פמלה קריב מתקשרת את ישוע

מאנגלית: סמדר ברגמן

ידידים יקרים, אני ישוע ואני מברך אתכם מלבי. אנו כאן יחד, וכוונתי היא שמתרחש מיזוג של אנרגיות בעודנו יושבים כאן. דמיינו שההיבטים הנעלים והיפים ביותר שלכם מזהים אלה את אלה ומתגברים אלפי מונים בשל זיהוי זה. תכופות אתם רואים באחרים את יופיים, את העושר הפנימי שלהם ואת העידון שלהם הרבה יותר ובאופן מלא יותר מכפי שאתם רואים תכונות אלה בעצמכם. באמצעות ההתבוננות באחר והמודעות אליו, אתם מעניקים לאותו אדם אמון וביטחון בעצמו.

כעת העניקו זיהוי זה אלה לאלה. הניחו לו לזרום, להתרחש, הניחו לו לגעת בנשמתכם. בכל פעם שמתרחשת נגיעה בנשמתכם, היא יורדת באופן מלא יותר אל כדור הארץ. כאשר אתם מתרגשים ברגע של הכרה, השראה ורגש, הנשמה שלכם יורדת באופן מלא יותר אל תוך גופכם, כיוון שהיא מרגישה רצויה יותר בבית על כדור הארץ. מתרחשת פעולה הדדית ביניכם לבין נשמתכם.

מי “אתם” אפוא ביחס לנשמתכם? אני שואל את השאלה משום שמערכת יחסים זו אינה מובנת היטב בדרך כלל. חלקכם תופסים את הנשמה שדבר שנמצא מחוץ לכם – הרחק מכם ומעל לכם. אתם חשים אז כישות חסרת חשיבות שרוצה כל מיני דברים, ואתם חווים את נשמתכם ככוח שנמצא מחוץ לכם ושעשוי, לפעמים, להתערב לטובתכם, אבל אתם גם חשים שאתם פחות או יותר נתונים לחסדי נשמתכם.

אבל אינכם נמצאים מחוץ לנשמתכם ונשמתכם אינה מחוץ לכם. הנשמה – הנשמה שלכם – נמצאת בתוככם, כאן במקום זה, כמו גם בכל מקום שאליו תלכו – אתם חלק מנשמתכם. ואף על פי שהנשמה שלכם היא גם חלק מכם, “אתם” אינכם כל הנשמה שלכם, “אתם” והנשמה שלכם אינן מילים נרדפות. קיים חלק של נשמתכם שהתגשם בכם; הוא חי ונע בכם. אבל קיים גם חלק שלא כל כך “מתאים” לכאן, אם ניתן להתבטא כך; חלק שנותר מאחור. או תוכלו לבטא תפיסה זו, מנקודת מבט ארצית, כחלק שהוא עצום מדי מכדי שיוכל להיות מוכל על ידי גוף ואישיות ארציים.

לכן קיימת פעילות הדדית ביניכם לבין נשמתכם, ובו בזמן אתם אותו הדבר. אתם אותה מהות ואינכם נפרדים. הפעילות ההדדית ביניכם לבין נשמתכם קשורה למידה שבה האנרגיה של הנשמה שלכם תיכנס אל תוך חייכם על כדור הארץ. האם זהו ניצוץ השראה ארעי, טעימה של תודעה רחבה יותר? או האם אתם מאפשרים לנשמה שלכם לחלחל עמוק יותר ובאופן מלא יותר, ולהעניק צורה לקיום הארצי שלכם בדרך מידית וקיצונית?

זה התהליך שבאמצעותו אתם מוצאים עכשיו את עצמכם: מעמיקים אף יותר; תהליך זה של המיזוג עם נשמתכם באמצעות כניעה מוחלטת לזרם הנשמה. והאילוץ לעשות זאת יגיע מכם. זו הבחירה שעשיתם: לאפשר לעצמכם לבצע את מה שהנשמה שלכם מפצירה בכם לעשות או להיות. ומתי אתם מחליטים לעשות זאת? אתם מקבלים החלטה זו ברגע שבו אתם מבינים שהדבר הכרחי לגמרי; שזו הדרך היחידה האפשרית עבורכם. קודמת לכך בדרך כלל תקופה שבה אינכם מאזינים כלל לקול נשמתכם. אתם מנסים להצליח לבד, בעזרת החשיבה, בעזרת רעיונות ישנים שאינם שלכם, שנובעים מלחצים ומפחדים חיצוניים. יש סיבות רבות מדוע לא הקשבתם לנשמתכם, שגרמו לכם להתנכר לקול זה – עד שהפך זר לכם.

דבר זה הפך משויך לחיים כבן אנוש על כדור הארץ; שאתם הופכים מנוכרים מהשורשים שלכם, המקור הקוסמי שלכם, נשמתכם. אז תהליך ההתגלמות הופך לתהליך מלחיץ וכואב מאוד. הירידה אל תוך הגוף משמעותה שאתם נפרדים ממי שאתם, מהמקור שלכם – עוזבים את הבית. זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית, ורק טבעי שתתגעגעו אל הבית ושתרצו להתרחק מן העולם שבו אינכם מרגישים בבית.

לכל אדם נתיב ייחודי על כדור הארץ, אבל כולם יחוו את תחושת הניתוק הממושכת מקול נשמתכם. עד שתבינו: “אני לא יכול להמשיך כך; אני תקוע לחלוטין. כאשר אני חי רק מראשי, מהפחד לבדו, ממה ש’צריך להיות’ ו’חייב להיות’, אני חש מת בפנים”. רק כאשר אתם מתחילים לחוות דילמה זו בעוצמה רבה, אתם תפתחו לקול שונה, לתזכורת למהות האמיתית שלכם. ואז, ברמה מסוימת, עליכם להיכנס להפצרות נשמתכם.

עליכם לפתוח את עצמכם לחדש ולשחרר רעיונות ישנים הקשורים לביטחון, ודבר זה קשה מאוד לעתים לבני האדם. אתם משייכים זאת לכניעה, להגיעכם לסוף הדרך, ולתחושות של אכזבה, מרירות ודיכאון. אבל אתם יכולים גם לראות רגע של ייאוש מוחלט שכזה, של חוסר היכולת להמשיך לצעוד בדרך הישנה, כדלת שנפתחת לאפשרות חדשה. אתם יכולים עכשיו לנצל משבר פנימה שכזה כדי לפתוח את הדלת הזאת שמובילה למציאות אחרת.

דחיפה זו מחייבת עוצמה פנימית, כיוון שברגע זה של ייאוש מוחלט, אתם נדחפים לבצע מהפך ולסמוך על משהו חדש שאינכם מכירים עדיין. הדבר דומה לבלגן הנמצא על הרצפה למולכם, ומאחוריכם קיימת דלת, מעט פתוחה, שממנה נובעת קרן אור. אם תשארו לשבת עם גבכם אל הדלת ותביטו בבלגן, הדבר יגרום לתחושות של עצב, ייאוש וחוסר אונים. איך תוכלו אז לחוש בטוחים שהדלת שמאחוריכם יכולה להעניק לכם הזדמנות למשהו שונה, משהו חדש? אותה תחושת ביטחון, שהדלת יכולה להיפתח, מתחילה להיות מורגשת כאשר אתם יוצרים חיבור עם נשמתכם.

אתם יכולים לחיות בכאב ובייאוש בחיים בשתי דרכים שונות מאוד. דרך אחת היא להתפלש בהם לחלוטין, ומשמעות הדבר היא שהאנרגיה שלכם, כל שמודע בכם, נישא על גלי הפחד, המרירות ואפילו השנאה. החשיבה שלכם מוכתמת על ידם, והרגשות והגוף שלכם יושפעו לטווח הארוך. אבל יש דרך אחרת, כוח נגדי. אתם יכולים, באותם זמנים, להפוך מודעים למה שמתרחש בתוככם, ולסגת מהזרם שמוביל אתכם מטה. קיים משהו בתוככם שמתבונן מקרוב, ללא שיפוט, מתוך תודעה שהיא גדולה יותר מהרצון הארצי שלכם, מהרעיונות הארציים שלכם, והדרך בה חינכו אתכם, מהפחדים שלכם, ומכל דבר ישן שהכרתם בעבר. אז הנשמה שלכם נכנסת אל השדה הארצי שלכם. תכופות הדבר קורה, אם לומר זאת באופן בוטה, כאשר קיים בלגן גדול בחייכם ואתם  חייבים להיכנס למצב תודעה אחר. בדיוק ברגעי משבר אלה יכולה להתרחש תמורה במודעות שלכם, ואתם יכולים אז להביט בעצמכם מנקודת מבט רחבה יותר.

התודעה שבתוככם הופכת אז שקטה ודוממת. הרגישו בדממה לרגע; בחנו דבר מה בחייכם לגביו אין לכם תשובה, משהו שכבר חשבתם עליו עשרות פעמים, בחנתם מכל צדדיו, וחוויתם את כל הרגשות השייכים לו. כעת מצאו את עצמכם במקום שקט, בוחנים את המצב מבלי להמתין לתשובה. הרגישו כיצד שלווה מסוימת הופכת נוכחת באופן מיידי. זאת המשמעות של ויתור על המאבק, ואין משמעות הדבר שהכול נותר כשהיה וששום דבר לא משתנה. משמעות הדבר שאתם יוצרים מרחב למשהו חדש, ולא על ידי חשיבה על מה שכבר ידוע וחיפוש תשובות ופתרונות בעבר ובמה שנמצא מאחוריכם. הבלתי ידוע, החדש, הטרי, יכול להיכנס דרך השקט באמצעות מה שאינו ידוע, ובאמצעות כניעה לשקט.

הניחו לשקט שמקיף אתכם לזרום דרך גופכם. באמצעות היותכם שקטים באופן זה, אתם משחררים וודאויות ישנות, לגבי רעיונות ישנים הקובעים כיצד הדברים צריכים להיראות בחייכם, לגבי דעות אליהן אתם נצמדים. אפשרו לכל אלה להתעופף ברוח כמו עלי שלכת למרגלות עץ בעונת הסתיו, שעה שהאנרגיה של נשמתכם נושבת כרוח עדינה מבעד להילה שלכם. דמיינו שכל דבר ישן, כל דבר ששוב אינכם צריכים, כל דבר שכבר נחווה ועוכל, עף ברוח העדינה. כאשר אינכם יודעים עוד, אתם משחררים בקלות רבה יותר. בדרך זו, כוח חדש נאסף בתוככם.

ככל ששדה האנרגיה שלכם יהיה נקי ולא עמוס, כך תוכל נשמתכם למלא אותו. ומתוך השקט יבעבעו רעינות חדשים שאינם מוזנים על ידי המוח או הרצון שלכם. הרעיונות החדשים מגיעים אליכם מבחוץ, כביכול. משהו צץ, לפתע פתאום, והדבר לא חייב להתרחש באופן מיידי. מה שקורה בתהליך זה הוא שההשראה והאינטואיציה צצות בחופשיות ובאופן טבעי, ומזינות אתכם בדחפים חדשים.

בנקודה זו, אסביר משהו לגבי הרמות אשר בהן אתם מרגישים וחווים את נשמתכם, ויש יותר מרמה אחת אשר בה אתם יכולים להרגיש את נשמתכם ולהיות מכווננים אליה. דיברנו הרגע על האופן שבו הנשמה מגלה עצמה באמצעות השקט, באמצעות מודעות טהורה. חוויה זו היא גם תחושה עמוקה מאוד של היותכם בבית, המבוססת על היכולת להישאר מושרשים, לחוות את ההווה לחלוטין, ולא להניח להסחות דעת כלשהן למשוך אתכם, הסחות דעת שנגרמות על ידי מחשבות ורגשות. זוהי אחת מהרמות העמוקות ביותר שבה יכול להיות לכם חיבור עם נשמתכם: על ידי תחושת נוכחותה הטהורה.

מצב שקט זה מביא להשפעה מיידית וחיובית על הגוף, המחשבות והרגשות שלכם. זוהי עוצמת הריפוי של השקט. כאשר אתם נמצאים במצב זה, הנשמה שוב אינה דבר מה שנמצא מעל או מחוץ לכם, אלא היא מוחשית מאוד, נמצאת פיזית בחלק התחתון של גופכם, באזור הבטן, ברגליים ובכפות הרגליים. היו מודעים לתחושה זו בגופכם כאשר נשמתכם מחוברת אליכם לגמרי, וכאשר אתם נמצאים שם לגמרי עם נשמתכם. הרגישו במוצקות של חיבור זה, וכמו כן בשלווה ובשקט שלו. תחושה זו של שלווה ושקט – דממה עמוקה זו – היא הבסיס לכל חיבור עם הנשמה. אם שלווה ורוגע שקטים אלה אינם נמצאים שם, החיבור שלכם לנשמה אינו שלם.

מדוע אני אומר זאת? כיוון שקיימת רמה נוספת ממנה אתם יכולים להתחבר לנשמה ורמה זו ממוקמת פיזית גבוה יותר בשדה האנרגיה שלכם. רבים מכם בעלי יכולות אינטואיטיביות ויכולות על חושיות. בעזרת החוש השישי שלכם, בעזרת היכולת האנרגטית שלכם לקלוט את שנמצא סביבכם, אתם יכולים לקלוט את מצב הרוח והמחשבות של אנשים אחרים. דבר זה עשוי להתרחש באמצעות העין שלישית, או אתם יכולים לחוש באחרים בעזרת לבכם.

כבר בעודי מדבר על כך, קרוב לוודאי שאתם מגלים שהאנרגיה שלכם הופכת מעט חסרת מנוחה ועולה כלפי מעלה. מצב השקט נעלם. אתם עלולים לאבד את המיקוד שלכם כאשר אתם מתחברים לאנרגיות הרבות הסובבות אתכם. דבר זה מתרחש גם כאשר אתם מתחברים בלבכם ובמוחכם עם הרעיונות שלכם לגבי האופן שבו הייתם רוצים שיראה כדור הארץ והחזון שלכם לעתיד. תכופות הם מעלים אתכם מעל לעצמכם. דומה אז שקיים חיבור אינטואיטיבי לנשמה שלכם, אבל בו בזמן, חיבור זה אינו מקורקע לגמרי, ואינו מגיע לגמרי לשקט ולדממה עליהם דיברתי קודם. חזון העידן החדש עשוי ללכוד אתכם, אנרגיה הממוקדת בלב על כדור הארץ, ובו בזמן להיות מאוכזבים מאוד כיוון שהדבר לא מתרחש בחייכם במהירות שהייתם רוצים שיקרה, ובגלל התנגדות רבה כל כך בעולם. בדרך זו, אתם מרגישים שונים מהחברה שסביבכם ודומה שאינכם מתואמים עם שאר העולם.

אף על פי שהרצונות והתחושות שיש לכם, התחושות המוקדמות לגבי כדור ארץ חדש, נובעים מהחיבור לנשמתכם, חשוב לאפשר לאנרגיה של ההשראה לרדת לגמרי אל תוך שדה האנרגיה שלכם, גופכם ואזור הבטן שלכם. אם יש לכם רעיונות לגבי דמות העתיד, אזי הרגישו ברעיונות הללו ובאנרגיה הזאת של העתיד בלבכם. נסו להרגיש גם באש שחיה בתוככם והניחו לאש לעלות מעלה ולמצק את האנרגיה שבתוככם. אז אפשרו לאנרגיה המחוזקת של העתיד לרדת אל אזור הבטן שלכם, הרגליים וכפות הרגליים עד אשר תהפוך שקטה ודוממת – עד אשר תהפכו שקטים ודוממים. ברגע זה, הנשמה שלכם, והמסרים שאתם מקבלים ממנה, נוגעים בכדור הארץ. אז יכול זרם מציאותי ומקורקע להתחיל לזרום, ואתם נותרים מחוברים לגמרי למציאות הארצית שלכם, ובו בזמן שומרים על חיבור עם נשמתכם. בדרך זו אתם בונים גשר בין השתיים.

שימו לב כמה מעובדי האור שקועים לחלוטין לפעמים בחזיונות של עולם אחר, שעה שאתם מאבדים את החיבור שלכם לעולם הזה, לכאן ועכשיו, שנמצא לא רק סביבכם אלא גם בתוככם. אתם הופכים מפוצלים, ונוצרות דיכוטומיות בין האור והחשכה שבכם וביניכם לבין העולם החיצוני. דיכוטומיות אלה גורמות למאבק ולמתח, הן בפנים והן בחוץ.

האתגר העומד בפניכם עתה הוא לוותר על הישן ולברך את פני החדש אל תוך עומקי ההוויה הארצית שלכם, בכל הרמות: הראש, הלב והבטן. הנשמה שלכם יכולה להשתרש על כדור הארץ רק אם תאפשרו לה לרדת עמוק יותר אל תוך ישותכם, מטה אל רמת הבטן והמפשעה, אשר מחברים אתכם לכדור הארץ. הרגישו בשלווה ובשקט כאשר אתם מותירים מחשבות (אפילו רשמים על חושיים) ורגשות מאחור. פשוט היו שם, היו פתוחים אליה, והחדש יתגשם מבלי שתדעו כיצד. בואו של כדור הארץ החדש, של תודעה הממוקדת בלב על כדור הארץ, תלויים בנוכחות של אנשים רבים שמקורקעים ממש כפי שהם מפותחים רוחנית. הם הערוצים.