ההתפוררות היא חניכה

מאת: מאט ליקאטה

תרגום: סמדר ברגמן

מתרחש מוות מסויים כחלק מתהליך הריפוי, בהעמקת המודעות העצמית, משהו שלא שורד הארה.

אף על פי שמפתה למהר ולצאת מחוסר הוודאות ואל הלידה מחדש, קיימים חכמה וטוהר בארגון מחדש עצמו, אותם לא נוכל להכיר אם ננטוש בטרם עת.

ההתפוררות עצמה היא חניכה, כיוון שהיא מעניקה יכולת ראייה שלא קיימת בהזדרזות הנואשת לשוב ולחבר את החלקים. חלק ישן של עצמנו שליווה אותנו במשך זמן רב כל כך, בן לוויה ששוב לא רשאי להמשיך במסע לצדנו.

התפוררות של חלום ישןחיי והדרך שבה הייתי בטוח שהם יתממשו.

חברנשמה קודם זה יכול להיות אדם או הוא יכול להיות חבר של המשפחה הפנימיתדימוי, תחושה, עדשה דרכה ראינו את עצמנו ואחרים; חלק מעולמנו שהגיע לסוף משמעותו, לסוף חייו.

כדי לעבור חניכה באופן הזה, אנו חייבים להאט, לחזור אל האדמה ואל הבוץ ואל הקרקע, לחדור בדרך כלשהי מבעד לדחיפות להיכנס לשלב הבא, בעוד השלב הנוכחי עדיין מואר.

להקדיש זמן ולהתאבל על ההרכבה המחודשת של עולמנו, להתאבל על כל הדברים שנאבד בלית ברירה כאשר אנו נרפאים ומתעוררים. להניח בצד את מה שנקבל, את הבאות, ולהתכוונן לעכשיו.

לטפל בחלקי הנשמה, בשברי הלב וברסיסי הנפש המתפוררים, לכבד את התפקיד שהם מילאו, על שנשארו עמנו במשך זמן רב כל כך, ועל שהעניקו מקום מפלט במשך תקופות מעבר וזמנים קשים.

להתאבל על אובדן הרֵעוּת שלהם ולאפשר להם להמשיך לממלכה הבאה, תהיה אשר תהיה, להעניק להם רשות לצאת למסע ולחוות דברים חדשים.

לעמוד בפליאה לנוכח התהליך הזה, על אף הכאב והאבל העמוקים, לאהוב את הכול בעת שאנו מאפשרים למסתורין לחשוף את עצמו בדרכים עמוקות יותר ויותר.

לדעת שהריפוי וההתעוררות הללו מְבֻלְגָּנים, מופלאים, רחבי טווחומהווים לא רק פעולת בריאה, אלא גם ארגון מחדש.