מאת סליה פן

"הבריאה היא הביטוי הגבוה ביותר של האהבה"

חומר שהועבר מאת תודעת האלוהים

מאנגלית: סמדר ברגמן

"מידע זה ניתן כדי להקל על ההבנה כיצד אנרגיה פועמת דרך שמונת הצלילים של האוקטבה כדי להתגשם כשבעה ממדים השבים אל האחד.

התמקדנו בהיבט האהבה כרטט האמיתי של תודעת האחד. אנו מבקשים להדגים כאן כיצד יש לכם ~ כישויות בוראות ומאסטרים של אנרגיה ~ גישה לכל ביטויי האנרגיה בכל רגע נתון. עליכם להחליט באילו רמה/רמות אתם בוחרים לתהד (מלשון תהודה). אנו מפצירים בכם לא להישאר ברמה השלישית ~ אלא לשאוף לבטא את רמות האנרגיה הגבוהות ביותר של האחד בתוך עצמכם".

מאמר זה מבקש להסביר כיצד אנו, כבני אדם, מתפקדים ברמה אינדיבידואלית באמצעות שבע הצ'אקרות הראשונות, ואז כקבוצה, או באמצעות התודעה הקבוצתית ברמה של חמשת הצ'אקרות החדשות.

חמשת הצ'אקרות החדשות מאפשרות את השלב הבא בהתפתחות האנושית, כיוון שהן מספקות לא רק גישה לתודעה הקבוצתית על כדור הארץ, אלא גם לרמות תודעה גבוהות יותר, ובכלל זה רמות התודעה הפלנטריות, הסולריות והגלקטיות.

אל תוך האוקטבה: המסע מתחיל

בנקודת האפס האינטליגנציה היצירתית נכנסת לספירלה חדשה של צמיחה והתפתחות. כדי לחקור את האוקטבה היא חייבת להיפרד מהמקור ולצאת למסע. שלב זה מהדהד עם המיתוסים של הבריאה המקורית כגון אלה של המצרים והנוצרים, בהם האחד התחלק והפך לשניים, ברא תנועה ודואליות. מנקודה זו החקירה והבריאה אפשריות.

הממד הראשון:

צבע ~ אדום, צליל ~ דו, צורה ~ מעגל

האור הלבן והטהור של הרוח שנכנס לאוקטבה משנה את התדר שלה ואת הצבע שלה לאדום, ואת הצליל שלה לדו. במונחים גיאומטריים, הצורה היא ספרה או מעגל.

ברמה הזאת הספרה מפיקה דרגה גבוהה של הזדהות עם המקור (הספרה המקורית). יש משיכה מגנטית חזקה לדברים דומים או שווים. רטט האהבה מתגשם כתחושה חזקה של חיבור, של אחדות וזהות.

במונחים אנושיים אנו רואים שאנרגיה זו ממוקמת בעיקר בצ'אקרת הבסיס. כאן הגדרת האהבה קשורה למשפחה, לשבט, לדומים לנו, ואתם נמשכים אליהם. כאשר אתם נמצאים בתהודה מושלמת עם רטט זה אתם מבינים את החיבור שלכם לאחד, ושכל האנרגיות והישויות הן המשפחה שלכם ושכולן "דומות" לכם.

אולם, במסע זה החוצה והרחק מהאחד יש גם נטייה לעיוות בחקירה/למידה האינטנסיביות, ואתם מתחילים לדמיין או להאמין שישנם אחרים שהם "שונים" מכם, ושכדי להגן על הקבוצה שלכם אתם חייבים לדחות את האחרים. אתם מדמיינים שהשוני שלהם מאיים עליכם, ולכן אתם מבקשים לחסל אותם וליצור שוב "שוויון". וכך האשליה יוצרת רטטים שליליים המכונים פחד, שנאה, תוקפנות ומלחמה. אנו מפצירים בכם להבין רגשות אלה כתגובה לאשליית הנפרדות. אנו מבקשים מכם לא לשפוט אותם, אלא להבין שהם הכלים ללמידה ולחקירה אינטנסיביות וחלק ממציאת הדרך חזרה אל תהודה עם האחד. (הערה: דבר זה נכון במיוחד מאז האירוע של ה-11 בספטמבר, 2001). אם אתם נכנסים לאשליה אתם יכולים תמיד לבחור לשוב לרטט האמיתי של האחד, המתגשם ברמה הזאת כאהבה עזה למשפחה, לכל היש, כיוון שכולנו קשורים זה לזה.

האינדיאנים קראו למישור החומרי "הדרך האדומה", בהבינם את הרטט היצירתי העוצמתי של האנרגיה האדומה, ועד כמה קרובים אתם באמת למקור כאשר אתם מכירים בכל קרוביכם ובכל הדברים כ"משפחה".

הממד השני

צבע ~ כתום, צליל ~ רה, צורה ~ עשרימון (גוף בעל עשרים פאות)

בנקודה זו התודעה נעה הרחק יותר במסע החקירה שלה. שינוי התדר הוא כתום ~ עירוב של אדום וצהוב, והצורה, העשרימון, מציינת ממד מורכב ומסובך הרבה יותר.

המודעות ברמה הזאת נבנית על הממד הראשון, אך נעה אל מעבר למשפחה וכעת יוצרת משיכה מגנטית עזה לאנרגיה ה"אחרת", המפורשת כ"רגש" או "אינטנסיביות". זו עשויה להיות הזדהות עזה עם האנרגיה האחרת המכונה "אהבה", או פחד/תיעוב עזים, המכונים "שנאה". אין אלה תגובות הגיוניות, אלא תגובות אינסטינקטיביות או חייתיות/כימיות טהורות. ברמה הזו שני הרגשות הללו, המנוגדים לכאורה, מבוססים על תודעה המבקשת עדיין לחקור את טבע ה"אחד" ואת הפרדתו מעצמו ~ דבר המכונה "אהבה" ו"שנאה".

ברמה הזאת התודעה מגלה את המשיכה המינית ואת היכולת להתאהב, על כל הרגשות העוצמתיים של התשוקה, החיבור ובשלילה, דחייה.

התודעה שואפת לחוויה הנלהבת של המיזוג עם האחר והשיבה לתחושת אחדות באמצעות חיבור מיני. זאת ניתן לחוות בקצרה באורגזמה מינית ~ אך התודעה תמיד שבה למצב "ההפרדה" ולאשליית ה"לבד".

הדבר מסביר מדוע דחייה רומנטית או מינית היא בעלת השפעה הרסנית כל-כך על אנשים מסוימים. דומה שהדבר נמנע מהתודעה, המבקשת להתמזג עם האחר ולגלות מחדש את האחד. מסיבה זו אכזבה רומנטית עלולה להוביל לדיכאון ולהתאבדות.

זו גם הנקודה שבה התודעה מגלה את העוצמה היצירתית המולדת שלה, ושעל ידי איחוד זה עם אחר יכולה להתרחש התגשמות פרודוקטיבית. הדבר ברור ביותר באיחוד המיני ~ שבו עשויה להיווצר ישות שלישית. אבל התודעה גם לומדת כאן להשתמש בעוצמת החיבור הזה כדי לברוא את הדברים החומריים והרגשיים הנחוצים לישותה.

הכוח היצירתי העז של ביטוי האהבה ברמת הכתום שווה לטבע ההרסני של פחד האשליה ברמה זו. אם התודעה נופלת אל תוך האשליה של היותה נפרדת ובודדה, אפשר שמשמעות ההישרדות שלה היא שהיא חייבת להשתמש באנרגיות העוצמתיות ברמה הזאת או לתפעל אותן כדי לסלק אחרים שמאיימים על השגת צרכיה. כיוון שהיא שכחה את האחד, היא מדמיינת שהיא לבד ולכן חייבת להילחם, לתכנן ולתפעל כדי להשיג את צרכיה. ברגע שהיא שבה להכרה באחד, היא גם מסוגלת לשנות את התדר הכתום ולברוא מציאות אוהבת ושופעת שבה היא מקבלת את כל צרכיה, ויכולה לחלוק עם אחרים.

מאסטריות של האנרגיה הכתומה והאנרגיות היצירתיות העוצמתיות שלה הנמצאת כאן היא אכן מאסטריות של הרמה החומרית. זו אחת הסיבות, קרוב לוודאי, מדוע נזירים טיבטיים לובשים כתום, ומדוע כתום הוא צבע מקודש במזרח. הצורה והגיאומטריה של העשרימון הן מורכבות המיוצגת גם ברמה השביעית, או בשיבה אל הרוח. העשרימון הוא גם הצורה הקריסטלית של מים, ולכן האנרגיות של הכתום הן נזילות, פעילות, משתנות ודינמיות. רמה זו עשויה להיות רמה הפכפכה מאוד, והיא מחייבת תחושה חזקה של שלווה פנימית וחיבור אל האחד כדי להגיע לשליטה באנרגיות ברמה הזאת.

הממד השלישי:

צבע ~ צהוב, צורה ~ תמיון (צורה בעלת שמונה פאות), צליל ~ מי

בנקודה זו במסעה דרך האנרגיות של האוקטבה, התודעה עוברת לרמה הבאה, המיוצגת על ידי הצבע הצהוב וצורת התמיון.

ברמה זו מהות האהבה האלוהית מבקשת להתרחק מהאינטנסיביות והמורכבות של הרמה השניה, ולהכיר את עצמה בדרך רגועה ומובנית.

בבן האנוש, הדבר מייצג את האנרגיות המנטליות, כאשר האינדיבידואל הופך מודע להיבטי הזמן והמרחב, ולצורך לסדר אותם כדי לאפשר לאנרגיה של התודעה לזרום בדרך המועילה ביותר.

בשלב זה של האוקטבה, אהבה מבוטאת בדרך רציונלית ושקולה ~ מעבר להתנסות האינטנסיבית של הרמה השניה. זו האהבה שהיוונים כינו בשם "אחווה/רעות", שיש להבחין בינה לבין ה"ארוס" של הרמה השניה. אחווה היא אהבת בני האדם, הדחף הפילנתרופי לברוא סביבה טובה יותר לבני האדם. היא מבינה את עקרון האחד כפי שהוא מתקשר לבני האדם, הנתפסים כרמת האינטליגנציה הגבוהה ביותר, כיוון שעזבו את הרמה השניה ו"התעלו" אל השלישית. זו הבורות הנוצרת על ידי הישויות הנמצאות במסען הרחק מהמקור ~ בעת שהן מדמיינות שההתקדמות בסולם התודעה יוצרת היררכיה של ישויות. כאשר אתם נמצאים לגמרי בתודעת האחד, אזי אתם מודעים באמת לכך שתפיסת ההיררכיה היא מבנה השייך לממד השלישי שנוצר מתוך אי-ידיעת טבע האחד.

ברטט התהודה האמיתי שלו עם האחד, הממד השלישי הוא מקום שבו בני האדם יכולים לברוא מבנים שיזרימו את האנרגיות ויסייעו להם להגשים את כל שהם רוצים במישור החומר.

אולם, כאשר התודעה נעה אל תוך אשליית הפחד ברמה זו, היא הופכת חשדנית לגבי המניעים והמחשבות של אחרים שהם שונים. אז היא מתחילה להקים מבנים שישלטו וינהלו מחשבה ואנרגיה, לתועלת אלה שמנהלים את המבנים. כך בממד השלישי אתם עדים לעליית מוסדות כגון הכנסיות, האוניברסיטאות, בתי החולים, בתי הספר, הבנקים, וארגוני הצדקה. כולם כלולים בתוך המניע הפילנתרופי של תשוקת הדחיסות של הממד השלישי להבנות, אך כאשר הם נתונים לפחד הם הופכים מעוותים והופכים לכלים של שליטה והתעשרות אישית של מעטים על חשבון הרבים.

הדרך היחידה לשבור את אשליית הנפרדות הנוצרת בממד השלישי היא להיכנס לרמה הרביעית ולהתחיל במסע חזרה אל האחד. אבל אשליית הנפרדות יכולה להיות חזקה מאוד בממד השלישי, כיוון שהמוח הרציונלי רואה רק הבדלים, הוא אינו חש אינטואיטיבית באנרגיות האחד. וכיוון שהאנרגיה כה מובנית ~ אין כוח דינמי שיניע את האנרגיות אל תוך רמות תודעה גבוהות יותר.

הדחף לצאת מהממד השלישי ולנוע לקראת הבית חייב שוב לנבוע מתוך האינדיבידואל. הוא או היא חייבים להרגיש ערגה עמוקה לחוות את החיים מעבר למסגרות המבנים החומריים של הממד השלישי. כאשר ערגה עמוקה זו למשמעות ולחיבור עם הרוח "נרשמת" בממלכות המלאכים, המלאכים צועדים קדימה כדי לסייע לאדם לנוע קדימה ולהתחיל במסע חזרה אל האחד. דבר זה מושפע לעתים קרובות על ידי סנכרון: מפגש מקרי, ספר, סדנה, דבר-מה שמתרחש ומציב את האינדיבידואל בנתיב גבוה יותר ובמסע חזרה אל חוק האחד.

הממד הרביעי:

צבעים ~ ורוד/ירוק, צורה ~ כוכב טטרהדרון, צליל ~ פה

בנקודה זו התודעה מתחילה להתעורר שוב ולערוג לחיבור הקודם שלה עם האחד ~ המקור. השתוקקות זו, כאשר היא הופכת לתשוקה עמוקה לאהבה ולאחדות מרוממת את התודעה לרמת הממד הרביעי וצ'אקרת הלב.

כאן התמיון של הממד השלישי עובר התמרה והופך לכוכב טטרהדרון, צורה מורכבת ומאוזנת יותר. בנקודה זו החל המסע הביתה. התודעה לומדת לנוע אל מעבר למבנים הרציונליים של הממד השלישי והגדרת האהבה שלו המבוססת על פחד וחוסר אמון, ולהגדרה של אהבה המבוססת על חוק האחד ואהבה ללא תנאי.

חוק האחד קובע שכולנו אחד ~ אנו נובעים מהמקור וכולנו קשורים אלה לאלה. מה שאנו עושים משפיע על האחרים ולהפך. זו הסיבה להוראתו של המשיח ~ עשה לאחרים את שהיית רוצה שיעשו לך.

ברמה זו התודעה מבינה לגמרי שהפחד הוא אשליה שמכחישה את האחדות ומאמינה בנפרדות ואי לכך מנציחה תחושות של בידוד ובדידות. ברמה זו אנו יודעים וחווים את תפיסת "המשפחה" ~ מבינים שכולנו קשורים אלה לאלה ומנהלים מערכת יחסים, ואין זה משנה מי אנו או היכן אנו נמצאים במרחב ובזמן.

כאשר התודעה מתחילה לאמץ את חוק האחד ~ הצבעים נעים מירוק עז, צבע השפע וצבע הטבע, לצבע ורוד יפהפה, צבע האהבה ~ האהבה ללא תנאי ו"תודעת המשיח" הנעלה של "שירות אחרים".

כאן התודעה המגולמת חייבת ללמוד להתמודד עם מערכות יחסים מפרספקטיבה גבוהה יותר. כאן התפיסות של המראה והצל יקרות ערך ביותר.

על פי חוק התהודה, אנו מושכים או ממגנטים אל עצמנו חוויות בעלות תדר דומה לשלנו. כך כל מי שחולק את ה"הולוגרמה" או את "המרחב החווייתי" שלנו הוא בדרך כלשהי היבט או השתקפות של עצמנו.

בעת השימוש בטכניקת "המראה", אנו מבינים שאחרים הם אנו עצמנו, ושהם משקפים את הנושאים שלנו. התפיסה של "הצל" מאפשרת לנו להבין שאנשים לא-נעימים, כועסים או אלימים עמם אנו נפגשים גם הם היבטים של העצמי האפל או המודחק שלנו. הכרה זו מאפשרת לנו להתמודד אתם בחמלה ובאהבה ללא תנאי. מבלי להסכים למעשיהם או להתנהגות שלהם, אנו יכולים להתייחס אליהם בסלחנות ובסובלנות. אנו לומדים לא להתייחס לכעס ולאלימות כאל נושאים אישיים, אלא לראות בהם היבטים בלתי-פתורים של העצמיים האפלים המשותפים שלנו. המאסטר של הממד הרביעי יודע כיצד להניע את אנרגיות הצל למטרות מועילות ויצירתיות באהבה ובריפוי.

בנקודה זו התודעה לומדת כיצד לנהל אנרגיות של מערכות יחסים ללא פחד, וללא צורך בכאב, בסבל ובעצב כאמצעי למידה. המסע הביתה החל באמת. כעת אפשריים שלום, שלווה, שמחה והרמוניה.

הממד החמישי:

צבע ~ כחול, צורה ~ קוביה

בנקודה זו התודעה, לאחר שהחלה לשוב ולהתעורר למסתורי הבריאה, שואפת לרכוש את חכמת הבורא והתנסותו. התודעה מבקשת לחוות באופן מלא את עצמה כבוראת-שותפה ואת המציאות ההולוגרפית שלה בשיתוף עם הבורא.

כוכב הטטרדהדרון של הרמה הרביעית הופך לקוביה או ל-Cubecahedron, ותדר הצבע הוא כחול.

התודעה המבקשת לנוע אל רמת הממד החמישי מודרכת שוב בחיפושה על ידי העצמי הגבוה והמדריכים המלאכים. כאן הישות פוגשת במורים שונים ובבתי הספר של החכמה, הן בממד השלישי וגבוה יותר. משאבי הממד השלישי כוללים ספרים, סדנאות, מורים, בעוד שמשאבי הממד החמישי עשויים להיות מתוקשרים על ידי מורה מהממד השלישי.

ברמה זו על התודעה הלומדת להפגין יכולת הבחנה. יש בתי ספר ומורים מסוימים שאינם משולבים לגמרי בחוק האחד, ומבקשים לרכוש שליטה וכוח על אחרים, בגלל הפחדים המודחקים הקיימים עדיין ברמת הצל/האגו. אלה שעובדים בממד החמישי מתמודדים תכופות במידה רבה יותר עם אנרגיית הצל מאשר ברמות אחרות.

ברמה זו התודעה לומדת את עקרונות הדואליות: ין/יאנג, ולומדת להבין שהצל/החשכה הם אך ורק פוטנציאל לא-מפותח. רוב מסורות החכמה מלמדים שהאור/התודעה יוצאים מהחשכה/חוסר-התודעה, ושהאחד אינו יכול להתקיים ללא האחר. יש "פעימה" קבועה בין שתי האנרגיות, ידועות גם בשמות "ארוס" ו"תנטוס" ~ או משאלת החיים ומשאלת המוות. מאסטר התודעה לומד לאזן את שני הדחפים הללו. עקרון היעדר השיפוט מיושם כאן. בניגוד למה שמלמדים גופים הנשלטים על ידי הדת ~ אין כל שיפוט הקשור ל"חשכה". חוק האחד מלמד שהכל הוא מן הבורא ~ וכך אור וחושך הם היבטים שווים של הבורא ויש לחוותם בדרך זו, ללא שיפוט. הנקודה היא לא לנוע רק אל תוך האור ~ במצב שבו יהיה צורך שאדם אחר ישא את החושך המוקרן ~ או אל תוך החושך, במצב שבו האנרגיות ההרסניות והשליליות הן השלטות והאור אובד. מציאת האיזון היא המטרה של חניך או תלמיד התודעה, ולא התעלמות מהחשכה כדי להתמזג עם "האור והאהבה", דבר שיכול להיות מסוכן כיוון שהוא יוצר אליטיזם ותודעת נפרדות, ובסופו של דבר, קונפליקט.

כדי להפוך לגמרי למאסטר הממד החמישי, תלמיד התודעה חייב ללמוד לשלוט במה שהמאסטר החכמה המצרי הקדום ת'ות'/הרמס כינה "עקרון השמונה" (Ogdoad) ו"עקרון התשע" (Ennead).

ניתן לסכם בקצרה את "עקרון השמונה" כידע העקרונות היצירתיים של האנרגיה, האור, הצליל, הצבע והגיאומטריה המקודשת. אלה הם עקרונות הבריאה הבסיסיים ~ שכפי שמציעה המתמטיקה הפרקטלית ~ חוזרים עד אינסוף בכל רחבי היקום ~ "כפי שלמעלה, כך למטה".

"עקרון התשע" ~ התייחס גם לדינמיקות הבריאה. כאן עקרונות התשע כוללים ידע של ארבעת האלמנטים ~ אש, מים, אוויר ואדמה ~ ואת חוקי המגנטיות והתהודה המיושמים כאשר האחד הופך לרבים. לאחר הפיכתה לבקיאה בשיעורים הללו, התודעה חווה לגמרי את חוק האחד והרבים, את הרבים והאחד ~ והיא מוכנה לחיות הבנה זו. כאן המתנה היא החכמה והיכולת של מומחה, העשוי להשתמש בחוקים בסיסיים אלה כדי לברוא-במשותף.

הרבה מהחכמה הקשורה לממד החמישי הועברה לכדור הארץ מסיריוס והפליאדות באמצעות המצרים הקדומים ואנשי המאיה, כמו גם היוונים והפילוסופים של הרנסנס ובתי הספר של המסתורין. מסורת בתי הספר של החכמה הייתה תמיד אליטיסטית, ומטרתה הייתה לשמר כוח וסמכות במסגרת קבוצה נבחרת. מאז 1987 וההתרחבות של ההתכנסות ההרמונית, הסודות העתיקים של בתי הספר של החכמה והגישה שלהם למאסטריות הממד החמישי הופכים נגישים לכל בני האדם שבוחרים להיכנס למסע זה של תודעה רב-ממדית והתפתחות תודעתית ~ כפי שצוין תמיד על ידי אלה שהביאו חכמה זו לכדור הארץ.

הממד השישי:

צבע ~ אינדיגו, צורה ~ עשרימון

ברגע שהתודעה הפכה בקיאה בחכמת היקום באמצעות למידה וחניכה מעשית ~ הדחף להפוך ליצירתית ולשחק הופך חשוב ביותר. בעוד שהאהבה מבטאת את עצמה בממד החמישי כחכמה והעוצמה לברוא-במשותף, בממד השישי היא מבטאת את עצמה בעליזות שמחה, בעת שהתודעה המתרחבת מתחילה להשלים את מסעה הביתה.

הממד השישי הוא ממלכת הילד הקסום או הילד הפנימי ~ מצב של תמימות ושמחה שמבוסס ב"חוויה" או ב"חכמה" שנרכשו באמצעות התנסות. הצבע כאן הוא אינדיגו, צבע שזמן רב היה מזוהה עם תודעת המאסטר, ולאחרונה, עם הילדים הרוחניים ויוצאי הדופן שנולדים על הפלנטה היום, המכונים ילדי האינדיגו.

הצורה היא עשרימון, הצורה המזוהה עם מולקולת המים. המים משמעותיים כיוון שמידע "מוטבע" בהם, והם יכולים לשנות צורה ופוטנציה בהתחשב בנסיבות. מים אשר "בורכו" או שמדטו או התפללו עליהם מחזיקים באנרגיות מרמה גבוהה של התפילה בצורתה הקריסטלית. הדבר מסביר כיצד ברמת הממד השישי תודעת המאסטר "חוקקת" מחשבות ודפוסים אל תוך המים/האנרגיות כדי להגשים רמה גבוהה של שמחה ושפע הולוגרפיים. זה נעשה בקלות ובחוסר הדאגה של ילד.

ברמה זו התודעה מוקירה לחלוטין את השלכות חוק האחד ואת האחד והרבים. היא מבינה שהבורא/המקור הוא אהבה, ושכל ישות/יחידת תודעה אינדיבידואלית היא חלק של הבורא (האחד) המבטאת את עצמה כאינדיבידואל (הרבים).

כיוון שהאהבה היא שמניעה את הבורא ~ אזי תודעת הממד השישי מבינה שכל היקום מבוסס על אהבה, ושאהבה זו היא מרכיב יצירתי ותומך שמבקש את "הטוב הגבוה ביותר" עבור כולם.

אנרגיית האהבה תמיד "מטביעה את חותמה" על הכוונות שלנו כבוראים ותומכת בבריאות שלנו, בין אם חיוביות או שליליות. בממד השישי התודעה היא הן מודעת לעצמה והן חכמה דיה כדי לנטר את הבריאות שלה ולהבטיח שהיא בוראת ממקום של אהבה, שמחה ושפע. האנרגיה היצירתית של הממד השישי מסתמכת על החכמה של הממד החמישי, אך מכילה את הוודאות השמחה של הספירלה ההתפתחותית העולה כלפי מעלה חזרה אל הבורא.

ברמה זו התודעה מבקשת לבטא את המציאות העליזה ואת ידע הגיאומטריה המקודשת של היקום באמצעים אמנותיים ויצירתיים ~ ריקוד, מוזיקה, אמנות, שירה וצורות אחרות שמהדהדות את הפעילויות הקוסמיות של השכל היצירתי ~ כפי שלמעלה, כך למטה.

מוזיקה היא צורת אמנות שמבטאת קרוב לוודאי באופן המיידי ביותר את המהות של תפיסות הגיאומטריה המקודשת: האוקטבה, התהודה, הרטט, הטון וההרמוניה. מוזיקאי ומלחין הם בהכרח מאסטרים אמיתיים של הגיאומטריה המקודשת המבוטאת כצליל.

אור מבטא גם כן את אותה גיאומטריה באמצעות גלגל הצבעים ותפיסות הפריזמה והקריסטלוגרפיה. האמן שמבין באמת את הצבע, הצורה, ומשחק האור והחושך הוא גם מאסטר של היבט זה של הגיאומטריה המקודשת.

ריקוד, מצד שני, משלב היבטים הן של צליל (מוזיקה), והן של צבע וצורה באמצעות תבניות מורכבות של הגוף היוצר תבניות או גיאומטריה מקודשת משל עצמו בזמן ובמרחב. כאן כלי הביטוי הבסיסי הוא הגוף ~ יצירת תבניות בזמן באמצעות מערכת יחסים עם המוזיקה, האור והצבע.

שירה (Poetry), היא אופן יצירתי אחר ~ שבו השפה משתנה מכלי תקשורת הגיוני של המוח השמאלי והופכת למשחק עם סמלים ומטפורות במטרה לברוא צירופים והרמוניות חדשים המבוססים אף הם על קצב, משקל, תהודה וקומבינציה. המצרים הקדומים היו מיומנים באמנות השפה המטפורית/הסמלית ~ והשתמשו אפילו בפיקטוגרפיה או בהירוגליפים כדי ליצור מרקם בעל רבדים עשירים של משמעות לקורא/בורא. המטרה שלהם מעולם לא הייתה התקשורת של אחד לאחד שאנו מעריצים כיום כ"בהירות של מחשבה", אלא דווקא משחק עשיר של משמעויות אפשריות הנבראות על ידי הקורא על פי חכמתו ויצירתיותו המשולבות. הדבר דומה לטכניקת "המשל" שבה השתמש המאסטר ישוע, שבה סיפור פשוט הוא בעל רובדי משמעות מרובים ~ ולעולם לא תקשורת פשוטה של אחד לאחד. שוב, החכמה הייתה נגישה לאלה שיכלו לשחק עם הסמלים והמטפורות. כפי שאמר ישוע ~ "מי שאוזניים לו, שישמע" ~ וציין את הצורך במודעות מכווננת היטב כדי "לשמוע" את שנאמר ולברוא במשותף את רמות המשמעות השונות.

תודעת הבורא ברמה הזאת שוב אינה חווה פחד ~ כיוון שהנפרדות מובנת כאשליה שהיא באמת. התודעה מבינה שהיא נתמכת באהבה, ואי לכך מסוגלת להמשיך לברוא ולברוא מחדש את המציאות שלה בהרמוניה עם המקור ובהתאמה עם תהליכי ההתפתחות של הפלנטה.

החיים על כדור הארץ ברמה הזאת הם משחק מתמשך של בריאה ומשחק ~ הבא לידי ביטוי ברמות מעודנות יותר של מומחיות ומודעות למסעות התודעה אל הרמות הגבוהות יותר של הממד השישי.