מאת: ג׳ף פוסטר
מאנגלית: סמדר ברגמן
ההתעוררות אינה נתיב לרפי הלב.
אתם תחוו שפלות רוח. כן. תכרעו על ברכיכם. פעמים רבות, רבות.
מה שחשבתם שאתם יודעים יתפורר לעתים לכדי שום דבר.
התובנות המבריקות ביותר שלכם, המומחיות המדהימה שלכם, עבודת חייכם, הכול עלול להתפורר ולהתרסק אל הקרקע.
לעתים ללא אזהרה.
אתם תתבקשו להתחיל שוב, ושוב, ושוב.
ושוב.
(אמרתי כבר, שהנתיב הזה לא מיועד לרפי לב?)
כן, בהחלט, אתם תגעו בחסד ובשמחת הקיום, לבטח!
בימים מסוימים, אתם תצחקו לאור פשטות הדברים, ללא ספק!
אבל אתם גם תתבקשו לעמוד מול הפחדים העמוקים ביותר שלכם, להתמודד עם החשכה והלילה שבפנים, ללכת למקומות שבהם שוכנים יצורים לא אהובים.
אתם תצעדו אל פינות אֵבֶל שלא ידעתם שהן שם.
אתם תזילו מליון דמעות עבור ילדים נטושים ואבודים, בכם ומחוץ לכם.
אתם תזעמו על השמים, על ההורים שלכם, על כל המורים שאכזבו אתכם, על השקרים בהם האכילו אתכם, על אלה שאף פעם לא הגיעו כאשר הזדקקתם להם יותר מכול.
בימים מסוימים, תרעדו מפחד.
בימים מסוימים, הקרקע תיפתח ותבלע אתכם ואז תשליך אתכם שוב החוצה.
לפעמים תחשבו שהגעתם לסוף הנתיב, ואז תמצאו את עצמכם בתחילתו הארורה.
לעתים תרצו לוותר.
לפעמים תקללו את היום שבו התחלתם במסע הזה.
אבל אתם נרפאים.
כן, זה נכון.
אתם מפשירים, פורמים מיליוני שנות קרמה. התנייה המבוססת על פחד מתמוססת ונעלמת, אתם פוגשים את החיים הגולמיים.
אתם חוזרים לטבע, לגן, לפראיות, למקום בו התהוויתם.
הדרך לא תמיד קלה. לא תמיד שלווה.
לא תמיד זו הרוחניות שמכרו לכם.
לא תמיד אלה האור והאהבה והשמחה והחיוביות והמודעות הטהורה והנקייה.
(אלה הם רק חלומות המיועדים לילדים מפוחדים.)
לא, זו התעוררות אותנטית. אתם לוחמי הממשיות עכשיו, עייפים מהשטויות ומההבטחות השקריות, בוכים, כועסים וצוחקים את דרככם אל השלמות הנוראה והנפלאה שאתם.
כל החלומות הישנים שלכם התפוררו, אבל אתם לא התפוררתם.
קולות הפחד, הבושה והספק יהיו אולי עדיין אתכם, אבל אתם גדולים מהם עתה.
יש ימים שבהם אתם מרגישים זעירים, נכון, אבל יש ימים שבהם אתם יכולים להחזיק את כל היקום בכף ידכם.
השתגעתם כדי להפוך נורמלים, נסדקתם כדי להיות שלמים, מכרתם ביטחון ישן לטובת חיי הרפתקה, ויתרתם על דוגמות ישנות ועצובות לטובת ריגוש אי הידיעה.
אתם מוצאים ביטחון במקומות החשוכים ביותר, יופי במקומות הבודדים ביותר ואהבה במקומות שחשבתם שהאהבה נטשה אותם.
החיים אף פעם לא נטשו אתכם, חברים, כיוון שאתם החיים, וגם כאשר אתם נופלים, אתם נתמכים לחלוטין על ידי כוחות שלא ניתן ליודעם.
אז מה. אז מה! אתם נופלים! אתם נחבלים. אתם מרגישים נבוכים לזמן מה. אתם בוכים על החלום הישן. אז מה! אתם בוכים על הציפיה ואתם קמים ומתמודדים עם המציאות והיא אף פעם, אף פעם לא גרועה כפי שחששתם.
אתם קמים, מנערים מעצמכם את האבק, חוזרים לנתיב וממשיכים ללכת.
למען האמת, מעולם לא עזבתם את הנתיב.
כיוון שהנתיב לעולם לא עזב… אתכם.
כיוון שהנתיב בונה את עצמו מתחת לכפות רגליכם, בכל רגע, בכל צעד שאתם צועדים או לא צועדים, מאושר במסע הייחודי שלכם, חוגג אתכם בדיוק כפי שאתם היום, קד לכשלונות שלכם כמו גם לנצחונות שלכם.
לכן, התחילו שוב, ידידיי.
התחילו שוב.
והמשיכו לצעוד.