ג׳ניפר הופמן
מאנגלית: סמדר ברגמן
לפעמים עובר זמן רב עד אשר אנו מוכנים להניח לדבר מה להסתיים, אבל ברגע שאנו סבורים שאנו מוכנים, אנו רוצים להתקדם מיד. גמרנו עם הישן ואנו מוכנים להתחלות חדשות. אבל לא תמיד הן מוכנות לקראתנו, או שאיננו מוכנים לקראתן כפי שאנו סבורים. אנו מתחילים לראות דחיות, דברים שצצים, אנו צריכים להתמקד בדברים שחשבנו שהסתיימו ואנחנו מתוסכלים. איננו רוצים להיות עוד במרחב הזה, אנו מוכנים להתקדם? באמת? ״קצוות פרומים״ אלה, הפרטים והמצבים המנדנדים הקטנים שדורשים כעת את תשומת הלב שלנו נראים כבזבוז זמן אך למעשה הם חלק חשוב מההתחלות החדשות שלנו, כיוון שהם המקום שבו אנו מוצאים הן סגירת מעגל והן את הלמידה הסופית שתבטיח שההתחלות החדשות שלנו לא יכללו את האנרגיה של מה שאנו רוצים להותיר מאחור. הם גם ״הקלף בשרוול״ שלנו, מאפשרים לנו להישאר תקועים מעט, רק למקרה שאנו זקוקים לתירוץ או להזדמנות לשנות את דעתנו, אם רצוננו בכך.
בשנות השבעים, כאשר הגירושים הפכו מקובלים יותר מבחינה חברתית ואנשים החלו לסיים את נישואיהם, יעצו להם להמתין כמה שנים לפני שינשאו בשנית. אחרת, הם מסתכנים בנישואים לאותו סוג אדם שממנו התגרשו זה עתה. הייתה זו עצה חכמה, כיוון שכפי שרבים גילו, היא הייתה נכונה. אם הם לא הקדישו זמן לעבודת הריפוי שלהם, לטיפול בקצוות הפרומים של חיי הרגש שלהם, הם היו מוצאים בן או בת זוג אחרים עם שיעורים אלה. במקום התחלה חדשה, מערכת היחסים החדשה שלהם הייתה מראה למערכת היחסים הישנה ומה שהם חשבו שהוא צעד קדימה היה למעשה צעד הצדה, כיוון שהם לא השלימו את התהליך שנדרש לסגירת מעגל אמיתית.
אם לא נקדיש את הזמן ונטפל בעניינים הלא סגורים, שתמיד צצים אם הם חלק מתהליך סגירת המעגל שלנו, אז ההתחלה החדשה שלנו תהפוך לתנועה הצדה. במקום לנוע קדימה אל מציאות מספקת ושמחה יותר, אנו נצעד אל תוך משהו שדומה מאוד למה שעזבנו זה עתה. אם נקדיש את הזמן להשלים את תהליך הסיום, על ידי טיפול בעניינים הבלתי פתורים שיצוצו (והם תמיד צצים), אז נברא התחלות חדשות ממקום של סגירת מעגל ונהיה חופשיים לנוע אל מציאות חדשה.
אנו יודעים שיש לנו ענינים בלתי סגורים כאשר ההתקדמות שלנו לא מתרחשת במהירות. ברמה לא מודעת אנו בוראים את המחסומים שלנו באמצעות דחיות, תאונות, דרמה ואירועים מפתיעים שצצים לכאורה משום מקום. אלה הן תזכורות לאנרגיה ״ישנה״ שיש לנקותה לפני שההתחלות החדשות שלנו, שהן באמת חדשות, תוכלנה להתרחש. ברמה המודעת, אנו עורכים הכנות לצעדים הבאים שלנו, עושים כמיטב יכולתנו כדי להתמקד בתוצאה זו וחושבים שהדחיות הן סימן לכך שאיננו ראויים, במקרה הגרוע, או לא מוכנים לשינויים, במקרה הטוב. האמת שוכנת באמצע – אנו מוכנים לשינויים אבל עלינו לטפל בעניינים הלא סגורים תחילה, כדי שננוע קדימה ולא הצדה.
עניינים לא סגורים משרתים מטרה נוספת, נסתרת. הם מעניקים לנו זמן ומרחב המאפשרים לנו לשנות את דעתנו. אנו יכולים להשתמש בהם כתירוץ נוח ומסייע שמונע מאיתנו לנוע קדימה. או אנו יכולים להשתמש בהם כדרך לדחות שינוי אליו איננו מוכנים לגמרי, אפילו אם איננו מאושרים ממקום הנוכחי שלנו. אם נחליט שאיננו מוכנים לשינוי, עניין בלתי סגור קשה עשוי להעסיק אותנו באופן שידחה את השינוי עד בלי די. אבל אם אנו מוכנים להתקדם, אז הדחיות יעזרו לנו להבין עד כמה ההימצאות במרחב האנרגטי הזה מעייפת אותנו ויאלצו אותנו לטפל במה שמותיר אותנו במרחב אנרגטי זה, פעם אחת ולתמיד.
בלתי סביר ככל שזה נשמע, אנו חוסמים את ההתקדמות שלנו ושמים לעצמנו מקלות בגלגלים, ואין זה משנה כמה אנו רוצים התחלה חדשה. אף על פי שאנו עשויים להתמקד בצעדים הבאים ובתוצאות החדשות, הרצון הלא מודע שלנו למשהו שונה הוא שבורא את המודעות שלנו לקצוות הפרומים, לעניינים הבלתי סגורים בהם עלינו לטפל לפני שנוכל לסיים דבר מה באופן מלא ומוחלט. במקום לאפשר להם להיות תזכורות מתסכלות לכישלונות שלנו, טוב נעשה אם נטפל ב״עניינים הלא סגורים״ כדי שסגירת המעגל תהיה אמיתית ושלמה. כך נסלול את הנתיב להתחלות החדשות.