יערה בויום-קפלן
דצמבר 2016
עריכה לשונית: סמדר ברגמן
רבים חווים את האירועים האחרונים כמערערים את תחושת הביטחון והמוגנות של אזרחי העולם הגדול. חוויות אלו מנערות מתוך תוכנו פנימה ומעלות כלפי חוץ בצורה בהירה את המחשבות, האמונות והמסקנות דרכן אנו מתבוננים על העולם ועל האחרים – כיצד אנו מול אותו אחר, תפיסה שנכנה בתקשור זה ״מוליות״.
אנו כבר יודעים כי בידנו הכוח לברוא מציאות מיטיבה, ועדיין לא תמיד יכולים לה. חלק מרכזי מיכולת בריאת מציאות מיטיבה קשור קשר הדוק עם תחושת המוגנות והביטחון שעמה אנו הולכים בעולם.
אדם לא יוכל לייצר מציאות בריאה ומבורכת לאורך זמן אם אינו חש מוגן ובטוח באופן יחסי בעולם, גם אם יתרכז במחשבות חיוביות יומם וליל ויכוון את עצמו לבריאה מיטיבה, ברגעי האמת ישובו ויצוצו תפיסותיו לגבי ״המוליות״ שלו בעולם.
המושג “באופן יחסי” מצביע כי הפחד הינו מרכיב חשוב בעולם, שמטרתו אפשר את הישרדותו של האדם. אדם ללא מורא ופחד עלול לעשות דברים המסכנים את חייו. על האדם להישאר ערני ולא להכחיש מצבים שבהם טמונה סכנה לו ולסובביו. ממש כפי שחתול מסוגל להיות דרוך אם שמע סכנה, אך במידה וגילה כי זו רק אזעקת שווא, חוזר מיד לרפיון וממשיך להתלקק. אך בקלות הערנות עלולה להפוך לחשדנות ולדריכות בלתי פוסקת המתישה את המערכת.
במצב של חשדנות וערנות האדם (וכל שאר בעלי החיים) מאמץ את שריריו, דורך את חושיו השונים: השמיעה, הראייה, הריח העוזרים לו לשרוד. מדובר במאמץ, מאמץ שמזרים אדרנלין לגוף כדי לשמור על אותה ערנות. אך אם הוא ישהה במצב דרוך זה ללא הפסקה, הוא יעייף את המערכת הפנימית שלו. במצב דרוך השרירים מתכווצים, המוח נותן הוראה לשתק פעילות במערכות “לא דחופות” ועוד כהנה וכהנה הוראות. הערנות שלו מופנית החוצה ופחות פנימה.
כשניתקל בכלב או בחתול דרוכים וחשדנים שנאספו למחסה, מיד נבין כי הם חוו אירוע טראומתי של נטישה או התעללות. אירוע שהשפיע על אמונם וביטחונם, על תחושת המוגנות שלהם. אך כך גם לנו, בני האדם.
מרבית בני האדם מהלכים בעולם כשהם במצב של דריכות בלתי פוסקת, בתחושה בסיסית של חוסר מוגנות וביטחון. יש בנו מערכת מתוחכמת של הגנות, המאפשרת לנו להסוות דריכות זו. מערכת כה משוכללת עד כי לעתים היא תסווה את עצמה אף מפנינו.
מערכת זו מבוססת על תפיסות ומסקנות שאספנו מתוך חוויותינו. הצורך למיין, להגדיר ולהסיק כיצד פועל העולם, נבע מהרצון לארגן את אופן ההתנהלות בעולם כדי לחוש בו ביטחון ומוגנות. אך יצר דווקא את ההפך, כיוון שנוצרה זווית ראיה צרה על העולם ומנהגו – אני מול העולם, אני מול השאר, אני מול קבוצה של אנשים.
החוויה האישית, הסובייקטיבית, שנחרטה במהלך אירוע מכונן בחיינו, יצרה זיכרון רגשי. נבחן רגע דווקא את הזיכרונות השליליים, אלו שיצרו כאב רב מנשוא, בין אם מדובר באירוע חד פעמי או באירוע מתמשך, כאב שהרגיש בלתי נסבל ומאיים.
הכאב שנחווה נרשם כסכנה, כתחושה של אי מוגנות, עד כדי פחד מוות. פחד זה, מתוך הרצון לשרוד, שולח למוח אותות סכנה. המוח, שתפקידו להתבונן ולהגיע לתובנות וללמידה, מתחקה אחר הממצאים והעובדות שהביאו לאותה תחושת סכנה.
אנו רושמים מסקנות בתת מודע על העולם, אנחנו אל מול העולם על מנת לשרוד, ומשם נובעת החלטה פנימית על דרכי הפעולה השונות – באם התרסה או התכווצות, באם הסתרה וניתוק. מרבית הזמן איננו מודעים כלל להחלטות שהכרזנו ושמאפיינות את אישיותנו ואת אופן התנהלותנו במרחב.
כשאנו מעוניינים להשיב לעצמנו את כוחות הבריאה, אלו שבשליטתנו, מתוך הכרה וידיעה ברורות שאין לנו שליטה מלאה על מבחן התוצאה, עלינו להסכים להחזיר את הערנות פנימה, אל תוכנו. להתבונן בעין חומלת על כל אותן מערכות פנימיות שכווצו לפעילות מינימלית, להשיב אליהן את הזרימה, את הנשימה. עלינו להסכים ולפגוש את כל אותן החלטות ומסקנות פנימיות שיצרנו לעצמנו דרך סך האירועים השונים בחיינו, דרך אותו זיכרון רגשי. עלינו לחבור לאותו מצבור רגש פנימי שחווה את אותה תחושת אי מוגנות ולאפשר לו הכלה, לאפשר לו התרה דרך עיבוד ועיכול, להשיב את התנועה הפנימית המלאה דרך ההתבוננות.
זהו מסע התרה הדורש סבלנות אין קץ, שבו עומדת במרכז מערכת יחסינו עם האלוהות, עם הבריאה, עם העולם שבו אנו חיים.
על מנת להיטיב בבריאת המציאות שלנו עם עצמנו ועם הסביבה, עלינו ללמוד להתיר את המסכים השונים מעל עינינו, מעל לבנו, אלו שיצרו חוויה של נפרדות. מוליות. מסכים שכיווצו אזורים מסוימים בלבנו על מנת שלא לחוש את כאב אותה נפרדות.
זהו מסע רגשי, שככל שהוא מתאפשר, כך גדל ערכנו העצמי. ככל שגדל הערך העצמי של קיומנו בעולם, כך גדלים האמון והביטחון שלנו כאזרחי העולם וכך גדלה יכולתנו לברוא לעצמנו מציאות מיטיבה.
הצטרפו למסע זה ובחרו לא להיות נתיני הפחד.
הפחד הוא אחד מן המלווים במסע. הוא הכרחי לקיום, אך הוא המלווה ולא המנהיג.
הסכימו לתהות, לטעות ולחקור.
הסכימו להתבונן על החוויות והאירועים בעולם מתוך פיקחון ופיכחון.
ראו במתרחש הזדמנות לנקות ולאזן את מערכת היחסים שלכם עם הבריאה כולה.
יערה בויום-קפלן – מרפאה בתקשור, מטפלת בריברסינג (נשימה מעגלית), מכשירה ומנחה מרפאים בתקשור ובפתיחת תדרים.
ליצירת קשר: 0526770273
https://yaara-buium-kaplan.co.il/