מאת: סטיב ד׳לאנו גרסיה
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
ישנם מפגשים שלא נראים חשובים במבט ראשון. הם נראים רגילים. שיחה חולפת. חילופי דברים קצרים. חביבות מקרית. אישה שמופיעה לרגע ואז ממשיכה בדרכה. אבל לא כל דבר מקודש מגיע מלווה בתופים ובמחולות. רוב המפגשים החשובים בחיים מתרחשים בשקט, כמעט מבלי שיבחינו בהם, ואף על פי כן הם מותירים משהו שלא ניתן להכחיש. רוח שהתרככה. נשימה שהפכה סדירה יותר. תחושה שאומרת, מסיבה שלא ניתן להסביר, שמשהו משמעותי התרחש הרגע.
למדתי להאמין שאנשים לא פשוט נתקלים אלה בחיי אלה ללא תוצאות. תכופות יש משהו עמוק יותר מתחת לפני השטח, משהו שהמיינד לא מסוגל להסביר באופן מלא, אך שהנשמה יכולה להרגיש באופן מיידי. אנו פוגשים אלה באלה ברגעים מדויקים. בעונות של תשישות, בלבול, אבל, התעוררות, ערגה, אומץ ושינוי. ובדרך כלשהי, גם כאשר איננו מבינים לגמרי את הסיבה, לעתים קרובות קיימת תחושה מוזרה שהפגישה שייכת למשהו גדול יותר מאשר לאקראיות. היא נושאת קדושה שקטה. היא מותירה סימן. היא מעוררת משהו רדום.
מסיבה זו החביבות חשובה הרבה יותר מכפי שאנשים חושבים. אישה יכולה לחשוב שהיא מעניקה רק חיוך, מילה סבלנית, אוזן קשבת, מחווה קטנה של אכפתיות. אבל היא לא יודעת שהאישה האחרת נלחמת במלחמה שקטה. היא לא יודעת עד כמה קרובה מישהי לייאוש, כמה זמן חלף מאז שהרגישה שרואים אותה, באיזו מידה שכחה אולי את ערכה. מה שנראה קטן בחייה שלה, יכול להגיע כחסד אל חייה של אישה אחרת. מה שמרגיש כנתינה פשוטה, יכול להפוך בלתי נשכח עבור המקבלת.
נשים צועדות בעולם הזה נושאות כאב כה אישי שאפילו הקרובים ביותר אליהן לא יכולים לראות את מלוא כובד משקלו. נשים מדברות בנימוס שעה שהן עוצרות דמעות. נשים מתפקדות מתוך עייפות שמרחיקה לכת אל מעבר לגוף. נשים תוהות האם הטוב קיים עדיין, האם העדינות והרכות אמיתיות עדיין, האם הן עצמן נושאות עדיין אור כלשהו. ולפעמים, כל שדרוש הוא רגע כן אחד עם אישה אחרת, פעולת חסד אמיתית אחת, כדי שמשהו בתוכן ישתחרר. כדי שמשהו שנקבר עמוק יתעורר. כדי שהניצוץ יחזור לעיניהן.
מסיבה זו איני מתייחס בקלילות לאף מפגש אנושי. אני לא מאמין שאנו כאן רק כדי לחלוף זה על פניו של זה. אני מאמין שאנו כאן כדי להשפיע אלה על אלה, להעיר אלה את אלה, לקרוא אלה לאלה חזרה לדברים העמוקים ביותר ואמיתיים ביותר בתוכנו. נוכחות של אישה אחת יכולה להפוך מקלט לרוחה העייפה של אישה אחרת. חום של אישה אחת יכול להפיג את בדידותה של אישה אחרת. חמלה של אישה אחת יכולה להזכיר לאישה אחרת שהיא עדיין ראויה לאהבה, עדיין ראויה לעדינות, עדיין ראויה ליחס של דאגה במקום לאדישות.
יש בכך משהו רוחני ביותר. אנו לא נושאות רק את חיינו שלנו. אנו נושאות גם את העוצמה להשפיע על חיי הסובבים אותנו בדרכים להן לא נהיה עדות אף פעם באופן מלא. מילה חביבה מהדהדת בראשה של מישהי זמן רב לאחר שהשיחה הסתיימה. מחווה רכה יכולה להפוך לדבר שעוזר למישהי לשאת יום נוסף. רגע של הבנה יכול להשיב כבוד לאישה שנעה בעולם בתחושה שהיא אינה נראית. תכופות איננו זוכות לראות את מלוא ההיקף של מה שאנו נותנות, אבל אין משמעות הדבר שהיקף זה קטן. במקרים רבים, הוא גדול הרבה יותר מכפי שאנו יודעות.
מסיבה זו אסור אף פעם לטעות ולחשוב שחביבות היא חולשה. אין זו חולשה להישאר עדינות בעולם שמתגמל קשיחות. אין זו חולשה להישאר פתוחות בתרבות שמלמדת אנשים לשמור מרחק, להגן על עצמם על ידי אימוץ קרירות, לחלוף זה על פני זה ללא נוכחות ממשית. להעניק כנות, יחס, סבלנות ואהבה בעולם שכזה היא פעולה של כוח רוחני. זהו סירוב להניח לנוקשות החיים להפוך אתכן אדישות לנשמות אחרות.
ואולי זה חלק מהתכלית עמוקה יותר. אולי אנו אמורות להפוך לתזכורות אלה לאלה. תזכורות שהטוב עדיין קיים. תזכורות שרכות אינה מטופשת. תזכורות שהאהבה לא עזבה עדיין את העולם הזה. תזכורות שאפילו בזמנים קשים, אנשים יכולים עדיין להיות מרחב של חסד עבור אנשים אחרים. אישה לא חייבת לחולל נסים גדולים כדי לשנות חיים. לפעמים כל שעליה לעשות הוא להיות נוכחת מספיק, רכה מספיק, ערה מספיק כדי לזהות את הקדושה שבאישה שלמולה ולהגיב מתוך אכפתיות.
לכן אל תחשבו לעולם שהחביבות שלכן נעלמת. אל תחשבו לעולם שהעדינות שלכן לא משפיעה. אל תחשבו לעולם שהאהבה שאתן מעניקות בדרכים קטנות ואמיתיות היא מבוזבזת, רק משום שלא מכירים בה בקולי קולות. הרבה כל כך ממה שמקודש בעולם עובד בדממה. הרבה כל כך ממה שנרפא נכנס בשקט. מילים מעטות, רגעי סבלנות, מבט שאומר ׳אני רואה אותך׳, רכות שלא מבקשת דבר בתמורה, דברים אלה מרחיקים לכת הרבה יותר מכפי שאתן מדמיינות. הם נוגעים באנשים במקומות שנסתרים מעין הציבור. הם משקמים את מה שנפרם. הם עוזרים לנשמה אחרת לזכור את ערכה.
כולנו נעות בחיים עם צורך בחסד, כולנו מסוגלות להעניק אותו. כולנו מחוברות הרבה יותר מכפי שאנו מעמידות פנים. כולנו משפיעות אלה על אלה, משאירות עקבות אלה באלה, מעוררות דברים אלה באלה. לפעמים מה שנעלה ביותר באישה אחת מעורר באישה אחרת את מה שנעלה ביותר בה ומעלה אותו אל פני השטח. לפעמים אישה היא הסיבה לכך שאישה אחרת נזכרת בכוחה, ברכותה, בכבודה וביכולת שלה להתחיל מחדש.
זו הסיבה מדוע כל מפגש חשוב. זו הסיבה מדוע כל פעולה של אכפתיות, חשובה. זו הסיבה מדוע האנרגיה שאתם מביאים לחיי אחרים, חשובה. יכול להיות שלא נדע אף פעם מדוע נפגשנו, אבל אולי אין צורך לדעת. אולי מספיק להבין שהמפגשים שלנו אינם ריקים, שהנוכחות שלנו נושאת תוצאה, שהאהבה, כאשר היא ניתנת באופן כֵּן, מהווה עבודת קודש.
צעדו אפוא בעדינות, אבל אל תמעיטו בערך ההשפעה שלכן. דברו בחביבות, אבל אל תחשבו שהמילים שלכן קטנות. הציעו חמימות, סבלנות וחסד בכל מקום אפשרי. יכול להיות שאתן תהיו אלה שתעזרו לאישה אחרת לחוש שוב בקרבת החסד. יכול להיות שאתן הסיבה שהרוח שלה מתרככת במקום להתקשות. יכול להיות שאתן התזכורת לכך שהיא לא לבד, לא נשכחה, ולא מעבר להישג יד האהבה.
ובעולם שבו תכופות אנשים רעבים לדברים האלה, אין זו נתינה חסרת משמעות. זו נתינה מקודשת.