סטיב פאוולינה

נכתב בשנת 2005

מאנגלית: סמדר ברגמן

אחד מהמודלים המשמעותיים להגשמת מטרה הוא זה של הסיבה והמסובב. מודל זה גורס שהמטרה שלכם היא סיבה שיש להשיג, ושמשימה שלכם היא לזהות ואז לברוא את המסובב שיפיק את את התוצאה הרצויה, ובכך יגשים את מטרתכם.

נשמע פשוט למדי, נכון?

אולם, הבעיה העיקרית של מודל זה היא שכמעט כולם שוגים בהבנתו באופן חמור. ואי הבנה זה נובע מכך שרוב האנשים לא יודעים מהי באמת ״הסיבה״.

אתם יכולים להניח שהסיבה של מסובב תהיה סדרת פעולות פיזיות ומנטליות שיובילו למסובב (תוצאה). פעולה–תגובה. אם המטרה שלכם היא להכין ארוחת ערב, אתם יכולים לחשוב שהסיבה תהיה סדרה של שלבי הכנה.

לצופה מן הצד, כך בהחלט זה נראה. השיטה המדעית גורסת שכך הדברים עובדים, בהתבסס על תצפיות אובייקטיביות לחלוטין.

אולם, בתוך התודעה שלכם, אתם יודעים שסדרת שלבי הפעולה אינה הסיבה האמיתית. הפעולות עצמן הן תוצאה, נכון?

מהי הסיבה האמיתית? הסיבה האמיתית היא ההחלטה שקיבלתם לברוא תוצאה (מסובב) זו מלכתחילה. זה הרגע שבו אמרתם לעצמכם: ״כך הוא״ או ״כך אעשה״. בנקודה מסוימת החלטתם להכין ארוחת ערב. החלטה זו הייתה אולי לא מודעת, אבל היא עדיין הייתה החלטה. ללא החלטה זו, ארוחת הערב לא הייתה מתגשמת לעולם. החלטה זו גרמה בסופו של דבר לסדרת פעולות שלמה ולבסוף, להגשמת הארוחה שלכם.

מהיכן נובעת ההחלטה הזאת? היא עשויה לנבוע מתת המודע שלכם, או במקרה של החלטות מודעות, היא נובעת מהתודעה שלכם. בסופו של דבר, המודעות שלכם היא העוצמה הגדולה יותר, כיוון שהיא יכולה לבטל החלטות לא מודעות ברגע שהיא הופכת מודעת אליהן.

פספוס להבין הבחנה פשוטה מאוד זו תורם למספר גדול למדי של מטרות כושלות.

אם אתם רוצים להגשים מטרה שקבעתם לעצמכם, החלק הקריטי ביותר הוא להחליט להגשים אותה. לא משנה אם אתם מרגישים שהיא נמצאת מחוץ להישג ידכם ושליטתכם. לא משנה אם אינכם מסוגלים עדיין לראות כיצד אתם מגיעים מנקודה אל״ף לנקודה בי״ת. רוב המשאבים הללו יגיעו לאחר שתקבלו את ההחלטה, לא לפני.

אם אינכם מבינים שלב פשוט זה, אתם תבזבזו זמן רב. השלב הראשון הוא להחליט. לא להרהר או לשקול או לברר בסביבה ולראות האם אתם יכולים או לא יכולים לעשות זאת. אם אתם רוצים להקים עסק משלכם, החליטו לעשות זאת. אם אתם רוצים להינשא ולהקים משפחה, החליטו למשוך אליכם בן או בת זוג. אם אתם רוצים להחליף קריירה, החליטו לעשות זאת.

משגע אותי שאנשים חושבים שמשהו אחר צריך לבוא לפני ההחלטה. אנשים מבזבזים חודשים בניסיון להבין: ״האם המטרה הזאת אפשרית?״ וזה הגיוני מאוד לעשות זאת אם אתם נמצאים ברמת תודעה מסוימת. אבל כל שאתם עושים למעשה הוא ליצור עיכובים, ואתם פשוט מגשימים ראיות שיצביעו על כך שהמטרה אפשרית ולא אפשרית גם יחד. אם יש ספקות במחשבותיכם – יש ספקות בעולמכם.

פעם אחר פעם הייתי עד לכך שלא רק אנשים, אלא היקום עצמו, יכולים לחוש בהיעדר מחוייבות למטרה. האם שמעתם מישהו מספר לכם על מטרה שלו, ואתם יכולים ממש לחוש בהיסוס ובחוסר הוודאות שלו לגביה? הוא יאמר דברים כגון: ״כן, אנסה לעשות זאת ונראה איך זה מתקדם? אולי זה יצליח״. האם זו ראייה לכך שהתקבל החלטה ברורה? בכלל לא. האם תסייעו לאדם שכזה? קרוב לוודאי שלא – מי רוצה לבזבז את זמנו על אדם שלא מחוייב?

אבל מה קורה כאשר אתם חשים וודאות מוחלטת אצל האדם האחר? האם תסייעו לו במידה ויבקש? קיימת סבירות גבוהה הרבה יותר שתעזרו לאדם מחוייב כיוון שאתם יכולים לראות שבסופו של דבר הוא יצליח בכל מקרה, ואתם רוצים להיות חלק מההצלחה הזאת. אתם מרגישים אפילו נלהבים ומלאי מוטיבציה בעצמכם לתרום להצלחה של אנשים שברור מאוד שהם מחוייבים למטרה שמהדהדת איתכם ושהיא לטובת הכלל הגבוהה יותר.

האם אינכם סבורים שתהליך זה עובד בדרך דומה בראשכם שלכם? אם התודעה שלכם מחולקת כנגד עצמה, האם לדעתכם היא תשקיע את כל המשאבים הפנימיים שלה במטרה שלכם? האם התת מודע שלכם יעניק לכם את כל האנרגיה והיצירתיות שהוא יכול להעניק, או האם יהסס? חשבו על המוח התת מודע שלכם כעל מעבד מחשב המסוגל לבצע משימות רבות. איזה אחוז של המשאבים הוא ישקיע במשימה שאמרתם לו לבצע במילים הללו: ״תריץ זאת קצת ונראה עם זה עובד, אבל תזנח אותה במהירות אם היא נראית קשה מדי לביצוע״? ונניח שהייתם נותנים למעבד שלכם להריץ תהליך שרשום עליו ״תריץ אותו עכשיו!״?

היקום עצמו עובד על אותו עיקרון. חשבו עליו כעל המוח התת מודע. כאשר אתם מקבלים החלטה נחרצת וברורה, הוא יפתח את שערי היקום, יביא לכם את כל המשאבים הדרושים שלכם, לפעמים בדרכים מסתוריות או בלתי אפשריות לכאורה.

בכל פעם שאתם רוצים לקבוע לעצמכם מטרה חדשה, התחילו על ידי כך שתקבעו אותה. הקדישו זמן כדי להבהיר לעצמכם מה אתם רוצים ואז פשוט הכריזו עליה.

אמרו ליקום: ״הנה המטרה. בצע״.

אל תבקשו מהיקום את מה שאתם רוצים. הכריזו על רצונכם. אל תבקשו. הדבר דומה מאוד לתפילה, אבל אתם לא מתפללים למען מה שאתם רוצים. אתם מתפללים את מה שאתם רוצים. אתם פשוט אומרים: ״הנה זה. בצע״. הדבר דומה לזריעת זרע בקרקע. אתם לא אומרים לקרקע: ״הנה הזרע. בבקשה, תוכל לגרום לו לצמוח?״ אתם פשוט זורעים את הזרע, והוא יצמח כתוצאה טבעית של הזריעה והטיפול שלכם בו. הדבר דומה ביחד לכוונות שלכם. פשוט תזרעו אותן. אין צורך להתחנן.

הביעו כוונה שהמטרה שלכם תתגשם באופן שיהיה לטובת הכלל הגבוהה ביותר. הדבר חשוב מאוד, משום שכוונות שנוצרות מתוך פחד או תחושת מחסור יתנהגו כבומרנג. אתם עשויים לקבל את מה שאתם רוצים, אבל הן יגרמו גם לטעם לוואי מריר. או אתם עשויים לקבל את ההפך ממה שרציתם. אבל כוונות שמובעות בכנות לטובתכם ולטובת הכלל הגבוהה ביותר יתגשמו בדרך כלל בדרך חיובית.

לאחר שאני מצהיר על כוונתי, אני מחכה לבואם של המשאבים והסינכרונים. בדרך כלל הם מתחילים להתגשם לאחר 24-48 שעות, לפעמים קודם לכן. לפעמים הסינכרונים הללו מופיעים כתוצאה מפעולה לא מודעת. זה עתה הבחנתי אולי בדברים שתמיד היו שם, אבל עכשיו אני רואה אותם באור חדש, והם הופכים למשאבים עבורי, משאבים שלא שמתי לב אליהם עד אשר הצהרתי על כוונתי. אך פעמים רבות כמעט בלתי אפשרי להסביר סינכרונים שכאלה כתוצאה מפעולה לא מודעת שלי, גם אם אני מנסה לבחון אותם באופן אובייקטיבי לחלוטין. לפעמים הם מגיעים בשצף בלתי רגיל ואני יכול להסביר אותם רק כתוצאה של פעולה על–מודעת. ברמה מסוימת היקום עצמו מודע לכוונה שלי וממלא את חלקו כדי לסייע להגשים אותה. גיליתי גם שככל שאני מזמין יותר את הסינכרונים הללו, כך הם זורמים בקלות רבה יותר. בעת הזאת, אני חווה באופן טיפוסי כעשרה סינכרונים בשבוע, בממוצע, ואני חושב שהסיבה היא שיש לי כוונות רבות ושונות הנמצאות בתהליך התממשות, ולכן יש זרם קבוע של משאבים שמגיע אליי.

שלבי התכנון הפיזיים והמנטליים והפעולה מגיעים אחר כך. כך אני מארגן את המשאבים שהגיעו. ברגע שדי משאבים הגיעו אליי, אני יכול להתחיל לראות כיצד הם מתאחדים כדי להשיג את המטרה. אבל אם דומה שהנתיב מסובך או קשה מדי ואני לא אוהב את מה שאני רואה, אני מביע כמה כוונות חדשות כדי לחדד את מה שאני רוצה. אני מצהיר: ״שיהיה פשוט יותר״. שוב אני ממתין להגעת הסינכרונים, וגישה פשוטה יותר הופכת ברורה. בדרך כלל, כדי שגישה תהפוך פשוטה יותר, משמעות הדבר היא שאני צריך להתגבר על כמה מחסומים אישיים שקיימים בי. עליי לגדול ברמה מסוימת כדי להיות מסוגל לנצל פתרון פשוט יותר. או אולי עליי ללמוד תחילה מיומנות חדשה כלשהי. אז למרות שאולי הדרך הופכת פשוטה יותר לכאורה, היא גם עשויה להפוך קשה יותר ברמה האישית. לדוגמה, על ידי הבעת כוונה לעזור ליותר אנשים, היה עליי לפתח את מיומנויות התקשורת שלי. הדבר הופך את המטרה לפשוטה יותר להשגה, אבל מדובר בעבודה רבה יותר מצדי.

נדרשו לי כמה שנים כדי להיות מסוגל לבטוח בגישה זו לפני שיכולתי להתחיל להשתמש בה כברירת המחדל שלי להגשמת מטרות. לפעמים אני צריך להיות פתוח להשגת מטרות בדרכים לא רגילות. קיבלתי את הדברים אליהם הבעתי כוונה, אבל לא תמיד בדרך שציפיתי שיתגשמו. לכן כאשר הסינכרונים החלו לרמוז לי רמזים, לא תמיד הבנתי כיצד הם יכולים להיות חלק מהמטרה. אך תמיד הייתה אינטליגנציה בפעולה, ואם בטחתי בה, היא תפעל כהלכה. בדרך כלל היא הייתה מביאה לי תחילה מידע חדש, כדי שאוכל להעלות את המודעות והידע שלי לרמה הדרושה להשגת המטרה.

לדוגמה, אם אתם מצהירים על כוונתכם להיות עשירים יותר, בתוך כמה ימים אתם עשויים לראות כל מיני סינכרונים שקושרים לרוחניות. דומה שאין להם דבר וחצי דבר לעושר. לכן אתם משערים שמדובר בצירוף מקרים, והגישה לא עובדת. אבל הגישה תקפה, והיא עובדת. קרוב לוודאי שמדובר באות שהדרך לעושר מחייבת אתכם תחילה לשפר את התודעה שלכם. הדבר נכון במיוחד אם הכוונה שלכם הייתה לטובת הכלל הגבוהה ביותר. אם הפכתם עשירים לפני שהאנרגיה והתודעה שלכם הגיעו לרמה מסוימת, אזי עושר חומרי גדול יותר עלול רק להזין את הבעיות שלכם – המטרה שלכם לא יכולה להתגשם עדיין לטובת הכלל הגבוהה ביותר. אבל אם תלמדו תחילה להשתמש באנרגיה ובתודעה שלכם באופן חיובי, אז המשאבים הגדולים יותר שהעושר יעניק לכם יהיו התגשמות חיובית במקום התגשמות שלילית.

לאמתו של דבר זהו תהליך פשוט וישיר. אבל המוחות שלנו עמוסים כל כך בלכלוכים של התנייה חברתית שאני מתקשים לחשוב ברמה זו. אנו נקשרים כל כך לאופן שבו המטרות שלנו מתגשמות כיוון שכך הן מתגשמות בתוכניות הטלוויזיה או בסרטים. או אולי כך ההורים או החברים שלנו עשו זאת. אבל התקשרות זו ״לאופן״ מסוים חוסמת אותנו ולא מניחה לנו לאפשר למטרות שלנו להתגשם בקלות רבה יותר. אילו יכולנו לשחרר מאת את ה״איך״ ואז פשוט ללמוד לאפשר להתגשמות להתרחש בדרכה המושלמת, השגת מטרות הייתה הופכת קלה הרבה יותר.

לעתים כה קרובות אני רואה אנשים מחבלים במטרות שלהם כיוון שהם לא מבינים את עוצמת הכוונה. הבינו שכל מחשבה היא למעשה כוונה. כל מחשבה. לכן רוב האנשים מגשימים ברדק מבולגן של קונפליקט בחייהם, כיוון שהמחשבות שלהם נמצאות בקונפליקט. ״אני תוהה אם זה יעבוד״. אני תוהה אם אצליח״. ״אולי זה לא יעבוד״. אולי ג׳ון צודק וזו טעות״. ״לא, אני די בטוח שזה יעבוד היטב״.

אם אתם מנסים להגשים מטרות ברמת הפעולה–תגובה, זאת אומרת שאתם מתמקדים אך ורק בשלבי הפעולה, בעוד שברמה הגבוהה יותר של הכוונה–הגשמה, אתם מביעים מחשבות מנוגדות, אזי אתם מחבלים בעצמכם. אם אתם מתחילים דיאטה ומתעמלים כמו משוגעים, ובו בזמן חושבים ללא הרף: ״אני שמן, זה אבוד. זה לוקח יותר מדי זמן״, אזי רמת הכוונות הגבוהה שלכם תבטל את הפעולות שלכם, ואתם תקבלו תוצאות שליליות או לא תואמות.

אם אתם רוצים להשיג מטרה, אתם חייבים לסלק את כל האמירות המטופשות כגון, ״אני מקווה״ ו״אולי״, ו״לא יכול״ מהתודעה שלכם. אינכם יכולים לאפשר לעצמכם את המותרות של מחשבה שלילית, וזו היא כוונה להגשים את מה שאתם לא רוצים. הדבר דורש תרגול כמובן, אבל זו האמנות המהותית של הלמידה כיצד להשתמש בתודעה שלכם כדי לברוא את מה שאתם רוצים. כאשר קיימת הלימות ותאימות במחשבות שלכם, המטרות שלכם יושגו בקלות. כאשר לא קיימות הלימות ותאימות במחשבות שלכם, אתם תגשימו קונפליקט ומכשולים. כפי שבפנים, כך בחוץ.

מדוע אתם מסוגלים לעשות זאת? כיוון שיש לכם את הכוח. אם אינכם מאמינים בעצמכם, משמעות הדבר היא פשוט שאתם משתמשים בכוח שלכם נגד עצמכם. אתם כמו אלוהים שאומר: ״אני רוצה להיות חסר אונים״, ואתם כלל לא מבינים זאת. אם אתם חושבים חולשה ומתכוונים לחולשה, אתם מגשימים חולשה. אם אתם משליכים את עוצמתכם אל מחוץ לעצמכם ואל העולם החיצון, אתם מאבדים את עוצמתכם.

אתם לא צריכים רשות של אף אחד כדי לעשות זאת. זוהי יכולת אנושית טבעית. אבל דרוש תרגול כדי לפתח את התודעה שלכם לרמה שבה תוכלו ליישם אותה ובמיוחד ללמוד לבטוח בה.

מה יקרה אם תחליטו להגשים מטרה גדולה באמת, מטרה שנראית בלתי אפשרית מבחינה פיזית? התהליך עדיין יעבוד. פשוט ידרשו יותר שלבים, ויכול להיות שתעברו סינכרונים שונים במשך שנים לפני שתגיעו לנקודה שבה המטרה הסופית שלכם תוכל להתממש. אולי ידרש זמן רב יותר מחיי אדם אם המטרה היא כה גדולה. אבל אתם תתקדמו ללא ספק אם תשתמשו בגישה זו.

אז מהי מטרתכם? אמרו אותה בקול רם עכשיו, ואפשרו לה להיות לטובת הכלל הגדולה ביותר. אז אמרו לקיום: ״בצע״. המתינו להגעת הסינכרונים וצירופי המקרים הבלתי רגילים. לכו לאן שהם רוצים להוביל אתכם, גם אם המקום נראה מוזר בתחילה. אפשרו למטרה שלכם להתגשם.