מאת: ג׳ו מק׳קאלום

תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©

יש תחושה באנרגיה כרגע שמשהו מגיע לסיומו.

לא סתם עוד פרק בחיינו האישיים, אלא מחזור אנרגטי ישן שרבים מאיתנו חווינו במשך זמן רב מאוד.

במשך כל שנת 2026, חווינו גל אחרי גל של שינוי אנרגטי. עבור רבים, גלים אלה היו לעתים בלתי מתפשרים – תקופות של האצה שלאחריהן תשישות, בהירות ואז חוסר וודאות, התרחבות שלאחריה הגיע צורך לסגת ולבצע אינטגרציה.

ואף על פי כן, ברקע כל הדברים הללו, משהו התארגן מחדש.

ההישארות בתוך המבנים הישנים שלנו הפכה קשה יותר ויותר.

זהויות ישנות הפסיקו להתאים ולהיות נוחות.

מערכות יחסים, תפקידים, מקומות, אמונות ודרכי חיים שפעם הרגישו מוכרים הרגישו לפתע קטנים מדי, כבדים מדי או פשוט הגיעו אל סופם.

הסיבה לכך? לא משום שמשהו השתבש בהכרח.

לפעמים מבנה מתחיל להתפרק משום שהתודעה שיצרה אותו היא כבר לא אותה תודעה הנוכחית בחיינו.

וזה המקום שבו נשמות מתעוררות מוצאות את עצמן כעת.

בין מה שהיה לבין מה שמתהווה.

יש כמות גדולה מאוד של אנרגיית סיום סביבנו. ״סדר פסח״. ארגון מחדש. סלחנות. שחרור. שיחות שמהן נמנענו. החלטות שלגביהן התלבטנו במשך חודשים. פרידה היכן שדרושה פרידה.

ועבור אנשים מסוימים, יש פשוט הכרה פנימית עמוקה: איני יכולה לקחת את גרסת העצמי הזאת שלי למקום שאליו אני הולכת.

ההכרה הזאת יכולה להיות מלווה בצער.

היא גם יכולה להעניק תחושת חופש אדירה.

משום שכל סיום יוצר מרחב אנרגטי.

וכאשר אנו מפסיקים להשתמש בכוח החיים שלנו כדי לשמר את מה שכבר הסתיים, האנרגיה מתפנה לעסוק ביצירה.

זה המקום שבו עבודת כדור הארץ החדש הופכת אישית באופן עמוק.

היא לא רק משהו שמתרחש במקום כלשהו מחוץ לנו.

היא באה לידי ביטוי באמצעות הבחירות שאנו עושים.

האמת שאנו מוכנים לחיות לאורה.

מערכות היחסים שאנו בוחרים.

הסביבות שבהן אנו מציבים את עצמנו.

הדרך שבה אנו דואגים לגוף שלנו.

הגבולות שאנו מכבדים.

העבודה שבאנו לעשות כאן.

והדרגה שבה אנו מוכנים להתאים את עצמנו למה שהנשמה שלנו הראתה לנו.

בעת הזאת, זרעי כוכבים רבים ונשמות מתעוררות רבות יכולים להרגיש משיכה מגנטית הולכת וגוברת לכיוון התכלית הזאת.

יכול להיות שאתם לא יודעים עדיין בדיוק מה היא.

אתם פשוט יודעים שמשהו קורא לכם.

מקום.

אדם.

תחום תעסוקה.

דרך הוויה שונה.

ביטוי עצמי עמוק יותר.

ואולי אחת מההזמנות של התקופה הזאת היא להפסיק לדרוש שכל פרט ופרט יהיה גלוי לעין לפני שנהיה מוכנים לזוז.

אתם יכולים לדעת את הכיוון, מבלי להכיר את הנתיב כולו.

בנוסף לכך, מתרחשות רמות אינטגרציה עמוקות.

חומר רגשי ישן עלול לעלות אל פני השטח.

זכרונות מגלגולים קודמים או זכרונות אקאשיים יכולים להפוך נוכחים אצל אנשים מסוימים.

חלומות יכולים להיות עוצמתיים.

האינטואיציה יכולה להפוך ברורה יותר.

ייתכן ויהיה קשה יותר להתעלם מסנכרונים שמתרחשים.

ויכולות להיות תקופות שבהן הגוף מבקש מנוחה רבה הרבה יותר, בעת שהוא משלב את כל שהשינויים האנרגטיים האלה.

עבור אנשים מסוימים, מרכזי האנרגיה הגבוהים יותר, בעיקר אלה שמעל וסביב הכתר, יכולים להרגיש פעילים במידה גוברת והולכת.

יכולה להתלוות לכך תחושה אינטואיטיבית חזקה, מודעות נרחבת, חיבור רוחני עמוק יותר ורגעים שבהם אנו רואים את עצמנו מעבר למגבלות הזהות המוכרת לנו.

אבל התרחבות לא מדברת רק על נשגבות גדולה יותר.

היא קשורה גם להפיכתנו מגולמים כאן באופן עמוק יותר.

נוכחים יותר.

בעלי יכולת הבחנה חדה יותר.

אמיתיים יותר.

רחומים יותר.

ריבונים יותר.

מסוגלים יותר להישאר מושרשים בעצמנו שעה שהעולם החיצוני משתנה סביבנו.

זה חשוב, משום שדלתות רבות יכולות להתחיל להיפתח בבת אחת.

אנשים חדשים.

הזדמנויות חדשות.

מקומות חדשים.

אפשרויות חדשות.

ולאחר שהמתנו זמן כה רב לתנועה, אפילו קבלת הדבר לו ייחלנו, יכולה בתחילה להרגיש כהצפה.

אינכם צריכים לבחור הכול בבת אחת.

אינכם צריכים למפות לחלוטין את חמש השנים הבאות.

מותר לכם לפגוש כל פיסת מידע בעודה מגיעה.

ישנם זמנים שבהם תזמון אלוהי לא חושף את הנתיב כולו, משום שאנו הופכים עדיין להיות האדם שיצעד בו.

ואולי זה חלק ממה שהתרחש מאחורי הקלעים עבור אנשים רבים כל כך.

העבודה הפנימית.

הריפוי.

ההשלה.

ההיזכרות.

התחזקות יכולת ההבחנה.

השיבה לעצמי.

שום דבר מכל אלה לא התבזבז.

החלומות והרצונות שנשאתם בדממה עיצבו אתכם גם הם.

ובעודנו חולפים על פני סף אנרגטי חדש זה, יש הכרה רבה יותר שמה שפעם הרגיש מרוחק, מתחיל להרגיש אפשרי.

לא משום שהכול לפתע קל יותר, אלא משום שאתם לא פוגשים עוד את העתיד כאדם שהייתם כאשר החלום נכנס אל לבכם.

משהו השתנה.

משהו התבגר.

משהו הושב.

ומשהו מוכן.

ולכן, אם הרגשתם שחיים שונים מושכים אתכם כמגנט, ובו בזמן הבנתם שעדיין לא מצאתם את כל חלקי הפאזל, אולי אתם לא משתהים מאחור.

אולי אתם עומדים בדיוק היכן שרבים מאיתנו עומדים.

בנקודת המפגש שבין סיום ובריאה.

בין ידיעה ודבר–מה שלא נראה עדיין.

בין מי שהיינו למי שאנו הופכים להיות.

המשיכו להפעיל את יכולת ההבחנה שלכם.

הישארו מקורקעים.

האזינו בקפידה.

אפשרו למה שהושלם, להסתיים.

אפשרו למה שמשתנה, להשתנות.

והישארו פתוחים לאפשרות שחלק מהדברים אליהם התכוננתם, קרובים הרבה יותר מכפי שאתם יודעים.

אופק חדש לא תמיד מגיע בתרועות רמות.

לפעמים הוא מתחיל כידיעה שקטה:

משהו משתנה.

משהו נפתח.

ואני מוכנה לפגוש בו.

עבורכם, עבורי ועבור האנושות.