מאת: Mutual Reception Astrology
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
היכל האבן העתיק היה ריק, מלבדם.
שבתאי ישב על ספסל בלוי, חצוב בגרניט, שפינותיו נשחקו והפכו חלקלקים לאחר מאות שנים של שימוש. לפניו לא ניצב כס מלכות, אלא ספר עב כרס, כרוך בעור, שדפיו הכילו חוקות, חוקים, בריתות שנשכחו, ואת החכמה שנאספה במשך דורות של תרבויות שבדרך כלשהי הצליחו לשרוד את עצמן. פלוטו עמד בקצהו האחר של האולם, לצד פתח פתוח שהוביל מטה. מן המעמקים עלה קול עמום של מים המטפטפים דרך מנהרות עתיקות.
במשך זמן רב, אף אחד מהם לא השמיע קול.
שבתאי היה הראשון ששבר את השתיקה.
״שוב שוטטת מתחת ליסודות החברה״.*
פלוטו חייך חיוך קל.
״אף פעם לא הפסקתי״
שבתאי שילב את ידיו.
״ומה מצאת הפעם?״
פלוטו לא השיב מיד. במקום זאת, הוא פסע אל אחד העמודים האדירים שתמכו בתקרה והניח את כף ידו על האבן.
״עמודי התווך ניצבים עדיין״, אמר בשקט. ״זאת רואים כולם. הם מצביעים על השיש, על הדגלים, על בתי המשפט, על הממשל, על הטקסים ועל הבחירות. הם מתפעמים מן האדריכלות. מעטים שואלים מה מתרחש מתחת ליסודות״.
הוא הביט בשבתאי.
״אני שומע אומה מתווכחת על אישים, בעוד שמערכות בלתי נראות הופכות אוטונומיות יותר ויותר. לוביסטים מנסחים חוקים. קמפיינים דורשים אוקיינוסים של כסף. חברות טכנולוגיה מתווכות את השיח הציבורי. מוסדות פיננסיים משפיעים על המדיניות. בירוקרטיה מאריכה ימים יותר ממנהל תקין. קהילות מודיעין צוברות סודות שלא ניתן לדון בהם בגלוי. אלגוריתמים מעצבים את תשומת הלב הציבורית לפני שאזרח מאמין שבחר בעצמו. כולם מתווכחים מי יושב בעמדות הכוח, בעוד שמעטים שואלים אילו כוחות מעצבים את אותן עמדות״.
הבעת פניו של שבתאי נותרה שלווה.
״אתה מתאר השפעה כאילו היא תופעה חדשה״.
״היא לא״.
״בדיוק״.
שבתאי קם באיטיות.
״כל תרבות מפתחת מוקדי מומחיות, עושר, מנהל והשפעה. חברות מורכבות זקוקות להם. ככל שאומה גדלה, כך מוסדותיה מתמחים יותר. אתה מדבר כאילו עצם המורכבות הסמויה היא היא הוכחה לשחיתות״.
״אני מדבר כאילו מורכבות סמויה ראויה לבחינה״, השיב פלוטו.
שבתאי הנהן.
״על כך אנחנו מסכימים״.
הוא החל לצעוד לאורך ההיכל, ידו מלטפת את עמודי האבן.
״אתה יודע מדוע קיימות חוקות?״
״כדי לרסן מלכים״.
״לא רק מלכים״.
שבתאי נעצר.
״הן מרסנות גם המונים״.
״האספסוף עלול להיות מסוכן לא פחות מהמלך. התלהבות מתלקחת במהירות. פחד מתפשט מהר אף יותר. מוסדות מאיטים את תהליך קבלת ההחלטות, משום שתכופות, מהירות היא אויב החכמה. בתי המשפט מתסכלים את רצון הרוב. בתי המחוקקים כופים פשרה. נהלים דוחים הכרעות. כל זה נראה לא יעיל, עד שנזכרים מה התחליף. מדינה נועדה להיות קשה להכוונה, משום שאומות שפועלות מתוך דחף רגעי שורדות רק לעתים נדירות״.
פלוטו צחק ברכות.
״ואף על פי כן, גם למוסדות יש דחפים משלהם״.
שבתאי שתק.
״הם לומדים לשמר את עצמם״, המשיך פלוטו. ״כל בירוקרטיה מפתחת בהדרגה אינסטינקט לא רק למלא את תפקידה, אלא גם להצדיק את המשך קיומה. כל סוכנות צוברת הרגלים. כל תאגיד מגלה שהוא מסוגל לקנות השפעה. כל מפלגה פוליטית משתכנעת אט־אט שהישארות בשלטון שקולה לשירות הציבור. בניתם מוסדות כדי להגן על התרבות, אך עם הזמן המוסדות מתחילים להגן על עצמם״.
שבתאי נשא את מבטו אל התקרה.
״לפעמים״.
״תכופות״.
לפעמים״.
השתיקה שבה והשתררה.
לבסוף שב שבתאי ודיבר.
״אתה יודע מה מדאיג אותי?״
פלוטו סימן לו להמשיך.
״הפיתוי ההולך וגובר ללמד אנשים שכל מוסד הוא, מיסודו, לא לגיטימי״.
הוא פנה לגמרי אל פלוטו.
״ברגע שאזרחים משתכנעים שכל הבחירות מזויפות, שכל שופט מושחת, שכל מדען נקנה בכסף, שכל עיתונאי אינו אלא תעמלן, שכל עובד ציבור מושחת, שכל שוטר עריץ, שכל תאגיד טורפני, שכל אוניברסיטה נשבתה בידי אינטרסים, מה נשאר?״
פלוטו השיב מיד.
״האמת״.
״לא״.
קולו של שבתאי היה תקיף יותר.
״חשדנות״.
״יש הבדל״.
עיניו של פלוטו הצטמצמו.
״אם בכל חדר יש דלתות נסתרות, האם על אנשים להעמיד פנים שאין זה כך?״
״לא״.
״אם הכוח פועל באמצעות רשתות לא רשמיות, לא פחות משהוא פועל באמצעות מוסדות רשמיים, האם על אנשים להימנע מלחקור זאת?״
״לא״.
״אם ריכוזים עצומים של עושר ומידע מחזיקים בהשפעה יוצאת דופן על החיים הדמוקרטיים, האם ראוי שהמציאות הזאת תישאר מחוץ לשיח רק מטעמי נימוס?״
״לא״.
שבתאי התקרב אליו.
״אבל גם אין להפוך כל שאלה שאין עליה תשובה להוכחה לקיומה של קונספירציה. חברה לא יכולה לתפקד אם האמון מתאדה לחלוטין. יש הבדל עמוק בין בחינת מוסדות לבין שכנוע אנשים שמוסדות אינם יכולים להיות ראויים לאמון כלל״.
פלוטו הרהר לרגע.
״אינני מבקש מהם לנטוש את המוסדות״.
״מה אתה כן מבקש?״
״שיפסיקו לסגוד להם״.
ההיכל שב ונדם.
לבסוף דיבר פלוטו שוב, בקול שקט יותר.
״אמור לי משהו״.
שבתאי הטה את ראשו.
״מתי הייתה הפעם האחרונה שבה חברה ערכה רפורמה משמעותית, מבלי שעברה קודם תקופה שבה מוסדות מכובדים התעקשו שהכול, ביסודו של דבר, כשורה?״
שבתאי לא השיב מיד.
במקום זאת הוא סגר את הספר העתיק.
״כמעט אף פעם״.
פלוטו הנהן.
״זו בדיוק הנקודה שלי״.
״החברה נזקקה לא פעם לקולות שהיו מוכנים לחשוף צביעות״.
״בדיוק״.
״אבל חשיפה לבדה אינה בונה דבר״.
פלוטו חייך.
״וגם הכחשה לא״.
שבתאי השיב בחיוך קל.
״אתה נהנה למצוא ריקבון״.
״אני נהנה למנוע קריסה״.
״יש הבדל?״
״כל ההבדל שבעולם״.
פלוטו פסע לעבר הפתח היורד אל החשכה.
״קורה שנאכלה מבפנים על ידי טרמיטים לא מתחזקת רק משום שכולם מחמיאים לצבע שלה״.
״ובכל זאת״, השיב שבתאי, ״בית שיושביו משתכנעים שכל קורה בו נגועה בטרמיטים יהפוך בסופו של דבר לבלתי ראוי למגורים, גם אם רוב הקורות בריאות לחלוטין״.
פלוטו נעצר באמצע גרם המדרגות.
״אם כך, מה היית רוצה שיעשו?״
שבתאי השיב ללא היסוס.
״שיתקנו את מה שניזוק״.
״אבל איך ידעו מה ניזוק אם לא יביטו מתחת לרצפה?״
״הם חייבים״.
״הם גם חייבים להימנע מלשרוף את הבית רק משום שגילו עובש במרתף״.
פלוטו נשען בידו על קיר האבן.
״אתה יודע מה מרתק אותי יותר מכול בחברה?״
״מה?״
״שני הצדדים מאמינים יותר ויותר שהם מגינים על ממלכתך״.
שבתאי הרים גבה.
״ושלך?״
״הם מאשימים זה את זה בשחיתות, ובו בזמן מדברים כמעט אך ורק על דמויות גלויות לעין״.
הוא הביט חזרה אל ההיכל.
״הם נלחמים על המלכים״.
שבתאי נאנח.
״בזמן שהממלכה עצמה זקוקה לתיקון״.
פלוטו הנהן.
״השאלה העמוקה מעולם לא הייתה איזו חלק ינצח״.
״היא תמיד הייתה האם המוסדות עדיין מסוגלים לשרת את העם״.
״והאם העם עדיין מסוגל לתקן את המוסדות״.
ההיכל העתיק שב ונדם.
מעליהם ניצבו עמודי התווך שידעו סערות אין ספור.
ותחתיהם השתרעו מנהרות שאף מבקר לא אמור לראות.
הם ידעו שהעמודים והמנהרות שייכים לאותו בניין.
♥
* במקור כתוב ״אמריקה״, אך בחרתי לכתוב ״חברה״, כדי להפוך את המסר לרלוונטי ולאוניברסלי יותר.
