מאת: ד״ר מיה האטני
מאנגלית: סמדר ברגמן
ארכיטיפ האָאוּטְסַיְדֶּר, זה שתרבויות מסוימות מכנות בשם ״הכבשה השחורה״ או ״העורב הלבן״, מחזיק בחכמה ובמודעות מסוימות מאוד, ששאר התרבות, המערכות, המשפחה או הקבוצה לא מחזיקות בעצמן.
ארכיטיפ האָאוּטְסַיְדֶּר מסוגל להתבונן בדפוסים של מה שעובד, מה שלא עובד, היכן זרם האנרגיה חסום ואיזו תודעה זקוקה לריפוי.
הוא נושא אור המהלך על גבול הצללים.
תרבויות שלא מוקירות ומעריכות את תפקיד האָאוּטְסַיְדֶּר הן בדרך כלל תרבויות לא–בריאות, המחוייבות לשמירת הסטטוס קוו – בשל סיבות נרקיסיסטיות או כדי לשמור נאמנות לסבלות העבר.
האָאוּטְסַיְדֶּר מורד אז בדרגה, לאדם שמחזיק באופן לא מודע בצל הקהילה או המערכת, נושא את התסמינים של כל שלא עוכל וייתכן גם שמגורש בשל כך, שעה שדומה שכל השאר מתקדמים הלאה.
האָאוּטְסַיְדֶּר, הגּוֹלֶה… אפילו העצמי הגּוֹלֶה הפנימי, יכול אז לגלם את פצע ההפרדה, את מערך התסמינים המסוים מאוד שמשקף את הדברים שהמערכת לא מוכנה לעבד ולעכל.
בשל כך, בסופו של דבר, האָאוּטְסַיְדֶּר הוא שנושא את ״הבטן הרכה״ של סבל מנושל, שהושלך על ידי תרבות נרקיסיסטית (ולעתים קרובות פַּטְרִיאַרְכָלִית).
בני האדם נועדו לבצע אינטגרציה באמצעות קוטביות.
נתיב הגשמתנו כלא–דואלים, הוא נתיב של שילוב קוטביות החיים… האור והחושך, העדפה וסלידה, אובדן ואהבה, תחושת היותנו ראויים והיותנו ראויים באמת, אם ואב, לוחם ומאהב, אדם הומניטרי בעל חזון ומנהיג מלכותי, לוקח ונותן, וכן הלאה.
אין זה מתפקידו של האָאוּטְסַיְדֶּר לעבד את הצל הקולקטיבי או להתמזג עמו בעודו מנסה להתאים את עצמו למערכת. מעשה זה גורם לאָאוּטְסַיְדֶּר סבל, כיוון שהוא מתכחש לעצמי המהותי… שהוא–הוא הסיפור שהתרבות המודרנית מנסה לרפא.
תפקיד האָאוּטְסַיְדֶּר הוא לשחרר את עצמו ולגלם את מהות העצמי האותנטי שלו. ההשתרשות אל אדמת השייכות להוויה האישית… ריפוי השושלת העתיקה שהושקתה על ידי דמעות האבל של האינדיבידואציה. זו ההשתייכות לעצמי המהותי ביותר של האדם למערכת היחסים האינטימית, הגְּנוֹסְטִית עם האלוהי, בדרך פראית, לא מבויתת, שנמצאת מחוץ להוראותיהם של אחרים.
אי נשיאת הסממנים החיצוניים כל כך של הרוחניות, אלא הפגנת מהות לבו בכוח שורשי שכזה, היא שמאפשרת לאָאוּטְסַיְדֶּר להישאר פתוח ופתיחות זו מניבה את הצוף המסוים הדרוש כל כך. זו השתרשות כה עמוקה, שפחד ההשתייכות לא מעורר את הפחד מפני המוות, אלא סוג השתייכות שמקדם בברכה את המוות כחלק מהטבע האישי האמיתי של האדם.
האָאוּטְסַיְדֶּר חייב תחילה להשתייך לעצמו.
זה תפקיד האָאוּטְסַיְדֶּר, כיוון שהאָאוּטְסַיְדֶּר פשוט שייך בשל עובדת היותו מי שהוא… לא על ידי כניעה לחוזי המערכת המוסכמים או אימוצם… אלא על ידי שחרורו מחוזים שכאלה ומהצורך לציית ולהלך בתלם, כדי שדרך חדשה תוכל להיוולד באופן אורגני בתגובה לאהבה.
לשנות את העבר למשהו יפהפה בהווה. נתיב האָאוּטְסַיְדֶּר לא נועד לרכי הלב. המורשת כאן היא לא להאיר באור הבהיר ביותר, להיות בעל הקול הרם ביותר, להתעלות למעמד המלך או המלכה, אלא להאיר כמו הירח, לנבוע כפלג של הביטוי האמיתי ביותר של מה שיכול לשגשג.
חשבו פשוט על המאמצים שרבים כל כך חווים רק כדי להיות בנוכחות הפרחים היקרים והנדירים ביותר. נתיב האָאוּטְסַיְדֶּר הוא להתיידד עם האובדן והמוות כחלק מתהליך האינדיבידואציה.
הדבר דרוש כדי לסלק דרכים ישנות של חשיבה, אמונה ועשייה, כדי להתפתח למצבי תודעה ומודעות נעלים יותר. ולעשות זאת בדרך שבה המצבים הללו אמורים באופן אותנטי לבוא לידי ביטוי והתנסות. אינדיבידואציה אמיתית משמעותה להעמיד בסכנה את ההשתייכות, לסכן את הסטטוס קוו, לסכן אובדן של אנשים אהובים כדי להשיב תחושת השתייכות חזקה יותר, להגיע לאיזון עם המערכות האקולוגיות הרחבות יותר של החיים ולהתמזג עם אהבה גדולה יותר מזו שהנפש המותנה מאמינה שאפשרית.
האָאוּטְסַיְדֶּר נועד להיות מאסטר האינדיבידואציה. מדריך בנתיב המוות והלידה מחדש של הקולקטיב, עבור שחרור הקולקטיב. חכם הצועד בדיוק מופלא, רואה את היער כולו וכל עץ אינדיבידואלי, מבין את עומק הסבל ומחזיק בכול בדאגה רחומה… לא בדרך של תלות–הדדית, אלא בדרך משחררת, כיוון שבעומק העומקים, האָאוּטְסַיְדֶּר יודע עד כמה האהבה מטהרת.
האָאוּטְסַיְדֶּר משרטט מפה של נתיבים חדשים ופרדיגמות חדשות שנראים מוזרים לכולם בתחילה… אך מפה שתובעת מחדש חכמה עתיקה שהושלכה לצדי הדרך על ידי הזרם המרכזי… אפילו על ידי המסורות הרוחניות של הזרם המרכזי או האנשים שטוענים שהם צועדים לאור הדרכים הישנות.
האָאוּטְסַיְדֶּר הוא החכם שמשלב מחדש את העצמות העתיקות של בוני הגשרים שבאו והביאו את העתיד… אדם שמסוגל להותיר מאחוריו מורשת עליה יכולים מלכים ומלכות רק לחלום.
לחבריי בני מזל דלי, אחיי ואחיותיי האָאוּטְסַיְדֶּרים שצועדים עמי בנתיב… הבה נתבע לעצמנו מחדש את הרפואה המעצימה שארכיטיפ זה מחביא בתוכו.
ברכות לעונת מזל דלי!
עוד אהבה,
לא פחות.
