קטגוריה: תהליך רוחני

נוכחות חלקית: התשישות שמאחורי ניהול המילים

דף פייסבוק בשם ״העצמי״

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

כאשר אתם מתחילים לערוך את עצמכם בזמן אמיתי, רק כדי להימנע מעוד ״שיחה״.

יש רגע שבו אתם מבחינים רק לעתים נדירות כאשר הוא מתרחש, כיוון שהוא לא מרגיש דרמטי.

הוא מרגיש מעשי.

אתם מחכים לפני שאתם מדברים.

אתם מרככים משפט באמצע המחשבה.

אתם בולעים תגובה לפני שהיא מגיעה אל פניכם.

אתם בוחרים במילה בטוחה יותר.

בטון רגוע יותר.

באמת קטנה יותר.

לא משום שאינכם כנים, אלא כיוון שלמדתם ששיחות מסוימות לא מגיעות אף פעם לשום מקום.

הן לא פותרות.

הן לא מבהירות.

הן לא מקרבות.

הן מותירות אתכם תשושים, מפקפקים בעצמכם, ובדרך כלשהי, אחראים לכל ההשלכות.

ולכן אתם מסתגלים.

אתם מתחילים לנהל באופן מונע את האינטראקציה לפני שהיא מתקיימת כלל.

לא מדובר בריצוי.

מדובר בציפיה למחיקת העצמי שלכם.

מערכת העצבים שלכם למדה את מחיר הדיבור החופשי: פירוש שגוי, התגוננות, ויכוחים מעגליים או אמירות כמו ״אתה מגזים״, ״את רגישה מדי״ או ״את סתם עושה מזה סיפור גדול״.

אז אתם עורכים.

בשקט.

ללא הרף.

והנה החלק החשוב: מערכות יחסים בריאות לא זקוקות לצנזורה פנימית קבועה.

אתם לא צריכים לתרגל את האנושיות שלכם בסביבת אנשים שאינם מרחב בטוח.

אם אתם שמים לב שאתם מתכווצים לפני שמשהו קורה, אין זו בגרות או נימוס. זה הגוף שלכם שזוכר מה קרה, כאשר אתם אינכם זוכרים.

התשישות שאתם מרגישים לא נובעת מקונפליקט.

היא נובעת מהעובדה שאף פעם לא אפשרו לכם להופיע בשלמותכם.

וברגע שאתם מבחינים בדפוס הזה, נופל האסימון: לא קשה לדבר אתכם.

פשוט דיברתם עם אנשים שגרמו לכנות שלכם להרגיש מסוכנת מדי.

והנה האמת שמביאה הקלה: אם אתם עורכים את עצמכם בזמן אמיתי, זה לא בגלל שאתם דרמטיים.

הסיבה היא שלמדתם שבחדרים מסוימים, יש לכנות השלכות.

לא השתתקתם משום שאין לכם מה לומר.

הפכתם זהירים כיוון שלהיות אמיתיים עלה לכם במוגנות שלכם.

והתשישות שאתם מרגישים?

היא לא נובעת מקונפליקט.

היא נובעת מחיים של נוכחות חלקית.

שלווה אמיתית לא מחייבת אתכם להיעלם.

חיבור אמיתי לא דורש ניטור עצמי קבוע.

מוגנות אמיתית מאפשרת לכם לדבר מבלי לתרגל את ההשלכות.

ולכן, אם השתיקה מרגישה כהקלה, הקשיבו לה.

לא ככישלוןאלא כמידע.

אתם לא ״גרועים בתקשורת״.

פשוט נמאס לכם ממקומות שבהם יש לקיים משא ומתן על האמת.

וברגע שבו אתם מפסיקים להתכווץ כדי לשמור על השקט, אתם לא יוצרים כאוסאתם יוצרים כנות.

וזה המקום שבו מערכת העצבים שלכם מצליחה סוף סוף לנוח.