מאת: אדריאנה גאראי
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
העצמי הגבוה הוא החלק בהוויה שלנו שלעולם לא עוזב לחלוטין את המישור הרוחני. ניתן לתאר אותו כרמת התודעה הגבוהה ביותר, כליבת הנשמה, כמקור לזהות שלנו וכמאגר של כל הידע שצברנו אי פעם.
כאשר נשמה בוחרת להתגלם בגוף הפיזי, היא לא יורדת כולה אל העולם הגשמי. יש השערה שרק חלק מאנרגיית הנשמה נכנס אל הגוף, לרוב בשיעור שנע בין כרבע לשלושה רבעים ממנה, בעוד שהחלק הנותר, לפעמים אפילו יותר ממחצית, נותר ״אי שם״, בסביבתו הטבעית, מוקף באור ונמצא בקשר מתמיד עם מדריכים רוחניים ועם קבוצת הנשמה שלו. היחס הזה אינו מקרי, נשמות צעירות נוטות לשלוח חלק קטן יותר מעצמן, כדי להגביל את האינטנסיביות של ההתנסות, בעוד שנשמות מתקדמות יותר יכולות לבחור להיכנס לגוף עם חלק גדול יותר מהאנרגיה שלהן, וזאת משום שיש להן שליטה טובה יותר בעצמן ובתהליך ההתגלמות שלהן. החלק שנותר הוא הליבה של העצמי הגבוה, שלא שוכח לעולם מי אנחנו, מהיכן באנו ולאן פנינו מועדות.
העצמי הגבוה מתואר כרובד העמוק ביותר של התודעה האנושית, כמרכז פנימי שמוקף על ידי התת–מודע, שבו מאוחסנים זיכרונות מהחיים האלה ומחיים קודמים, ובשכל המודע, האחראי על ניתוח, פעולה וקליטת מידע מהחושים. מה שמייחד את העצמי הגבוה הוא העובדה שהוא לא מוגבל על ידי זמן או מרחב. מנקודת מבטו, העבר, ההווה והעתיד מתקיימים בו–זמנית. הוא תופס את החיים כמפה שלמה שכוללת נתיבים אפשריים רבים ונקודות מפנה. מתוך הרובד הזה הוא מסוגל לחוש את התוצאות של הבחירות שלנו ולשלוח דחיפות עדינות שמכוונות אותנו אל הנתיב שתואם את התוכנית שנקבעה לפני לידתנו.
הוא נתפס גם כחלק הנצחי של הנשמה, שמסוגל להשפיע באופן פעיל על החיים האנושיים. במצבי מודעות עמוקים, אנשים עוברים תכופות מהאישיות היום–יומית שלהם אל רמת תודעה גבוהה זו, שמתקשרת איתם בבהירות רגועה ובטוחה, ומדברת על החיים במונחים של תוכנית רחבה וגדולה יותר. מנקודת מבט זו, היא יכולה להסביר מדוע אדם לוקה במחלה, חווה מערכות יחסים קשות או שינויים פתאומיים בחייו, ולהראות כיצד המצבים הללו משרתים תהליכי צמיחה ולמידה. כמו כן, האמונה אומרת שהעצמי הגבוה יכול לחולל שינויים ישירים בגוף ובנפש כאשר הוא פועל מתוך היערכות עם תכלית הנשמה – להסיר חסימות אנרגטיות, להאיץ ריפוי ולפעמים אפילו לפתור בעיות גופניות או רגשיות.
העצמי הגבוה הוא לא משהו שמתעורר לפעולה רק במצבים מיוחדים, הוא נוכח בכל רגע בחיינו, מתבונן ללא הרף בחוויות שלנו ומעבד אותן. בחיי היום–יום, הסימנים והאותות שלו מגיעים אלינו באמצעות אינטואיציה, תובנות פתאומיות, מפגשים ״מקריים״ לכאורה או השראה שאין לה מקור הגיוני ברור. אף על פי כן, השכל המודע מסנן לעתים קרובות את האותות האלה דרך אמונות, פחדים, מתח והרגלים של דפוסי חשיבה, וזו הסיבה לכך שאנחנו לא תמיד מזהים אותם או מבינים את משמעותם. במהלך מדיטציה, תפילה או קשיבות פנימית עמוקה, המסנן הזה נחלש, והחיבור לחלק הגבוה שבתוכנו הופך מורגש יותר. חיבור כזה מחולל תכופות תחושת שלווה פנימית, כיוון שהעצמי הגבוה לא חווה כאוס או כאב באותו אופן שבו חווה אותם השכל היום–יומי.
במשך כל ימי חיינו, העצמי הגבוה משמש כשומר על תוכנית הנשמה שלנו. הוא מתבונן באופן שבו אנחנו מתקדמים בעזרת השיעורים שבחרנו לעצמנו ועוזר לוודא שלא נתרחק יתר על המידה מהנתיב שיועד לנו. הוא לא כופה עלינו אירועים. במקום זאת, הוא מחזק אותות מסוימים כדי להסב את תשומת לבנו אליהם. כאשר אנחנו מתעלמים מהאותות האלה, יכולות להופיע חוויות עוצמתיות יותר – לא כעונש, אלא כדרך להבטיח שתכלית מסלול החיים שלנו לא תלך לאיבוד. למדריכים הרוחניים יש תפקיד משמעותי בתהליך הזה, משום שהם נשארים קרובים אלינו ותומכים בנו לאורך הדרך.
העצמי הגבוה הוא גם גשר אל קבוצת הנשמה שלנו ואל המדריכים הרוחניים שלנו. מנקודת מבט אנושית, אנחנו עשויים לחוש נפרדים, אך למעשה מתקיימת בינינו לבין אותו ״צד אחר״ תקשורת עדינה ומתמדת. היא יכולה לבוא לידי ביטוי בחלומות צלולים וסמליים, בתובנות פתאומיות שמביאות בהירות, או בידיעה פנימית עמוקה שהחלטה מסוימת היא פשוט נכונה, גם ללא הסבר הגיוני.
לאחר מות הגוף הפיזי, כאשר אנחנו שבים באופן מלא אל המישור הרוחני, אנחנו שבים ומתאחדים מיידית עם החלק שלנו שנותר שם למשך כל ימי חיינו. האיחוד הזה דומה לתחושה של חזרה אל עצמנו לאחר מסע ארוך. באותו רגע מתברר לנו שמעולם לא היינו מנותקים באמת, העצמי הגבוה הנחה אותנו בשקט במהלך כל החוויות שעברנו.
ניתן לראות בעצמי הגבוה חוט שמחבר אותנו אל ביתנו הרוחני. הוא מעניק לנו רציפות בין תקופות חיים ומהווה מקור לחכמה פנימית, לזיכרון ולאנרגיית ריפוי. מנקודת מבטו, החיים אינם רצף מקרי של אירועים, אלא סדרת התנסויות שתוכננה בקפידה, שנועדה ללמד אותנו שיעורים מסוימים. גם כאשר השכל היום–יומי הולך לאיבוד בפרטים, החלק הגבוה הזה שבתוכנו תמיד רואה את התמונה המלאה, וממתין בסבלנות שנתכוונן מחדש אל קולו.
