תמר קפואנו

נובמבר 2014

עריכה לשונית: סמדר ברגמן

 

שלום לכולם.

כל גל גבוה של רגש שעולה מחוץ לנו ובנו ומציף אותנו, מבורך. אף על פי שאנחנו לא אוהבים להרגיש כאב, כעס, אשמה, בושה ובעיקר ייאוש. אבל אין דרך אחרת. הכלים שלנו מלאים ברגשות שאספנו, וכדי שנפנה מקום בכלי לחוויות חדשות, לשפע, לרגשות חדשים, עלינו לנקז, ממש כך, פשוטו כמשמעו, את הרגשות השוכנים בנו ושנתפסים בדפנות הכלי שלנו.

אתם משתוקקים לקבל, אך היכן תשימו את האנרגיה שתקבלו? היכן תאחסנו אותה אם המחסן שלכם מלא עד גדותיו? באופן זה, שכל מה שאתם מקבלים, עובר הישר הלאה מכם, כיוון שאתם מלאים, רק לא בסוג האנרגיה שבה אתם חפצים.

לכן ברכו על כל גל של כאב. הרשו לעצמכם לחוש את הכאב והייאוש, ערכו טקסים, כתבו ברכות וזכרו שהגלים העולים יורדים וכל גל של רגשות חזקים שעולים ומשתחררים, מפנה מקום לאנרגיה חדשה לבוא, באיזו צורה שתבחרו – בקשרים חברתיים חדשים, במערכות יחסים שונות ומגוונות, ביצירות חדשות, בתחומי עניין חדשים, בשפע של כסף, של שמחה, התרגשות ותשוקה, במקום שפע של רגשות ישנים וכואבים שתופסים את מרחב הכלי שאתם.

דמיינו שדה של אנרגיית פוטנציאלים החג סביבכם, מחפש מקום להיתפס בו כדי להגשים את עצמו בחייכם, אך אתם מלאים באנרגיה ישנה, באנרגיה של רגשות עתיקים שתופסת את כל המקום בכלי שלכם. להיכן תמזג האנרגיה, אם אין מקום בכלי?

זרועות פנויות ופתוחות לרווחה 

זוכרים שדיברנו על התמכרויות ועל הסחות דעת? אלו עוזרים לשכל לשמור את הרגשות שלא יתפרצו, שלא יעלו, שלא יורגשו, כדי להימנע מכאב. אך מנגנוני ההגנה הללו מונעים מאנרגיה חדשה לכבוש את התודעה ואת מציאות חיי היום יום.

אם אתם קוראים את המילים הללו, הרי שאתם משתוקקים להגיע הביתה, לגעת ברוח, להיות הרוח הנושבת על פני האדמה, אנשים רגישים במיוחד. אם הנכם אנשים רגישים במיוחד, הרי שאתם חווים רגשות בעוצמה ועל כן יש לכם נטייה להניח אותם בצד, ואם אתם מניחים אותם בצד, אז במקום כסף, שמחה, הצלחה, סיפוק ואהבה יש לכם כלי מלא ברגשות עוצמתיים.

אם הצהרתם בתשוקה שאתם מייחלים להארה ולהתעוררות אל עצמכם, אתם חווים גלים שבאים אליכם בחמלה אך בעיקשות, לעזור לכם לרוקן את הכלי, כדי למלא אותו באנרגיה חדשה. האלוהות פותחת את זרועותיה לקראתכם, כיוון שקראתם לה, הזמנתם אותה. היא אינה מכריחה, היא אינה מאיימת, היא אינה בוגדנית, אינה מענישה, אינה מייצרת מצבי כאב, אלא מצבים משחררי כאב. ובדרך השחרור של הכאב, חשים אותו. אין דרך אחרת. כדי לקבל מתנה יש צורך בזרועות פנויות ופתוחות לרווחה שיקבלו אותה.

חופש

כמה אתם חופשיים להיות אתם? לא מי שאתם חושבים שאתם צריכים להיות, או מי שאתם זוכרים שהייתם פעם. לא חופשיים לפי רעיונות על חופש. כמה אתם חופשיים להיות אתם? בלי לדעת למה לצפות? או לתכנן זאת?

על מנת לדעת את עצמכם באמת, שאלו את עצמכם האם הבחירות והפעולות שאני בוחר ועושה עכשיו משקפות חופש? ומכאן, תעלה שאלה בהד מהרקיעים, כמה אתם סומכים על עצמכם שהכול יהיה בסדר, אם פשוט תשחררו שליטה ותהיו?

במה אתם נאחזים עדיין? מה יקרה אם תפסיקו להיאחז? מה אתם באמת רוצים לעשות, אך פוחדים מאכזבה, מדחייה, מכישלון?

האירוניה הרוחנית היא שעל מנת לזכות בהכול, עליכם לשחרר את הכול, לסמוך על האינטואיציה שלכם ולבטא את קולכם בעולם, כיוון שלולא הביטוי של מי שאתם, תחושו אכזבה, דחייה וכישלון.

האם אתם פועלים ״על בטוח״? האם אתם פועלים כדי להוכיח את עצמכם? לעצמכם, למשפחתכם, לחברה קטנה או גדולה, כזו או אחרת?

ההבדל בתחושה בין פעולה היוצאת מתוך צורך בהוכחה לבין פעולה הנובעת מתשוקה, הוא השוני ברעיונות. רעיונות ההוכחה הם ביטוי של עוד מאותו הדבר. רעיונות התשוקה מקוריים, חדשניים ומעוררי השראה.

מזל פנימי

הטבע מראה לנו, מכוון אותנו. כשהשמש והגשם נפגשים, מופיעה קשת, כל הצבעים מראים את עצמם, מציגים את עצמם. כשהאש והמים מתאחדים, כשניגודים כל כך מקוטבים נושקים, מתאחדים, עושים הערכות של כוחות, הברית מפציעה במלוא הדרה.

אנחנו נמצאים בעולם הזה מלוא טנא הלב כישורים ומתנות יצירתיות וככל שאנחנו משתמשים בהם בשמחה, אנחנו מושכים אלינו חוויות של שפע. זה כל הקסם. פשוט נכון?

אך עדיין אנחנו מסתובבים בעולם, משמיעים משפטים מרירים כשהחיים לא מסתדרים לנו, כמו: "אין לי מזל", "מרקורי בנסיגה", "אני לא מצליח בגלל מה שעשו לי לפני שלושים שנה".

אין בחוץ מזל שמחכה לפגוש אותנו. יש מזל פנימי שמחכה שנפגוש אותו. המזל שלנו הוא הביטחון העצמי שלנו, התדר המגנטי שלנו, שמושך אלינו חוויות והתנסויות. המציאות של חיינו היא השיקוף של המגנט שלנו, של המזל הפנימי.

כאשר הכוכבים נערכים בעמדות מסוימות, הם נערכים כדי לעזור לנו לשקף ולחשוף את המזל הפנימי שלנו. אם הוא כבר חשוף, דבר לא יעצור אותנו. היחסים שלנו ערוכים בעמדות של שיקוף המזל הפנימי שלנו. אם הוא כבר חשוף, דבר לא יעצור אותנו. ההצלחה היצירתית שלנו ערוכה בעמדת שיקוף של המזל הפנימי שלנו. אם הוא כבר חשוף, דבר לא יעצור אותנו.

אתם כבר מכירים את המתנות שלכם, אך ברוב המקרים אתם משאירים אותן ארוזות בעטיפות המתנה, לימים "ממוזלים" יותר שבהם יהיה כדאי יותר לפתוח אותן.

דמיינו לעצמכם כיצד חייכם נראים כאשר אתם מלאים בביטחון עצמי. בעצמכם. כתבו את התמונות העולות בכם. זה הפוטנציאל האלוהי שלכם. זה המזל הפנימי שלכם. פיתחו את אריזות המתנה כבר עכשיו. אין זמן ממוזל יותר.

מכחולי גופינו

האמנות היא מעשה אהבה בין הגוף לרוח, בין החומר להשראה. היא הנקודה השלישית בשילוש הקדוש, של הזכר, הנקבה והילד. החומר, הרוח והתוצאה, היצירה. בין אם היא מתגשמת כילד, כציור, כתבשיל, כשיר או כבניין רב קומות.

אם אנו חיים מתוך חיבור הדוק לגשמי, רחוקים מהרוח, חיינו יהיו דלים; אם אנו חיים מתוך חיבור אל הרוח, רחוקים מהגשמי, חיינו חסרים. הרוח משתוקקת להתגלם בחומר, לא כיוון שהיא חסרה, אלא כיוון שתנועת החיים ביקום היא של התרחבות והתפשטות. בריאה וביטוי.

העולם הגשמי משתוקק אל הרוח, כיוון שתודעת החומר מודעת לכך שהיא חסרה והיא משתוקקת להגיע אל בית ההשראה. וכאשר אלו נפגשים, נבראים עולמות, יחסים, אנשים, יצירות, המצאות והיקום מתפתח ומתפשט.

כיוון שעולם החומר מתקיים בתוך מסגרת של מקום וזמן, עלינו לתחום את היצירות שלנו בתוך מסגרות המקום והזמן. אנשים בעלי גישה רוחנית נוטים תכופות להתרחק מהמרכיבים החומריים של מקום וזמן, כיוון שאלו נראים להם חסרי חשיבות ומשמעות לעומת החיים ברבדים הרוחניים. אך החיים ברבדים הרוחניים רוצים לרדת, לגלוש דרכינו, דרך צינורות מכחולי אנרגיית קשת גופנו, אל מסגרות הזמן והמקום, להתגשם, להתעורר ולעורר השראה.

האמנות היא הביטוי המופלא של האמונה. כיוון שאם הנכם מאמינים, אתם יוצרים, אתם בוראים, אתם מגשימים את הצלם. אתם מגשימים את הרוח, כאשר אתם מבטאים את ההשראה והתשוקה בעולם החומר.

אינכם רק מצהירים על האמונה, אלא מקיימים אותה, מקיימים ביטוי גשמי לאמונה שלכם. אם אתם נמנעים מיצירה, אתם נמנעים מהלכה למעשה של האמונה שלכם ברוח, בבריאה, באלוהים, בתבונה הקוסמית.

הנהר שמתחת לנהר והרקיע שמעל לרקיע

קלריסה פיניקולה אסטאס, שאותה אני מאוד אוהבת, אומרת שיש נהר מתחת לנהר, ומשם אנו שולים את הכוחות האמנותיים שלנו. אבל הנהר שמתחת לנהר הוא חלק מהתמונה, כי יש גם רקיע שמעל לרקיע ואמנות היא מעשה אהבה בין הנהר שמתחת לנהר והרקיע שמעל לרקיע. ואי אפשר להגיע אל הרקיע שמעל לרקיע, אם לא מגיעים אל הנהר שמתחת לנהר. ואי אפשר להגיע אל הנהר שמתחת לנהר, אם אנחנו לא מסכימים לקפוץ לתוך עצמנו וללמוד לנשום גם במעמקים. יצירה רוחנית היא מעשה אהבה בין שורשי הדעת לצמרת הנשמה.

יש הקלה ושחרור כשאני מפנה את המבט אל הזרם. יש גם חוויה מרגשת, לעתים מבוהלת, של יציאה אל הלא נודע. אי אפשר לצפות או להדריך את הזרם. הוא זורם, מתוך עצמו, מתוך תנועה והשפעה של כוחות המסתורין, שככל שנתאמץ להבין או לתפוס אותם ולהגדיר אותם עם מושגים, הם יישארו חמקמקים. כיוון שהכאוס, הוא כאוטי, מסתורי. הוא זורם, דבר לא אכפת לו, הוא לא מחפש שימצאו אותו, שיפרסמו אותו, שיכלילו אותו בכללי החשיבות התרבותיים. הוא זורם. וכשאנחנו מסכימים לזרום איתו, לצלול ולנשום במעמקים, לפעמים אנחנו יכולים למצוא כמה קונכיות שאפשר לקחת הביתה ולהניח על המדף.

חזרו הביתה, אל תשוקתכם, כיוון שזו היא הרוח וכזה הוא הבית.

שלכם,

תמר קפואנו