ייתכן והשורשים העמוקים ביותר שלכם כבר צומחים
מאת: ד״ר דייגו א׳. ברמן
תרגום ועריכה: סמדר ברגמן ©
חברים יקרים, ישנם רגעים בחיים שבהם זיכרונות ישנים, רגשות מוכרים או התנסויות שחשבנו שכבר נותרו הרחק מאחור, שבים אל המודעות שלנו באופן בלתי צפוי. ברגעים כאלה, קל לתהות אם אנו נסוגים לאחור. אך ייתכן שאין אלה כלל סימני נסיגה. אולי הם פשוט קריאות עדינות לראות עד כמה צמחנו. תכופות הריפוי מתחיל לא כאשר העבר נעלם, אלא כאשר אנו מסוגלים סוף–סוף לראותו דרך עיניו של האדם שהפכנו להיות.
היום, כירון מתחיל את מסע הנסיגה שלו, אירוע שמימי שאסטרולוגים רבים מקשרים להתבוננות פנימית, לריפוי ולגילוי עצמי. במיתולוגיה היוונית, כירון היה קנטאור חכם, שנודע כמורה, כמרפא וכמדריך. למרות שנשא פצע עמוק במשך כל חייו, הוא לא היה ידוע בשל סבלו, אלא בזכות חכמתו יוצאת הדופן, החמלה והריפוי שהעניק לאחרים. מסיבה זו, הפך כירון לתזכורת נצחית לכך שהאתגרים הגדולים ביותר שלנו יכולים, בסופו של דבר, להפוך למקורות ההבנה, החוסן והשירות הגדולים ביותר שלנו.
רק לעתים נדירות, משמעות הריפוי היא מחיקת הדברים שקרו. לעתים קרובות יותר, פירושו הכרה בכך שאיננו עוד אותו אדם שחווה לראשונה את הדברים שחווה. זמן, אהבה, אומץ ואינספור רגעי צמיחה נסתרים מעצבים אותנו בשקט מבפנים. וכאשר נקודת המבט שלנו משתנה, כך משתנים גם הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו על עברנו, מאפשרים לשלווה להופיע במקום שבו דומה היה שהמאבק יישאר לעד.
תמונה של עץ עתיק משקפת באופן מושלם את התהליך הזה. זמן רב לפני שענפיו מתרוממים אל השמים, שורשיו כבר צומחים בשקט מתחת לאדמה. חלק גדול מהטרנספורמציה שאנו עצמנו עוברים, מתרחש בדיוק באותה דרך. תכופות, השינויים המשמעותיים ביותר מתרחשים היכן שאף אחד מלבדנו לא יכול לראותם, מחזקים בסבלנות את היסודות שיישאו יום אחד עונת חיים חדשה לחלוטין. גם כאשר נדמה לנו ששום דבר לא קורה, האינטליגנציה האלוהית ממשיכה להזין את אותם שורשים נסתרים בחכמה ובעיתוי מושלם.
בעודנו ממשיכים להלך בימיו הראשונים של חודש אוגוסט, כל חוויה מכינה אותנו בשקט למה שממתין לנו בהמשך הדרך. המסע ימשיך להזמין אותנו לתת אמון עמוק יותר, לחוש הרמוניה גדולה יותר, ובסופו של דבר, יביא אותנו אל האנרגיות מעוררות ההשראה של שער האריה. כל זריחה הופכת להזדמנות נוספת לגלות שצמיחה אמיתית לא נמדדת במהירות שבה נסיבות חיינו משתנות, אלא בעומק שבו הלבבות שלנו התפתחו.
העץ העתיק לעולם לא שואל את עצמו האם שורשיו צומחים מספיק עמוק. הוא פשוט ממשיך לצמוח אל האור, עונה אחר עונה. אולי אנחנו מוזמנים לעשות זאת גם כן. בטחו בדברים שממשיכים לצמוח בתוככם, גם אם חלק גדול מהם עדיין לא נראה לעין. אולי יום אחד תגלו שדווקא ההתנסויות שפעם קיוויתם שלא היו מתרחשות כלל, הפכו לקרקע הפורייה שממנה צמחו בשקט החכמה הגדולה ביותר, החמלה והאור האותנטי שלכם.
שיהיה לכם שבוע נהדר.
המון אהבה.
כולנו אחד.
