מאת: ג׳ף פוסטר

מאנגלית: סמדר ברגמן

אתם מודעות טהורה

עם פצעים אנושיים מאוד.

אתם אור שלא ניתן להשמידו,

נצחי ואין–סופי, 

אבל אתם גם רגישים מאוד, פגיעים,

בני אנוש עם לב רך

וערגה שלא ניתן לתארה במילים,

ויותר שאלות מאשר תשובות.

אל תנטשו את עצמכם לטובת המוחלט, ידידיי,

אבל גם אל תאבדו את עצמכם ביחסי.

פשוט ראו אותם כדבר אחד. אלוהים העוטה צורה.

אי–דואליות רוקדת כדואליות,

כמיסתורין העמוק של הבטן,

הגרון, איברי המין, הדם החם

והערגה לבית

והחיפוש אחר האיחוד

וחוסר המנוחה והמנוחה,

והשעמום והשמחה של החיים הרגילים האלה.

כל הצורות מקודשות כאן,

כיוון שכל הצורות חסרות צורה כאן.

היחסי הוא מוחלט בקדושתו כאן.

הכאב אינו טעות כאן, אלא קריאה הביתה.

העצב שלכם אינו טעות, אלא תנועת האלוהות.

ואפילו תחושת חוסר השלמות שלכם היא שלמות, ותחושת

היותכם בלתי ראויים היא בעלת ערך אין–סופי.

חלום השלמות הישן התפורר.

המיתוס הישן המדבר על הארה רוחנית הפך לאבק.

הגורואים שלא ניתן לגעת בהם, בעלי כל התשובות וחסרי פגמים אנושיים

התפוגגו ונעלמו. 

הוודאות הושמדה על ידי האש.

במה ניתן לבטוח עכשיו

לבד מן הבטן והגרון, שריקת הקומקום ורעש

הגשם על הגג, וצחוק הילדים, והלחץ

בין העיניים ובדידות הערב, והערגה לאלוהים

ולפשטות הנשימה.

פַּטְרִיאַרְכְיָה רוחנית מתמוטטת תחת משקלה שלה.

הרעיונות המבוססים על פחד, הקובעים כיצד אתם ״אמורים״ להיות.

אידאל החסד והאור העצוב ואך ורק רטטים חיוביים

הרסו נשמות במשך זמן רב מדי. 

שחר של רוחניות חדשה עולה.

רוחניות שמאפשרת חוסר שלמות.

בושה בריאה. פגמים. חוסר ידיעה.

מאפשרת לנו לפקפק. להרגיש עצובים. להישבר.

להיות לא מקורקעים, אך לדעת את מקומנו.

להיות אור ואף על פי כן לאהוב גם את החשכה שלנו.

להיות ערים, אך לשמר את האנושיות שלנו.

רוחניות לא של ניגודים אלא של הכללה.

רוחניות של האנרגיה הנשית והאנרגיה הגברית העובדות בהרמוניה.

רוחניות של הנשימה, של העפר, של הארוטי, של הטאבו 

והלא נוח, הלא טהור והלא גמור ושל מה שנמצא מעבר ליכולת ההבנה.

רוחניות שלכם, כפי שאתם.