תסמונת עובדי האור

סטיב פאווילה

פורסם במקור בשנת 2006

מאנגלית: סמדר ברגמן

מכשול אחד שלוכד אנשים רבים בעלי מודעות גבוהה הוא הדבר שאני מכנה בשם ״תסמונת עובדי האור״. זה מה שקורה כאשר מישהו מתעורר לרמת מודעות גבוהה יותר, אבל אינו מצליח להבין כיצד לחיות מתוך תכלית ולהאכיל את עצמו בו בזמן. אנשים שכאלה מתקשים מאוד להישאר מחוברים לרמות תודעה גבוהות יותר, תוך כדי כך שהם נותרים מקורקעים בחוזקה בעולם הפיזי. רבים מהם הופכים מתוסכלים בשל כך והופכים מדוכאים ומרגישים שהם פשוט רוצים לוותר ו״לחזור הביתה״ (זאת אומרת, לחזור לעולם הלא-פיזי).

חיבור רוחני בניגוד להתקרקעות פיזית

עובדי אור מתקשים אלה מרגישים לעתים קרובות שעליהם להתפשר: להישאר מחוברים ולהיות בלתי מקורקעים לגמרי, או לאבד את החיבור הגבוה שלהם ולהפוך מקורקעים יותר. אבל זוהי התפשרות קשה מאוד, ולכן רבים מהם מתנדנדים הלוך ושוב בין שני המצבים, מבלי לדעת מהי דרך הפעולה הנכונה.

כתוצאה מכך, עובדי אור אלה או שעובדים בעבודה שהם אינם נהנים ממנה, אך ששכרה בצדה, או שהם עושים עבודה בעלת תכלית ששכרה זעום. הם מקריבים למעשה את התכלית שלהם או את ההכנסה שלהם, כיוון שמאתגר מאוד מאוד לספק את השניים בו זמנית. אבל החלטה זו המאלצת אותם לבחור בין שתי האופציות הופכת לנטל בטווח הארוך. קשה לעסוק בתכלית אם אתם דואגים בקשר לתשלום שכר הדירה, וקשה להרוויח שכר הולם אם עבודתכם לא מעניקה לכם השראה.

מלכודת האמיתית היא האמונה עצמה שקובעת שיש לבחור בין השניים. טעות לחשוב שאינכם יכולים למשוך אליכם שפע בעזרת עבודה שאתם אוהבים לעשות. טעות גם לחשוב שהיותכם עניים היא הדרך הטובה ביותר לעזור לאנשים אחרים. עובדי אור רבים כה רגישים לרעיון של הקרבת התכלית שלהם לטובת הכסף, שהם החליטו שעדיף להיות נטולי כסף… או שיהיה להם רק מספיק כדי לשרוד.

כמו עובדי אור טיפוסיים אחרים, אני רגיש מאוד לרעיון של ״לעשות כסף בדרך הלא נכונה״. יש לי חוסר רצון עז – למעשה אפשר לומר שאני ממש מתעב – לוותר על ערכיי לטובת הכנסה. אולם, כאשר אתם סובלים ממחסור כלכלי ועליכם לשלם את שכר הדירה או לאבד את ביתכם, קשה מאוד לשמור על היושרה כיוון שתחת לחץ, קרוב לוודאי שתנמיכו את הרטט שלכם ותורידו את המודעות שלכם. אתם תהפכו, הלכה למעשה, לאדם אחר. כאשר ההישרדות והיציבות שלכם נמצאות תחת איום, הן ניצבות בראש סדר העדיפויות שלכם. למרבה המזל, לא הייתי במצב זה זה זמן רב, אבל אני בהחלט מכיר אותו. קשה למדי לחשוב על מתן שירות לאנשים אחרים כאשר אתם בפיגור בשכר הדירה שלכם או בחובות, ואתם מגלים אזהרת פינוי מודבקת על דלת הדירה שלכם.

אני לא עומד לומר לכם שהפתרון הוא לבחור בין חיבור גבוה יותר לבין ההתקרקעות שלכם. כפי שניחשתם בוודאי, הפתרון הוא שאתם זקוקים לשניהם. אבל לא תהיו מסוגלים להגיע לשם עד אשר תבינו מדוע הם אינם נמצאים כבר עתה בהישג ידכם.

אתם פוחדים מפני העוצמה שלכם

הסיבה מדוע אינכם יכולים לשמר את החיבור היציב שלכם למקור וגם להישאר מקורקעים בעת ובעונה אחת, היא שאתם מפחדים ממה שיקרה במידה ותצליחו. יש סיכוי טוב שלא תסכימו למשפט זה – גם אני לא הייתי מסכים עמו לפני כמה שנים – אבל שמרו בבקשה על ראש פתוח בעודי מסביר מדוע אלה הם פני הדברים. ראשית כל, אפשר להישאר מחוברים למקור ולהיות מקורקעים בעת ובעונה אחת. זו לא סתם מן תפיסה הזויה שכזו – מדובר בדבר מה מעשי לגמרי.

מצד אחד, ניצבות התכלית שלי, האמונות הרוחניות שלי ותחושות החיבור שלי לכולם. כאשר אני מהדהד עם המחשבות הללו, אני חש מוטיבציה לשרת אנשים ולעזור להם במשך כל היום. מצד שני, אני גם חי בעולם הפיזי. אני צריך לספק לעצמי ולמשפחתי את הצרכים הבסיסיים. במונחים מעשיים: אני זקוק להכנסה. ולכן איני יכול להיות מנותק מדי אם משמעות הדבר שאין לי היכן לגור. אני צריך להישאר מקורקע במידה הולמת.

חיבור + קרקוע = סינרגיה

במהותם, שני הצדדים הללו לא באמת נמצאים בקונפליקט. ייתכן שהם שתי אנרגיות שונות, אבל הם לא מנוגדים במהותם זה לזה. למעשה, הם תומכים זה בזה. הצד הרוחני מספק מוטיבציה מסייעת. כאשר אני מרגיש מחובר, יש לי מוטיבציה. אני מלא תשוקה. אני מלא אנרגיה. אני גם רגוע. זו מוטיבציה חזקה לעשות עבודה מסוג מסוים – עבודה שיכול לסייע לי להפוך מקורקע יותר, פשוט על ידי יצירת הכנסה. ובצד השני, כאשר אני מקורקע יותר, יציב יותר מבחינה פיזית וכלכלית, יש לי יותר חופש. יש לי יכולת רבה יותר. איני צריך לדאוג בקשר לתשלום החשבונות. והדבר תורם לצד הרוחני, כיוון שיש לי את היכולת להקדיש זמן רב יותר לעיסוקים רוחניים. כיוון שכך, שתי האנרגיות הללו משלימות זו את זו. כאשר הן עובדות יחדיו, הן עובדות בסינרגיה.

אני יכול לומר לכם בכנות שזו החוויה ומצב ההוויה הרגיל שלי בחיי. אני מרגיש שיש לי לי איזון גדול של חיבור מודע וקרקוע בעולם הפיזי. אני מזין את שני הצדדים. אולם הדבר לא קרה במקרה. הוא קרה מתוך בחירה מודעת. הוא התרחש בשנת 2004 לפני שהחלטתי להקים אתר זה.

מה יקרה אם תצליחו?

הדבר עשוי להישמע מעט מוזר, אבל עבורי, ההחלטה לא הייתה מאוזנת כפי שרציתי לרמוז שהייתה. אני יודע ששוחרי אור רבים דואגים האם יוכלו להשתכר למחייתם באמצעות העיסוק שלהם. אבל לי לא הייתה בעיה שכזו. חשתי בטוח שאוכל להשתכר למחייתי בדרך כלשהי. מה שבאמת עצר אותי הייתה השאלה האם אני חש בנוח לעשות זאת בכלל. הפחד האמיתי שלי היה: מה יקרה אם זה יעבוד? מה יקרה אם אצליח?

רק לאחר שהצלחתי להשיג איזון יציב בין חיבור לקרקוע, התחלתי לזהות דפוס דומה זה בעובדי אור אחרים. בהתחלה, סברתי שהמקרה שלי ייחודי, אבל טעיתי בקשר לכך. אני רואה את אותו דפוס בכל מקום עכשיו. בכל פעם שאני פוגש בעובד אור מרושש, אני רואה, ללא יוצא מן הכלל, פחד עמוק מפני הצלחה. אם אגיד זאת לאותו אדם, בדרך כלל הוא יתנגד לרעיון (התנגדות שאני מבין לחלוטין), אבל הדפוס כה חזק שברגע שאתם רואים אותו, לא ניתן להכחישו.

המחסום האמיתי להשגת איזון בין חיבור לקרקוע הוא האמונות המגבליות שיש לכם בנוגע למה שיתרחש לאחר שתשיגו איזון זה. מה יתרחש, באופן ריאליסטי, כאשר תכבדו את תכלית חייכם ותרוויחו די והותר כסף כדי לעשות בנוחות את עבודתכם למשך שארית חייכם?

ובכן, אני יכול לומר לכם מה יקרה, כיוון שאני כבר עשיתי זאת. הנה מה שיקרה קרוב לוודאי. אתם תצליחו הצלחה גדולה. כאשר אתם עושים את מה שאתם אוהבים ויש לכם הכנסה גבוהה מעבודה זו, הדבר יוצר ספירלה חיובית. שני הצדדים הללו תומכים זה בזה. התכלית שלכם מניעה את הפעולות שלכם, הפעולות שלכם מניבות תוצאות, והתוצאות מניבות הכנסה. ההכנסה מעניקה לכם חופש רב יותר ודלק רב יותר עבור התכלית שלכם. והגלגל הזה רק ממשיך להתגלגל כיוון שברגע שהגשמתם אותו, הוא דפוס יציב.

עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה

משפט זה עשוי להישמע כדבר מה טוב. ואכן, זהו דבר מה טוב. אבל אני בטוח שכבר שמעתם את הביטוי: ״עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה״. וזה בדיוק הדבר שממנו מפחדים הלוקים בתסמונת עובדי האור יותר מכול. הם מפחדים שאם אכן יצליחו, תונח על כתפיהם אחריות רבה מאוד.

הפחד הזה הוא ״שהורג״ את ההכנסה שלהם. הדרך הטובה ביותר להגדיל את ההכנסה שלכם היא לעזור ליותר אנשים. הדבר לא קשה כל כך לביצוע הלכה למעשה – אם האמונות שלכם יאפשרו לכם זאת. התשוקה להושיט יד ולסייע לעוד אנשים היא שדחפה אותי לבנות תעבורה רבה כל כך ברשת. פגשתי עובדי אור רבים שמסוגלים להעניק ערך אמיתי לאנשים אחרים, אבל עושים זאת על בסיס מוגבל מאוד. כאשר אני זורק להם כמה רעיונות פשוטים בנוגע לדרך שבה יוכלו די בקלות להכפיל את ההכנסה שלהם (או יותר מכך) על ידי הכפלת מספר האנשים שלהם יעזרו (מבלי לעבוד קשה יותר או זמן רב יותר), התגובה השכיחה היא התנגדות ותירוצים. אולם אני יכול לראות בעיניהם את התשובה האמיתית – הם חוששים ממה שיקרה אם אכן יצליחו. לכן הם משאירים את עצמם בעמדה שבה ירוויחו די רק כדי לשמר את הסטטוס קוו, אבל לא מספיק כדי להתקדם. ואם הם יצליחו איכשהו להרוויח הרבה כסף, הם יותירו את עצמם כה עסוקים, כך שלא יהיה להם זמן לחשוב ברצינות על התכלית האמיתית להיותם כאן.

התגברות על הפחד מפני אחריות

אני סבלתי מדפוס זה במשך שנים רבות. הדרך היחידה באמצעותה הצלחתי להימלט ממנו הייתה להתמודד עם הפחדים הללו באופן ישיר. הודיתי בפני עצמי שיש לי את המשאבים הפנימיים שיאפשרו לי להצליח במידה רבה יותר, אבל עדיין התמהמתי. ידעתי שאני לא עושה כמיטב יכולתי, אבל מדוע? לא עשיתי כמיטב יכולתי כיוון שלא הייתו מוכן לקבל את תוצאות של מיטב יכולתי.

אם באמת הייתי עושה כמיטב יכולתי, תהיה לי השפעה גדולה יותר. אמשוך אליי אנשים רבים. בסופו של דבר, תנוח על כתפיי אחריות רבה. מפחיד.

ובכן, נחשו מה? הפחדים הללו היו מדוייקים. באמת יש לי אחריות רבה. ברגע שהגשמתי את האיזון שבין חיבוריות להתקרקעות(?) והנעתי את אותה ספירלה חיובית, התוצאות נסקו לגובה. הן עדיין בנסיקה. אתר זה זוכה כיום ל-200,000 צפיות בכל יום. אני מרוויח הרבה יותר מהדרוש לי להוצאות מחייה בסיסיות… יותר מאלף דולרים ביום, בין אם אני עובד או לא. ואני בהחלט מצפה שהמצב ימשיך להשתפר בעתיד. אבל לא הגעתי לנקודה זו על ידי התמקדות בהשגת עוד ועוד לעצמי. סוג זה של מוטיבציה היה חלש מדי. המוטיבציה האמיתית שלי נובעת מתשוקה עמוקה לחולל שינוי חיובי בעולם. התשוקה שלי נובעת מהתכלית שלי, לא מההכנסה שלי.

אולם, לא יכולתי להתחבר למוטיבציה הזו לפני שהתגברתי תחילה על הפחד שלי מפני הצלחה. תחילה, היה עליי להבין שאם אעשה כמיטב יכולתי ואצליח, התוצאה תהיה אחריות רבה הרבה יותר. היה עליי לבצע ״התאמת רטט״ לתרחיש זה; אחרת, לעולם לא אהיה מסוגל למשוך אותו אליי ולשמר אותו.

היה עליי לענות על השאלות הקשות הללו: מי אני שאגיע למקום שבו אשפיע על אלפי אנשים בכל יום, אפילו בעודי ישן? מי אני שאומר לאנשים כיצד לשפר את חייהם? מי אני שאנסה לחולל שינוי?

באופן תת-מודע, לא הייתי מסוגל להתמודד עם השאלות הללו, ולכן במשך שנים שמרתי על הסטטוס קוו שלי כמפתח משחקי מחשב מרוצה לכאורה. אך לעתים הייתי כותב עליהם, אך לא היה בכך די כדי לסייע לי להתגבר על הפחד השורשי שלי מפני הצלחה.

מעמד בניגוד לעוצמה

בסופו של דבר, הצלחתי לשבור את הדפוס הזה כאשר התבוננתי במצב מזווית אחרת. חשבתי על הרעיון: ״עם כוח רב מגיעה אחריות רבה״, והבחנתי שהנחתי שהכוח שלי יגבר אם באמת אפעל כמיטב יכולתי. במילים אחרות, כוח ומעמד היו שווים בעיני. ככל המעמד שלי ישתפר, כך גם יגבר הכוח שלי… וכתוצאה מכך, גם האחריות שלי.

באותה נקודה הייתה לי התגלות ששמטה את הקרקע מתחת לרגליי. מה אם כוח לא נובע ממעמד? אם יש לי אפשרות להגשים מעמד גבוה יותר, אבל אינו שואף לו, האם אין משמעות הדבר שלמעשה הכוח נמצא בידיי? אם אינו משתמש בכוחי, אין משמעות הדבר שאני חסר אונים. אני רק לא עושה בו שימוש.

חשבתי לעצמי: ״שיט! כל הזמן הזה חשבתי שאני נמנע מעמדת כוח (ומאחריות) על ידי הימנעות מפעולה. אבל כל מה שאני באמת עושה זה לוותר על שליטה. אם יש לי את הפוטנציאל, אז יש לי את הכוח, ומשמעות הדבר שיש לי גם את האחריות, בין אם אני משתמש בו או לא״. אי פעולה לא מסירה את האחריות מעליי.

אז הייתה לי התגלות. הבנתי שאני לא יכול לעולם לחמוק מהאחריות על ידי הימנעות מפעולה. הדבר היחיד שאני יכול להימלט מפניו הוא שליטה. לכן אני אומר שאתם יכולים לוותר על השליטה, אבל לעולם אינכם יכולים לוותר על האחריות. האחריות היא נתון.

הבנה זו נתנה לי בעיטה הוגנת בשאננות שלי. אף על פי שהרגשתי שאני נמצא בעמדה שהיא חסרת אונים למדי מבחוץ, באותו רגע קיבלתי סוף סוף את העוצמה הפנימית שלי. קבלה זו כללה גם את קבלת האחריות כלפי אותה עוצמה. וכמובן, על פי חוק המשיכה, ברגע שהתחלתי להדהד בעוצמה פנימית זו, היה זה רק עניין של זמן עד שהעולם החיצוני החל לשקף זאת. אם עקבתם אחר האתר שלי במשך שנה או יותר, הייתם עדים להתגשמות המתחוללת לנגד עיניכם, ותוכלו להמשיך לראות תהליך זה ממשיך בשנה הבאה גם כן.

אחריות היא זכות

תהליך חשיבה זה הוציא אותי מהאגו שלי ואפשר לי להתגבר על הפחד שלי מפני הצלחה. כאשר הבנתי שאיני יכול להימלט מאחריות ואין זה משנה כיצד נראית העמדה החיצונית שלי, קבלת אחריות זו הפכה למשהו הגיוני. הפחד שלי לא היה בנקודה כלשהי בעתיד – הוא היה כבר כאן ועכשיו.

אתם מבינים… אף על פי שהעמדה החיצונית שלי דומה שעמוסה באחריות יותר מזו שלכם, לאמתו של דבר, יש לכם בדיוק את אותה אחריות שיש לי. וזאת משום שיש לכם עוצמה פנימית גדולה בדיוק כמו לי. אולי כבר קיבלתם אותה, ואולי לא, אבל העוצמה כבר שם, ולא ניתן להימלט מהאחריות שמגיעה ביחד עמה.

אף על פי שקרוב לוודאי שמעולם לא נפגשנו, אני מרגיש תחושת אחריות עמוקה כלפיכם עכשיו. אני מרגיש שהכבוד מחייב אותי לעשות את הטוב ביותר שאני יכול כדי לסייע לכם לצמוח – כיוון שאני יכול. נדמה אולי שהעמדה שלי מעניקה לי את העוצמה לעשות זאת, אבל זה לא מדויק. עוצמה לא נובעת מעמדה. עמדה נובעת מעוצמה. כיוון שיש לי את העוצמה לעזור לכם לצמוח, אני חייב לעזור לכם לצמוח. אולי לא תקבלו את עזרתי, אבל אין בכך מכדי לגרוע מתחושת האחריות שלי כלפיכם. אני מרגיש אחראי כלפי כולם.

אולם תחושת אחריות זו אינה בגדר נטל שפעם פחדתי שתהיה. כאשר קיבלתי את העוצמה הפנימית שלי, האחריות הפכה לזכות. אני אסיר תודה באמת להזדמנות לעזור לאנשים כה רבים בכל יום, אפילו בשעה שאני ישן.

להתגבר על תסמונת עובד האור

אז מה כל זה קשור להתגברות על תסמונת עובד האור? תסמונת עובד האור היא היעדר קבלת עוצמתו של אדם. היעדר קבלה זה הוא שמגשים את הקונפליקט שבין חיבור למקור והתקרקעות במציאות הפיזית. כפי שבפנים, כך בחוץ. הקונפליקט הפנימי שלכם מתגשם במציאות החיצונית שלכם. למעשה, אתם פשוט מקבלים את מה שהתכוונתם אליו. אתם מפחדים מהעוצמה האמיתית שלכם, ולכן אתם מביעים כוונה שקטה להישאר עמומים. הדבר מגשים סדרה אין-סופית של הסחות דעת שמעסיקה אתכם מספיק כדי שלא תצטרכו לחשוב על מה שאתם באמת עושים – משאירים את עצמכם קטנים כיוון שאתם מפחדים מאחריות רבה מדי.

אם אתם מזהים שאתם סובלים מתסמונת עובד האור עכשיו, יש לי חמלה רבה כלפיכם. חוויתי זאת בעצמי, אני יודע כמה זה קשה. אבל אתם חייבים להבין שלעולם לא תפתרו את הבעיה הזאת באותה רמת חשיבה שבה היא נוצרה. הבינו שאתם אלה שהגשימו את בעיות הבריאות המעצבנות, את המשבר הכלכלי ״הלא צפוי״ שלפתע מחסל את החסכונות שלכם בדיוק כשהתחלתם להתקדם, את מערכת היחסים הלא מספקת וכן הלאה. אתם מגשימים הכול כיוון שאתם מהדהדים עם הפחד – זו הסחת דעת ענקית. אתם יכולים לגזום את הענפים כמה שתרצו, אתם פשוט סובבים במעגלים. ברגע שתהיו מוכנים, יש לכם את העוצמה לכבות את כל הבעיות חסרות החשיבות הללו ולהפסיק להגשים אותן, אבל ברגע שתעשו זאת, יהיה עליכם להתמודד עם הבעיה האמיתית של מדוע אתם כאן. עמוק בתוככם אתם יודעים שזו האמת, נכון?

נקודת המפנה העיקרית עבורי התרחשה כאשר נכנעתי לבסוף ואמרתי: ״די כבר! נמאס לי לחיות בקטן. אני עייף מהצורך להתמודד עם משבר מיותר אחר משבר מיותר. אני יודע שלא בשביל זה באתי לכאן. אני לא יודע אם אני מסוגל להתמודד עם מה שאולי יתרחש אם אתחבר לפוטנציאל האמיתי שלי, אבל אני מסרב לחיות את חיי מבלי לנסות לברר זאת. לכן אני הולך על זה. אם אתרושש, אז אתרושש. אבל אם אצעד בנתיב זה מתוך אמונה טובה, כדאי לעזאזל שהיקום יתמוך בי״.

אני חייב להעניק קרדיט לתוצאות שהשנתיים האחרונות הביאו בעקבות ההחלטה הזאת. זה מה שריפא אותי מתסמונת עובד האור. ברגע שחוויתי את השינוי הפנימי, נכנסתי לספירלה חיובית שבה החיבור והקרקוע שלי תמכו זה בזה באופן יפהפה. משמעות הכנסות גדולות יותר ומשיכת קהל גדול יותר היא שיש לי יכולת רבה יותר לתת. ואני תמיד מוצא דרכים חדשות להניע את החיבור והקרקוע שלי לכדי הרמוניה טובה יותר זה עם זה.

אמצו את האור הפנימי שלכם

אם אתם מחשיבים את עצמכם לעובדי אור, הבינו שהעבודה האמיתית שלכם היא לקבל ולאמץ את האור הפנימי שלכם. האור שלכם נועד להאיר, לא לכבות. אם אתם מרגישים שהחיים ביקום הפיזי הזה מדכאים אתכם, הסיבה היא שאינכם נמצאים עדיין ברטט הרמוני עם האור שלכם. ככל שאתם מפחדים יותר, כך תמשכו אל עצמכם בעיות והסחות דעת רבות יותר שאין להן דבר וחצי דבר עם התכלית שלכם. אבל כאשר תהיו מוכנים, תוכלו לומר ליקום: ״בסדר. אני מוכן. אני אגשים את תכליתי בכל לבי ונשמתי, וכדאי מאוד שתתמוך בי״. ברגע שאתם מתחייבים להחלטה, אתם תמשכו את כל העזרה והמשאבים הדרושים לכם. אתם תופתעו עד כמה הדבר קל.

באתם לכאן כדי להיטיב בגדול עם הפלנטה, אז תתחילו לעשות. חוסר המעש והשקט שלכם לא משטים באף אחד. אתם אחראים לעשות את מה שבאתם לכאן לעשות, בין אם אתם עושים זאת או לא. ואם אתם רוצים לנהוג באחריות, כדאי מאוד שתקבלו ושתאמצו את העוצמה לעשות משהו בקשר לכך. הישארותכם קטנים לא משרתת אף אחד, ובוודאי שלא אתכם. הפלנטה זקוקה לכם עכשיו, לא מחר… לא מתישהו. אל תאכזבו אותנו, ובמיוחד, אל תאכזבו את עצמכם.

אסיים בציטוט מאת מריאן ויליאמסון:

״הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שאנו לא מתאימים. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנו עוצמתיים עד אין קץ. האור שלנו, לא החשכה שלנו, הוא שמפחיד אותנו יותר מכול. אנו שואלים את עצמנו, מי אני שאהיה מבריק, יפהפה, מוכשר ונפלא? למעשה, למה לא? אתם ילדי האלוהים. העמדת הפנים שלכם שאתם קטנים לא משרתת את העולם. אין שום דבר נאור בהתכווצות כדי שאנשים אחרים לא ירגישו חוסר ביטחון בסביבתכם. כולנו נועדנו לזהור, כפי שילדים זוהרים. נולדנו כדי להגשים את תהילת האלוהים שנמצא בתוך כולנו. הוא לא נמצא רק בחלק מאיתנו; הוא נמצא בכולם. וכאשר אנו מאפשרים לאור שלנו לזהור, אנו מעניקים רשות לאנשים אחרים, באופן לא מודע, לעשות זאת גם כן. כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אנשים אחרים באופן אוטומטי״.