מאת: כריסטינה לופז

תרגום ועריכה מקובץ האודיו: סמדר ברגמן

לפני שנים רבות, חייתי לבד והחוויתי את מה שהשאמאנים מכנים בשם ״חניכה״. ביצעתי ריפוי פנימי רב שהכין אותי לזמן שבו אשמש מאמנת ומרפאה עבור אחרים. ואני זוכרת יום קשה אחד. ביצעתי עבודה על הלב, עבודה רבה שקשורה לקשיים שהיו לי אז בנוגע למערכות יחסים ואינטימיות. ולמרות העבודה הרבה שעשיתי, הרגשתי תקועה. באותו יום, הרגשתי כאילו משקל כבד מונח עליי. הרגשתי שאף פעם לא אצליח לרפא את הפצע הזה. ולכן עשיתי מה שאני עושה לעתים קרובות כשאני מבקשת לרפא משהו בתוכי, נעלתי את נעלי הטיולים שלי ויצאתי החוצה. התהלכתי בטבע ובסופו של דבר התיישבתי לעשות מדיטציה, עצמתי את עיניי והתחברתי למדריכים הרוחניים שלי. ניסיתי לבקש עזרה ואמרתי: ״אני זקוקה לעזרה כדי לרפא פצע זה״.

בעודי ממתינה להדרכה, המחשבות שלי סבבו במעגלים. התלוננתי על כך שאיני מצליחה לרפא את הפצע, שביצעתי כבר עבודה רבה אבל שאני עדיין באותו מקום בו התחלתי. ״האם לעולם לא אוכל לרפא אותו?״ אבל אז, המדריך הרוחני שלי הפסיק את הפטפוט השכלי המתלונן. יכולתי להרגיש באנרגיה שלו, היא הייתה קרובה, והתחברתי למה שהוא אמר: ״לפעמים את נתקעת. את נכנסת עמוק לריפוי, באופן נהדר, ואינך מפחדת להתמודד עם הפצעים והטראומות הגדולים ביותר שלך. אבל לפעמים את נתקעת. חשבת אולי שהפצעים שאת רוצה כל כך לרפא כבר נרפאו ושאת פשוט לא הבחנת בכך? יש הבדל בין ריפוי עמוק לבין תקיעות״. הוא עזב, לא לפני שקיבלתי ממנו שדר אנרגיה וכעת ידעתי בדיוק למה הוא התכוון במילה ״תקיעות״. הייתי לכודה בדפוס שכיח – ״תקיעות״ – שמשפיע על רוב האנשים הרוחניים הבאים לבצע עבודת ריפוי. למעשה כבר נרפאתי, אבל השכל והגוף שלי מתקשים עדיין לבטא זאת.

אך לפני שנעסוק באופן עמוק במשמעות של ה״תקיעות״ או של הדפוס הזה, בואו נסטה לרגע ונעסוק באנטומיה הרוחנית שלכם. כפי שאתם זוכרים בוודאי, אנו מורכבים משני חלקים עיקריים. הראשון הוא ״העצמי האנושי״. זה החלק שאתם יכולים לראות, הגוף, בשר ודם. ויש את החלק השני, ״העצמי הקוונטי״. את החלק הזה לא ניתן לראות בעיניים פיזיות, זוהי המערכת האנרגטית שלכם, ההילה שמקיפה את גופכם ומערכת הצ׳אקרות גם כן. וכאשר אתם נרפאים, כאשר אתם מבצעים עבודת ריפוי כלשהי, בין אם היא קשורה לטראומות מן העבר, או למשהו כואב שקרה לכם, לשברון לב, אין זה משנה מהו הדבר, כאשר אתם נרפאים, אתם תמיד נרפאים בשתי הרמות הללו – העצמי האנושי והעצמי הקוונטי שלכם.

אבל יש עובדה מפתיעה לגבי הריפוי – העצמי הקוונטי תמיד נרפא מהר יותר. הסיבה לכך היא שהעצמי הקוונטי לא מושפע מהמרחב ומהזמן. הוא ממוקם מחוץ לממלכת המרחב והזמן. ומשמעות הדבר היא שהשינויים שמתרחשים בהילה שלכם, בצ׳אקרות שלכם – הם מיידיים. כיוון שהמערכת הזאת, העצמי הקוונטי שלכם, פועל מחוץ למגבלות הזמן. העצמי הפיזי שלכם אינו כזה. העצמי האנושי שלכם מוגבל על ידי מציאות המרחב והזמן ועליו לציית לזמן הלינארי, משמע, עבר, הווה ועתיד.

לכן, כאשר ריפוי מתבצע בחלק הפיזי שלכם, הריפוי לוקח זמן. דרוש לו יותר זמן מאשר לעצמי הקוונטי. כאשר אנו מרפאים דבר מה, העצמי הקוונטי נרפא מיידית כמעט. ולעצמי הפיזי דרוש מעט יותר זמן להגיע לשם ול״השיג״ את כל הריפוי שעצמי הקוונטי חווה. לכן, כאשר אתם מבצעים עבודת ריפוי, עובדים על משהו מן העבר שלכם, השכל שלכם משחק ״תופסת״ עם העצמי הקוונטי. לעצמי האנושי דרוש יותר זמן כדי להירפא. ועלינו לזכור זאת. העצמי הקוונטי הוא מיידי. העצמי האנושי זקוק לזמן, והדבר מהווה חלק מהיותנו בני אנוש, חלק מהיותנו כאן על כדור הארץ.

באופן מיוחד, חלק אחד של העצמי האנושי זקוק לזמן רב יותר כדי להירפא וזהו המוח. בכל הקשור למוח, אתם מחווטים אותו מחדש, פשוטו כמשמעו. המוח צריך לעבור חיווט מחדש כדי להתחיל ליצור דפוסי חשיבה חדשים ששונים לגמרי מהדפוסים המשוייכים לפצעים שלכם הזקוקים לריפוי. הדבר לוקח זמן.

הנה דוגמה מהריפוי האישי שלי. נרפאתי כעת מטראומה הקשורה למערכות יחסים. כיוון שחוויתי שברון לב רב בעבר, הקשור למערכות יחסים, נוצר בי קול פנימי שקשור לפצע הזה שאמר שלא מגיע לי טוב יותר או שמערכות יחסים הן כואבות ושבסופו של דבר, תמיד יעזבו אותי. המוח שלי היה מחווט לחשוב מחשבות אלה בשל החזרה הקבועה של הטראומה שלי והמשמעות שלה. כאשר התחלתי לבצע עבודת ריפוי על הלב שלי וריפאתי את כל הטראומה מן העבר, יכולתי לחוש כיצד העצמי הקוונטי שלי משתנה מיידית. יכולתי לחוש בכך, יכולתי לתפוס זאת. התחושה הייתה שהאנרגיה שלי מאושרת יותר, נרגשת יותר, היא התרחבה, חשתי קלילה יותר. חשתי שמשא הוסר מעליי, אבל לעצמי הפיזי שלי נדרש זמן רב יותר. הבחנתי בכך גם כן. המשכתי עדיין לחשוב מחשבות מקטינות ומצמצמות לגבי אהבה ואינטימיות. גם הגוף שלי הכיל עדיין את הטראומה והייתי מתרחקת מכל סוג של אינטימיות פוטנציאלית. יכולתי להרגיש בשני המצבים השונים הללו. האנרגיה של העצמי הקוונטי והאנרגיה של הגוף הפיזי וכיצד דומה היה שהן לא תואמות זו לזו.

והנה תובנת מיליון הדולר: אני חוויתי את דפוס התקיעות, כיוון שהזדהיתי יותר עם העצמי האנושי מאשר עם העצמי הקוונטי. וכך אתם נתקעים כאשר אתם עושים עבודת ריפוי – אתם נקשרים לרכיב האנושי של מהותכם, נאחזים בו או מזדהים עמו ושוכחים לגמרי את העצמי הקוונטי שלכם. אבל העצמי הקוונטי גם הוא מי שאתם. הוא רכיב גדול יותר של מהותכם, של מי שאתם. וייתכן והוא חלק מכם שאינכם מסוגלים לראות היטב, אבל הוא עדיין חלק מכם. ולכן, אם אתם מזדהים רק עם העצמי האנושי ועם כל המטען והבעיות שהוא חווה בעודו מתרפא, אתם תרגישו תקועים עד אשר תפתחו את השקפת העולם הזאת ותזכרו שיש לכם גם עצמי קוונטי.

אבל הנה השאלה המאתגרת: איך תדעו שאתם תקועים? איך תדעו מתי הגשמתם את שלב הריפוי וכעת אתם תקועים בשלב שבו אתם חושבים שיש לכם עוד הרבה לרפא, אבל למעשה, עיקר הריפוי כבר נעשה? התשובה עלולה להיות מורכבת. והתשובה הקצרה היא שמדובר בתחושה. כאשר הרגשתי תקועה, הייתי ״קבורה״ בפצעים שלי. המדריך הרוחני שלי הגיע, ניער אותי כביכול והעיר אותי משנתי. אבל האמת היא שכבר הרגשתי שמשהו מתרחש בתוכי. היו בי חלקים שהתרגשו, שהיו באמת מאושרים, באמת קלילים, כאילו ריפאתי דבר מה. ואז היה בי חלק אחר שהרגיש שמשקל רב מכביד עליו, שהרגיש לכוד.

ובאותו זמן, לא הבנתי שמה שהתרחש הוא שכבר התחברתי לאותם שני חלקים שלי, וחשתי בהם, בעצמי האנושי ובעצמי הקוונטי. העצמי הקוונטי כבר נרפא ואילו העצמי האנושי שלי היה עדיין תקוע מעט וחווה את הריפוי לאט יותר. והרגשתי באותם שני חלקים שלי, באותם שני עצמיים באופן ברור מאוד. אבל דומה שנאחזתי בעצמי האנושי קצת יותר מאשר בעצמי הקוונטי. ולכן החלק הקוונטי אמר, ״היי, את יודעת, הפצע נרפא, אנחנו בסדר גמור״. והעצמי האנושי היה עדיין תקוע קצת בחיווט הישן, בדפוסים הישנים של הפציעה. וככל שהתמקדתי יותר בעצמי האנושי, ההיבט הפצוע שבי או החלק הפצוע שבי, החלק האנושי עסק עדיין בריפוי. וככל שהתמקדתי בכך, כך עבודת ההתגלמות הייתה איטית יותר, מנקודת מבט אנרגטית. בכל פעם שאני מתקשרת את המודעות או הכוונה שלי אל אותה אנרגיה, היא תתעצם, היא תתרחב. ואם אני מתמקדת בחלק התקוע, שאומר שעדיין לא נרפאתי ושיש עוד עבודה רבה לעשות, אם אני תקועה באנרגיה הזאת, הדבר מנציח את הפצע במקום לרפאו.

אם אני תקועה באנרגיה הזאת, אני פשוט מנציחה את הפצע במקום לעזור לו להירפא. המוחות שלנו פועלים באמצעות חיווט מחדש. ולכן, עליי להסיט בקפידה את תשומת הלב שלי למשהו חדש כדי שהמוח יוכל להתחיל לבצע חיווט מחדש לכיוון אותם דפוסי חשיבה חדשים. אם אמשיך להתנהל עם אותם דפוסי חשיבה ישנים, פשוט אחזק את אותה רשת עצבית, זאת אומרת, המוח שלי, השכל שלי, ימשיכו פשוט לחשוב את אותן מחשבות שחשבו תמיד. עליי להיות מודעת ולהסיט את תשומת הלב שלי כדי שדפוסי חשיבה חדשים יוכלו להתפתח ומעגלים עצביים חדשים יונחו במקומם, בעזרת דפוס חשיבה חדש זה או הרגל חשיבה חדש זה. כך פועל המוח. עליכם להסיט בקפידה את תשומת הלב והידיעה שלכם ולהתמקד בחדש בניגוד לישן. ככל שאני מתמקדת בפצע, מה שאני בעצם עושה הוא משמרת את הדפוסים והפצעים הישנים אותם אני מנסה לרפא. ובמקום לרפא אותם, אני למעשה מחזקת אותם בעזרת תשומת הלב הרבה לאותם דפוסים בשעה שהם נרפאים. לכן, העצמי הקוונטי שלי אומר, ״כן, אני בריא וחופשי״, אבל העצמי האנושי שלי עלול לחזור על דפוסים ישנים מתוך הרגל ולומר, ״אף פעם לא אצליח להירפא, יש לי עוד עבודת ריפוי רבה כל כך״.

אוי ואבוי. אז איך אוכל להשתחרר מהדפוס הזה? להלן שלושה שלבים פשוטים בעזרתם תוכלו להשתחרר מדפוס זה במהירות.

השלב הראשון הוא להתמודד עם הפצע. שלב זה חשוב מאוד ובו אתם הופכים מודעים לפצע שלכם ומתבוננים בו באומץ מתוך כוונה לרפאו. אל תנסו ״לעקוף״ את הריפוי שלכם, אל תוותרו על השלב הראשון הזה. שלב ראשון זה הוא חיוני ביותר, עליכם להפוך מודעים לפצעים שלכם ולהביע באומץ רצון וכוונה לרפא אותם. אין זה המקום לפחד ולהתחמק מהתבוננות זו, כיוון שלא ניתן להתחיל בתהליך הריפוי לפני שאנו מתמודדים עם הפצעים ומביעים כוונה לרפא אותם. כוונה היא אנרגיה עוצמתית מאוד. למעשה, שלב ראשון זה מהווה כמעט 85% מהריפוי. אני אומרת שהוא עוצמתי מאוד כיוון שברגע שאתם מאירים את הפצע שלכם באור המודעות, הריפוי כמעט והושלם כבר. מדובר בחלק אדיר מתהליך הריפוי.

השלב השני – בצעו את העבודה. כעת, לאחר שהפכתי מודעת לפצע, אני מתבוננת בו באומץ ומביעה כוונה לרפא אותו. כעת אתמקד בריפוי פעיל יותר ואבצע עבודת ריפוי בכל דרך שמתאימה לי. אולי בעזרת יועצת או מאמנת, אולי מרפאים אנרגטיים או בעזרת ריפוי עצמי כגון קריאת ספרים או סרטוני הדרכה. אבחר אולי בפעילות הקשורה לתנועה, כגון ריקוד. אבחר אולי במדיטציה או אפילו בתפילה ובשיחה עם המדריכים. בחרו בכל שיטה ודרך שמתאימות לכם או בשילוב שלהן כדי לבצע עבודת ריפוי רצינית שתניע ושתרומם את האנרגיה.

השלב השלישי הוא לשאוף למצב הקוונטי. אוקיי? בשלב הזה אתם מתחילים להזיז את המודעות שלכם אל המצב הקוונטי, אל החלק הקוונטי שלכם שכבר נרפא. אתם יכולים לעשות זאת על ידי בדיקה קלה. אתם יכולים לעצום עיניים, למדוט ולהניח את ידכם על לבכם ולשהות כך כמה דקות, להתחבר ללב ולהתמקד בנשימה. לאחר מכן העבירו את המודעות שלכם אל שדה האנרגיה המקיף את גופכם. דמיינו שדה אנרגיה זה העוטף את גופכם ודמיינו כיצד הוא זוהר. ככל שתצליחו לדמיין את שדה האנרגיה שלכם זוהר, כך תתחברו יותר למה שידוע כעצמי הקוונטי. לאחר שתתחברו לעצמי הקוונטי שלכם, תוכלו להתחיל להרגיש שהחלק הזה שלכם כבר נרפא. ככל שתמקדו את המודעות בעצמי הקוונטי שלכם, כך תוכלו לראות שעצמי קוונטי זה נרפא.

חשוב מאוד שתראו את עצמכם כמי שכבר נרפאו. ההתחברות לעצמי הקוונטי משמעותה שאתם כבר רואים את עצמכם כמי שנרפאו. ככל שתמקדו את תשומת הלב שלכם במצב הנרפא שלכם, כך עבודת ההגשמה תתרחש במהירות רבה יותר בחלקים האנושיים שלכם. השכל והגוף שלכם (העצמי האנושי) ילכו בעקבותיו (העצמי הקוונטי) במהירות רבה יותר.

קראתם! > אהבתם! > תמכתם?