מאת: ג׳ף פוסטר
19 בפברואר, 2026
תרגום: סמדר ברגמן ©
אני צריך לומר משהו שעלול לעלות לי בעוקבים.
אם ה״הארה הרוחנית״ שלכם לא מסוגלת לומר שאונס ילד הוא שגוי, או ששיעבוד בני אדם או מסחר בהם הוא שגוי, לא אכפת לי כמה ״ערים״ אתם חושבים שאתם.
התעוררות שלא יכולה להגן על הפגיעים, היא לא התעוררות.
זו רוחניות ללא עמוד שדרה.
זו תובנה ששכחה את האנושיות שלה.
במשך שנים דיברתי על ״האבסולוטי״. כתבתי ספרים על מודעות טהורה, על טבע דמוי–החלום של המציאות, על ״הליכה אל מעבר לנכון ולא–נכון״ ואל השדה העצום של המודעות הנוכחית.
אני עדיין תומך בעומק של ההבנות הללו. הייתה שם אמת עמוקה, הכרה משמעותית שעלתה מעומקי הווייתי. לא היה זה רעיון. הייתה זו פילוסופיה. הייתה זו תובנה חיה לגבי טבע המציאות. היא נבעה מעומקי נשמתי.
אבל האמת הזאת מעולם לא הייתה אמורה להצדיק פגיעה. היא מעולם לא הייתה אמורה לטשטש אחריות. היא מעולם לא הייתה אמורה להשתיק את הלב האנושי.
במשך השנים הבחנתי בדבר–מה שמשתנה. במעגלים מסוימים, ההבנה החיה הזאת התקשתה לכדי ״דוגמה לא–דואלית״. היא הפכה למגן. דרך לצוף מעל לבלגן של האנושות.
במקרים הגרועים ביותר, היא הפכה לעקיפה הרוחנית האולטימטיבית.
הבחנתי אפילו שעושים שימוש בשפה שלי כדי למזער סבל. לגרום להתעללות אמיתית להישמע כאי–הבנה תודעתית.
באותה נקודה, ידעתי שאני חייב לדבר, גם אם משמעות הדבר היא להטיל ספק בחלקים מההוראה שלי ועל הדרך שבה הם נחתו בעולם.
אם אי–הדואליות שלכם הופכת אתכם לניטרלים לנוכח פני ההתעללות והאלימות, זו לא נשגבות. זה ניתוק. זו אדישות.
אם הרוחניות שלכם לא מסוגלת לבעור בזעם ברור ומקודש כאשר הפגיעים נפגעים, היא אינה בוגרת.
אני לא מעוניין בהתעוררות שצפה מעל לאנושיות פגיעה – נעלה, נשגבת וטהורה.
אני מעוניין בזו שרועדת. בזו שהופכת לוהטת ומלוכלכת ומעורבת עמוקות בשם האהבה. זו שמאמצת את שברון הלב שלנו, את הפגמים שלנו, את הפראיות שלנו. זו שאומרת בברור וללא תרגילי התעמלות פילוסופיים: זה שגוי.
אם זה הופך אותי ״טהור״ פחות במונחים רוחניים, מילא.
אם זה הופך אותי פחות ״ניטרלי״ או ״אדיש״, טוב.
אני חי בשלום עם זה. התמיכה באלה שאין להם קול משמחת אותי שמחה עזה. התמיכה בילדים. התמיכה בקורבנות ההתעללות, הניצול והדיכוי.
אם ההתעוררות לא מעמיקה את האומץ שלנו, בשביל מה היא לעזאזל?
אני מעדיף להניח לדימוי הרוחני שלי להישרף, במקום לשתוק לנוכח פגיעה ממשית.
אני מעדיף להיקרא ״תגובתי״, ״שיפוטי״ או ״מלא השלכות״ מאשר לנטוש את הפגיעים.
אני מעדיף שאנשים יגידו, ״הוא התעורר ואז שוב הלך לאיבוד בעולם״.
אז כן. זה בסדר.
אני בוחר באנושות.
אני בוחר להגן על ילדים.
בכל יום ויום.