מאת: ד״ר מיה האטני

מאנגלית: סמדר ברגמן

האֵבֶל, כמו האהבה, מהותי להתנסות האנושית שלנו.

אנו לא מתאבלים על מה שאיננו אוהבים.

ההתאבלות היא שמרפאה אותנו.

קיימת הכוונה אלוהית באֵבֶל.

זהו תהליך המוות עבור החיים שלנצח משנה אותנו בעת שהוא מתמיר את הנפש ומעיר אותנו לרמת תודעה חדש.

האֵבֶל הוא חלק מהותי מתהליך הריפוי.

אובדן חודר לדברים רבים כל כך בחיינו, כיוון שהארעיות היא מרכיב קבוע של החיים בעולם החומרי.

האֵבֶל יכול לערער ולהוציא מאיזון.

אנו יכולים למצוא את עצמנו עורגים ומתגעגעים למי שהלך, למה שלא קיים עוד, למי שהיינו או למי שלא נוכל להיות לעולם.

אף אובדן אינו אובדן בודד, אלא מכיל בתוכו ערב רב של אובדנים אחרים.

אנו משילים זהויות ופוגשים במרחבים בתוכנו בהם ייתכן ואיננו יודעים כיצד לדאוג לעצמנו.

מערכות האמונה שלנו מוטלות בספק כאשר אנו מרגישים נפרדים מהחיים, עצובים וכועסים על אלוהים.

האֵבֶל גם מכיל את זרעי היוולדותנו הרוחנית הוודאית.

הוא תוצר לוואי טבעי של האהבה, של החיים ושל מתן תשומת לב, ואף על פי כן, הקדשת זמן רב לאֵבֶל הפכה לטאבו בעולמנו.

מוות ואֵבֶל קיימים בשגשוג עולם הטבע.

מצעי גידול נרקבים מצמיחים פירותיהם, את הפטריות האהובות עלינו, ניזונים מדברים מתים.

פילים, דולפינים, עורבים וסוסים, ובעלי חיים נוספים, מנהלים טקסי אבלות.

טורפים ניזונים מחיות, והדבר תומך במים הזורמים ובמערכות האקולוגיות המתפתחות.

אלוהים הוא השלם… אור, אהבה, חיים, מוות, אֵבֶל, התחדשות, צמיחה ושגשוג.

אלוהים חי בכל אלה.

רק בני האדם המודרנים מאמינים שקיים סדר נכון כלשהו בדברים שמחוללים סבל והפרדה, כאשר אנו זקוקים לחסד, לאהבה ולתקווה יותר מכול.

אֵבֶל הוא חלק מספירלת החיים, מההתפתחות שלנו.

אנו התגלמות של ספירלת החיים והאֵבֶל לוקח אותנו למסע הפיכתנו שלמים יותר, בשל לבנו השבור.