ג׳ניפר הופמן

יולי 2016

מאנגלית: סמדר ברגמן

כמו עם כל דבר אחר ביקום, הכנסת אנרגיה אל תוך המרחבים האנרגטים שלנו והוצאתה מהם כרוכות בתהליך, והוא לא תמיד תהליך קל ונוח. למעשה, לפעמים החלק של ״ההכנסה״ יכול להיות מתסכל ומאתגר כל כך שאנו תוהים האם קיבלנו בכלל החלטה נכונה כאשר בחרנו להכניס אנרגיה מלכתחילה. התשובה היא כן, אבל איננו צועדים פשוט ממרחב אנרגטי אחד לאחר (כך אנו חושבים שקורה). במקום זאת, עלינו לשקול בזהירות אילו היבטים של האנרגיה ״הישנה״ שלנו נכניס אל תוך המרחב האנרגטי החדש, מה עובד, מה פשוט לא מתאים ואז לבצע התאמות בהתאם. זהו תהליך שדורש זמן, מחשבה ונכונות לאמץ השקפה חדשה ביחס לעצמנו וה״דברים״ שלנו ועלינו להביע כוונות חדשות שמשלבות את הפוטנציאלים החדשים שבראנו בחיינו באמצעות התנועה האנרגטית שלנו ליצירת בסיס חדש.

קל למדי להוציא אנרגיה מהמרחבים האנרגטים שלנו. אנו צריכים להחליט מה אנו רוצים לשמור ועל מה אנו מוכנים לוותר, ואז לארוז את מה שנותר ולהתחיל במסע אל המרחב החדש. אז אנו מגיעים אליו ומבינים שלא רק שעלינו לפרוק את כל האריזות שהבאנו עמנו, ישנן החלטות נוספות שעלינו לקבל – מה יתאים למרחב החדש שלנו והיכן לשים אותו, ומה פשוט לא מתאים ועלינו לשחררו. הדבר דומה למעבר לבית חדש, שבו עליכם לארגן את הרהיטים שלכם במרחב ולהיפטר מדברים שלא עובדים, מתאימים או נראים טוב. אני חווה תהליך זה בדיוק בביתי החדש והוא מתסכל למדי.

כיוון שאנו מאמינים שהמעבר לממדים גבוהים יותר נעשה בקלות ובחן, משמע שהוא קל ונוח, כאשר הוא הופך מורכב וקשה, אנו חושבים שמשהו לא תקין בתהליך, שההחלטה הייתה שגויה או שאיננו עושים זאת נכון. אף אחד מהדברים הללו אינו נכון – ה״מעבר למרחב חדש״ כרוך בתהליך משל עצמו.

אם עברתם פעם לבית חדש, אתם יודעים שלכל בית תצורה ואנרגיה שונות, ויכול להיות שהדברים מהבית הישן שלכם לא יתאימו לביתכם החדש, לא יתאימו לאנרגיה או לא יתאימו לתצורה ולמרחב. אז יהיה עליכם להחליט שוב מה לשמור ומה לשחרר. זו לא בחירה קלה כאשר מדובר במשהו שאתם מעריכים או אוהבים ושהתאמצתם להביאו אתכם.

כל החפצים האישיים שלנו (הפיזיים והאנרגטיים) הם שימושיים, מועילים וחשובים, וכאשר אנו עוברים למרחבים חדשים, פיזיים או אנרגטיים, ההיבטים הללו יכולים להשתנות. מה שהיה שימושי במרחב הישן שלנו עשוי לא להיות שימושי בחדש, מה שהיה חשוב עשוי להיות עכשיו עוגן מאתגר, ומה שהיה מועיל פעם (כמו את לפינוי שלג במדינה בה יורד שלג) שוב אינו מועיל בעיר חוף. אנו מוכנים להזיז אנרגיה כאשר הדבר עמו עבדנו שוב אינו מתאים לנו, כאשר ״נגמר לנו נתיב האנרגיה״ וכשהאנרגיה הנוכחית לא מסוגלת לתדלק את הכוונות החדשות שלנו. אז אנו יודעים שהגיע הזמן לטרנספורמציה אנרגטית. שהגיע הזמן להזיז את האנרגיה.

אז אנו מגיעים למרחב אנרגטי חדש ועלינו ״להשתכן״ בו, ולהקים את חיינו החדשים במקום זה. אף על פי שאנו סבורים שזהו תהליך צדדי, אין זה כך. ביצענו קפיצה אנכית גדולה בתדר וברטט והדבר מחייב שנעניק תכלית חדשה ל״דברים״ הפיזיים, המנטליים, הרגשיים והרוחניים שלנו. יעזור אם נזכור את הכוונה המקורית שלנו להעברת האנרגיה והדבר מספק בהירות בשלב ההחלטות הבא, בבואנו להחליט מה נשמור ומה נשחרר.

הבחירה לשחרר חייבת להיות מבוססת על התאמה אנרגטית ולא על הרגשות שלנו, אף על פי שהתהליך עשוי להיות רגשי למדי. זכירת הכוונה שלנו תסיר חלק מהאנרגיה הרגשית, שבחלקה עשויה להיות מבוססת על חרטה, אשמה ופחד. אנו תמיד חוששים שמא לא השלמנו שיעור, שאולי נברא קרמה נוספת, שכולם צריכים להחלים, להיות שלמים, מושלמים ולסגור עמנו מעגל לפני שנוכל לנוע הלאה, ושאם לא נגשים דברים אלה, יהיה עלינו ללמוד את השיעור פעם נוספת. או אנו מפחדים שנשחרר משהו שנזדקק לו בשלב מאוחר יותר. אבל איננו צריכים לפחד מכל הדברים הללו כאשר אנו מתנתקים מהפחדים שלנו ומאמצים השקפה גבוהה יותר המבוססת על הכוונה שלנו ועל מה שתואם לה. אז ההחלטה הופכת ברורה ואין חרטה (או מעט חרטה).

הזזת אנרגיה היא תהליך אחד, מעבר למרחב אנרגטי חדש הוא תהליך אחר, וכאשר אנו זוכרים זאת, לא נופתע כשנגלה כמה קשה המעבר עלול להיות. לא מדובר בצעד קטן הצדה אל תוך תדר אחר; מדובר במעבר לחיים חדשים, רב-ממדיים, בתדר וברטט גבוהים יותר שמחייבים שינוי בהשקפה, כוונות ברורות, נכונות לאפשר להיערכות עם הכוונות שלנו להתרחש, והידיעה שקל ונוח הוא לא תמיד קל ונוח. אבל המאמצים שלנו יזכו לגמול עם פתיחת הפוטנציאלים החדשים ומרחב אנרגטי חדש שתואם לגמרי לכוונה שלנו לחיים שמחים.