איך להתגבר על הדחיינות
מאת: כריסטינה לופז
תרגום ועריכה מקובץ הווידיאו: סמדר ברגמן
בעבר, הייתי אלופה בדחיינות. כשהייתי באוניברסיטה, הייתי ממתינה עד היום האחרון שלפני המבחן, נועלת את עצמי בחדרי ו״חורשת״ כל הלילה ואז מגיעה תשושה לכיתה ביום המבחן. תמיד תכננתי ללמוד זמן רב לפני המבחן, אבל זה אף פעם לא קרה. הדבר היה נכון לא רק לגבי הלימודים, דחיתי כל דבר בחיי – קטן או גדול. ודומה שאיני לבד. כאשר שאלתי את קהל הקוראים שלי, שבעים וחמישה אחוזים מהם אמרו שהם דוחים הכול בחייהם, כעשרים אחוזים אמרו שהם דוחים רק את הדברים הקטנים והיו חמישה אחוזים שאמרו שהם לא דוחים כלום אף פעם. אם אתם שייכים לאותם חמישה אחוזים, אני רוצה להכיר אתכם, כדי לוודא שאתם אנושיים.
לכן, אם אתם דחיינים, אתם לגמרי לא לבד, וקרוב לוודאי שאתם כבר יודעים שדחיינות אינה טובה לכם ומעכבת אתכם. אך אם זה נכון, מדוע אנחנו דוחים? מדוע אנו ממשיכים לעשות את מה שמונע מאיתנו להתקדם ולבצע דברים בחיינו – קטנים וגדולים? מאמר זה יענה על השאלות הללו, על ידי כך שהוא ירחיק לכת אל מעבר למה שהפסיכולוגיה ומומחי ההתפתחות האישית מהזרם המרכזי חושבים על הדחיינות, ויציג גם סיבה רוחנית. כיוון שמבלי שתבינו מה קורה לכם ברמה הרוחנית והאנרגטית, כמעט בלתי אפשרי להשתחרר מהדחיינות.
אתם תלמדו מהי דחיינות מנקודת המבט הרוחנית, את הסיבה האמיתית מדוע אתם דוחים, ואלה ״ישנו את כללי המשחק״ ויעזרו לכם להשתחרר סוף–סוף מהדחיינות, להתגבר עליה, לבצע דברים בחייכם ולהגשים את הפוטנציאל הגבוה ביותר שלכם. בהמשך אשתף תרגיל אנרגטי עוצמתי שיותיר את הדחיינות הרחק מאחור.
תחילה, בואו נבחן את הדעה הרווחת לגבי השאלה ״מהי דחיינות?״ זו הפעולה הלא הכרחית והמכוונת של עיכוב או דחיית דבר–מה, למרות הידיעה שיהיו לכך תוצאות שליליות. מה שמצחיק לגבי הדחיינות הוא שאתם נמנעים מלעשות דבר מה חשוב או דחוף יותר לטובת פעילויות לא דחופות וחשובות פחות או מהנות יותר, למשל, כדי לגלוש שעות ברשתות החברתיות, לצפות בכלבלבים חמודים, וזאת בשעה שיש לכם דד–ליין מאיים בעבודה. או שאתם צופים ברצף בנטפליקס, במקום לבצע צעדים הכרחיים כדי להתפטר מהעבודה שאתם שונאים ולמצוא מקום עבודה מספק יותר.
בכל הקשור לדחיינות, יש שתי רמות שאני אכנה אותן ״דחיינות קטנה״ ו״דחיינות גדולה״. בדחיינות קטנה אתם דוחים דברים קטנים ויום–יומיים. למשל, אתם ממתינים כמה ימים לפני שאתם רוחצים את הכלים שנערמו בכיור שלכם. בדחיינות גדולה אתם נמנעים מדברים גדולים שיש להם השלכות ממשיות על חייכם, כגון דחיית סיום מערכת יחסים רעילה או הימנעות מצעדים שיהפכו חלום למציאות. לטובת המאמר הזה, אדבר רק על הדחיינות הגדולה, כיוון שהיא זו שבאמת מחבלת בחייכם ולא מאפשרת לכם להגשים את הפוטנציאל המלא שלכם כאן על כדור הארץ.
אז מדוע בעצם אנו דוחים? לכמה ממורי ההתפתחות האישית ומומחי הפסיכולוגיה יש תשובות שונות לשאלה הזאת. טוני רובינס סבור שדחיינות היא תוצאה של פחד כלשהו, בין אם פחד מפני כישלון או הצלחה, או פחד מהלא–נודע. סיימון סינק סבור שהדחיינות היא תסמין של היעדר בהירות ותכלית. הפסיכולוגית ההוליסטית, ד״ר ניקולה לפרה, מדברת על כך שדחיינות היא מנגנון התמודדות שבו אנו משתמשים כדי להימנע מרגשות או ממצבים לא נוחים. היא מאמינה שדחיינות היא צורה של חבלה–עצמית ויכולה גם להיות ניסיון להגן על עצמנו מכישלון או משיפוט. מל רובינס מאמינה שדחיינות היא התנהגות נרכשת ולא פגם אופי, והנה התובנה שלה המועדפת עליי: ״דחיינות היא צורה של הקלה על מתח״. זה נכון כל כך ומצביע על אמת עמוקה יותר לגבי הדחיינות, אמת שלא מדברים עליה במידה רבה במעגלי ההתפתחות האישית. אתם לא דוחים כיוון שאתם עצלנים, חסרי משמעת עצמית או לא מסוגלים לנהל את הזמן שלכם – אתם דוחים כצורה של שימור–עצמי או הגנה עצמית. דחיינות היא ניסיון של הגוף שלכם לשמור עליכם, זו תגובת–טראומה שמופעלת כאשר אתם מתמודדים עם פעולות והחלטות משמעותיות מאוד, שלוקחות אתכם אל הלא–נודע או אל חוסר ודאות.
כאשר יש לכם טראומה שלא נרפאה בחייכם, הגוף ומערכת העצבים שלכם יכולים להיכנס להילוך גבוה או לחוסר ויסות בעת ההתמודדות עם חוסר ודאות או עם דבר מה חדש, כיוון שהם תופסים אותם כסכנה אפשרית. וסכנה פוטנציאלית יכולה להפעיל במערכת העצבים שלכם כמה תגובות הגנתיות שונות, כאשר המפורסמות שבהן הן לחימה, בריחה או קפיאה. הגוף שלכם ינסה להילחם בסכנה, לברוח ממנה או שיקפא על מקומו. בכל הקשור לדחיינות, הגוף נמצא למעשה בתגובה של קיפאון תפקודי, כיוון שאתם יכולים עדיין לבצע משימות פחות חשובות, כגון גלישה ברשתות החברתיות או צפייה בטלוויזיה, אך לגבי הדברים הגדולים, אתם משותקים לחלוטין.
אך כעת בואו נעמיק ונדבר על הצד הרוחני של הדחיינות, כיוון שהוא נעדר בדרך כלל מהשיחה ובלעדיו קשה להתגבר על דחיינות ממושכת. מבחינה רוחנית, הדחיינות מתרחשת בשל שני עיוותי אנרגיה בגוף המעודן שלכם.
עיוות האנרגיה הראשון הוא שדה אנרגיה פצוע. זהו שדה אנרגיה שנותר מהתנסויות כואבות או טראומטיות כלשהן שהיו בחייכם או בגלגולים קודמים. כל טראומה שלא נרפאה מותירה שדה אנרגיה עכור על פני הגוף, שפועל באופן עצמאי משדה האנרגיה העיקרי שלכם. המורה הרוחני אקהרט טולה מכנה זאת ״גוף הכאב״ בספרו ״ארץ חדשה״. הוא אומר שגוף הכאב הוא שדה אנרגיה של רגש ישן אך פעיל ביותר, שחי כמעט אצל כל אדם. המטען הרגשי של הטראומות מותיר את שדה האנרגיה הפצוע הזה חי, אם לא מרפאים את הטראומות הללו או עובדים איתן. ולגוף הכאב יש חיים משלו, הוא עלול להיות מופעל בכל פעם שהוא קולט סכנה, חוסר ודאות או אי ידיעה. לאחר שהופעל, גוף הכאב יכול אז להוציא את מערכת העצבים מוויסות ולהכניס את גופכם לתגובת טראומה, כגון קיפאון תפקודי שמוביל אתכם לדחיינות.
עיוות האנרגיה השני שמוביל לדחיינות הוא מקלעת שמש חלשה או פחות אנרגטית. מקלעת השמש היא הצ׳אקרה השלישית מתוך שבעה מרכזי אנרגיה עיקריים של הגוף, והיא ממוקמת באזור הבטן שלכם. היא מתפתחת בגיל הנעורים ואחראית על תחושת העוצמה האישית, הרצון החופשי, האינדיבידואליות ותחושת הריבונות שלכם על גופכם. מקלעת השמש נשלטת על ידי אלמנט האש, והדבר הופך אותה לצ׳אקרה עוצמתית ביותר של פעולה, שעוזרת לכם לנקוט בפעולה להגשמת החלומות שלכם, להרגיש ביטחון עצמי ולהאמין ביכולות שלכם, כמו גם להעניק לכם הערכה עצמית. אם אתם דחיינים, משמעות הדבר היא שמקלעת השמש שלכם נטולת אנרגיה או שהיא חלשה ואם גוף הכאב שלכם מופעל, הוא מבטל את רצון מקלעת השמש ומשתק אתכם, פשוטו כמשמעו. זאת אומרת, שהטראומה והאנרגיה של גוף הכאב גדולים יותר מעוצמת הצ׳אקרה השלישית ואינכם מסוגלים להשתמש בעוצמת מקלעת השמש, היא פשוט לא חזקה מספיק כדי להתגבר על הקיפאון או על המשקל הכבד של גוף הכאב.
חשבו על משאית משא. הקטר הוא מקלעת השמש והקרונות הם גוף הכאב שלכם. עוצמת הקטר חייבת להיות גבוהה יותר מסך המשקל של קרונות המשא. אם הקטר לא מסוגל למשוך את קרונות המשא, הרכבת לא תנוע או שהקטר יתפוצץ. חיוני להבין את האנרגיה הזאת ואת הצד הרוחני של הדחיינות, כיוון שלא משנה כמה טריקים פסיכולוגים או טיפים מועילים תקבלו ממומחי ההתפתחות האישית, הם לא יעבדו אלא אם תהיה לנגד עיניכם תמונה רוחנית למתחולל ברמת שדה הארנגיה והצ׳אקרות שלכם. אם גוף הכאב והטראומה שלכם ימשיכו לחוות טריגרים ואם מקלעת השמש שלכם חלשה מדי מכדי להתגבר על המשקל הזה, אתם תמשיכו לשבת על הספה, לצפות בטלוויזיה בשעה שהחיים חולפים לנגד עיניכם.
כעת, לאחר שיש לכם תמונה ברורה לגבי מהות הדחיינות ברמת המיינד, הגוף והרמה הרוחנית, בואו נצלול אל חמש דרכים באמצעותן ניתן להתגבר על הדחיינות פעם אחת ולתמיד.
הדרך הראשונה היא להרגיע את מערכת העצבים. זה הטיפ הראשון, כיוון שעד שלא תצאו מתגובת הטראומה של הקיפאון בו נמצא גופכם, אף אחד מהטיפים לא יעבדו. אם הגוף שלכם לא מווסת, אתם לא נמצאים במצב מקורקע שיכול לעזור לכם לפעול להגשמת חלומותיכם או לבצע את הדרוש בחייכם. לכן, הרגעת מערכת העצבים והבאת הגוף לכדי שיווי משקל פנימי הכרחיות לחלוטין. אני אוהבת להשתמש בתרגילי נשימה, בשירה או בהשמעת קולות קצובים, בריקוד, בהליכה בכפות רגליים יחפות בטבע ואפילו לחבק עצים. אלה הם כמה מהדברים שתוכלו לעשות כדי להוציא את עצמכם מקיפאון תפקודי. אך הנה טיפ של אלופים: חדלו מהתנהגויות הדחיינות. הפסיקו לגלוש ברשתות החברתיות במשך שעות, כבו את הטלוויזיה והניחו את השלט – יהיו חטאי הדחיינות שלכם אשר יהיו, הפסיקו לעשותם. כל ההתנהגויות הללו הן ממכרות מאוד, כיוון שהן מעלות את רמות הדופמין במוח וכך אתם מתמכרים ורוצים עוד רשתות חברתיות ועוד דופמין. החליפו התנהלות ממכרת זו בתרגולים שאני משתפת כאן והם יחזירו את גופכם למוד רגוע מהר יותר.
הדרך השניה – זמן ריפוי הטראומה. זוכרים את המטפורה של רכבת המשא? כל עוד גוף הכאב שלכם נותר חזק ולא מעובד, הוא ימשיך לחוות טריגרים ויכביד על מערכת האנרגיה שלכם כולה, ימנע מכם לפעול ולבצע דברים שחשובים לכם. ממש כפי שמטען כבד מדי יכול לעצור את רכבת המשא, כך עלינו לטפל בגוף הכאב שלנו ולבצע את עבודת הריפוי הדרושה כדי לצמצם את גודלו של גוף הכאב, כדי שלא יופעל עוד או יכביד על מערכת האנרגיה. כיוון שחלק אדיר ממשקלו של גוף הכאב נובע מכאב רגשי לא–מעובד, הדרך הטובה ביותר להתחיל לרפא את גוף הכאב היא להתמודד עם הרגשות המודחקים מן העבר, להרגישם ולעבד אותם. אתם מגיעים לנקודה שבה אינכם מפחדים עוד לעבוד עם כל הטראומה או ההתנסויות הכואבות מן העבר שעדיין מכבידות עליכם. אתם יכולים לבצע עבודת עיבוד רגשי זו באמצעות כתיבה על ההתנסויות שלכם, שיחה עם אדם בו אתם בוטחים או אפילו במסגרת קהילת אנשים שמבצעים עבודת ריפוי דומה. יהיה הריפוי שתבחרו אשר יהיה, הדחף העיקרי שלכם הוא לעבד את החוויות ואת הרגשות הכבדים שתקועים עדיין בתוככם. ככל שתעשו זאת, כך יקטן גוף הכאב שלכם וככל שהוא נעשה קטן יותר, כך קטן הכוח שיש לו עליכם.
הדרך השלישית – כאשר גוף הכאב קטן וחלש יותר, זה הזמן לחזק את הצ׳אקרה השלישית. מקלעת השמש היא מנוע הפעולה והאנרגיה שלה חיונית כדי להכניס את גופכם לפעולה, בייחוד בנוגע לדברים החשובים בחייכם. ככל שהצ׳אקרה השלישית שלכם חזקה יותר, כך קל לכם יותר לפעול ושוב לא תפלו למלכודת הדחיינות, כיוון שעכשיו יש לכם עוצמה רבה שתעזור לכם לקום מהספה ולעשות דברים. הנה תרגיל עוצמתי שיטעין את מקלעת השמש שלכם. עמדו באופן יציב כאשר הכתפיים מתוחות לצדדים ושחררו את הברכיים, הניחו לגוף לנוע מעלה ומטה קלות. כעת עצמו את עיניכם ונשמו כמה נשימות עמוקות. הניחו את כפות הידיים, כשהן כלפי חוץ (האצבעות כלפי מעלה), על אזור הבטן העליונה, צרו צורת יהלום באמצעות האגודל והאצבע המורה של כל יד.
דמיינו שהמרחב בצורת יהלום שבין אצבעותיכם מתמלא באנרגיית אש, חמה ולוהטת. עשו תרגיל הדמיה זה למשך דקה ואז, כאשר אתם מוכנים, הושיטו במהירות ובחוזקה את הידיים החוצה, ודחפו את האנרגיה כלפי חוץ, כאילו הייתם מבצעים תרגיל של אומנות לחימה. דחפו את האנרגיה קדימה והחוצה באמצעות ידיכם. כווצו את הבטן שלכם בכל פעם שאתם דוחפים וחזרו על תנועה זו עשר פעמים.
לאחר מכן, הורידו לאט את הידיים אל צדי הגוף, נשמו כמה נשימות עמוקות ונסו לחוש כיצד מרגישה מקלעת השמש שלכם לאחר התרגיל. כאשר אתם מוכנים, פקחו את העיניים.
הדרך הרביעית באמצעותה ניתן להתגבר על דחיינות היא להפסיק לשפוט את עצמכם. שיפוט עצמי שכיח כאשר אנו דחיינים, כיוון שזה הקול הפנימי שמזהיר אתכם כל הזמן מפני כישלון או שאומר לכם שאחרים ישפטו אתכם אם תפעלו להשיג משהו חשוב בחייכם. למבקר הפנימי יש חלק אדיר בחבלה העצמית שמובילה לדחיינות ולשיתוק, ומבחינה אנרגטית, הוא כסכין שננעצת במקלעת השמש, מחלישה אותה עוד יותר וגורמת לה להיות הססנית. לכן, בכל פעם שאתם שומעים את הקול הפנימי שלכם שופט אתכם בשל פעולה כלשהי, פשוט הניחו את ידכם בעדינות על מקלעת השמש, נשמו כמה נשימות עמוקות ובעדינות השתמשו במילה ״שקט״.
הדרך החמישית – עבדו עם מיקרו–פעולות כדי להגשים את המטרות והחלומות הגדולים שלכם. טוני רובינס ומל רובינס מדברים על עוצמת המומנטום ועל הצורך להתחיל במשימות קטנות כדי לבנות מומנטום עבור מטרות גדולות יותר. חילוק המשימות לצעדים קטנים יכול לעזור לכם להתגבר על הדחיינות ולא להרגיש מוצפים על ידי המטרה הסופית. אני אוהבת את התרגיל הזה, כיוון שהוא עוזר לחזק את מקלעת השמש כמו גם לשמור את המיינד רגוע, בעת שאתם מתקדמים לאט אל מטרתכם או חלומותיכם. אתם יכולים לעשות זאת בדרך פשוטה, על ידי כך שתכתבו מה הם המטרה, החלום או ההחלטה העיקריים שלכם ואז חלקו מטרה זו לצעדים קטנים או לפעולות קטנות אותם ניתן לבצע אחד בכל פעם, עד אשר תגיעו לחזון הגדול יותר.
