מאת: ג׳ף פוסטר
תרגום: סמדר ברגמן
כאשר אנו חולים ומבקשים עזרה מאחרים, לפעמים אנו מופצצים בעצות ובדעות.
לפעמים אנו מבקשים דעות ועצות מאחרים, והם מעניקים אותן בחביבות, ולפעמים הדעות והעצות שלהם מסייעות לנו.
אבל לפעמים אנו מקבלים דעות ועצות מבלי שהסכמנו לכך. אנשים אחרים מאבחנים אותנו ממרחק. הם משחקים את תפקיד הרופא או התרפיסט או הפסיכולוג. הם מניחים שמה שעבד עבורם חייב לעבוד עבורנו. הם נותנים לנו פתרונות ״שחור–לבן״, פתרונות מצמצמים או פשטניים מדי.
במקרה הגרוע יותר, הם מערערים את בטחוננו ועוקפים–רוחנית את האמת שלנו, מביישים ומאשימים אותנו בשל היותנו חולים, מעמיסים עלינו את הפחדים והתסכולים האישיים שלהם ואת הדּוֹגְמָה והשיפוטים העצמיים שלהם – במילים אחרות, הם זורקים עלינו את החלקים שלהם שלא נרפאו, את הצורך האישי שלהם להיות המורים, הגורואים, הסמכות בנושאי מחלה ובריאות, הארה וריפוי.
קשה מספיק להיות חולים, פגיעים ומפוחדים, מבלי שיגידו לנו:
- זו אשמתך,
- את ״בראת״ זאת,
- אתה מבקש ״תשומת לב״,
- את רוצה להיות חולה באופן ״לא מודע״,
- הכול בגלל קרמה או היערכות הפלנטות או אבל וכעס מודחקים,
- זה הכול פשוט טראומה שמתגשמת באמצעות הגוף,
- זה בגלל ״מערכת היחסים .. עם אימא ואבא״,
- … זה, בוא רק נאמר… רובד אחר לגמרי שיש לנווט…
יש אנשים – ידידים, מדריכים, מרפאים, רופאים, תרפיסטים – שמקשיבים, שמעניקים לכם תוקף, שמאמינים לכם ושבאמת רוצים את הטוב ביותר עבורכם. אחרים טוענים שהם רוצים את הטוב ביותר עבורכם, אבל למעשה הם רוצים את הטוב ביותר עבור עצמם. הם רוצים להיות ״האנשים החכמים״ שריפאו אתכם. הם רוצים להיות ״המומחים״ שצדקו. הם רוצים להוכיח את יעילות התרופות שלהם, השיטות שלהם, התהליך שלהם, החקירה שלהם, ההוראה הרוחנית שלהם, ה״מדע״ המפוקפק שלהם, ״ההדרכה״ הרוחנית הצולעת שלהם.
משבר מוציא החוצה את כל המושיעים והמשיחים, את מנהיגי הכת ואת הגורואים.
משבר גם מגלה מי הם החברים, התומכים, בני המשפחה והעוזרים האמיתיים שלכם.
משבר הוא חורבן, והוא הזדמנות.
הוא הרס, ופתח לאור.
הוא מוות, ופוטנציאל ללידה מחדש.
אל האמת. אל האהבה.
אל חזון חדש.
אפשרו לחכמה הפנימית העמוקה ביותר שלכם להדריך אתכם. קבצו סביבכם ידידים ומרפאים חכמים, מומחים חביבים ומיומנים, את אלה, שבלבם, באמת רוצים את הטוב ביותר עבורכם.