בראה שינוי מעמיק בתודעה של הלוחמים הגלקטיים, וגרמה לה לפנות לשלב התודעה הבא: שלב ההארה או “התמימות השניה“.

השורשים הגלקטיים של נשמות עובדי האור

איך מתקשר מושג עובדי האור להיסטוריה הזאת? נשמות עובדי האור, כפי שאתם מכנים אותן, הן נשמות שיש להן קשר עמוק למערכת הכוכבים של הפליאדות. הפליאדות הן קבוצה של כוכבים, ששבעה מהם ניתן לראות בעין בלתי מזוינת. לפני שהגיעו לכדור הארץ והתגלגלו בגופים אנושיים, נשמות עובדי האור אכלסו מערכת כוכבים זו במשך זמן רב. במונחים של שלושת שלבי התפתחות התודעה, הן בילו שם חלק גדול מבגרותן. היה זה בשלב הזה הן בחנו את תודעת האגו ואת כל נושאי הכוח הקשורים אליה. היה זה בשלב הזה שהן בחנו את החשכה, והיה זה בשלב הזה שהן עשו שימוש רב לרעה בכוחן.

תושבי הפליאדות, באותו זמן, שימשו כבוראים–שותפים של בני האנוש בהתפתחותם. ממש כמו כוחות גלקטיים אחרים, תושבי הפליאדות התכוונו להשתמש באדם כבובות כדי לרכוש שליטה בחלקים אחרים של היקום. הם השתילו סוג של מכ“ם אנרגטי בתוך בני האדם, אשר סיפק להם מידע (על האויבים שלהם).

קשה להסביר את הטכניקות בהן השתמשו הכוחות הגלקטיים במאבקים שלהם, כיון שהן אינן תואמות לשום דבר שקיים בעולמכם, לכל הפחות לא במידת השלמות שאליה הם הגיעו. באופן מהותי, טכנולוגיית המלחמה הגלקטית הייתה מבוססת על מדע לא חומרי של אנרגיה. הם הכירו את כוח הנפש וידעו שהתודעה בוראת מציאות פיזית. המטפיזיקה שלהם הייתה הולמת יותר מאשר הדעות החומריות שהמדע העכשווי שלכם מאמץ בזמן הזה. בגלל שהמדע הממוסד שלכם רואה בתודעה תוצאה של תהליכים חומריים, במקום תהליך שהוא הפוך למעשה, הוא אינו יכול לדמיין כלל את הכוחות היצירתיים והסיבתיים של הנפש.

בעידן הקרו–מניון, תושבי הפליאדות התערבו בהתפתחות הטבעית של האדם ברמה הגנטית. עליכם להתייחס להתערבות גנטית זו כאל תהליך של מניפולציה: הם חקקו בתודעה/במוח האנושיים צורות מחשבה אשר השפיעו על הרובד התאי, הפיזי של האורגניזם. ההשפעה של החותמות המנטליים הללו הייתה שמרכיב רובוטי, מכני הותקן במוח האנושי, אשר סילק את הכוח הטבעי והמודעות העצמית של בן האנוש. היה זה שתל מלאכותי שהפך את האדם מתאים יותר לשמש ככלי למטרות האסטרטגיות של תושבי הפליאדות.

בהתערבותם בדרך זו בהתפתחות החיים על כדור הארץ, תושבי הפליאדות הפריעו למהלך העניינים הטבעי. הם לא כיבדו את שלמות הנשמות הארציות אשר אכלסו את המינים האנושיים המתפתחים. בדרך כלשהי, הם גזלו מהן את הרצון החופשי שלהן (שזה עתה הושג). כפי שציינו לעיל, במובן מסוים, לא ניתן לגזול משום נשמה את הרצון החופשי שלה. אולם במונחים מעשיים, בגלל עליונותם של תושבי הפליאדות בכל הרמות, הנשמות הארציות איבדו את תחושת הנחישות העצמית שלהן במידה משמעותית. תושבי הפליאדות התייחסו לישויות האנושיות כאל כלים, כאל חפצים למעשה, אשר עזרו להם להגשים את מטרתם. באותו שלב, הם לא היו מוכנים לכבד את החיים כבעלי ערך בזכות עצמם. הם לא הכירו בכך ש“האחרים” (האויבים שלהם או העבדים שלהם) הם נשמה חיה בדומה להם.

כעת, אין טעם לשפוט זאת, כיוון שהכל חלק מהתפתחות גדולה ומשמעותית בתודעה. אני, ישוע, הייתי חלק מההיסטוריה הזאת בעצמי. אני חוויתי את הקיצוניות של הדואליות בעצמי, ביצעתי מעשים מרושעים ממש כמו מעשים מוארים. ברמה העמוקה ביותר, אין כל אשמה, רק בחירה חופשית. אין כלל קורבנות, אין עבריינים; בסופו של דבר יש רק התנסות. 

אתם, נשמות עובדי האור שפעם השתמשו באמצעי דיכוי חשוכים אלה, שפטתם את עצמכם לאחר מכן בחומרה רבה בגין מעשיכם. אפילו כעת, אתם נושאים תחושת אשמה עמוקה בתוככם, אליה אתם מודעים חלקית כתחושה של היותכם בלתי ראויים (בכל שאתם עושים). תחושה זו מקורה באי–הבנה.

חשוב שתבינו ש“עובד אור” אינו משהו שאתם פשוט כן או לא. זה משהו שאתם הופכים להיות כאשר אתם עוברים את מסע ההתנסות: מתנסים באור ובחושך. הופכים להיות אור וחושך. אם היה עלינו לכנות אתכם בשם, היינו מכנים אתכם בשם נשמות משיחיות, במקום עובדי אור.

האם קרה שטעות חמורה שעשיתם שינתה בסופו של דבר דברים בדרכים חיוביות ובלתי צפויות? דבר–מה דומה קרה כתוצאה מההתערבות הגלקטית על כדור הארץ. בתהליך הטבעת האנרגיות שלהם בנשמות הארציות, הכוחות הגלקטיים בראו למעשה כור היתוך גדול של השפעות על כדור הארץ. תוכלו לומר שהמרכיבים הלוחמים שבתוך “הנשמות הגלקטיות” השונות נשתלו באנושות כגזע, ואי לכך אילצו את בני האנוש למצוא דרך להתאחד או למצוא דרך לחיים ביחד בשלום. אף–על–פי שמצב זה סיבך במידה רבה את המסע של הנשמות הארציות, הוא ברא בסופו של דבר את הסיכוי הטוב ביותר לפריצת דרך חיובית, דרך לצאת ממצב הקיפאון שאליו הגיעו הקונפליקטים הגלקטיים. 

זכרו, כל הדברים קשורים אלה לאלה. ברמה מסוימת הנשמות הארציות והנשמות הגלקטיות נדחפו/נדחפות על ידי אותה כוונה. זו הרמה המלאכית. עמוק בתוך מהותה, כל נשמה היא מלאך. ברמה המלאכית, הן הלוחמים הגלקטיים והן הנשמות הארציות הסכימו לקחת חלק בדרמה הקוסמית שתוארה לעיל.

ההתערבות הגלקטית לא רק ש“עזרה” לכדור הארץ להפוך לכור ההיתוך שאמור היה להיות (ברמה המלאכית), היא גם ציינה את תחילתה של תודעה מסוג חדש אצל הלוחמים הגלקטיים. בדרכים שלא נצפו, היא ציינה את סוף שלב האגו, את סוף הבגרות שלהם, ואת תחילתו של דבר–מה חדש.

סוף שלב האגו עבור עובדי האור

המלחמות הבין–גלקטיות הגיעו למבוי סתום לפני שכדור הארץ נכנס לתמונה. כאשר התחדש הקרב על כדור הארץ, הוא עבר למעשה לכדור הארץ. עם מעבר זה, דבר מה החל להשתנות בתודעה הגלקטית. המלחמות הגלקטיות הגיעו לסיומן.

אף–על–פי שהן נותרו מעורבות בחיי האנושות וכדור הארץ, הנשמות הגלקטיות נסוגו לאט לתפקיד הצופה. בתפקיד זה, הן הפכו מודעות לסוג מסוים של עייפות בתוך ישותן. הן הרגישו בריקנות פנימית. אף–על–פי שהלחימה נמשכה, היא לא משכה אותם כמו בעבר. הן התחילו לשאול שאלות פילוסופיות כגון: מה משמעות חיי, מדוע אני נלחמת כל העת, האם הכוח באמת גורם לי אושר? שאלת השאלות הללו הגבירה את עייפותן מהמלחמות. הלוחמים הגלקטיים הגיעו בהדרגה לסוף שלב האגו שלהם. הם העבירו שלא מדעת את האנרגיה של מאבקי האגו והכוח אל כדור הארץ, מקום שהיה פתוח אנרגטית לאנרגיה הזאת. הנשמות האנושיות החלו באותו זמן לחקור את מצב התודעה של האגו.

בתוך תודעת הלוחמים הגלקטיים נוצר מרחב מסוים: מרחב לספק, מרחב למחשבה. הם נכנסו לשלב של טרנספורמציה, המתואר באמצעות השלבים הבאים:

חוסר שביעות רצון ממה שהתודעה המבוססת על האגו יכולה להציע לכם, השתוקקות ל“דבר–מה אחר“: תחילת הסוף.

אתם הופכים מודעים לקשרים שלכם לתודעה המבוססת על האגו, מזהים ומשחררים את הרגשות והמחשבות המתלווים אליה: אמצע הסוף.

אתם מניחים לאנרגיות הישנות המבוססות על האגו לגווע, משילים את קליפת הגולם, הופכים לעצמי החדש שלכם: סופו של הסוף.

התודעה המבוססת על הלב מתעוררת בתוככם, המניעים שלכם הופכים להיות אהבה וחופש; אתם עוזרים לאחרים לבצע שינוי זה.

ארבעת השלבים הללו מציינים את המעבר מתודעה המבוססת על האגו לתודעה המבוססת על הלב. זכרו בבקשה שכדור הארץ, האנושות והממלכות הגלקטיות גם יחד עוברים שלב זה, רק לא באותו זמן. הפלנטה מצויה כעת בשלב השלישי. רבים מעובדי האור מצויים כעת אף הם בשלב השלישי, בהתאמה לתהליך הפנימי של כדור הארץ. אחדים מכם מתמודדים עדיין עם השלב השני, ויש כמה שהגיעו לשלב הרביעי, והם טועמים את טעם הנאות השמחה וההשראה שמקורן בלב.

אולם חלקים גדולים של האנושות אינם רוצים לשחרר כלל את התודעה המבוססת על האגו. הם לא החלו עדיין בשלב הראשון של תהליך הטרנספורמציה. אין זה דבר שיש לשפוט או לבקר אותו, או להתאבל בגינו. נסו לראות זאת כתהליך טבעי, ממש כמו צמיחתו של פרח. אינכם שופטים פרח על היותו נבט במקום במלוא פריחתו. נסו לראות זאת כך. שיפוטים מוסריים לגבי ההשפעות ההרסניות של התודעה המבוססת על האגו בעולמכם מבוססים על היעדר תובנה לגבי הדינמיקות הרוחניות. יתר על כן, הדבר מחליש את עוצמתכם, כיוון שכעס ותסכול שאתם חשים לפעמים כאשר אתם צופים בחדשות או קוראים את העיתונים אינם יכולים להפוך לדבר–מה מועיל. הם פשוט מרוקנים אתכם ומנמיכים את רמת הרטט שלכם. נסו לראות את הדברים ממרחק ומתוך גישה של אמון. נסו לחוש אינטואיטיבית בזרמים התת–קרקעיים שבתודעה הקולקטיבית, בדברים שכמעט ואינכם קוראים אותם או שומעים עליהם באמצעי התקשורת. אין טעם לנסות לשנות נשמות שלכודות עדיין במציאות התודעה המבוססת על האגו. הן אינן רוצות ב“עזרתכם“, כיוון שהן לא פתוחות עדיין לאנרגיות המבוססות על הלב שאתם, עובדי האור, רוצים לחלוק איתן. אף–על–פי שנדמה לכם שהן זקוקות לעזרה, כל עוד הן אינן רוצות בה, הן אינן זקוקות לה. זה פשוט מאוד.

עובדי אור אוהבים לתת ולעזור, אבל לעתים קרובות הם מאבדים את כוח ההבחנה שלהם בתחום זה. הדבר מוביל לבזבוז אנרגיה ועשוי לגרום להם לפקפק בעצמם ולחוש אכזבה. אנא, השתמשו בכוח ההבחנה שלכם כאן, משום שהתשוקה לעזור יכולה להפוך באופן טרגי למלכודת עבור עובדי האור, שמונעת מהם להשלים באמת את השלב השלישי של המעבר.

נסיים כעת את התיאור שלנו את עובדי האור הנמצאים בסוף שלב האגו שלהם. כפי שאמרנו, באותו זמן השתייכתם למערכת הכוכבים של הפליאדות, והתערבתם, כמו אימפריות גלקטיות אחרות, בחיי האנושות כאשר בני האדם המודרניים החלו מתגשמים. כאשר התחלתם למלא במידה גוברת והולכת את תפקיד הצופה, התעייפתם מהלחימה. הכוח שאחריו רדפתם במשך זמן כה רב, הניב סוג של שליטה שחיסלה את התכונות הייחודיות והאינדיבידואליות של אלה אשר בהם שלטתם. וכך שום דבר חדש לא יכול היה להיכנס למציאות שלכם. הרגתם כל דבר שהיה “אחר“. דרך התנהלות זו הפכה את המציאות שלכם לסטטית ולצפויה לאחר זמן מה. כאשר הפכתם מודעים לריקנות שבמאבק הכוחות, התודעה שלכם נפתחה לאפשרויות חדשות. התעוררה ערגה ל“משהו אחר“.

השלמתם את השלב הראשון של המעבר לתודעה המבוססת על הלב. האנרגיות של האגו, שהיה להן שלטון חופשי מזה עידנים רבים, התייצבו ואפשרו מרחב ל“משהו אחר“. אנרגיה חדשה התעוררה בלבבות שלכם, כפרח עדין. קול שקט ועדין החל לדבר איתכם על “הבית“, מקום שהכרתם בעבר אך שאיבדתם בדרככם. הרגשתם בגעגועים הביתה בתוככם. ממש כמו הנשמות הארציות, חוויתם בעבר את מצב האחדות שבאוקיינוס, ממנו כל נשמה נולדת. בהדרגה התפתחתם מאוקיינוס זה כיחידות תודעה אינדיבידואליות. כ“נשמות קטנות” אלה הייתה לכם התלהבות רבה לחקור, ובו בזמן נשאתם את הזיכרון הפנימי הכואב על גן העדן שהשארתם מאחור.

ברגע שנכנסתם למצב התודעה המבוסס על האגו, בשלב מאוחר יותר, כאב זה היה עדיין בתוככם. מה שניסיתם לעשות באופן מהותי היה למלא מקום ריק זה שבלבכם באמצעות כוח. אתם רציתם להגשים את עצמכם על ידי כך ששיחקתם במשחק הלחימה והכיבוש.

כוח הוא האנרגיה המנוגדת ביותר לאחדות. על ידי הפעלת כוח, אתם מבודדים את עצמכם מ“האחר“. באמצעות המאבק להשגת כוח, אתם מרחיקים את עצמכם אף יותר מהבית: מתודעת האחדות. העובדה שהכוח מרחיק אתכם מהבית, במקום לקרב אתכם אליו, לא הייתה ידועה לכם במשך זמן רב, כיוון שהכוח שזור בכמות רבה של אשליה. הכוח יכול להסתיר בקלות את פרצופו האמיתי מפני נשמה תמימה ולא–מנוסה. הכוח יוצר אשליה של שפע, של הגשמה, של הכרה ואפילו של אהבה. שלב האגו הוא בחינה בלתי מוגבלת של תחום הכוח: של הניצחון, ההפסד, המאבק, השליטה, המניפולציה, של היותכם הפוגעים והקורבנות.

ברמה הפנימית הנשמה נקרעת בשלב זה. שלב האגו גורם למתקפה על שלמות הנשמה. באומרנו שלמות אנו מתכוונים לאחדות ולשלמות הטבעית של הנשמה. עם כניסת התודעה המבוססת על האגו, הנשמה נכנסת למצב של סכיזופרניה. היא מאבדת את תמימותה. מצד אחד, היא נלחמת וכובשת, ומצד שני, היא מבינה שהיא שוגה כאשר היא פוגעת בישויות חיות אחרות או משמידה אותן. אין מדובר בטעות במושגים של חוק אובייקטיבי כלשהו או שיפוט. אבל הנשמה מבינה בתת המודע שהיא עושה דבר–מה שמנוגד לטבעה האלוהי. טבע המהות האלוהית שלה הוא לברוא ולהעניק חיים. כאשר הנשמה פועלת מתוך רצון להשיג כוח אישי, עמוק בתוכה נולדת תחושת אשמה. שוב, לא מוטל על הנשמה פסק דין חיצוני הקובע את אשמתה. הנשמה עצמה מבינה שהיא מאבדת מתמימותה ומטוהרה. כאשר היא רודפת אחר כוח חיצוני, תחושה גוברת של חוסר ערך אוכלת אותה מבפנים.

שלב התודעה המבוססת על האגו הוא שלב טבעי במסעה של הנשמה. למעשה, הוא כרוך בביטוי מלא של היבט אחד של הנשמה: הרצון. הרצון שלכם מהווה את הגשר שבין העולם הפנימי והחיצוני. הרצון הוא אותו חלק שלכם שממקד את האנרגיה של הנשמה שלכם אל תוך העולם החומרי. הרצון עשוי להיות מושפע מהתשוקה להשיג כוח, או על ידי התשוקה להשיג אחדות. הדבר תלוי במצב המודעות הפנימית שלכם. כאשר נשמה מגיעה לסוף שלב האגו, הרצון הופך במידה גוברת והולכת לשלוחה של הלב. האגו או הרצון האישי אינם נעלמים, אלא זורמים מתוך תיאום עם חוכמת והשראת הלב. האגו בנקודה זו מקבל בשמחה את הלב כמדריכו הרוחני. השלמות הטבעית של הנשמה מושבת על כנה.

כאשר אתם, נשמות עובדי האור מהפליאדות, הגעתם לשלב השני של המעבר מתודעה המבוססת על האגו לתודעה המבוססת על הלב, חשתם בתשוקה כנה לתקן את מה שעשיתם על כדור הארץ. הבנתם שהתייחסתם שלא כשורה לבני האדם על כדור הארץ ושפגעתם בביטוי ובהתפתחות החופשיים של הנשמות הארציות. הבנתם שפגעתם בחיים עצמם, על ידי כך שניסיתם לתפעל אותם ולשלוט בהם על פי הצרכים שלכם. רציתם לשחרר את בני האדם מכבלי הפחד והמגבלה שהולידו חשכה רבה בחייהם, וחשתם שתוכלו להשיג זאת באופן הטוב ביותר על ידי התגלמות בגופים אנושיים בעצמכם. לכן התגלמתם בגופים אנושיים אשר המבנה הגנטי שלהם נברא באופן חלקי על ידכם, כדי לשנות את הבריאוֹת שלכם מבפנים. הנשמות שהגיעו לכדור הארץ עם משימה זו, התכוונו להפיץ את האור בבריאוֹת (המתופעלות) שלהן עצמן.

לפיכך הן מכונות עובדי אור. אתם החלטתם לעשות זאת ~ ולהיכנס לסדרה שלמה של חיים ארציים ~ מתוך תחושת אחריות חדשה וכמו כן מתוך דחף אמיתי ליטול נטל קרמתי זה על עצמכם, כדי שתוכלו לשחרר באופן מלא את העבר.