שלושה-עשר סימנים לכך שסבלתם מלכידות-יתר רעילה במשפחה

אלת׳יאה לונה

מאנגלית: סמדר ברגמן

האם יש לכם תחושה חזקה לגבי המהות שלכם ומי שאתם?

האם אתם נוהגים לקחת אחריות כלפי רגשות של אנשים אחרים?

האם אתם נושאים את כובד משקלן של בעיות של אנשים אחרים על כתפיכם?

יצירת זהות חזקה ותחושת עצמי היא חלק בסיסי מההתפתחות המנטלית, הרגשית והרוחנית שלנו.

כל הילדים חווים תהליך טבעי של התקשרות להוריהם כתינוקות ואז מתנתקים מהוריהם כשהם גדלים ומגיעים לגיל הנעורים. התנתקות מההורים שלנו היא חיונית אם ברצוננו לתפקד בעולם כמבוגרים בדרך בריאה ובוגרת.

אך תכופות ההורים שלנו לא מרשים לנו לעבור את שלב ההתנתקות. במילים אחרות, הם לא מאפשרים לנו לפתח זהות אינדיבידואלית ותחושת אני ברורה. במקום זאת הם מפתחים בנו לכידותיתר ואידיפרנציאציה, כאילו היינו עדיין תינוקות.

הסכנות הטמונות בהיעדר תחושת עצמי ברורה

מה קורה כאשר אנו נשארים חסרידיפרנציאציה מההורים שלנו? מה קורה כאשר אין לנו זהות חזקה?

התשובה היא שאיננו יכולים לתפקד בדרך בריאה במערכות היחסים שלנו. אנו עלולים להתמודד עם בעיות כגון אלה:

  • תלות הדדית
  • חרדה חברתית
  • מערכות יחסים רעילות/מתעללות
  • דכאון
  • ריקנות
  • נזקקות
  • משיכת חברויות לאבריאות/תלותיות
  • עומס יתר אמפתי
  • דימוי עצמי נמוך

וזה רק קצה הקרחון.

אם קשרים אנושיים ומערכות יחסים גורמים לכם בעיות, יכול להיות שחוויתם בילדותכם לכידותיתר משפחתית רעילה.

כפי שכותב הפסיכולוג ד״ר טים קלינטון:

״מערכות יחסים הלוקות בלכידותיתר מותירות מורשת של כאב לב ומניפולציה. אך ניתן לשנות מורשת זו אם אנו מוכנים לפקוח את עינינואפשר לשבור את דפוס לכידות היתר, לנפץ אותו ולצאת לחופשילאותו מקום שבו אנו מסוגלים לקבל ולהעניק אהבה אמיתית״.

תמיד יש תקווה לשינוי.

מהי לכידותיתר?

לכידות יתר* היא מונח בפסיכולוגיה שמתייחס לגבולות מטושטשים וחלשים או להיעדר גבולות בין אנשים, דבר המתרחש לעתים קרובות במשפחות ובמסגרת מערכות יחסים רומנטיות. כאשר אדם חווה לכידותיתר עם אמו או אביו, למשל, הוא לא יהיה מסוגל להפריד בין רגשותיו ומחשבותיו לבין רגשותיו ומחשבותיו של ההורה. במילים אחרות, תהיה לו תחושת עצמי חלשה ותחסר לו זהות מוצקה וברורה. לכידותיתר יוצרת תפקוד לקוי קשה מאוד במשפחות והשפעות מזיקות בשלבים מאוחרים יותר בחיי האדם.

עשרה סימנים לכך שחוויתם לכידותיתר משפחתית רעילה

לכידותיתר מתחילה בדרך כלל בילדות ובמסגרת המשפחות שלנו. חשבו על הילדות שלכם למשך כמה רגעים. האם אתם מזהים בעצמכם את הסימנים הבאים או את חלקם?

  1. הניסיון להיות אוטונומיים, לעשות כרצונכם או להחליט החלטות ייחודיות נתפס כסימן של בגידה.
  2. כל בני המשפחה היו מעורבים יתר על המידה אלה בחיי אלה וכמעט ולא הייתה פרטיות.
  3. הרגשתם אשמים או דחויים כאשר אמרתם ״לא״ למי מבני המשפחה.
  4. הורה אחד או שניהם היו שתלטניים ומחמירים.
  5. הרגשתם שאתם חייבים להיות מי שההורים שלכם רוצים שתהיולא אפשרו לכם להיות העצמי האותנטי שלכם.
  6. המשפחה שלכם קיבלה החלטות כישות אחת (חשיבה קבוצתית), ולא כפרטים החולקים את דעותיהם.
  7. אם בן משפחה אחד הרגיש חרד, זועם או מדוכא, כולם הרגישו בכך וספגו רגשות אלה.
  8. הרגשתם בצורך לטפל באמכם או באביכם ו/או הרגשתם בצורך להיות ההורה של אמכם או אביכם (היפוך תפקידים).
  9. ההישגים או הכישלונות שלכם הגדירו את תחושת הערך של המשפחה שלכם.
  10. המשפחה שלכם נבנתה על יסודות של כוח וכניעה, במקום שוויון וכבוד.

קחו נשימה עמוקה והתעמקו בנקודות הרשומות למעלה.

כעת בחנו כיצד אתם מרגישים. האם הסימנים הללו או חלקם נשמעים לכם מוכרים? האם הרשימה הזאת מתארת את המשפחה שלכם בדרך מדוייקת ומפחידה? אם כן, אפשר לומר בבטחון שהתמודדתם עם לכידותיתר רעילה בילדותכם.

מדוע ההורים שלכם יצרו סביבה של לכידותיתר?

״ילדיכם אינם ילדיכם. הם בני ובנות החיים, חיים העורגים אל עצמם. הם באים דרככם, אך לא מכם ואף על פי שהם אתכם, הם אינם שייכים לכם״. – חליל ג׳ובראן

קיימות כמה סיבות מדוע ההורים שלכם יצרו סביבה של לכידותיתר בילדותכםבעיקר, הסיבות היו לאמודעות והדבר נעשה ללא כוונה תחילה. במילים אחרות, קרוב לוודאי שההורים שלכם לא התכוונו במודע להדביק סימן ״עצור״ על תהליך הדִּיפֶרֶנְצְיַאצְיָה המנטלי והרגשי שלכםהדבר ככל הנראה פשוט קרה

אבל למה? ואיך?

הסיבה הראשונה עשוייה להיות שחליתם במחלה מסוכנת, שסבלתם מטראומה או מבעיה משמעותית בבית הספר, ואלה גרמו להורים שלכם לרצות להגן עליכם. ככל שגדלתם, הם התקשו לשחרר את תפקיד המגנים (פחדו שתהפכו פגיעים שוב), דבר שפגע בהתפתחותכם.

סיבה שניה, שכיחה וסבירה יותר להתרחשות של לכידות היתר היא שההורים שלכם למדו זאת מהוריהם. אם הורי הוריכם היו מעורבים יתר על המידה בחייהם, ייתכן שסגנון הורות זה ״עבר בירושה״, כדפוס תורשתי רעיל. שורש ההתנהגות הזאת הוא פחד, ופחד זה עלול להתפשט כמו וירוס.

״מה יש לפחד כל כך?״ אתם עשויים לתהות. קיימות סיבות רבות מדוע הורים מפחדים להניח לילדיהם לפתח זהויות בוגרות. כמה מהסיבות כוללות:

  • פחד שהילד יגדל ויעזוב (או ינטוש את ההורה), הנובע מפחד להיות לבד.
  • פחד פן יהיו מיותרים ולא מעורבים בחיי הילד (ובכך לא תהיה להם תכלית או ערך), הנובע מדימוי עצמי נמוך.
  • פחד מפני היותם עצמאיים ואוטונומיים בעולם (ואי לכך, הם מנציחים את תלות הילד בהם).
  • פחד מפני ייתור תפקידם כהורים וכמטפלים (משמע, פחד מפני ריקנות או חיסול הזהות שלהם).
  • פחד מפני לקיחת תכליתם (היותם הורים לילד), משמע, פחד מחוסר תכליתיות.

ופחדים מורכבים רבים אחרים שלא ניתן לכתוב את כולם כאן. עכשיו אתם עשויים לרצות לעצור ולשאול את עצמכם: ״איזה פחד מתאר את התנהגות הוריי?״ קחו כמה רגעים וחשבו על כך.

כיצד לכידותיתר משפיעה עלינו כאנשים בוגרים

לכידותיתר היא דפוס שהופך מוטמע בנו. כבוגרים, רבים מאיתנו אינם מודעים לו כלל ויכולים לחיות שנים, אפילו עשורים, מבלי להבין מה מתרחש במערכות היחסים שלנו.

לכידות היתר מלמדת אותנו לראות את עצמנו כישות, כ״אנחנו״, במקום לגדול בדינמיקה משפחתית בריאה שמעניקה לנו רשות להיות העצמי הייחודי שלנו.

הרשו לי לספר לכם על מקרה קלאסי של לכידותיתר משפחתית רעילה שחוויתי בילדותי.

גדלתי במשפחה נוצרית קנאית. המשפחה שלי האמינה שהדת שלה היא ״הנתיב האמיתי היחיד״ על כדור הארץ וכל מי שלא האמין באותן אמונות נועד להישרף באש נצחית, כפי שציווה אלוהים האוהב אותנו ״ללא תנאי״. אני רצינית. כך לימדו אותי להאמין בילדותי.

למרבה המזל התנתקתי מכל השטויות הללו בשנות העשרים המוקדמות שלי. לקח לי שנים להבין בדיוק עד כמה הייתי שקועה בלכידותיתר רעילה עם ההורים שלישקרוב לוודאי שהם קיבלו מהוריהם. אני זוכרת את אימי אומרת: ״אם אימא לא מאושרת, אף אחד לא מאושר״ שוב ושוב כשגדלתי. עכשיו, אם זה לא מונח קלאסי של לכידותיתר רעילה, אני לא יודעת מה כן.

וזה היה נכון: אם אימי לא הייתה מאושרת, כל שאר בני הבית הרגישו זאת. אם היא הייתה עצובה, כולנו היינו עצובים. אם היא כעסה, כולנו כעסנו. אני זוכרת כיצד פעם היא כעסה כל כך על יחס גרוע שקיבלה ואני הרגשתי כעס רב בעצמי, רעדתי והרגשתי שאני עומדת להתפוצץ. לא היו שום קווים מוגדרים, לא היו גבולות ברורים, לא הייתה תחושה ברורה של ״אני״ או ״שלי״. במקום זאת, הקווים היו מעורפלים, מטושטשים או שלא התקיימו כלל. ברוב מקרים אינדיבידואליות וריבונות אישית נדחו או נאסרו.

בשלב מאוחר יותר, במסגרת מערכת היחסים שלי עם מטאו, הרגשתי כיצד להבות הרומנטיקה שורפות אותי. אבל לא היה זה סוג רומן בריא עבורי: היה זה עניין של חיים ומוות. אני זוכרת שחשבתי, זמן קצר לאחר שעזבתי את משפחתי הנוצרית הקנאית, שאם מטאו יעזוב אותי, אתאבד. לא יכולתי לסבול את הרעיון שהוא לא יהיה חלק מחיי. למרבה המזל, עשיתי עבודה פנימית וחשבון נפש רבים מאז. אני לא סבורה עוד שהוא ״משלים אותי״, אלא ״מוסיף לי״. הודות לתהליך האינדיבידואציה המכוון שלי, יש לי עכשיו תחושת עצמי חזקה הרבה יותר (אף על פי שאני עדיין מתמודדת עם לקיחת אחריות כלפי ״הבלגן״ של אנשים אחריםאבל זו עבודה בהתהוות).

ללכידות היתר יש השפעות משמעותיות ומרחיקות לכת על חיינו:

  • אתם מרגישים בצורך להציל את כל הסובבים אתכם.
  • אתם זקוקים לכך שיצילו אתכם.
  • אתם לוקחים אחריות כלפי רגשות, הרגלים ובחירות של אנשים אחרים.
  • אתם לא מבדילים בין הרגשות שלכם לרגשות הסובבים אתכם.
  • אתם מתקשים להעניק לעצמכם (או לקרובים אליכם) מרחב אישי.
  • אתם מרגישים כאילו בן/בת הזוג שלכם ״משלימים״ אתכם ובלעדיהם, אתם כלום.
  • אתם מסתבכים בקלות בדרמות החיים של אנשים אחרים.
  • אתם מרגישים נבגדים כאשר מישהו קרוב אליכם רוצה לעשות דברים בלעדיכם.
  • מידת היותכם נחוצים לאחרים מגדירה את הערך שלכם.
  • אתם לא מבדילים בין אובססיה לדאגה.
  • אתם לא יודעים מי אתם באמת (תחושת העצמי שלכם חלשה).
  • אתם מאבדים בקלות את זהותכם בנוכחות אחרים.
  • אין לכם תחומי עניין או תחביבים רבים מחוץ למערכת היחסים שלכם עם המשפחה, עם חברים או עם בני זוג.
  • אתם עלולים להטיל את האחריות לרגשות שלכם על אנשים אחרים (במקום לקחת עליהם אחריות בעצמכם).

עצרו וחשבו. מהי תגובתכם לרשימת התסמינים שזה עתה קראתם? מה אתם מרגישים כאשר אתם קוראים אותה? קחו כמה רגעים כדי לנשום ולהתכוננן אל גופכם. האם עולים בכם רגשות חזקים? אם כן, מה הם? אם אתם מרגישים שהתסמינים הללו ״הפעילו״ בכם משהו, הדבר נורמלי אצל מי שמתמודדים עם לכידותיתר.

כיצד להתגבר על לכידותיתר ולהשיב לעצמכם את עוצמתכם

הנה מגוון תרגולים שתרצו לבחון, אשר יחזקו את תחושת העצמי שלכם:

1. היו בלשים: חקרו את תחומי העניין האישיים שלכם

מציאת הדברים שמלהיבים אתכם היא נתיב מרגש. כן, אתם עשויים להיות תחילה מעט מבולבלים, אבל המשיכו לנסות. בחינת תחומי עניין שמחוץ למערכות היחסים שלכם תעניק לכם אוטונומיה אישית יותר. אוטונומיה רבה יותר = תחושת עצמי חזקה יותר = עוצמה אישית גדולה יותר. חפשו אחר תחביבים ברשת. שימו לב מתי דברמה מעורר בכם עניין או אם בסתר לבכם אתם מגלים שהייתם רוצים לעשות זאת גם כן. לדוגמה, אני גיליתי את תשוקתי ליצירה בדיו אלכוהול לאחר שנתקלתי במקרה בכמה יצירות אומנות יפהפיות ברשת. החלטתי אז להשקיע בקורס קצר וללמוד את היסודות, ולאחר מכן קניתי דיו משלי וערכתי ניסיונות.

2. הציבו גבולות וכבדו את זכותכם לומר ״לא״

גבולות הם שלב הכרחי בלמידה כיצד להתגבר על דפוסי לכידות היתר שלכם. אתם צריכים להתמקד ולשים לב איך אתם מרגישים בסביבת אנשים אחרים, במה שהולם בניגוד למה שלא הולם. ייתכן שבתחילה לא תרגישו בנוח להתעקש ולמתוח קו. אבל אל תדאגו, כולם חווים דקירות אי נוחות בעת למידת מיומנויות חדשותוכזו היא הצבת הגבולות: מיומנות שאתם משפרים. קראו עוד על קביעת גבולות ברורים (קישורמאמר בעברית, לרכישה).

3. למדו ליהנות כאשר אתם לבד

אם גדלתם בסביבה של לכידותיתר, ייתכן ואתם מתקשים לבלות זמן עם עצמכם. אתם מרגישים אולי בודדים, משועממים או מדוכאים לבדכם, כיוון שלא למדתם ליהנות מחברתכם. כדי לחזק את תחושת העצמי שלכם, נסו להקדיש זמן בכל שבוע להתבודדות. ודאו שזמן זה שלכםעםעצמכם יהיה מהנה על ידי כך שתקבעו לעצמכם משימות שאתם אוהבים לעשות, למשל גינון, ציור, בישול, כתיבה, קריאה או כל דבר אחר שמרגיע אתכם. תרצו אולי להקדיש זמן איכות זה עם עצמכם לטיפול עצמי, כגון אמבטיה מרגיעה, האזנה למוזיקה, יוגה או בילוי בטבע. אני גם ממליצה על צורה כלשהי של כתיבת יומן פרטי שבו תתעדו את המחשבות והתחושות שלכם. זוהי דרך נהדרת להפריד את עצמכם מאחרים. (הערה: אתם לא צריכים להיות סופרים, לכתוב פסקאות ארוכות או לאיית בשלמותכמה מילים או משפטים יספיקו.)

4. קראו ספרים רבים והשיבו על מבחני אישיות

גילוי עצמי ומודעות עצמית (קישור למאמר לרכישה בשפה העברית) יהיו חלקים חשובים במסע שלכם, אם לכידותיתר היא בעיה עבורכם. אחת מהדרכים המעניינות והמרגשות ביותר באמצעותן התחלתי להפריד את עצמי מאנשים אחרים הייתה באמצעות ספרי עזרה עצמית ומבחני אישיות. ישנם המוני ספרים לסיוע עצמי שם בחוץ, כגון ״אינטליגנציה רגשית״ של דניאל גולמן והפנינה הישנה ״How to Be Your Own Best Friend מאת מילדרד ניומן וברנארד ברקוביץ. אתם יכולים גם למצוא מבחני אישיות רבים באתר שלנו במדור המבחנים.

5. תרגלו את אומנות האהבה העצמית

למדו כיצד לאהוב את עצמכם ולקבל את מי שאתם. אני מעודדת אתכם לתרגל גילויעצמי (שהוזכר זה עתה) יחד עם חמלהעצמית. שאפו לטפל בצרכים הפיזיים, המנטלים, הרגשיים והרוחניים שלכם. אם זה נשמע יותר מדי, אני מעודדת אתכם לקרוא את המדריך האהבה העצמית שלי: כיצד לאהוב את עצמכם.

6. השיבו לעצמכם את הריבונות האישית שלכם

כל המטרה של המאמר הזה היא לעזור לכם ולעורר בכם השראה להשיב לעצמכם את הריבונות האישית שלכם. ריבונות אישית היא היכולת להיות המושל של חייכם ולהבין בברור את הצרכים, הרצונות והחלומות שלכם (וליישם אותם). אני מקווה שקיבלתם כאן כמה נתיבים נוספים אותם תוכלו לחקור במסע שלכם לריפוי ולשלמות.

באהבה רבה.

  • לכידותיתר או מעורבותיתר, באנגלית Enmeshment היא תפיסה בפסיכולוגיה ובפסיכותרפיה שטבע סאלבדור מינושין (1921-2017), הבאה לתאר משפחות שבהן הגבולות האישיים אינם ברורים, תתמערכות אינן מובדלות וקיימת דאגת יתר לאחרים, כאשר כל אלה מובילים לאובדן התפתחות אוטונומית. – קטע מויקיפדיה.

במאמר זה: 8 עמודים, 1915 מילים