דיאן קת׳רין
https://theknowing1.wordpress.com/
ינואר 2018
מאנגלית: סמדר ברגמן
אמפתים רבים מדי חיים את חייהם בתחושה שהם לא שייכים. דומה שהם הושלכו למציאות שלא ממש מתאימה להם… מדוע? מה הסיבה לכך? גם לפני שאנו מגלים מי אנחנו, כאמפתים, אנו יכולים להרגיש כקוביה ענקית המנסה להיכנס אל תוך חור עגול קטן. אנו מביטים סביב באנשים שחיים את החיים בקלילות, שנוהגים על פי הכללים שהציבה החברה, שנראים מרוצים מאופן הפעולה של המערכת ושמתחברים עם אנשים אחרים ללא מאמץ. גם אם הם אינם מאושרים, דומה שהם לא שואלים שאלות או מפקפקים בדבר, סבורים שדרך התנהלות העניינים תקינה. אנו עשויים לתהות מדוע קל להם כל כך ״להשתלב״ ולנו קשה כל כך.
קיימות כמה סיבות לתחושה זו של ״חוסר שייכות״ שיש לאמפתים; ואחת מהן היא האופן שבו אנו ״מרגישים״. חשבו על התכונה העיקרית של האמפתים, שהיא היכולת להרגיש ואף לחוות את רגשות האחרים. ניתן לחשוב שתכונה זו מעניקה לנו חיבור גדול יותר לסובבים אותנו. אך לעתים קרובות לא כך הוא הדבר.
אנו יודעים מתי מישהו אחר עצבני, מתי הוא כועס או עצוב. אנו יכולים לחוש מתי מישהו אינו כנה או כאשר הוא מעמיד פנים, ואנו יכולים לקלוט כאב פיזי של אדם אחר. ייתכן ואנו מבינים כיצד אדם אחר מרגיש, אך אין משמעות הדבר שאנו אוהבים או מקבלים את דרכו, והדבר לא מבטל את תחושת הזרות שאנו מרגישים. מתנת האמפתים היא להרגיש טוב ורע גם יחד.
נכון, לא כולם יחשיבו את היכולת לחוות את האנרגיה הרגשית של הסובבים אותם כמתנה. למעשה, יש שיחשבו שההפך הוא הנכון. אך זו המהות שלנו והדברים שאנו חשים הם שמייחדים אותנו. רוב האמפתים מגלים מי הם, כבעלי רגישות גבוהה, לאחר התעוררות אינטנסיבית או בעקבות זמנים מאתגרים.
ובגלל התעוררות גסה זו, אנו עלולים להיאבק להתמודד עם הרגשות שלנו ועם רגשות האחרים. ייתכן שאנו לוקחים על עצמנו יותר מדי ואז, כתוצאה מכך, סובלים מעומס יתר, מעייפות ומאוסף של בעיות מוזרות אחרות. בשל כך, אפשר שלא נאהב להימצא בקרבת אנשים ויהיה עלינו למצוא זמן לעצמנו. דבר שרק מעצים עוד יותר את ״תחושת אי השייכות החזקה״ הזאת.
אף על פי שאיננו מודעים לכך כאשר הדבר מתרחש, זמנים קשים אלה הם כחניכה. הם אמורים להתרחש והם אמורים לאתגר אותנו בדרכים הקשות ביותר… דבר שגם הוא מייחד אותנו מן העולם.
כאמפתים, עלינו לחוות את החשכה כדי למצוא את האור. ובכוונתי לומר בכך שכאשר אנו מתמודדים עם זמנים קשים ועובדים כדי לשנות את עצמנו לטובה, אנו הופכים לאנשים טובים יותר. זמנים קשים מבשרים על בו השינוי.
הדברים הטובים שקורים לנו בחיים הם תכופות תוצאה של דברים רעים שקרו. ואף על פי כן, אין זו תשובה ממשית לשאלה מדוע אמפתים רבים כל כך מרגישים שהם אינם שייכים לכאן…
אף על פי שכולנו צועדים במסע ויש לנו שיעורים אישיים ללמוד, אני מאמינה שתחושת אי-השייכות שלנו נועדה למנוע מאיתנו מלקפוא על השמרים. אנו אמורים להמשיך להתקדם, אנו אמורים להמשיך ללמוד, ולחפש את האמת שלנו. החיפוש אחר ״המקום שלנו״ בחיים ואחר תחושת השתייכות, גורם לנו לשפר את עצמנו בכל דרך. אנו הופכים חזקים יותר, בריאים יותר, האמפתיה שלנו גוברת ובסופו של דבר אנו מגיעים לנקודה שבה אנו מפסיקים לחפש בחוץ אחר תשובות ופונים פנימה אל תוך עצמנו.
החברה מכתיבה לנו ללא הרף, מנסה לומר לנו כיצד לחשוב, כיצד להתחנך, ומה עלינו לעשות כדי להיות מאושרים. אך הדברים שאמורים להפוך אותנו למאושרים לדברי החברה לא הופכים אותנו באמת למאושרים והאמפתים יודעים זאת… גם אם הבנה זו לא עלתה עדיין למודעות שלהם.
לא כולם אמורים להיראות, לחשוב ולהרגיש אותו הדבר. כל אחד מאיתנו הוא ייחודי (גם כאמפתים) ואנו אמורים לחוות את חוויות הגילוי האישיות שלנו. אך החברה משקרת לנו ללא הרף וגורמת לנו לחוש חסרי ביטחון וחסרי משמעות.
לא מפתיע אפוא שכאמפתים אנו מרגישים שאיננו שייכים. אנו חשים בשקרים הנסתרים ובמניפולציות הסובבים אותנו (דבר שהופך את מציאת ״האמת שלנו״ לאתגר גדול אף יותר). קשה להרגיש טוב בעולם שמרגיש כה שגוי!
תחושת אי השייכות החזקה יכולה לתרום לתחושת אי שייכות לעצמנו…
אולם יש אור בקצה המנהרה, כיוון שככל שנרחיק לכת בנתיב זה, כך המסע יראה הגיוני יותר. כל עוד נמשיך ללמוד על עצמנו, נמשיך להאמין בעצמנו, להקשיב לקול הפנימי ולאמת שלנו, אנו נגלה אותה ונבין את הסיבה לכל שאנו מרגישים…
יכול להיות שאינכם מתאימים לעולם החיצון, אך כל עוד אתם מתאימים לעצמכם, אתם תמצאו את מקומכם ואת תחושת השייכות שלכם (היו נאמנים לעצמכם).
דברים טובים לא מתרחשים בן לילה, אך הם מתרחשים!
אני מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם לשנה הבאה. אני מקווה ששנת 2018 תביא לכם בריאות, אושר והרמוניה.
עד לפעם הבאה…
דיאן
