ג’ון פאין

מאנגלית: סמדר ברגמן

 

החודש בעלון נדגיש את עבודת הריפוי העמוקה של ריפוי העברה בין-דורית וייעוץ משפחתי. עבודת ריפוי זו מרחיקה לכת אל מעבר למה שנגיש בדרך כלל היום, ונכנסת לתחום של ריפוי שושלתי, הנשמה והאמיתות הפשוטות ביותר, המסייעות לריפוי עוצמתי ובר-קיימא של חסימות רגשיות, פסיכולוגיות ופיזיות.

סדרי האהבה

סדרי האהבה מתארים היררכיה טבעית שנצפתה בתחום הייעוץ המשפחתי. אנו הבחנו שקיים סדר ברור שקובע מי שייך, ומי אינו שייך לא רק למערכת משפחתית, אלא גם לקבוצות וללאומים. בעת העבודה עם פרטים, הבחנו שלכל אחד מאתנו שלוש רמות מצפון. המצפון שיש לנו כפרטים, המכתיב לנו מה נכון ומה אינו נכון, האחריות והתגובות שלנו למצבים מסוימים. בנוסף לכך, אנו שייכים גם למצפון קולקטיבי של המשפחה הביולוגית שלנו, והקשרים במשפחה והשפעת המשפחה היכולים להשתרע על פני דורות רבים. לבסוף, אנו לוקחים חלק גם במצפון הקבוצות האתניות והלאומיות שלנו ~ בין אם אנו יהודים, אפריקנרים, משבט הזולו, לבנים, שחורי-עור, צבעוניים, מוסלמים, הינדואים, קתולים, פרוטסטנטים, בריטים, גרמנים או סקוטיים.

מתוך התבוננות בעבודה עם מטופלים בעת תהליך הייעוץ המשפחתי, אנו רואים השפעה שלא ניתן להכחישה ושניתן כמעט למדוד אותה, כאשר סדרי האהבה משתבשים במשפחות מסוימות. סדרי האהבה מתארים מי הגיע ראשון, מי הבא בתור, והם זרימה טבעית של אהבה מהסבים, להורים ולילדים. סדרים אלה משתרעים על פני דורות רבים אינספור, אך הנטייה היא לחוות אותם כבעלי ההשפעה הגדולה ביותר במסגרת שלושה עד שבעה דורות.

כיצד אפוא משתבשים סדרי האהבה? כיוון שסדרים עתיקים אלה מכתיבים מי שייך וכיצד, השיבושים מתרחשים כאשר פרטים או קבוצות הורחקו, בכוונה או כתוצאה מאי יכולתם לאמץ את גורלו הקשה של בן משפחה. העיקרון הראשי של סדרי האהבה הוא שההורים מעניקים חיים, והילדים מקבלים חיים. לכן, כאשר ילד, ואין זה משנה מה גילו, מונע להציב את עצמו מעל להורה, או כשווה להורה, יש השלכות במונחים של הזרימה הטבעית של סדרי האהבה כלפיו. המחיר שמשלם ילד בעל עמדה שכזו בא לידי ביטוי בדרך כלל בדפוסי חיים משובשים.

לדוגמה, מותו המוקדם של הורה או סב, מותו של ילד, הפלות, הפסקת הריון (הפלה יזומה), נידוי מצד המשפחה בתפקיד ה”כבשה השחורה” או אם התרחשו רצח או עוול אחר. כל האירועים הללו הם בעלי השפעה משקעית עמוקה על חיינו כיום, גם אם התרחשו לפני שלושה, ארבעה או חמישה דורות.

במפגש עם סדרי אהבה עתיקים אלה, תרפיסטים “משופשפים” לא רק שמגיבים בתדהמה ליעילות של העבודה במסגרת תפיסה חדשה זו, אלא חשים שפלות רוח לאור עוצמת העבודה בדרך רעננה וחדשנית זו, שממריצה אותם למצוא עבור מטופלים פתרונות שעד כה חמקו מהם. כאשר אנו בוחנים מקרוב את סדרי האהבה, אנו נכנסים אז לתחום שמרחיק לכת אל מעבר לפסיכותרפיה המסורתית, אך שיוצר תנועה המאפשרת את חציית הסף ומעבר לתחום הנשמה. הנשמה, בעצם טבעה שווה לכל הדברים וכוללת אותם. בלב הנשמה קיימת הידיעה והקבלה של היש. אלה הם בסיס ועוצמת האהבה, ובאמצעות טבע אהבה זה, אנו הופכים משוחררים להשתייך ללא תסבוכת לא רק לגורלם של אחרים, אלא מתוך מצפון קולקטיבי שעלול להזיק לנו במונחים של בריאת דפוסי חיים משובשים. פתרונות להפרעות בסדרי האהבה הטבעיים טמונים בלקיחת כל בן משפחה (או אומה) כשייך באופן שווה, ללא קשר לתכונות אישיות, בין אם הם חזקים, חלשים, ידידותיים או לא, או בין אם הגורל המסוים שלהם הפך אותם למוגבלים מבחינה מנטלית או פיזית, גרם להם להתאבד או למות בגיל צעיר מאוד, אולי מיד לאחר הלידה. בהשבת סדרי האהבה על קנם, עלינו לאפשר ולכבד את גורל כל בן משפחה (או אומה), ואין זה משנה כמה מעיק גורל זה עשוי להיות, כיוון שכל פרט חייב להיות מסוגל להתחזק לא רק על ידי גורלו, אלא על ידי כל אחריות שיש להם כלפי גורל זה. מה שנצפה שוב ושוב, הוא שניתן לשייך דפוסי חיים משובשים, המתגשמים כמחלה פיזית או כקשיים במערכות יחסים, לא רק לשיבוש בסדרי האהבה, אלא גם לקושי שיש לפרטים מסוימים לאפשר את גורלו של אחר, כך שיישאר כפי שהוא, ובמקום זה, לאמצו כשלהם. לעתים קרובות, בעבודה הנעשית כדי להשיב על קנם את סדרי האהבה באמצעות ייעוץ משפחתי, המטופל אינו מודע, או מודע רק במעט, להסתבכויותיו בגורלם של אחרים, אך כאשר הדבר מתגלה בשעת הייעוץ, הוא הופך מודע מאוד לנאמנויות הנסתרות והדוממות שלו, ומתחיל להגן עליהן ביודעין.

רק לעתים נדירות מתקיימים סדרי האהבה בשלמותם במסגרת המשפחה הממוצעת. בני משפחה המשבשים את סדרי האהבה, לעתים קרובות ביותר אינם מבינים זאת ואינם מגיבים בדרך מודעת, ואי לכך גם לא מכירים בשיבוש; מודעות זו אינה מתפוגגת פשוט ממצפון או מנשמת המשפחה. היא נשארת בשלמותה, ואם בן משפחה מגורש שלא בצדק ממשפחה, בן משפחה אחר, אפילו כמה דורות אחר כך, יחוש דחף להחזיר את האיזון והסדר על קנו על ידי גורל דומה, מתוך נאמנות שקטה.

בדרך דומה, אומות או קבוצות לאומיות או אתניות שנפלו קרבן לקבוצות אחרות, מחקות אז את מבצעי העבירה המקוריים. קורבנות ומבצעי העבירה חולקים את גורלם אלה עם אלה וכאשר הקורבן לא זוכה בצדק או מורחק בדרך כלשהי, ומבצע העבירה גם הוא מורחק, ומקבל מעמד של פחות מבן אנוש, גם הם הופכים מורחקים ומאלצים את הדורות הבאים ליטול על עצמם או את גורל מבצע העבירה או את גורל הקורבן כשלהם. כאשר אנו בוחנים את מבצעי העבירה, יש לזכור שהפרט הוא הרבה יותר מאשר אותו רגע בזמן שבו הפך לרוצח או לרודף, הישות שלהם גדולה בהרבה מאירוע בודד, ובמקום שהאירוע הבודד יגדיר את מי שאנחנו, השלמות של ישותנו היא שמגדירה מי אנו. ברצוני לחלוק עמכם כמה דוגמאות:

מטופל אולץ, על אף שהתחנך בבית נוצרי, להמיר את דתו לדת היהודית. בבחינת ההיסטוריה המשפחתית, ראינו שהסבא-רבא עזב את אשתו למען אישה יהודיה והוליד עמה ילד. ילד זה, יהודי כיוון שנולד לאם יהודיה, נודה ולא הוכר כאח על ידי סבו של המטופל, לא הוכר כדוד על ידי המטופל ומשפחתו. הדבר מהווה נידוי, שיוצר שיבוש בסדרי האהבה, ולכן, כיוון שהנשמה מטבעה רוצה לכלול את כל הדברים ולהיות שווה לכל הדברים, המטופל הרגיש דחף לחלוק את גורל דודו ולחיות עם התוצאות של המרת דתו ליהדות במסגרת היותו שייך למשפחה נוצרית.

בדרך זו, אנו כילדים, והילדים שלנו, מאמצים אנרגיות ורגשות של אבות אבותינו, וחיים את חיינו כאילו אנו בעצמנו חלק מהשושלת שנשכח או נודה. הסיבוך והשיבוש בסדרי האהבה השכיחים ביותר מתרחשים כאשר התרחש מוות מוקדם של פרט במסגרת המשפחה, בין אם הורה או ילד. כאשר פרט מת מוות מוקדם, קשה מאוד לבני המשפחה שנותרו לקבל את גורל האחר, והדבר נכון במיוחד במקרה של הורים שמאבדים תינוק, או במקרה של ילד צעיר המאבד הורה. איננו מסוגלים להתייחס ולהכיר במת באופן מלא, וגם הוא הופך מורחק.

מטופלת דיווחה שהיא נאבקת לעתים קרובות בתחושות אובדניות ושכל חייה עסקה במסע חיפוש אחר אמת רוחנית. בעבודה עם משפחתה, אנו למדים שאחותה של אמה מתה רק שעות ספורות לאחר לידתה. לא קראו לילדה בשם ולא ערכו לה לוויה ומעולם לא דיברו עליה, היה זה טאבו ברור בתוך המשפחה. במסגרת הייעוץ, היא פרצה בבכי כאשר בחנה את ייצוג הילדה המתה ודיווחה: “אני מרגישה שחיפשתי אחריה כל ימי חיי”. המטופלת דיווחה גם על תחושת אשמה פשוט בשל היותה בחיים, וכעת הבינה בברור מדוע.

המטופלת חשה דחף לייצג את הילדה המתה בדרך כלשהי, ולחלוק את גורלה. כאשר ילד מת, תכופות ההורים אינם מסוגלים להתייחס אל הילד ואינם מסוגלים לאמצו כשלהם, וכך הופך הילד למנודה מהמשפחה. במקרים שכאלה, אפילו לאחר ארבעה או חמישה דורות, השפעתו מורגשת והילדים והנכדים של הדורות הבאים עשויים לחוש דחף לחלוק את גורלו של ילד שכזה בדרך כלשהי, או באמצעות פעולה, או על ידי נשיאת רגשות האחרים. לעתים קרובות ביותר, מטופלים שדיווחו שהם נמצאים במסע חיפוש ארוך אחר אמת רוחנית או “דבר-מה”, בדרך כלל מחפשים אחר מישהו שמת ונשכח.

כיצד אנו יכולים אפוא לעבוד עם סדרי האהבה ולהתחבר למידע שהתגלה? אנו עושים זאת באמצעות מה שמכונה “שדה הידיעה”. “שדה הידיעה” ידון בחודש הבא.

מסר מאת אומני ~ תשובה לשאלת קורא

איך נוכל להתגבר על הפחד מפני אכזבה? ניסיתי דברים רבים שלא הצליחו. עכשיו אני מרגיש שעליי להרים ידיים ולהשלים שעליי לקבל פחות מכפי שאני רוצה.

ככל שהערכתך העצמית תגבר, אתה תלמד לצפות להצלחה. הדבר מתרחש כיוון שכאשר אתה פותח את עצמך באמצעות הערכה עצמית, אתה הופך מתואם יותר עם זרימת היקום, מתואם יותר עם התודעה של העצמי הגבוה שלך, של הנשמה שלך. כאשר הדבר קורה, יותר ויותר דברים שאתה רוצה יבואו אליך. אתה תחשוב על שפע, ובשעה שתחצה את מגרש החניה בדרך למכוניתך, תראה מטבע נוצץ על הקרקע. הרם אותו! אין מקריות ביקום. ככל שתתרגל הערכה עצמית, כך תשנה את האמונות שלך בכל הקשור לקבלה ולעשייה והסנכרון ימלא תפקיד בחייך. כאשר תחווה סנכרון רב יותר, אתה תתחיל לצפות שהכל יתנהל כשורה, כיוון שהיקום מעניק לך ראיות על בסיס יום-יומי שהכל טוב ופועל לטובתך. הערכה עצמית היא המפתח לכל הדברים, כיוון שזוהי אהבה עצמית, ואין אמת גבוהה יותר מן האהבה! כאשר אתה מתפשר על פחות ממה שאתה רוצה, אתה מחליט שאתה ראוי פחות. האם זו החלטה שאתה באמת רוצה להמשיך ולקבל?

זרקור על ריפוי: חשיבות ריפוי ההעברה הבין דורית

רבים מאתנו מתמודדים עם ערך עצמי, מתאמצים לברוא ולשמר את שאנו אוהבים, ולברוא הצלחה בכל תחומי החיים, כגון מערכות חיים אינטימיות, עבודה מספקת, זרימה של שפע ובריאות טובה. בנוסף לשימוש בכלי ההגשמה הרוחניים, חשוב שנרפא את תחושת הביטחון וההשתייכות שלנו בעולם הפיזי.

מדע הריפוי וייעוץ משפחתי/ריפוי העברה בין-דורית של ברברה ברנן הראו לנו שכל אחד מאתנו מחובר על ידי חוטי אנרגיה לכל בני המשפחה הביולוגית שלנו (גם אם הם אומצו לאחר הלידה), ושחוטים אלה משפיעים על הרווחה שלנו, על תחושת השייכות ועל תחושת הביטחון שלנו בעולם הפיזי. יש התומכים בחיתוך החוטים הללו, אולם אנו קשורים הן גנטית והן רוחנית לכל השושלת שלנו, וחיתוך החוטים רק יחליש את המערכת שלנו עוד יותר. מה הפתרון אפוא? ומה הם הגורמים להתרוקנות האנרגיה באמצעות החוטים הללו?

בנוסף לנשמה שלנו, אנו שייכים גם לנשמת משפחה. במונח “נשמת המשפחה” אין הכוונה לקבוצה לא-פיזית של נשמות שאליה אפשר שהשתייכנו קודם לגלגולים ובין הגלגולים, אלא הוא מתאר את הנפש והנשמה של המשפחה הביולוגית הקולקטיבית שלכם, המשתרעת על פני כמה דורות. כל אחד מאתנו הוא חלק קטן בעוגה הבין-דורית הקולקטיבית, וכל שקורה לבני משפחה אחרים בדורות הקודמים יכול, וכך גם קורה לעתים קרובות, להשפיע עלינו השפעה משקעית עמוקה היום, בין אם אנו מודעים לכך או לא. כאשר אנו מדברים על השושלת, אנו מתייחסים לא רק לדורות המרוחקים יותר, אלא גם להורים שלנו, לסבים ולסבתות ולסבא-רבא וסבתא-רבתא וכן הלאה.

לאילו אירועים אפוא יש השפעה? מוות מוקדם של הורים או סבים וסבתות, אימוץ, גירושים, שהייה בבית יתומים, עתות מלחמה, השואה, שהייה במחנות פליטים, מחלה קשה במשפחה, אם שמתה בלידה, הפלה של ילד רצוי, תינוק שנולד מת, הפסקת הריון (הפלה יזומה), רצח במשפחה ורצח אחר, אבדן פתאומי של שותף או בן/בת זוג, גזענות וצורות רדיפה אחרות. מדוע יש לאירועים הללו השפעה שכזו וכיצד יכול אירוע שהשפיע על הסבתא שלנו להשפיע עלינו היום?

בכל פעם שמתרחשת טראומה, היא נספגת בגוף ובמערכת האנרגיה של הפרטים המעורבים. כילדים, בייחוד ברחם, אנו סופגים את האנרגיה ואת החוויות לא רק של ההורים שלנו, אלא גם את החוטים האנרגטיים הנובעים מהצ’אקרה הראשונה שלנו שמחברים אותנו לשושלת שלנו ונושאים מידע, פחד והתנסות. במקרים רבים, אנו כפרטים יכולים לשאת את התחושות של אלה שהושפעו על ידי טרגדיות שכאלה כאילו היו אלה החוויות שלנו. לעתים קרובות ביותר אין לנו מודעות לכך שאנו נושאים טרגדיה שכזו, אבל הדבר יכול להתגשם בדפוסי חיים משובשים, בדיכאון, בהפרעה דו-קוטבית, באי יכולת ליצור מערכות יחסים אינטימיות ממושכות, בבריאות לקויה, במחלה ובאי-יציבות כלכלית.

הנה כמה דוגמאות

“מטופל סבל מכאבי ראש מסמאים במשך כמה שנים. לא זוהתה כל בעיה נוירולוגית והמטופל נהג לקחת כמויות אדירות של משככי כאבים מזה זמן-מה, אולם כאבי הראש שלו עדיין הפריעו לתפקודו ולעתים קרובות היה עליו להישאר רתוק למיטה. בעת הייעוץ, בייצגו את כאב הראש, הוא נפל לרצפה כשהוא אוחז בראשו. המטופל גילה שלהוריו היה בן שנולד כמה שנים לפניו, ושילד זה מת בתאונה. המוות נגרם כתוצאה מאבן שנפלה על ראשו עקב רשלנות של בן משפחה אחר. כאבי הראש של המטופל נעלמו באותו יום ורק לעתים נדירות הוא סבל שנית מכאב ראש”.

“אבא שלי מת כשהייתי בן שמונה, ומנקודה זו ואילך הפכתי בדרך כלשהי לבעל של אמי, לראש המשפחה. שוב לא הייתי ילד, אלא ידיד ואיש סוד לאמי. קשה לי לנהל מערכות יחסים עם נשים”.

“בעת הצבת המצב, ייצוג של המטופל חש בטראומה שנגרמה בגלל מותו של חבר ללימודים, וחי מחדש את סצינת התאונה. המטופל הצהיר אז שהוא חש רגשות דומים, אף-על-פי שאינו זוכר שהתאונה התרחשה. בשלב מאוחר יותר אישר המטופל, לאחר ששוחח עם בני משפחה, שהיה זה אחיו שהיה במקום התאונה ולא הוא עצמו”.

היו גם מקרים רבים שבהם הורי המטופל אבדו את אהבתם הגדולה בדרך זו או אחרת, ואחר כך נישאו להורה האחר של המטופל. במקרים שכאלה הבן או הבת עשויים לשאת את תחושות ההורה, ולברוא חיים בהם הם מחפשים לנצח אחר “אהבה גדולה” שחומקת מהם.