פמלה קריב מתקשרת את ישוע

מאנגלית: סמדר ברגמן

ידידים יקרים, אני ישוע, ידיד ותיק שאוהב לחלוק אחר צהריים זה עמכם, פשוט להיות יחד באנרגיה של אהבה ואחדות. אתם משתוקקים לכך מאוד, כיוון שלעתים קרובות למדי אתם מרגישים תלושים ואבודים בחיים על כדור הארץ. אני כאן כדי להזכיר לכם את האמת שחיה בתוככם, בנשמתכם. לא ניתן להבחין בה בעין בלתי מזוינת, ותכופות אתם מאבדים קשר עם אותה אמת כאשר אתם עסוקים ומעורבים בפעילויות, בהתחייבויות ובתחומי האחריות הרבים שלכם.

הקדישו רגע בבקשה, היו שקטים והניחו לכל הלחצים החיצוניים הללו להיעלם. חושו בדממה עמוק בתוככם. הדממה שבלבכם אינה ריק, אלא נוכחות מלאה שניתן לחוש בה רק אם אתם מתרחקים מרעשי היום-יום. אנו נמצאים כאן היום כדי להתרחק מעט, כדי שתוכלו לזכור מי אתם, ולחדש את עצמכם במלאות הדממה שבלבכם. הדבר מאפשר לכם להתחיל לחיות שוב, אך בקלות ובשמחה רבות יותר.

לעתים דומה שהחיים הם מאבק, אך לא כך אמור להיות. ביסודו של דבר, אתם נמצאים כאן כדי לחוות את עצמכם, לזכור את כוחכם ואת היופי שלכם כמלאכי אור זוהרים, ולחלוק אור זה עם אחרים. בעשותכם זאת, אתם תרגישו בבית על כדור הארץ. החיים יהפכו פשוטים שוב, קלים ומהנים.

לכן, כנסו פנימה, יחד איתי, וזכרו את המקור שממנו הגעתם: את האור הנצחי והתמידי שנע ומשתנה תדיר, לובש צורות חדשות ואף על פי כן, אינו נפרד מן האחד. אתם חלק מזרם זה, ולמעשה, שום דבר לא יכול לקרות לכם. אתם בטוחים ושלמים גם עכשיו, שוכנים בגופכם הארצי. אתם מוגנים גם בעולם הזה, שדומה שהמאבק והקונפליקט שולטים בו.

היום נדבר על אור וחושך, ועל הבאת האור אל תוך החשכה. ומהי החשכה? זהו משהו שמעורר בכם התנגדות כבני אדם. אף אחד לא רוצה לחוות חשכה; אף אחד לא רוצה לחוות כאב, עצב או פחד. ואף על פי כן, הם חלק מהחיים שלנו. לכן מדוע החשכה נמצאת שם?

אנשים שאלו שאלה זו במשך מאות שנים. לשם התחלה, נאמר שהרבה תלוי באופן שבו אתם שואלים את השאלה. האם אתם שואלים את השאלה מתוך גישה של פתיחות: "מדוע קיימת חשכה, למה זה קורה לי, מה עליי לעשות?" או האם אתם שואלים את השאלה מתוך פחד, כעס והתנגדות: "למה לעזאזל החשכה נוכחת בחיי, ואיך אוכל לנצח אותה או להימנע ממנה?" הרגישו בייאוש ובהתנגדות שהשאלה האחרונה מבטאת והכירו ברגשות הללו בתוככם, כיוון שזוהי תגובה אנושית להתנגד למה שמרגיש חשוך, לא שלם או קשה.

האתגר העמוק ביותר שלכם כבני אדם הוא לומר "כן" למצבים שבתחילה סירבתם לקבל; לומר "כן" לדבר שממנו אתם רוצים להימנע בכל מחיר. דרוש כוח פנימי עצום כדי לומר "כן" למה שמופיע בחייכם בצורה של חשכה. אם אינכם מצליחים למצוא כוח זה, דבר שהוא מובן, ואתם אומרים "לא", אתם מתנגדים בקשיחות למה שמתרחש והחשכה הופכת עמוקה יותר והייאוש גובר.

למעשה יש שני סוגים של חשכה בחיים. החשכה הראשונה היא משהו חיצוני שאתם פוגשים בנתיב החיים שלכם. היא יכולה להיות גירושים ממישהו שאתם אוהבים, אבדן אדם אהוב, מחלה או תאונה, כל דבר שמצער אתכם עמוקות: משבר, מכשול רציני. אכנה זאת "חשכה מספר אחת".

ואז יש את התגובה שלכם אליה, את התגובה הרגשית שלכם. כל אדם נוטה בתחילה להתנגד לגורל, להתמרד כנגד החשכה. אבל אם אתם ממשיכים להתנגד, נסגרים וממשיכים לומר "לא", באמצעות שיפוט הדבר שמתרחש בחייכם, אזי קיים רובד חשכה נוסף, סוג שני של חשכה. אכנה אותו "חשכה מספר שתיים". היא מקיפה את "חשכה מספר אחת".

"חשכה מספר אחת" מכניסה אתכם לרמה של רגשות עמוקים ועוצמתיים. משהו קורה בחייכם שגורם לכם צער, אבל וכאב רבים, ובשעה שאתם חווים רגשות אלה, אתם חיים מאוד. החיים זורמים דרככם כנחשול אדיר. האם אתם יכולים לאפשר לדבר להתרחש? נטל רגשי עמוק מכה בכם – הוא מזעזע אתכם – ואז הוא הופך לשאלה האם יש לכם את הכוח לבטוח שיש משהו באותה התנסות שייקח אתכם למקום כלשהו? האם אתם בוטחים שלחיים יש משמעות, אף על פי לעתים קרובות אנו, כבני אדם, לא מבינים את המשמעות?

אומר זאת במונחים חזקים אף יותר: לקבל שהנשמה שלכם בחרה אולי לחוות חוויה זו, כדי להעלות משהו נסתר אל פני השטח, לרפא משהו שלא ידעתם שזקוק לריפוי. אז מתרחש רגע של בחירה שבו אתם מתמודדים עם רגשות עזים: קבלה וכניעה, או התנגדות והסתגרות.

מאוד אנושי לומר "לא". לא אומר שזו טעות, אבל בעשותכם זאת, אתם מניחים רובד נוסף של חשכה על החשכה שכבר קיימת. רובד זה, שאני מכנה אותו "חשכה מספר שתיים", הוא סוג נוסף של חשכה. זו חשכה שנובעת מבפנים; זו התגובה שלכם ל"חשכה מספר אחת". אם תמשיכו לומר "לא", זרם הרגשות שלכם יעצור ואתם תתקעו. "לא, אני לא רוצה לחוות זאת; אני מסרב; איני יכול לקבל זאת". אם תתעקשו, אתם תתמלאו בטינה, בכעס ובמרירות. תחושות אלה אינן באמת רגשות, הן שיפוטים שמקפיאים את זרם הרגשות הטבעי שבתוככם. "חשכה מספר שתיים" מונעת את זרימת החיים בתוככם; אתם הקמתם חומות והגנה. בסופו של דבר, המעשה עלול למשוך אליכם צורות חשכה קשות, כגון ייאוש עמוק, התנכרות ודיכאון. כאשר אתם מדוכאים, זרם החיים כמעט ונעצר. אתם מרגישים מתים בפנים.

החיים תמיד נתונים לשינויים. ביסודם החיים מחזיקים באפשרות לצמיחה ולריפוי, ללידה חדשה, אם אתם בוטחים בהם ברמה בסיסית. אבל אם אתם מתנגדים ואומרים "לא", אתם סוגרים אפשרות זו. אתם ממשיכים להתעקש שהחיים אינם כפי שהם צריכים להיות ובעודכם שופטים את החיים בדרך זו, אתם מתנתקים מהם. בדרך זו, אתם רוכשים את החשכה העמוקה ביותר שאדם יכול לחוות. אין זו "חשכה מספר אחת" (מצבים חיצוניים) שמביאה אנשים לרמת החשכה העמוקה ביותר, זהו הסירוב העיקש לקבל את הרגשות שנובעים מ"חשכה מספר אחת". זוהי "חשכה מספר שתיים": התקשחות פנימית, סגירה של הטבע החש שלכם.

כיצד ניתן להביא אור לסוג זה של חשכה? אם מישהו פוגש בסוג החשכה הראשון, והופך עצוב, חרד ומוטרד מאוד, עדיין ניתן לסייע לו. הוא עדיין חי, הוא עדיין נמצא בקשר עם הרגשות שלו הזורמים בגופו ובנפשו והוא מחפש באופן פעיל את המשמעות שמאחורי מה שהתרחש בחייו. אדם זה עדיין שלם ובריא מנקודת מבט פסיכולוגית, אפילו אם הוא מתמודד עם מצבים קשים. אדם שמתמודד עם "חשכה מספר אחת" זקוק לנחמה ולחמלה, והוא מסוגל לקבל ולהוקיר מחווה אוהבת מאדם אחר – החיים עדיין מפעמים בו בחוזקה.

אבל אדם שמתעקש להמשיך להתנגד, שממשיך לומר "לא", אדם שכזה נסגר מפני קבלת אהבה. הוא נאטם, לא רק כלפי האור הפנימי שלו, אלא גם כלפי האור שמגיע מבחוץ, שרוצה להגיע אליו באמצעות אנשים אחרים. זוהי בדידות, אדם זה הלך לאיבוד – זהו גיהינום עליי אדמות. ואני אומר לכם שכל אחד מכם מכיר גיהינום זה מבפנים. אולי אינכם מודעים לו, אבל אצל רוב האנשים, תהליך ההסתגרות החל בילדותם.

אתם יודעים כיצד ילד ניצב ספונטני וחסר עכבות בעולם, וכיצד רגשותיו זורמים בקלות. תכופות, רגשות אלה חולפים מהר דרך ישותו, כיוון שאין מחסומים, אין שערים סגורים. באופן כללי, החיים זורמים בחופשיות דרך הילד. ישנם יוצאים מן הכלל, כמובן, משום שילדים מסוימים נושאים מטענים מילדות מוקדמת או מגלגולים קודמים, אבל אתם מבינים את כוונתי. להיות ילד משמעותו להיות במצב של פתיחות יחסית. ילד הוא חי וספונטני כיוון שהוא לא מכיר דרך אחרת; הוא עדיין לא למד לבלום את עצמו כפי שמבוגרים עושים.

אך ככל שאתם גדלים, אתם מתחילים לחוות רגשות שאינכם יודעים כיצד להתמודד עמם. החברה מלמדת אנשים להתרחק מרגשות קשים, ולכן המבוגרים שסביבכם לא עוזרים לכם להבין את הרגשות הללו ולדבר עליהם. רובכם הופכים מבולבלים כילדים. אתם מתחילים להאמין שאתם מוזרים ושונים. אולי כילדים הייתם עדיין מלאי השראה, התלהבות, אהבה, חלומות, וחלומות אלה נתקלו בקושי המציאות. ללא הבנה מה מתרחש, התחלתם להקים מחסומים שנוצרו על ידי הפחדים והאמונות התפלות שקיימים בסביבת המשפחה שלכם, או מאוחר יותר בבית הספר ואצל האנשים שפגשתם. דלתות נסגרו, ודבר זה מתרחש לעתים קרובות באופן תת-מודע, אבל חלקכם זוכרים זאת כאבל ישן.

ראו אם אתם יכולים למצוא ילד זה בתוככם, את סמל הספונטניות שלכם. ילד הוא פתוח, חסר עכבות, חי ומישהו שאומר "כן" לחוויות שמגיעות. האם אתם יכולים לראות מישהו שאומר "כן" לשמחה, להנאה ולעונג, כמו גם לאבל, לפחד ולכעס? דמיינו שילד זה שבתוככם רוצה לבוא אליכם. הוא עדיין שם; המרחב והזמן הם אשליות. במציאות הפנימית שום דבר לא הולך לאיבוד. זרם החיים המקורי שלכם נשמר, ורוצה עדיין להצטרף אליכם.

דמיינו לרגע שילד מחייך ניגש אליכם בגישה פתוחה. בדמיונכם, שמעו אותו אומר: "אתה זוכר מי אני?" הביטו בילד, ושאלו מה אתם יכולים לעשות למענו. קיימת משאלת לב שהילד רוצה שתתגשם, משהו שאולי הדחקתם במשך זמן רב. הניחו לילד לדבר לרגע. הילד מייצג את ה"כן" שבכם, את החלק שבכם שרוצה לחיות, הניחו לו לדבר.

הילד עדיין בוטח. כמבוגרים, ספגתם רעיונות שמלאים בפחד ובחוסר אמון, והם מזינים את אמירת לאו לחיים ותורמים ל"חשכה מספר שתיים" בכם, הסוג השני של החשכה. נסו בדמיונכם להעניק צורה ל"חשכה מספר שתיים"; חלק זה שבכם שמתנגד לחיים, ששוב לא רוצה לחוות כאב, שלמעשה רוצה להימלט מהחיים. האם אתם יכולים לחוש במרכיב של התקשחות והתכווצות בתוך עצמכם? האם אתם יכולים לחוש בכך פיזית, או אולי אתם רואים צבע כלשהו המשויך אליה?

יש בכם חלק שעייף מאוד ושלא רוצה לחיות עוד כיוון שראה וחווה כאב ומאבק רבים כל כך. הרגישו במשקלו של החלק הזה. האם אתם יכולים לומר לו "כן"? אל תנסו לשנות אותו באופן מיידי; נסו להבין כיצד נוצר. אף אחד לא סוגר את עצמו בכוונה בשל חוסר מוכנות לחיות. זהו אקט של ייאוש; זה חוסר הידיעה שיש דרך אחרת לחיות שמותירה אתכם עם רפלקס זה של היסגרות, של התרחקות, של אמירת "לא".

אני לא רק מבקש מכם לומר "כן" ל"חשכה מספר אחת" שבחייכם: לאירועים הקשים, לבדידות, לכאב, לסבל וכן הלאה. אני מבקש מכם גם לומר "כן" ל"חשכה מספר שתיים", לחלק שבכם שסגר את עצמו מן החיים כתוצאה מהאירועים הכואבים; למה שכבר לא רוצה לחוות את החיים ושמסרב להם. וכדי להגיע לחלק זה שלכם, עליכם להיות עדינים מאוד, כיוון שהתעקשות ואילוץ לא יעבדו כאן.

זוהי מהות האור; האור יכול לזרום אל תוך החשכה. אור זה יכול להגיע לכל פינה כיוון שהוא לא נושא שיפוט. הוא לא אומר: "הי, זה רע, אנחנו חייבים לשבור את ההגנה הזאת או את המחסום הזה, כיוון שהחיים חייבים לזרום שוב". הוא לעולם לא יאמר זאת. האור פשוט אומר: "אני מבין". האור אומר: "היה לך קשה כל כך, אני יכול לראות. אני יכול להבין שהתכווצת, שסגרת את עצמך, וכיצד התכווצות זו הפכה אותך בסופו של דבר עייף וריק". האור עדין ונזיל. הוא יכול לחדור אל הכאב והסבל העמוקים ביותר, ואל הנשמה האנושית הנוקשה ביותר.

אני מבקש מכם שוב לפתוח את עצמכם לאור זה. אם אינכם מסוגלים למצוא את הנכונות בתוככם, אם אינכם מרגישים בפתיחות לשחרר את ה"לא", אז אפשרו זאת גם כן, כיוון שהאור תמיד נמצא שם. הוא נמצא אתכם אפילו ברגעי הייאוש העמוקים ביותר שבהם אתם מרגישים שאין עוד אור בתוככם. הוא עדיין שם גם בזמנים האלה, ובמצבים האלה, שבהם איבדתם עמו קשר לחלוטין ואתם חושבים שלעולם לא תשובו לראותו.

העובדה היא שהאור אינו שלכם, הוא שייך לכל היש. היקום כולו, הבריאה כולה – הם אור. הכול רוחץ באור. דעו שהוא שם ובטחו בחיים. ברגע שתפתחו אפילו פתח קטן דרכו יוכלו האמון והכניעה להיכנס לחייכם, הרי שפתחתם מעט את הדלת. אתם יודעים שגם במשך הלילה האפל ביותר, הנשמה שלכם תמיד קרובה אליכם ומושיטה לכם יד המכילה אור ונחמה. אף על פי שהדלת פתוחה רק לכדי סדק, האור ימצא סדק זה. אינכם צריכים לעשות דבר לבד לאפשר לזה לקרות. האור אתכם, החיים אתכם. בסופו של דבר, ה"לא" שלכם לחיים לא יוכל לשמר את עצמו.

אני מבקש מכם להיכנע לאור, כאשר האור משמעותו לומר "כן" לא רק לקשיים בחייכם, אלא גם לקושי שלכם לומר "כן", להתנגדות שיש לכם כנגד רגשות עמוקים שגורמים לכם להרגיש עירומים ופגיעים. הפכו שוב לילדים. חיו! אמרו "כן" לכל הדברים. עטפו את עצמכם בחמלה ובהבנה. בעשותכם זאת, אתם מביאים זרימה אל חייכם, ואתם יכולים לעשות זאת! אני רואה את עוצמתכם. בכל אחד מכם קיימת להבה של תודעה, להבת אור זוהרת. אני כאן כדי להזכיר לכם זאת.