ג׳ף פוסטר

תרגום: סמדר ברגמן

טראומה היא כוח בלתי נראה

שגורם לנו להמשיך לברוח, חסרי מנוחה,

ברדיפה אחר מטרה דמיונית כלשהי.

להילכד בפעילות לא הכרחית כלשהי.

התמכרות. התנהגות כפייתית. הסחות דעת.

גורם לנו להימלט אל החשיבה.

גורם לגוף לחוש לא בטוח.

הופך את רגע ההווה לאויב.

אם נאט.

אם נעצור.

אם ננוח.

אם פשוט לא נעשה דבר.

נאלץ אז להתמודד עם… עצמנו.

נאלץ להתמודד עם תחושות קבורות.

עם הזבל ממנו אנו בורחים.

כל החשכה.

הבוץ.

הלכלוך.

הבדידות.

הכאבים והשעמום.

הלילה והריקנות.

הטראומה אומרת ״ברחו!״

הטראומה אומרת ״אל תעצרו!״

הטראומה אומרת ״פשוט המשיכו!״

הטראומה אומרת ״לא בטוח לעצור!״

אנו מתחילים על ידי כך שאנו מוכיחים לעצמנו

שבטוח לנוח! בטוח לעמוד בדממה.

בטוח לא לעשות דבר, רק לרגע.

בטוח לחשוב את המחשבות שלנו ולהרגיש את הרגשות שלנו…

… ולא ״לתקן״ את הרגע בשום דרך.

אנו יכולים להתחיל – רגע אחר רגע –

לעכל את הדברים שלא עוכלו.

להישאר עם העצבות לעוד דקה.

להיות נוכחים עם השמחה או הבושה שלנו לעוד כמה רגעים.

לנשום אל תוך החרדה שלנו במקום לברוח ממנה.

להפוך סקרנים לגבי אי הנוחות שלנו

במקום להסיח את דעתנו באמצעות מזון לא הכרחי,

משקה,

ניקיון,

סמים,

סקס,

קניות,

אינטרנט,

חשיבה,

דיבור,

עבודה,

יוגה,

חיפוש,

עוד חשיבה,

העלאת גרה,

פנטזיה ותקוות שווא.

אנו יכולים לקרוא תגר על הסיפור המהותי שבלב הטראומה:

שרגע ההווה הוא לא בטוח.

שהגוף פועל בדרך כלשהי נגדנו.

שהתחושות, המחשבות או הרגשות מסוכנים.

שהדממה והשקט שווים לאי–קיום ולמוות.

ושאנו חייבים ״לעשות״ משהו.

כדי להיות ראויים,

אהובים,

ושלמים.

דרוש אומץ כדי להפסיק לברוח.

דרוש אומץ כדי לשהות בסערה.

דרוש אומץ כדי לגעת בחשכה שבפנים

עם האור האינסופי של תשומת הלב הסקרנית שלנו.

דרוש אומץ כדי לשבור את ההתמכרות לעתיד.

ולהיות נוכחים.

ולנשום.

ולא לדעת.

תודה למי שמפרגן ונותן תמורה